בראשית לט, יח

וַהֲוָה כַּד אֲרֵימִית קָלִי וּקְרֵית וְשָׁבְקֵהּ לִלְבוּשֵׁהּ לְוָתִי וַעֲרַק לְשׁוּקָא

וַהֲוָה כַּד אֲרֵימִית קָלִי וּקְרֵית וְשַׁבְקֵיהּ לִלְבוּשֵׁיהּ לְוָתִי וְעָרִיק לְשׁוּקָא

וַהֲוָה כַּד אַרְעִימִית קָלִי:

ויהי כהרימי קולי. לא אמרה ואקרא בקול גדול שהרי אין דרך לצעוק מר ע״ד ליצנות ובזיון. אלא הרימה קול לגעור בו:

ואקרא. לבני הבית שיגערו גם המה בו:

וינס החוצה. לא היה לו לפי טענה זו לצאת לשוק מש״ה אמרה שברח מחדרה כדי שלא תוסיף לגער בו: והנה היא היתה מוכרחת להגיד איזה קובלנא להאדון שהרי כבר נתפרסם ע״י קריאת אנשי הבית שהיה כאן איזה מקרה עם יוסף. וכ״ז גרם דברי יוסף שלולא זה לא היה לה לקרוא את אנשי הבית כמש״כ לעיל י״ד ואלו לא היתה קוראה אותם היה טוב לפניה להשתיק הענין. אע״ג שמתחלה חשה שמא נס לשוק ויעשה פרסום כמש״כ לעיל י״ג מכ״מ אחר שעברו איזה שעות עד בוא האדון ואין שום שמועה מן השוק מגעת לה הלא טובה לה השתיקה אבל דברי יוסף הגיע לקרוא לאנשי הבית להוכיח צדקתה וכאשר נוכחה שלא כן היתה מוכרחת לעשות קובלנא אחרת עד שקצף אדוניו: