בראשית מ, ט

וְאִשְׁתָּעִי רַב שָׁקֵי יָת חֶלְמֵהּ לְיוֹסֵף וַאֲמַר לֵה בְּחֶלְמִי וְהָא גּוּפְנָא קֳדָמָי

וְאִשְׁתְּעֵי רַב מְזוֹגַיָא יַת חֶלְמֵיהּ לְיוֹסֵף וַאֲמַר לֵיהּ חָמֵי הֲוִית בְּחֶלְמִי וְהָא גוּפְנָא קֳדָמָי

בחלומי והנה גפן לפני. ראוי לאדם שיזהר בתחלת דבורו בספור חלומות, כי שר המשקים זה היה תחילת דבורו בחלומי, שהוא לשון חלימות ובריאות, שהוא מלשון (ישעיה לח) ותחלימני והחייני, ונצול ונדון לחיים וחזר למעלתו. אבל שר האופים התחיל באף, שאמר אף אני בחלומי, ונדון למיתה.

ודרשו רז"ל ארבעה פתחו באף ונאבדו מן העולם. ואלו הן. נחש, ושר האופים, ועדת קרח, והמן. וכבר נזכר זה בספר בראשית בפסוק (בראשית ג) אף כי אמר אלהים.

בחלומי – פרוש, להיות שחלם פתרון חלום חברו, כאמרם זכרונם לברכה (ברכות נה:), לזה אמר בחלומי, פרוש, אשר חלמתי לעצמי:

בחלומי. בעצם חלומי כמה ענינים טפלים ראיתי דבר שניכר לי לחלום אמת וצודק:

בחלומי והנה גפן לפני. הבדל חלום שר המשקים והאופים ופתרונם הוא באופן זה, כי הנה משפט הזה של שרים הגדולים האלה בודאי הובא לפני השופטים הגדולים יודעי דת ודין, והם עיינו בו כל השנה ובודאי שפטו כהלכה שחטא שר המשקים גדול מן חטא שר האופים, וכפי מה שכתבנו למעלה, ועד עתה היה הדבר עומד ששר האופים יצא זכאי בדינו ושר המשקים יתלה, אולם באותם שלשה ימים שנמשך מן פתרון יוסף עד יום הולדת את פרעה, שהובא הדבר לפני המלך ויועציו, נשתנה הדבר שלא ישפטו לפי משפט השרים בעצמם רק לפי משפט עבדיהם שהם היו ערבים בעדם, שחטא האופה היה גדול מחטא המשקה, שע"כ יצא המשפט ששר האופים יתלה ושר המשקים יושב על כנו, וזה בעצמו הראו להם בחלום, ששר המשקים ראה בחלומו והנה גפן לפניו, שעד עתה לא היה לו אף ענבים וכ"ש יין, רק גפן בוקק ואין יבול בגפנים, ר"ל שלא היה מוכן שישוב אל כנו להיות לו ענבים ויין חמר, [משא"כ לשר האופים הראו שיש לו שלשה סלי חורי ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אופה שפתו אפויה ומוכן לשרת את המלך כבתחלה] כי כן עמד משפטם עד עתה: