בראשית לה, יג

במקום אשר דבר אתו. איני יודע מה מלמדנו:

וְאִסְתַּלַּק מֵעִלָּוֹהִי יְקָרָא דַיְיָ בְּאַתְרָא דִי מַלֵּיל עִמֵּהּ

וְאִסְתְּלֵק מֵעִילוֹי שְׁכִינְתָּא דַיְיָ בְּאַתְרָא דְמַלֵיל עִמֵיהּ

ויעל מעליו אלהים כמו שאמר באברהם (בראשית י״ז:כ״ב) ויעל אלהים מעל אברהם ובשניהם להודיע כי לא היה זה מראה וחלום נבואה בלבד או כענין ותבא אותי ירושלימה במראות אלהים (יחזקאל ח ג) אבל ששרתה עליו שכינה במקום אשר הוא עומד ועל דרך האמת עלה מעליו אלהים במקום המדבר עמו כענין שנאמר ברוך כבוד ה' ממקומו (שם ג יב) ויאמר מה שהזכירו החכמים האבות הן הן המרכבה (ב"ר פב ו):

במקום אשר דבר אתו. בצאתו ללכת לחרן באותו המלון היה הדבור שם. וירא אלהים ושם נסתלק ולפיכך הציב מצבה באותו המקום בעצמו:

ויעל מעליו אלקים. לאחר שאמר לו כל זאת הברכה:

במקום אשר דבר אתו. כלו' במקום אשר דבר אתו בהלכו לחרן בחלום נראה אליו עכשיו במראה ולפיכ' שראה ששם השכינה תדירה:

ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו. פירש״י איני יודע מה בא ללמדינו ולי נראה שבא ללמדינו שהאבות הן הן המרכבה, ושבית המקדש שלמטה מכוון כנגד בהמ״ק של מעלה כידוע, שיעקב היה עכשיו בבית אל ולוז, ושם שער השמים כי שני מקומות אלו נתחברו עם הר המוריה כמבואר למעלה פרשה ויצא (כח טז), ואלו לא נאמר במקום אשר דבר אתו הייתי אומר שהלכה השכינה למקום אחר ומשם עלתה אל מדורה, ע״כ הוצרך לפרש שעלה אלהים בשווי מן זה המקום עד אשר לעולם יעקב למטה והשכינה למעלה ועלתה אל מדורה לבהמ״ק של מעלה, המכוון כנגד המקום אשר דבר אתו בבהמ״ק שלמטה.

ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו. כ׳ רש״י על במקום אשר דבר אתו. לא ידעתי מה מלמדנו ובאמת כל המקרא צריך ביאור מה מלמדנו. אלא הכונה הוא לפי מש״כ לעיל דראוי הי׳ ליעקב תיכף בבואו לבית אל להציב מצבה ולהקים נדרו אבל הקב״ה עכבהו עד בוא דברו. היינו שיבין דעת ה׳ שהגיע שעה רצויה לכך. והנה לשון ויעל מעליו אלהים נתבאר לעיל גבי א״א דכתיב בפ׳ מילה ויעל אלהים מעל אברהם. שעלה בפעם אחת שלא כדרך הנבואה אשר בכלות דבר ה׳ עוד הנביא משוקע באלהות איזה שעה עד ששב לאנושותו ולמקומו. ושם הי׳ לצורך מצות מילה וביקש א״א על כך כמש״כ בשם מדרש חז״ל. והכא ג״כ הפי׳ שאחר דבר ה׳ וברכתו נסתלקה השכינה מעליו לגמרי. ומזה הבין כי הגיעה השעה להתעסק במצות קיום נדר ולזה סיים הכתוב במקום אשר דבר אתו דמי שהוא שקוע בהתבודדות מתהלך אנה ואנה. כענין דכתיב באלישע במלכים ב׳ ד׳ וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה וגו׳ וא״כ אם הי׳ יעקב עוד שקוע באלהות אחר דבר ה׳ לא הי׳ יודע לצמצם מקום הדבור אבל כאשר נסתלק אלהות מעליו פתאום הי׳ באותו מקום אשר רוח ה׳ דבר עמו. וידע המקום:

שאלות: למה אמר ויעל במקום אשר דבר אתו, ואמר זה שלישית שקרא שם המקום בית אל. מ"ש היא מצבת קבורת רחל עד היום מה פירושו, למה אמר פה שהיו בני יעקב שנים עשר:

ויעל מעליו אלהים. שלפעמים תהיה הנבואה ע"י הכנת הנביא ולא תסתלק עד סר הדבוק וכחותיו אל הנבואה, כמ"ש השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו וכמ"ש בס' שירי הנפש, ופה באה הנבואה מלמעלה בלא הכנת יעקב, כי היה ענינה להגיד לו עתידות, ונסתלקה בכלות הדבור, וראה שהיה העליה במקום אשר דבר, שם נסתלק האור למעלה, וידע שהמקום מוכן אל האור ושם עלה ונגנז. וע"כ

ס (נח"י), אף על גב דבבראשית רבה (פ' פ"ב ז') למדו מזה הפסוק האבות הן הן המרכבה, והרב סבירא ליה להאי דרוש, דהא הביאו סוף פרשת לך לך (לעיל י"ז כ"ב ד"ה מעל), מכל מקום סבירא ליה דאלו התיבות במקום אשר דבר אתו מיותרות, דהא גבי אברהם כתיב (שם) ויעל מעליו אלהים ולא סיים במקום אשר דבר אתו: