בראשית כג, ז

וְקָם אַבְרָהָם וּסְגִיד לְעַמָּא דְאַרְעָא לִבְנֵי חִתָּאָה

וְקָם אַבְרָהָם וְגָחַן לְעַמָא דְאַרְעָא לִבְנֵי חִתָּאָה

ודקדוק וישתחו. בספר היסוד. והאומרים כי השתחויתו היתה לשם לא אמרו כלום כי הכתוב אמר שהשתחוה לבני חת. והשתחויה שישוח ראשו וזה משפט הנותן שבח לאחר וגם משה השתחוה לחותנו:

וישתחו לעם הארץ לבני חת. השתחוה לאותם ראשי העם הנועדים מפני שהם היו במקום כל הצבור:

ויקם אברהם וישתחו, מרמז שנתרומם מעט וכאלו רצה לעמוד כולו. וישתחו, בדרך כיבוד. ואמר 'לעם הארץ', אם גם לא היו בני חת, ובפרט, מאחר שהם בני חת, נכבדים. ואמר אם יש את נפשכם, דהיינו ברצונכם והוא בהסכם עם ההלכה שכל מקח וממכר ופשרה שהוא באונס וכפיה הוא נפסד. כי תיבות יש את נפשכם (פירושן רצון), כמו שאמר יהוא: "אם יש נפשכם אל יצא פליט מן העיר ללכת להגיד ביזרעאל". וענין 'ופגעו לי', בקשו ממנו לטובתי, כי מלה זו פירושה לבקש טובה בשביל אחר, ככ': "ואל תפגע בי". והיא גם (בהוראת) התקפה, ככ': "סב אתה ופגע בכהנים". והיא (בהוראת) הגעה למקום, ככ': "ויפגע במקום", וגם – הזדמנות למקום (באקראי), ככ': "ופגע הגבול". והתועלת בבקשתו, שימליצו עליו שלא יתנגדו לו ויעכבו בידו. ומה שפירש ואמר, 'עפרון בן צחר' אף על פי שהיה נוכח, מלמד שצריך לפרש את השם בשטר קנין. ואמר 'ויתן לי', בדרך הפרשה, כלומר יתן את הסכמתו למכירה, ואחר כך נבוא לידי הסכם בענין המחיר. והשם מערת המכפלה מורה שהיתה שם מערה בתוך מערה, מלשון כפלים לתושיה. ודייק ואמר אשר לו, כי אין אדם מוכר דבר שאינו שלו, ואפילו כשהוא מקבל עליו לפייס את הבעלים. והוסיף 'אשר בקצה שדהו', על פי הידוע שבתי קברות הם בקצוות. ותרגמתי 'בכסף' 'בת'מן' (במחיר) לפי ההוראה המפורסמת (של המלה) ככ': "והיה כסף ממכרו", "מכסף מקנתו". ומה שפרט ואמר: 'מלא' מחזק את ההלכה שהקונה קרקע בכסף, כל זמן שלא שילם את הכל, הברירה ביד שניהם (לחזור בו) אם אין בקרקע כדי חלוקה. ואם יש בה כדי חלוקה, קנה ממנו כשיעור הדמים שנתן לו. וכן כל דבר שלא שילם את כל הדמים בעד דבר שכבר קבלו, אם הוא דבר שאפשר לחלקו יחזיר את העודף על סכום המעות שנתן, ואם הוא דבר שאינו מתחלק, כגון בעל חיים המקח בטל. וחזר ואמר 'ותננה לי' אחרי (מה שאמר) 'ויתן לי' כי הראשון (בהוראת) הפרשה, והשני – מסירה אחרי תשלום המחיר. והוסיף 'בתוככם', כי אתם קרוביו, או שכניו, ולא תתבעוני בדין בר מצרא.

ויקם אברהם וישתחו אברהם היה צריך לכולן שאפי׳ מכר לו עפרון את השדה לא היה אברהם רשאי לעשותו בית הקברות שלא ברשות כל בני העיר ולכך הוצרך לקום כדי להשתחוות לכולם אפי׳ לאותם של אחוריו. אבל בהשתחות לעפרון שהיה יחידי לא הוצרך לקום אלא להשתחות לפניו.

ויקם אברהם. לפי שרצה להשתחות לכולם בין לאותם שלפניו בין לאותם שלאחריו ואותן שמצידו הוצרך לקום והוא היה צריך לכולם שאפי' מכר לו עפרון השדה והמערה לא היה לעשות שם בית הקברות כי אם ברשות כל בני העיר שמא יאמרו אין אתה רשאי להרבות עלינו מקום טומאה ולפיכך פגע בכולן [הג"ה]:

ויקם וגו׳ וישתחו וגו׳. גלה להם הפך דבריהם אליו, כי אינו מחזיק עצמו נשיא להם, אלא בגדר שהם בכבוד למעלה ממנו.

לעם הארץ. לכלל העיר:

לבני חת. בפרט לאותה משפחה. וד״א ליתן כבוד לרבים קודם להחשוב ומיוחד בם. כדאי׳ במס׳ ד״א פ׳ לעולם אל יפטור במעשה דר״ג וחבריו עם פילוסופוס: