בראשית ד, כ

אבי ישב אהל ומקנה. הוא היה הראשון לרועי בהמות במדברות, ויושב אהלים חדש כאן וחדש כאן בשביל מרעה צאנו, וכשכלה המרעה במקום הזה הולך ותוקע אהלו במקום אחר ומדרש אגדה בונה בתים לעבודה זרה, כמה דאת אמר (יחזקאל ח ג) סמל הקנאה המקנה, וכן (פסוק כא) אחיו תופש כנור ועוגב לזמר לעבודה זרה:

וִילֵידַת עָדָה יָת יָבָל הוּא הֲוָה רַבְּהוֹן דְּיָתְבֵי מַשְׁכְּנִין וּמָרֵי בְעִיר

וִילֵידַת עָדָה יַת יָבָל הוּא הֲוָה רַב בְּהוֹן דְכָל יַתְבֵי מַשְׁכְּנִין וּמָארֵי בְּעִיר

ופירש אבי. ראשון וכמוהו אב גם אביב. ולעולם לא יסמך כי אם ביו"ד. ואחיו אח:

ישב אהל ומקנה - רועה צאן.

. ד. (המשיך) עד שהודיענו את השיעור של פריה ורביה, כפי שהיה בזמן הראשון, וקבע שהוא שנים או בן ובת. ואם היה כך לאיש או לאישה, קיימו מצות פריה ורביה, כי לעדה היו שני בנים: יבל ויובל, ולצילה בן ובת: תובל ונעמה. ומטעם זה הוסיף ואמר: ואחות תובל קין נעמה. וכך שנינו במשנה: שני זכרים או זכר ונקבה. וזה רק בזמן ההוא שחיי בני אדם היו ארוכים, אבל בזמננו, או זכר או נקבה, ואם מת (הבן) חייב להוליד אחר במקומו. ואם הוליד אדם כשהוא גוי והתגייר, אינו חייב להוליד בן אחר, וכל שכן אם נולדו לאדם בנים בהיותו יהודי, והשתמדו, אינו חייב להוליד אחרים. ומה שהוסיף בסיפור על צילה, גם היא, יש לפרשו באחד משני הטעמים: א. בתחילה לא ילדה, ועברו ימים עד שילדה. ב. כדי להשוות שני זכרים לזכר ולנקבה, בענין פריה ורביה.

אבי ישב אהל ומקנה פרש״י מדרש אגדה בונה בתים לעבודת כוכבים כד״א סמל הקנאה המקנה. כלומר מקנה דהכא מתפרש כמו המקנה דהתם דתרוייהו כתובים בה״א [ ולפי פשוטו אהלים של צאן].

הוא היה אבי יושב אהל ומקנה הוא אבי כל תופש כנור ועוגב מה שכתבה התורה כן לקיים חידוש העולם שאם העולם קדמון אין יש אומן ראשון בשום אומנות שלעולם היה כן ולא ימצא ראשון. ופרש"י הוא היה ראשון לרועי בהמו' במדברות ויושב באהלים חדש כאן וחדש כאן בשביל מרעה צאנו כשכלה המרעה במקום זה הולך ותוקע במקום אחר:

ותלד עדה את יבל. כבר ביארנו דהיכן דכתיב הלידה והשם ע״ש האם מובן דהשם הוא בכונה דלכך קראה האם בזה השם או נקרא מעצמו ע״ש ענינו והיינו שמפרש הכתוב הוא היה אבי יושב אהל ומקנה. והשם יבל הוא מפעולת הובלה ממקום למקום. וכמו שהאיל נקרא יובל מזה הטעם:

ותלד עדה. מספר שע"י בני למך נתחדש המסחר והמלאכות. שיבל היה אבי יושב אהל ומקנה. שהתחילו להשתמש בבע"ח בעבור צמרם וחלבם, או אפשר התחילו לאכול מבשרן הגם שנאסר להם. וממנו למדו לעשות אוהלים לרעות המקנה ועשו מקנה וקנין בהם עד שהתחיל אצלם הקנין והמסחר, והענין של שלי ושלך, וידוע שהמסחר י"ל שורש גדול בקורות האדם, ומזה התחיל אסיפת העושר וכל שכיות החמדה אשר עבורם עברו בני אדם איים וימים רחוקים, לפ"ז הוא לקח לחלקו הנהר הראשון מהארבעה נהרות אשר שם הזהב והבדולח ואבן השוהם:

ר ופירש אבי כלומר ראשון, ואמר במדברות כלומר לא כהבל שהיה רועה בישוב, וזו אומנות גדולה: