דלג לתוכן הראשי
כוונות

פרשת בראשית · בראשית פרק ד פסוק יט

בראשית ד, יט

וַיִּקַּח־לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה׃

גימטריה של הפסוק כולו: 3,429 · 11 מילים

מפרשים על הפסוק

מקראות גדולות לפרק ד

10 מפרשים: רש"י · תרגום אונקלוס · תרגום יונתן · אבן עזרא · דעת זקנים · תולדות יצחק · כלי יקר · העמק דבר · מלבי"ם · שפתי חכמים

רש"י על בראשית ד, יט

ויקח לו למך. לא היה לו לפרש כל זה, אלא ללמדנו מסוף הענין שקים הקדוש ברוך הוא הבטחתו שאמר שבעתים יקם קין, עמד למך לאחר שהוליד בנים ועשה דור שביעי והרג את קין, זהו שאמר (פסוק כג) כי איש הרגתי לפצעי וגו':

שתי נשים. כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין כדי שתעקר ומקשטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה, וזהו שפרש איוב (איוב כד כא) רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב, כמו שמפורש באגדת חלק:

עדה. היא של פריה ורביה, ועל שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו עדה תרגום של סורה:

צלה. היא של תשמיש על שם שיושבת תמיד בצלו, דברי אגדה הם בבראשית רבה (כג ב):

תרגום אונקלוס לבראשית ד, יט

וּנְסִיב לֵהּ לֶמֶךְ תַּרְתֵּין נְשִׁין שׁוּם חֲדָא עָדָה וְשׁוּם תִּנְיֵתָא צִלָּה

תרגום יונתן לבראשית ד, יט

וּנְסֵיב לֵיהּ לֶמֶךְ תַּרְתֵּין נְשִׁין שׁוּם חֲדָא עָדָה וְשׁוּם תִּנְיֵתָא צִלָה

אבן עזרא על בראשית ד, יט

וטעם עדה וצלה. אל תשים לבך לשמוע אל דברי הגאון בשמות כי אלו היינו יודעים כל לשון הקדש מאין נוכל לדעת כל הקורו' כטעם משה ויששכר:

דעת זקנים על בראשית ד, יט

ושם השנית צלה. פירש"י שדרכן ליקח ב' נשים, אחת לתשמיש, ואחת לפריה ורביה, ואותה של תשמיש, משקין אותה כוס עיקרין. ופי' דצלה היתה אותה של תשמיש, וקשיא לי, דהא כתיב אח"כ, וצלה גם היא ילדה. וי"ל, דלהכי כתיב גם, כלומר, אף צלה שנבחרה לתשמיש, ילדה ולא הועיל לה, כוס של עיקרין:

תולדות יצחק על בראשית ד, יט

ויקח לו למך שתי נשים פרש"י לא בא לפרש כל זה אלא ללמדנו מסוף הענין שקיים הקב"ה הבטחתו שאמר שבעתים יוקם ועמד למך לאחר שהוליד בנים ועשה דור שביעי והרג את קין וז"ש כי איש הרגתי:

שתי נשים כך היה דרכו של דור המבול:

כלי יקר על בראשית ד, יט

ויקח לו למך שתי נשים וגו'. כל הסיפור הלזה מענין שתי נשיו עדה וצלה יש בו צורך גדול בתורה לידע ולהודיע שכאשר יהיה הזיווג כהוגן לקיום המין לבד אז יולדו להם בנים הגונים שומרי משמרת ה' וכאשר לא יהיה לקיום המין כי אם לשם יופי למלאות רסן תאותו אז בנים זרים יולדו להם זרע מרעים בנים משחיתים. כמו שמצינו בשתי נשים אלו עדה וצלה כי אותה של פריה ורביה נקראת עדה כפירוש רש״י גם יתכן לפרשו לשון הריון שתרגומו ועדיאת. (בראשית ד א) ואותה שלקח לשם תשמיש לבד נקראת צלה כפירוש רש״י ואולי לפחות היו צנועים בתשמיש ועושים צל תמיד. אם כן הדין נותן שמן עדה יולדו בנים הגונים זהו שאמר ותלד עדה את יבל הוא היה אבי כל יושב אהל ומקנה כי זה היה אומנותו של הבל הצדיק ואחריו כל ישרי לב כמשה ודוד וכמה נביאים וצדיקים עד אשר מתוך אומנות זה זכו לדיבוק השכינה. ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופש כנור ועוגב. שנבראו להלל בהם לבורא עולם ית' כמ״ש (תהלים קנ ג) הללוהו בנבל וכנור וגו'. וגם על ידיהם שורה רה״ק כמ״ש (מלכים ב' ג טו) והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'. וצלה שלקח לשם תשמיש והשקה לה כוס של עקרים ולא הועילה כלום מ״מ לסוף בנים זרים יולדו לו שנאמר וצלה ילדה גם היא את תובל קין שהחזיר מעשה קין למקומו וברא כלי משחית לחבל ולרצוח כמ״ש לוטש כל חרש נחשת וברזל המקצר ימיו של אדם, ואולי הוא מדה כנגד מדה כי רוב בעילות מקצרין ימי האדם ע״כ נעשו תולדותיהן כיוצא בהם לעסוק בדברים המקצרים הימים ויצא אומנותו אל הפועל שנאמר כי איש הרגתי לפצעי וגו'. וזה רמז נכון בתורה ללמוד ממנו ענין הזיווג ע״פ התורה.

העמק דבר על בראשית ד, יט

ויקח לו. ויקח למך מיבעי אלא משום דבדורות הללו היו הכל מרבין לקחת נשים ולהוליד בנים והי׳ זה עיקר רצון הקב״ה להרבות ישוב העולם ובאותו עת שלא הי׳ הישוב מרובה כ״כ הי׳ רבוי בנים למצוה אבל זה אינו אלא לפו״ר משא״כ להיות לעזר כתעודת אשה לאיש זה הפרט די בכל זמן באחת אבל למך לקח לו היינו להיות לעזרו בהליכות העולם ע״כ היו חשובות ומצוינות עד שנקראו בשם. אמנם קרוב לומר דשמות אלו נתכנו ע״ש פעולתן. דכבר ביארנו בפסוק אעשה לו עזר כנגדו ששני אופני עזר הם. חדא מתחלה עזר להלוך אחרי רצון ורוח האיש אע״ג שימצא אח״כ בזה איזה שגיאה ויצא מזה שהיא כנגדו. ושנית להיפך שהיא מנגדתו ואינה מניחתו להלוך אחר רצונו ולבסוף מרגיש בזה עזר רב ולמך השתמש שני אופנים אלו בשתי נשים:

שם האחת עדה. שהיא הסירתו מן הדרך אם עמד בדרך כסילות וכדומה:

ושם השנית צלה. יושבת תמיד בצלו ולענגו. וכענין שתי נשים אלו פירשו חז״ל (במדרש שמואל ב׳ ובילקוט עה״פ מאהבת נשים) בשתי נשי דוד המלך אביגיל ומיכל אביגיל בעוה״ב ומיכל בעוה״ז היינו שהיתה אביגיל מנעתו מן החטא וע״כ קרא הכתוב את עדה האחת לומר שהיא המיוחדת לעזר וכמו שביארנו לעיל זכה עזר כו׳ ע״ש [ובדיוק לו. עי׳ להלן ו׳ ג׳ וכ״ה כ׳ וכ״ט כ״ח. ובס׳ שמות ו׳ כ״ה ע״ש. ויש עוד כונות אחרות בזה הדיוק כמו להלן ט״ז ו׳ ובס׳ שמות שם כ׳ כ״ג והכל לפי הענין]:

מלבי"ם על בראשית ד, יט

שאלות: מה רצה בספור זה מנשי למך ומבניו וממלאכתם ומאחות תובל קין אחר שכולם נאבדו במבול ואבד כל זכר למו. מה רצה בספור של אמירת למך לנשיו בשגם שהיא חידה סתומה. למה ספר לידת שת ואנוש שתי פעמים. וכן קריאת שם שת ותקרא ויקרא מה רצה בזה. ולמה אמר ולשת גם הוא. ומה שאמר אז הוחל לקרא בשם ה' מה פירושו:

ויקח לו למך שתי נשים. מספר שעד ימי למך היו בני קין נושאים נשיהם לפו"ר להרבות בנים, ולמך היה הראשון שלקח אשה שהשקה אותה כוס עקרין שלא תכחיש יפיה וכמ"ש חז"ל וכמו שנראה ממליצת איוב, רועה עקרה לא תלד. כמו שפירשתי שם, ובכ"ז לא הועיל כי צלה ילדה וטבעה גבר על הסם:

שפתי חכמים על בראשית ד, יט

צ אלא כך היה לו לומר ומתושאל ילד את למך ולמך ילד את יובל, למה ליה למיכתב ויקח לו למך שתי נשים:

ק פירש שהשקה אותה כוס של עקרין כדי שתהיה עקרה ולא יכחיש את יפיה, וא"ת והלא כתיב וצלה גם היא ילדה, וי"ל דילדה קודם ששתתה הכוס של עקרין, ועוד י"ל דמה שאמר וצלה גם היא ילדה רבותא נקט אע"פ ששתתה כוס של עקרין אפילו הכי ילדה ולא הזיק לה כלום, (רא"ם):

מילה במילה

מילהמילת הבסיסשורשגימטריה
וַיִּקַּחלָקַח פועלל-ק-ח124
לוֹ—36
לֶמֶךְלֶמֶךְ שם פרטי90
שְׁתֵּישְׁנַיִם שם עצםש-נ-ה710
נָשִׁיםאִשָּׁה שם עצםא-נ-ש400
שֵׁםשֵׁם שם עצם340
הָאַחַתאֶחָד שם תוארא-ח-ד414
עָדָהעָדָה שם פרטיע-ו-ד79
וְשֵׁםשֵׁם שם עצם346
הַשֵּׁנִיתשֵׁנִי שם תוארש-נ-ה765
צִלָּהצִלָּה שם פרטי125
שתפו את הדף:וואטסאפ

מקורות הנוסח של הפירושים

  • רש"י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Genesis – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תרגום אונקלוס: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Onkelos Genesis – אונקלוס בראשית (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תרגום יונתן: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Targum Jonathan on Genesis – Targum Jonathan on Genesis (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Genesis – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • דעת זקנים: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Da'at Zekenim on Genesis – דעת זקנים (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תולדות יצחק: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Toledot Yitzchak on Torah – תולדות יצחק, וורשא תרל"ז (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • כלי יקר: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Kli Yakar on Genesis – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • העמק דבר: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Haamek Davar on Genesis – ספר תורת אלוהים, וילנא 1879 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • מלבי"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Genesis – Malbim on Genesis -- Wikisource (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain) + מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Genesis – Malbim, Vilna Romm, 1892. (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • שפתי חכמים: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Siftei Chakhamim – שפתי חכמים (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)

נוסח המקרא: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל). חלוקת המילים לשורשים: Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). הטעמים הושמטו לנוחות הקריאה.