בראשית לט, כ

וּנְסִיב רִבּוֹנֵהּ דְּיוֹסֵף יָתֵהּ וִיהָבֵיה לְבֵית אֲסִירֵי אֲתַר דִּי אֲסִירֵי מַלְכָּא אֲסִירִין וַהֲוָה תַמָּן בְּבֵית אֲסִירֵי

וּנְסִיב עֵטָתָא רִבּוֹנֵיהּ דְיוֹסֵף מִן כּוּמְרָנַיָא דְבַדְקַן דְחֶלְבּוֹנָא הוּא וְלָא קְטַל יָתֵיהּ וְיַהֲבֵיהּ בְּבֵי אֲסִירֵי אָתַר דַאֲסִירֵי מַלְכָּא אֲסִירִין וַהֲוָה תַמָן בְּבֵית אֲסִירֵי

בְּבֵית חֲבוּשָׁה:

ויתנהו אל בית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים שם אמר רבי אברהם כי הכתוב יפרש שבית הסוהר הוא מקום אשר אסירי המלך אסורים שם ולכך אמר כי הוא שם מצרי כי דרך הכתוב לפרש לשון נכריה כמו הפיל פור הוא הגורל ולא אמר כלום אבל ויתנהו אל בית הסהר הידוע למלך שהוא מקום אשר יאסרו שם אסירי המלך לומר כי היה זה סיבה שיכנסו עמו המשקה והאופה ויתכן כי טעם אסירי המלך עבדיו ומשרתיו החוטאים לו במשפט המלוכה כי שאר האסורים לעם ביד השופטים והשוטרים בבית סהר אחר ינתנו וסיפר הכתוב ששמו שם יוסף מאהבת אדוניו אתו והכל סיבה מאת ה' ובעלי הלשון (רד"ק בספר השרשים שורש סהר) יפרשו "סהר" כיפה עגולה מלשון אגן הסהר (שיר השירים ז ג) ולפי דעתי שהוא הבור (רמב"ן על בראשית מ׳:ב׳) בית בנוי תחת הקרקע ולו פתח קטן מלמעלה יכניסו בו האסורים וממנו להם אורה והוא מלשון סיהרא בארמית כאשר אמר (בראשית ו׳:ט״ז) צהר תעשה לתבה מלשון צהרים ושנו בהם זה לרוב אורו וזה למיעוט:

אשר אסורי המלך אסורים אסורי כתיב ואסירי קרי מלמד שי' שנים היה אסור על שהוציא דבה על י' אחיו ועוד ב' שנים על שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני:

אסורים ג' במסורה ב' גבי יוסף וא' ה' מתיר אסורים. וזהו שאמרו חז"ל שאמרה לו אשתו של פוטיפר אני חוכשך כבית האסורים אמר לה ה' מתיר אסורים:

ויתנהו אל בית הסוהר. הוא הבור והוא בית בנוי בקרקע שקורין לו שיג"א בלע"ז אשר לו פתח קטן מלמעלה יכניסו בו האסורים וממנו בא להם האורה, והוא מלשון (בראשית ו׳:ט״ז) צוהר תעשה לתיבה, בחלוף סמ"ך בצד"י. ואחר כך פי' שהוא בית הסוהר המיוחד לגדולי המלכות, זהו שאמר מקום אשר אסירי המלך אסורים. כי שני בית הסוהר היו שם, אחד לגדולי המלכות גדול האורה, ואחד לשאר העם קטן האורה. ומה שהוסיף ואמר ויהי שם בבית הסוהר, כדי להסמיכו אל ויהי ה' את יוסף, ולמד שבתוך בית הסוהר היתה שכינה עמו.

ויתכן שגם הרמזים מורים בעתיד, וענוי יוסף בבית הסוהר רמז לגלות ישראל שהוא נמשל לבור, ומזה תקנו לנו בתפלה לשון יעלה ויבא, כי העומד בבור צריך שיעלה משם, וכשם שהשכינה שרויה עמו בתוך הסוהר כן ישראל השרויים בגלות שכינה עמהם, וכשם שכתוב ביוסף (תהילים ק״ה:י״ח) ברזל באה נפשו, כן בגלות ישראל כתיב (שם קז) יושבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל. וכשם שכתוב ביוסף ויט אליו חסד, כן ישראל בגלות כתוב בהם (עזרא ט׳:ט׳) ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד. וכתיב (ישעיהו נ״ד:י׳) וחסדי מאתך לא ימוש, וכתיב ביוסף ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר, כן ישראל בגלות כתיב בהם (תהילים ק״ו:מ״ו) ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם. וכשם שיצא יוסף מבית האסורים כן ישראל מן הגלות עתידים לצאת ולהגאל, שנאמר (ישעיהו מ״ט:ט׳) לאמר לאסורים צאו. וכשם שכתוב ביוסף (תהילים ק״ה:י״ט) עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו, כן כתוב בגאולת ישראל (דניאל י״ב:ד׳) ואתה דניאל סתום הדברים וחתום הספר עד עת קץ ושוטטו רבים ותרבה הדעת.

ויתנהו אל בית הסהר לא היה בן מות כי לא היו עדים בדבר רק להניחו במשמר.

אסורי המלך כתיב אסירי קרי. ונמצא באגדה שהביאו יוסף לפני המלך בא גבריאל כדמות איש ויאמר אם על המלך טוב יצוה לבדוק בבגדיהם אם בגדי האשה נקרעים בידוע שהחזיק בה יוסף לאנסה ואם בגדי יוסף נקרעים החזיקה היא לאנסו ויבקש הדבר וימצא שהיו בגדי יוסף קרועים ובשביל כך לא דנוהו להריגה ומ״מ לא נפטר מיד כדי שלא לבייש אשת פוטיפר לאמר אכן נודע הדבר כי היא אנסה את יוסף. וכהני מצרים דנו דין זה ולכן לא קנה יוסף אדמתם בשני הרעבון.

ויתנהו אל בית הסהר. כי בביתו היה כמו שאומר ויתן אותם במשמר בית שר הטבחים והוא היה שר הטבחים, כמדומה שר היה על הנדונים ונהרגים במצות המלך שהיו טובחים אותו ע"י ניאוף ורציחים המורדים במלך:

ויהי שם בבית הסהר. כי לא היה דינו ליהרג שהרי לא היה לה עדים ואם היתה אומרת שהוא בא לאנסה הוא אומר שהיא באה לאונסו ואפי' לדבריה בקש לעשות ולא עשה:

אשר אסירי המלך אסורים. משום שהיה שר הטבחים ע״כ היה בית הסוהר הלז בידו. והושיבו שם:

ויהי שם בבית הסהר. דרך הנכנסים לבית הסוהר בא׳ משני אופנים. א׳ שעונשו לשבת שם כמה שנים או לעולם. והוא טוחן שם או עובד איזה עבודה אחרת ומתפרנס בשם בשפלות. ב׳ מי שנדרש לדונו מושיבים אותו במאסר ובמשמר שם שלא יברח עד שמוציאים את דינו ובזה האופן יושב שם בלי עבודה אלא ניזון מאוצר המלך. וע׳ להלן מ׳ ג׳ ד׳. וסיפר הכתוב שיוסף נכנס לבית הסוהר באופן שישב שם לחלוטין:

ויקח. לקחו בעצמו לא ע"י שוטרי בית הסוהר רק לקחו באהבה מצד שהוא אדוני יוסף, ויכול להפקיד אותו שיעשה עבודתו בבית הסוהר, ויתנהו אל בית הסוהר שיעבוד עבודתו שם, ויען היה מקום בבית הסוהר ששם ישבו הפחותים אומר שנתנו אל צד הזה ששם אסורים אסירי המלך השרים והפרתמים. ומבואר שהוא לא היה אסור רק היה שם חפשי עובד עבודתו, ועז"א ויהי שם בבית הסוהר, כי בית הסוהר היה שייך לבית פוטיפר והיה צריך עבדים גם שם, והיה יכול לתתו שם גם בלי פשע:

האמנם לא נתנו ביד עבדי השוטרי' לשיוליכוהו בחרפה ובוז בבית הסוהר כמנהג אלא אדוניו בעצמו לקחו בידו והוליכו שם מאשר יקר בעיניו וזהו ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו אל בית הסוהר. גם לא שם אותו במקום אשר האנשים הפחותים אסורים במצות שופטי העיר אלא במקום אשר אסירי המלך אסורים לפי שהיו בבית הסוהר חדרי' ועליות מחולפי' זה מזה והוש' יוסף בחדר ההוא אשר בו אסירי המלך השרים הנאסרים במצותו אסורים.

ואמרו ויהי שם בבי' הסוהר ענינו ששמו שמה כי זה יהיה ענשו לשבת שם ימים כרצונו ולא עונש אחר.