בראשית ל, טז

שכר שכרתיך. נתתי לרחל שכרה:

בלילה הוא. הקדוש ברוך הוא סיע שיצא משם יששכר:

וַאֲתָא (נ''י וְעַל) יַעֲקֹב מִן חַקְלָא בְּרַמְשָׁא וּנְפָקַת לֵאָה לְקַדָּמוּתֵהּ וַאֲמֶרֶת לְוָתִי תֵיעוֹל אֲרֵי מֵיגַר אֲגַרְתִּיךְ בְּיַבְרוּחֵי דִּבְרִי וּשְׁכִיב עִמַּהּ בְּלֵילְיָא הוּא

וְעַל יַעֲקב מִן חַקְלָא בְּרַמְשָׁא וּשְׁמָעַת לֵאָה קַל נְהִיקֵיהּ דְחַמְרָא וִידָעַת דְהָא יַעֲקב אָתָא וּנְפָקַת לֵאָה לִקְדָמוּתֵיהּ וַאֲמַרַת לְוָתִי תֵעוּל אֲרוּם מֵיגַר אֲגַרְתִּיךְ בְּיַבְרוּחֵי דִבְרִי מִן רָחֵל אַחְתִי וּשְׁכִיב עִמָהּ בְּלֵילְיָא הַהִיא

אלי תבא כי שכור שכרתיך. ולא תעשה עול בזה לבטל עונת אחותי בהיות זה מדעתה ובהסכמתה. ובזה הספור הנראה מגונה אצל מגלי פנים בתורה הודיענו אמנם שהיה ענין התולדה אצל האבות כמו שהיה ענינו אצל אדם ואשתו קודם חטאם כי לא היתה כוונתם בו להנאת עצמם כלל אבל היה להקים זרע בלבד לכבוד קונם ולעבודתו והודיע שכהיו' כוונת האמהו' רצוייה לפני האל ית' בהשתדלותן בהכנסת הצרות וענין הדודאים נשמעה תפלתן על זה כי ראוי לצדיק שיעש' השתדלות הטבעי האפשר אצלו להשיג חפצו ועם זה יתפלל שישיג התכלית כאמרם ז"ל (יבמות פרק הבא על יבמתו) שהקב"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים:

וישכב עמה בלילה הוא. מדעתו בראותו זריזות לאה וטוב כוונתה בזה:

וישכב עמה בלילה הוא דוגמא ויקם בלילה הוא דפרשת וישלח.

ותצא לאה וגו׳. טעם עשותה ככה ולא מן המוסר, לפי מה שפרשתי בתיבת ״לכן״ שאמרה רחל שהוא ״על כן״, חששה לאה שתחזר בה רחל ולזה קדמה ויצאה. ולפי מה שפרשתי ״לכן״ שבועה, לצד שלא דקדקה רחל לומר הלילה הזאת, חששה שתדחה אותה ללילה אחרת, והרי זו זריזה ונשכרת.

עוד יש לתת טעם ללאה, כי מדת חסידות עשתה שלא הניחה עד שיכנס אותו צדיק לאהל רחל ותוציאנו משם, כי יש בזה הקפדה וצער גדול לרחל וקנאה גדולה. לזה קדמה קודם שיכנס אצלה, ואין זה אלא מדה טובה וחסידה, וכל מגמתה של אותה צדקת להעמיד נטעי נעמן. וה׳ עד בדבר כי נתן שכרה דכתיב ״וישמע״ וגו׳ (בראשית ל:יז), ועין בסמוך מה שפרשתי (ספרים אחרים שפירש רש״י) בפסוק זה.

שכור שכרתיך וגו׳. פירוש: נתתי שכר לזולת בעדך. עוד נתכונה ששכרה שני דברים: לינה וזיקה.

בלילה הוא. פירוש ברצונו ודעתו שהסכים על הדבר.

ותצא לאה לקראתו. אע״ג שלא היה מדת צניעות מ״מ נוח היה לה להקל בכבודה משתבייש את רחל בבוא יעקב לאהלה ואח״כ יצא:

כי שכר שכרתיך. הלשון מלמדנו שיעקב התנהג בעונתו לא לתענוג ח״ו אלא כמשועבד לנשיו ועתה הוא משועבד לרחל ואמרה כי שכרה אותו מרחל על אותה עונה:

ויבא יעקב. מגיד צדקת יעקב, שעבד באמונה ולא בא לביתו עד הערב.ותצא לאה לקראתו, פי' ברי"א שהיה דרכו שבבואו היה סר אל אהל האשה שישכב עמה בלילה, והיה סועד שם, לכן יצאה לקראתו טרם שיכנס באהל רחל. ותאמר אלי תבא, וזה מורה שהיתה כוונתה לש"ש ולכן לא בושה לומר כן, כי לא עלה על לבה דבר תאוה, שאז היתה בושה מזה, והיה ענינה כאדם קודם החטא שהיו ערומים ולא יתבוששו. כי שכר שכרתיך, ר"ל בשכר שלא בטחתי על דודאים רק על ה' יהיה שכרי שאוליד, וישכב עמה בלילה הוא, ר"ל שנחה דעתו מזה והוא בעצמו וברצונו שכב עמה לא כאנוס ממנה:

ש ר"ל דהוא היינו הקב"ה, דאם לא כן ההוא מיבעי ליה, והיאך סייעו, י"ל שיעקב בא מן השדה ורוכב על החמור והיה רוצה לרכוב באהל רחל, והקב"ה נתן דעה בחמור והיה נוער כדי שתשמע לאה ותצא לקראתו כדי שילך באהל לאה, וכן היה והלך שם באהל לאה, ובאותה לילה יצא מביניהם יששכר, וזהו מ"ש יששכר חמור גרם (לקמן מ"ט י"ד), ר"ל היאך בא שנולד יששכר, חמור גרם ר"ל שהחמור היה הגורם כדפירשנו: