בראשית מד, כח

וּנְפַק חַד מִלְוָתִי וַאֲמָרִית בְּרַם מִקְטַל קְטִיל וְלָא חֲזִתֵּהּ עַד כְּעָן

וְנָפַק חַד מִלְוָתִי וַאֲמָרִית בְּרַם מִיקְטַל קְטִיל וְלָא חֲמִיתֵיהּ עַד כְּדוֹן

אך טרף טרף. והעד כי לא ראיתיו עד הנה:

אך טרוף וגו׳. רמז באמרו אך כי מעט טרוף טורף, כי אינו לא בצרת עבדות ולא בצרת משמר, ולזה גמר אומר ולא ראיתיו עד הנה, הרי זה מגיד כי ישנו בנמצא אלא שעדין לא ראהו עד עתה.

עוד ירצה באמרו אך טרף וגו׳, פרוש ״אך״ – מעוט, דוקא בטרפות. אבל במה שאמר (בראשית לז:לג) ״חיה רעה אכלתהו״, שאמרו זכרונם לברכה (בראשית רבה פד) שנתכון אל אשת פוטיפר, בזה אין מעוט, כי כבר בעוונות היה מה שהיה, שגרמה לו לאבד עשרה בנים שעתיד היה להעמיד שנים עשר שבטים, כאמרם זכרונם לברכה (סוטה לו:), ובאמצעות הרשעה נשרו ממנו עשר טפות, ולא יצאו ממנו אלא שנים.

ויצא האחד. המשובח שבשניהם:

ואמר אך טרף טרף. לא מת ככל אדם אלא אירע לו סבה נפלאה שנטרף:

ולא ראיתיו עד הנה. דברים אלו אינו אלא כמסתפק דאפשר עודנו חי ותלשו אבר ממנו ומחמת כיסופא אינו שב לאביו ואחיו כדאי׳ ביבמות דקט״ו דלמא מחמת כיסופא כו׳ אבל איך שהוא הלא לא ראיתיו עד הנה. והרי נחשב אצלי כמת ואבד מן העולם. וכ״ז היה אזהרה ליהודה להזהר בו מסבה נפלאה שבאמת קשה להזהר ממנה. ורמז בזה יהודה כי גם מעשה הגביע אינו עולה עה״ד שבנימין באמת עשה כך. אלא הוא כמו שנטרף אחיו:

ויצא וביציאת יוסף לא היה כ"כ סכנה מג' טעמים. א] ויצא האחד, שהוא היה הראשון שיצא ולא הורע מזלי עדיין. ב] ויצא מאתי, שלא יצא מעם פני, היינו למקום רחוק רק מאתי למקום קרוב. ג] ואומר אך טרף טרף, שלא הייתי יכול לתלות בשום דבר רק בטריפת חיה רעה, כי סכנה אחרת לא היה בדרך הזה, ומ"מ לא ראיתיו עד הנה: