בראשית כג, כ

וְקָם חַקְלָא וּמְעַרְתָּא דִּי בֵהּ לְאַבְרָהָם לְאַחֲסָנַת קְבוּרָא מִן בְּנֵי חִתָּאָה

וְקָם חַקְלָא וּמְעָרְתָּא דְבֵיהּ לְאַבְרָהָם לְאַחֲסָנַת קְבוּרְתָּא מִן בְּנֵי חִיתָּאָה

מאת בני חת. שהסכים כל הצבור שתהיה לו לאחזת קבר:

וחתם את הפרשה במה שחזר ואמר "ויקם השדה" וג', כי 'ויקם' הראשון הוא בהתחייבות. והשני בחזקה, כלומר, לאחר שקבר אברהם את שרה אשתו היה לו המקום לאחזת קבר להבא.

וראוי שנדע שאת כל ארץ ישראל נטלנו בדין. וחלק ממנו, או רובו, לקחנו בחרב, חוץ משלשה מקומות שקנינו אותם בכסף, והם המובחרים שבה. הראשון, הוא מקום קבר האבות כאמור בפרשה הזאת. ולשם היו האבות עולים לרגל קודם שנבנה בית המקדש. ומי שרצה לעבוד את השם השתדל בזה שם, כמו שאמר אבשלום לדוד: אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לו בחברון. והב', מקום הר גריזים והר עיבל, ששם נאמרו הברכות והקללות ושם כרתנו ברית, ובו אמור: "ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו". והג', בית המקדש, שקנהו דוד מארונה, ככ': "ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף חמשים שקלים". ובנוסחה הב' אמר: "בשש מאות שקלים", וההתאמה שבין ב' הנוסחאות היא: חמשים שקלים, משבט יהודה לבדו, ושש מאות שקלים, מכל השבטים ככ': "אשר יבחר ייי אלהיכם מכל שבטיכם".

ויקם השדה והמערה אשר בו. והלא כבר אמר למעלה ויקם שדה עפרון אשר במכפלה וגו' לאברהם למקנה. אבל הראשון ויקם שדה עפרון היה אחרי הפרעון וקודם הקבורה לומר כי קם שדה עפרון לאברהם למקנה, ואחרי הקבורה הזכיר ויקם השדה, והזכיר לשון אחוזה כי כאשר קבר את מתו שם אז היה מוחזק בקרקע והיה אחוזתו. ואמר מאת בני חת והיה ראוי לומר מאת עפרון, אבל בא הכתוב הא' לומר כי מאת עפרון היה לאברהם למקנה, ולכן הזכיר שדה עפרון ולא השדה, ובכאן אמר ויקם השדה לומר כי קם השדה לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת שלא ערערו בו מעולם.

ויש בפרשה זו ח' פעמים בני חת, ואחד בסוף הסדרה (בראשית כ״ה:י׳) השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת, ואחד בסוף הספר בענין יעקב (בראשית מ״ט:ל״ב) מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת, הרי י'.

ונראה כי זכות גדול לבני חת שהודו למקום הקבורה שיהיו נזכרים בתורה עשרה פעמים בקבורת כל האבות.

ואמרו במדרש כמה דיואות משתפכין וכמה קולמוסין משתברין לכתוב י' פעמים בתורה בני חת, כנגד י' הדברות. וללמדך שכל המברר מקחו של צדיק כאילו מקיים עשרת הדברות וכן מצינו בדברי הימים כשקנה דוד את הגרן מארונה היבוסי עשר פעמים ארנן. ויש להתבונן בפרשה הזאת הרומזת כי אף אם תגדל מעלת האדם והיה העולם כולו ומלואו שלו אין לו בו אלא קברו של ד' אמות, שהרי אברהם כל הארץ נתנה לו במתנה, ומה שקנה שם ראשונה מערת המכפלה היה בקרית ארבע היא חברון. ואף על פי שישראל בכניסתן לארץ לקחו רובה לפי חרב, מצינו שלשה מקומות שהיו מעולים מכל שאר המקומות, אשר באו לידם על ידי קניית כסף, ואלו הן, חברון, והר גריזים, והר עיבל, והר המוריה. חברון הוא שכתוב כאן לאברהם למקנה, וכתיב השדה אשר קנה אברהם וגו'. הר גריזים והר עיבל ששם כרתנו ברית וקבלנו עלינו התורה באלה, וכתיב עליו (בראשית ל״ג:י״ט) ויקן את חלקת השדה. הר המוריה, הוא שכתוב (שמואל ב כ״ד:כ״ד) ויקן דוד את הגרן וגו'.

ויקם השדה לשון קיום כמו יקום עליה הקים אותם ביום שמעו. לומר שאחר שנקברה בו שרה נתקיים השדה והוחזק לאברהם לאחוזת קבר.

מאת בני חת שלקח חתימת העיר וקיום המקנה מן השדה שלא יאמרו אין עפרון רשאי להרבות אצלנו מקום טומאה.

לאחוזת קבר. באשר בקנין לא נתפרש שקנה לזה התכלית כדי שלא ימחה אח״כ לעשות בה כל מה שירצה וא״כ היה עוד בידו למחות מלעשות אחוזת קבר. שלא ירבה עליהם את הרגל על שדה אחר של המשפחה שהי׳ סביב שדה זו. ועתה כאשר קבר אברהם את שרה והחזיק לקבר שוב קמה השדה והמער׳ מכל בני חת לאחוזת קבר:

ויקם. ואח"כ הסכימו כל בני חת לשנות התקנה לכבוד אברהם שנעשה תושב בתוכם והי"ל רשות ליחד לו אחוזת קבר, עד שקם לאחוזת קבר גם מבני חת והסכמתם שכל בני חת הסכימו לזה: