בראשית לג, יט

קשיטה. מעה אמר רבי עקיבא כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למעה קשיטה (ותרגומו חרפן, טובים, חריפים בכל מקום, כגון עובר לסוחר):

וּזְבַן יָת אַחֲסָנַת חַקְלָא דִּי פְרַס תַּמָּן מַשְׁכְּנֵהּ מִידָא דִּבְנֵי חֲמוֹר אֲבוּהִי דִּשְׁכֶם בְּמֵאָה חוּרְפָן

וּזְבַן יַת אַחֲסָנַת חֲקַל דִפְרַס תַּמָן מַשְׁכְּנֵיהּ מִן יַד בְּנֵי חֲמוֹר אָבוּי דִשְׁכֶם בְּמֵאָה מַרְגַלְיָין

מַרְגַלְיָן:

חלקת השדה. חלק בשדה והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל. מי שיש לו בה חלק חשוב הוא כחלק עולם הבא:

קשיטה - מין מטבע ששמה כן.

ויקן את חלקת השדה. ויצב שם מזבח. כאמרו איך נשיר את שיר ה' כו':

קשיטא. אין לו דמיון ופתרונו לפי ענינו צאן כמו שתירגם אונקלוס או מעה כמו שאמרו רבותינו שכן בכרכי הים קורין למעה קשיטא:

ויקן את חלקת השדה. לפי שרצה לבנות שמה מזבח על כן לא רצה להעלות עולות ה' חנם, כמו שעשה דוד בגרן ארונה היבוסי (שמואל ב' כד כד) והגיד לנו הכתוב שקנאו במאה קשיטה כנגד מזבח שבבית עולמים שהיה גובהו מאה אמה, כדי לכפר על כל חטא הנמשך מחטאו של אדה״ר שנברא מקצה השמים ועד קצהו, ונתמעט בחטאו והועמד על מאה אמה, ע״כ היה המקדש גבוה מאה אמה כי משם נוצר האדם ממקום שנאמר בו (שמות כ כא) מזבח אדמה תעשה לי, לפי שמקום הארץ היה סבה גם אל החטא כמבואר למעלה פרשת בראשית בפסוק ותוצא הארץ וגו' עץ פרי, (בראשית א יב) על כן הגיד לנו הכתוב שקנה מקום זה למזבח במאה קשיטה.

ומ״ש ויקרא לו אל אלהי ישראל. וארז״ל (מגילה יח) הקב״ה קראו ליעקב אל, טעמו של דבר כי יעקב אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, על כן נתן לו ג״כ הקב״ה המעשר מן י״ש עולמות הגנוזים לכל צדיק לעולם הבא, ונתן לו מהם בעוה״ז המעשר העולה מספר ל״א, על כן קראו אל, ועוד הבנות נוטלות עישור נכסים ובעה״ז נמשלו לנקיבות כי כולו צער, אבל לעוה״ב יהיו כזכרים לא יולדים ואז ינחילם כל י״ש עולמות, ומטעם זה העוה״ז בה״א כנגד ה״א שבאשה, והעה״ב ביו״ד כנגד יו״ד שבאיש וק״ל.

ויקן. ב] שקנה את חלקת השדה, שהראה שדעתו להשתקע שם, ולא תאמר שקנאו בדמים מועטים, שנוכל לומר שלא התישב שם רק לפי שעה, כי קנאו במאה קשיטה: