בראשית מא, לא

ולא יודע השבע. הוא פתרון (פסוק כא) ולא נודע כי באו אל קרבנה:

וְלָא יִתְיְדַע שׂוֹבְעָא בְּאַרְעָא מִן קֳדָם כַּפְנָא הַהוּא דִּיהֵי בָתַר כֵּן אֲרֵי תַקִּיף הוּא לַחֲדָא

וְלָא יִתְיְדַע שׁוּבְעָא דַהֲוָה בְּאַרְעָא מִן כַּפְנָא הַהוּא דִיהֵי מִן בָּתַר כֵּן אֲרוּם תַּקִיף הוּא לַחֲדָא

וטעם ולא יודע השבע. ממראיהן רע כאשר בתחלה:

ולא יוודע השבע כמו שאמרת ולא נודע כי באו אל קרבנה:

ולא יודע השבע וגו׳. הוא דבר בפ״ע שבימי השבע ג״כ לא יודע בארץ שיש שבע בעולם ותהיה תבואה נשמרת מאד:

מפני הרעב וגו׳. מפחד הרעב שיהי׳ אחריו. כמו לשון המקרא בישעיה נ״ז כי מפני הרעה נאסף הצדיק. פי׳ מפני הרעה שתהי׳ אח״כ נאסף הצדיק לפני זה כך הפי׳ כאן מפני הרעב שיהי׳ אח״כ לא יודע הטוב בשעתו והוא הפתרון על ותבאנה אל קרבנה ולא נודע וגו׳. כפרש״י:

ולא יודע השבע. כמ"ש ולא נודע כי באו אל קרבנה, ומ"ש כי כבד הוא מאד, כמ"ש לא ראיתי כהנ בכל ארץ מצרים לרוע, וגם ר"ל שגם בעת השובע לא יודע השבע בארץ מפני הרעב שמוכן לבא אחרי כן, יכינו כל התבואה לפקדון אל שני הרעב:

ה ואם תאמר ולמה לא פירש על ונשכח כל השבע הוא פתרון אכילת הפרות הטובות, ולמה מפרש הבליעה דהיינו בליעת שבלים, יש לומר משם דלשון ולא נודע ולשון ולא יודע תרוייהו הם מלשון הודעה, משום הכי פירש על מלת ולא יודע הוא פתרון ולא נודע, מה שאין כן מלת ונשכח שאין פירושו לשון הודעה, משום הכי פירש על פתרון הבליעה וק"ל: