בראשית כד, מא

בְּכֵן תְּהֵי זַכַּי (נ''י זַכָּא) מִמּוּמָתִי אֲרֵי תְהַךְ לְזַרְעִיתִי וְאִם לָא יִתְּנוּן לָךְ וּתְהֵי זַכַּי מִמּוּמָתִי

בְּכֵין תִּזְדְכִי מִמוֹמָתִי אִין תֵיעוֹל לְבֵית יִחוּסִי וְאִין לָא יִנָתְנוּן לָךְ וּתְהִי זַכָּאִי מִמוּמָתִי

אז תנקה מאלתי. ולא אמר משבועתי והטעם כי אפחד מאדני ומאלתו:

אז תנקה מאלתי ואברהם אמר משבועתי שהוא החמיר עליהם לומר שהביאו באלה שהיא חמורה יותר כדי שיתרצו:

כי תבא אל משפחתי ולא אל בית אבי לומר שאם לא ימצא מבית אב יקח מבית אם:

והיית נקי מאלתי. כלו' אל תחשבו מאחר שנשבעת תתן לנו ממון מן האשה כדי שלא תעבור על השבועה אני כבר עשיתי שלי והנני נקי אם תרצו תתנו ואם לא תרצו תניחו, וגם סיפר להם היאך דיבר עם רבקה כלו' אם לא תתנו תעברו על מצות הק"ב שמאחר שהזמינה לי בתוך כדי דיבור ני' שהק' חפץ בזיווגם:

מאלתי. אלה בכלל שבועה הוא כדאי׳ פ׳ שבועת העדות. והודיע אברהם זה לאליעזר שהוא אלה. למען ידע כי אם יעבור השבועה יענש גם בעוה״ז כמשמעות קללה:

ואם לא יתנו לך וגו׳. באשר קללת חכם אפי׳ על תנאי באה. ע״כ הוצרך אברהם לפרש דאם לא יתנו לך והיית נקי: והנה הוא אמר ואם לא יתנו לך ולא כלשון אברהם ואם לא תאבה האשה וגו׳ היינו משום שראה לפי הענין יותר טוב לפרש בשעת קיחה על התנאי ולא יהיה אח״כ שהות מש״ה לא אמר דבר אברהם: