בראשית מד, טז

האלהים מצא. יודעים אנו שלא סרחנו, אבל מאת הקדוש ברוך הוא נהיתה להביא לנו זאת מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו:

ומה נצטדק. לשון צדק, וכן כל תבה שתחלת יסודה צד"י והיא באה לדבר בלשון מתפעל או נתפעל נותן טי"ת במקום תי"ו, ואינה נתנת לפני אות ראשונה של יסוד התבה אלא באמצע אותיות העקר, כגון נצטדק מגזרת צדק, (דניאל ד ל) ויצטבע מגזרת צבע, (יהושע ט ד) ויצטירו מגזרת (משלי יג יז) ציר אמונים, (יהושע ט יב) הצטידנו מגזרת (לעיל מב כה) צדה לדרך ותיבה שתחלתה סמ"ך או שי"ן כשהיא מתפעלת התי"ו מפרדת את אותיות העקר, כגון (קהלת יב ה) ויסתבל החגב, מגזרת סבל, (דניאל ז ח) משתכל הוית בקרניא, (מיכה ו טז) וישתמר חקות עמרי, מגזרת שמר, (ישעיה נט טו) וסר מרע משתולל, מגזרת (איוב יב יז) מוליך יועצים שולל, (שמות ט יז) מסתולל בעמי, מגזרת (ירמיה יח טו) דרך לא סלולה:

וַאֲמַר יְהוּדָה מַה נֵּימַר לְרִבּוֹנִי מַה נְּמַלֵּל וּמַה נִזְכֵּי מִן קֳדָם יְיָ אִשְׁתְּכַח יָת חוֹבָא דְעַבְדָּיךְ הָא אֲנַחְנָא עַבְדִּין לְרִבּוֹנִי אַף אֲנַחְנָא אַף דְּאִשְׁתְּכַח כַּלִּידָא בִּידֵהּ

וַאֲמַר יְהוּדָה מַה נֵימַר לְרִבּוֹנִי עַל כַּסְפָּא קַדְמָאָה וּמַה נְמַלֵל עַל כַּסְפָּא בַּתְרָאָה וּמַה נִזְדַכֵּי עַל אוֹגְבִין מִן קֳדָם יְיָ אִשְׁתְּכַח חוֹבָא עַל עַבְדָךְ הָא אֲנַחְנָא עַבְדִין לְרִבּוֹנִי אוּף אֲנַן אוּף מַאן דְאִשְׁתַּכַּח כַּלִידָא בִּידֵיהּ

טי"ת נצטדק. תחת תי"ו התפעל בעבור הצד"י:

האלהים מצא. על דרך משל. כי עון היה לנו וכאילו נשכח ואיננו והיום נמצא:

או יהיה פי' עון עבדיך. כמו גדול עוני מנשוא:

מה נאמר לאדוני. להשיב על דבריך כשאמרת מה המעשה הזה כי אמנם

מה נדבר. להכחיש שלא עשינו זאת אע"פ שהדין עמנו:

ומה נצטדק. להוכיח במישור שהיה הכל תחבולה להתעולל:

האלהים מצא את עון עבדיך. לא בשביל זה אנו נענשים שלא חטאנו בזה כלל אלא בשביל עון שעשינו לימים ראשוני' רצה האל להענישנו להפרע ממנו על ידך על דרך מרשעים יצא רשע כמאמר לוליינוס ופפוס (באיכה רבתי) באמרם אנו הרבה נתחייבנו מיתה למקום אלא הרבה שלוחים למקום נמרים ואריות שפוגעים בנו ולא נפרע ממנו אלא על ידך שעתיד לתבוע דמנו מידך:

(ומ"ש יהודה ליוסף הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו נראה תמה כי היה להם לומר הננו עבדים אשר נמצא הגביע בידו גם אנחנו הנקיים היאך אמר גם אשר נמצא הגביע שהיה נראה כי הגנב מרבה שלא היה ראוי להיות עבד. על כן פירש ר' חננאל ז"ל) שחוזר לדבורם הראשון מה נאמר לאדוני על כסף הראשון (ומה נאמר) [ומה נדבר] על כסף שני ומה נצטדק על הגביע (דרשות א"ש):

מה נאמר לאדני. בכסף ראשון. מה נדבר עתה בגביע. ומה נצטדק ומה טענה נטעון ונצטדק. האלהים מצא את עון עבדיך. הצדיקו עליהם את הדין ואמרו ידענו כי נקיים אנחנו מכל זה אבל אנחנו חייבין ממקום אחר, ומלפני ה' יתעלה יצא המקטרג להזכיר את עון עבדיך, הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו.

מה נאמר לאדני אף בכסף ראשון מה נדבר בכסף שני מה נצטדק בגביע.

גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו וכי מה בא זה ללמדנו הרי אפי׳ אותם שלא פשעו נעשו עבדים כל שכן בנימין עצמו שנמצא הגביע בידו, אלא י״ל משום דלעיל אמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים. כשראו אחיו שנמצא ביד בנימין אמרו גם אנחנו עבדים כאשר אמרנו גם אשר נמצא הגביע בידו לא יהיה אלא עבד כי יראים היו פן ימיתוהו. שלימא סדרא דפרשת מקץ

הננו עבדים לאדני. גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו. וא"ת מהו גם אנחנו שיותר היה פושע אשר נמצא בידו מאחרים. וי"ל דה"ק הננו עבדים קאי למה שאמר האלהים מצא את עון עבדיך פי' מצא בעל חוב מקום לגבות את חובו ממכירת יוסף גם אנחנו שהיינו פושעים בו גם אשר נמצא הגביע שלא היה במכירתו נתפס בעונינו בשביל שנטפל עמנו ועתה ניחא שהאחים היו עיקר באותו עון ולפי' סמך אותם אל אותו עון שאמר בפסוק:

האלהים מצא את עון עבדיך. מצא מקום לפרוע עון עבדיך:

גם אשר נמצא הגביע בידו. משנמצא לא רצה לדון עליו מיתה כמו בתחלה:

הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו. יש להקשות איך אמר גם אשר נמצא הגביע בידו דכל שכן שמי שימצא הגביע בידו הוא הגנב ואיך אמרו גם. והתשובה שאמרו לא חטאנו בזה שלא גנבנו אלא האלהים בקש ספרו שכל מעשי האדם בספר נכתבים ומצא עון ישן שעשינו והוא חטא מכירת יוסף ולכן הננו עבדים לאדוני לא לבד אנחנו החוטאים נהיה נענשים אלא גם בנימין שלא חטא במכירה יהיה עבד. וא"ת בזה מיושב גם אשר נמצא הגביע אבל גם אנחנו קשה. תשובה גם אנחנו אפילו שלא נמצא הגביע בידינו אלא בידו נהיה עבדים הנה בערך החטא שעבר והוא המכירה הוא גם אשר נמצא הגביע בידו. וגם אנחנו בערך עכשיו שנמצא הגביע ביד בנימין. או הוא כמו כמוני כמוך כעמי כעמך:

מה נאמר לאדני. פירוש: אמירה בדרך רצוי. מה נדבר. פרוש, דבור קושי בדרך מלחמה, מה נצטדק. פרוש, במשפט אם נבוא לפני דינים, כי אין מפלט להם בכולן, ואין זה אלא מעשה אלהים המה להפרע מהם עונם כשמצא לגבות חובו, ולצד כי העון שבידם הוא לכולם יחד, ״הננו עבדים לאדני״ וגו׳:

עוד ירצה באמרו מה נצטדק, כי מעתה כשנמצאת הגביע באמתחת בנימין אין עוד מקום לקל וחומר האמור בדבריהם ״הן כסף״ וגו׳, כי בנימין לא היה מהמחזירים כסף השב.

גם אנחנו. פרוש, הגם שלא נמצא בידינו הגנבה. ואמרו גם אשר וגו׳, פרוש, לצד שהעון שהוכר אצלם אין בנימין בכלל העון, לזה אמרו ״גם אשר נמצא״ וגו׳, על דרך אמרם (סנהדרין צג.) שני עצים יבשים וחד רטוב וכו׳, וכיון שכולם נלכדו בעונם והוא היה עמהם, נלכד בשחיתותם.

או ירצה שלא יבין שעודם בדעת ראשון שאמרו ״אשר ימצא אתו ומת וגם אנחנו״, לזה גמרו אומר כי אין הסכמת מות ביניהם, אלא גם אשר נמצא משפט עבדות יש לו ולא משפט מות, ומטעם שאין עדים על הגנבה ויוכל לומר ״לא ידעתי מי שם״ וגו׳.

מה נאמר לאדני. כבר ביארנו לעיל כ״ד ב׳. שלהוציא דבר למענהו נעשה ע״פ א׳ משלשה אופנים. פעם ע״י לשון רכה השובר גרם ומענה רך משיב חמה. פעם ע״י לשון עז ומפחד את שכנגדו. ופעם ע״י שכל וחריצות שחבירו יסכים ויודה לו. ואמר יהודה מה נאמר בלשון רכה ומה נדבר בלשון עז ומה נצטדק בחריצות להוכיח דכל עיקר המעשה אינו אלא עלילה וגם בנימין עצמו לא ידע מזה אבל מה יועיל כ״ז אחר אשר אנו חושבים כי האלהים מצא וגו׳. וא״כ לא יועיל שום עצה ותחבולה לנגד רצון האלהים.

מצא את עון עבדיך. דכבר ידוע הא דתנן באבות פ״ד המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני. ול״ד עון ביטול תורה. דה״ה כל דבר עבירה שאדם עושה לרצונו סופו שיבא לידי אותה עבירה נגד רצונו. ע״כ חשב יהודה כי באשר עשו עון במה שהרחיקו את יוסף מאביהם ברצונם. מצא האלהים עון כזה להביא לידם ברוב צער ויגון. הן אמת שא״כ אם הם חטאו בנימין מה חטא. אבל ידוע מאמרם ז״ל בפ׳ החובל בהדי הוצא לקי כרבא וא״כ עיקר החטא והעונש הוא עליהם ובנימין לוקה עמהם. ע״כ הננו עבדים לאדני גם אנחנו נגד דיני המושל. אמר לא מיבעי בנימין שנמצא הגביע בידו. אלא אפי׳ אנחנו שנתחברנו עמו וכדברינו להאיש.

גם אשר נמצא הגביע בידו. נגד דיני שמים. אמר לא מיבעי אנחנו שהעוינו אלא אפי׳ בנימין שנקי הוא מכל עון מ״מ גם הוא ילקה. והנה לא מצא יהודה לב למסור נפשו על קיום שבועתו להחזיר את בנימין ליעקב באשר חשב כי אחרי שרצון האלהים הוא אין עצה ואין גבורה:

ויאמר יהודה. נגד מה שיוסף חשדם עתה בג' גנבות; כסף ראשון וכסף שני וגביע, אמר ג' לשונות. וכן אמר במדרש מה נאמר בכסף ראשון ומה נדבר בכסף שני ומה נצטדק בגביע, ר"ל הלא כשנאמר ענין כסף ראשון נוכל לדבר באורך [שהדבור הוא באורך] על הכסף שני, שכמו ששמו בכלינו כסף ראשון שלא מדעתנו כן שמו כסף שני, וממילא נצטדק גם בגביע, ששמו בכלינו גם הגביע להעליל עלינו, מ"מ אנו רואים שהאלהים מצא את עון עבדיך לפרוע שט"ח שיש עלינו מחטא אחר. וע"כ הננו עבדים לאדני גם אנחנו, שלפי דברך חטאנו שלשה חטאים, בכסף ראשון ובכסף שני ובגביע, וגם אשר נמצא הגביע בידו, שלא חטא רק שני פעמים: