בראשית כג, יט

וּבָתַר כֵּן קְבַר אַבְרָהָם יָת שָׂרָה אִתְּתֵהּ בִּמְעָרַת חֲקַל כָּפֶלְתָּא עַל אַפֵּי מַמְרֵא הִיא חֶבְרוֹן בְּאַרְעָא דִּכְנָעַן

וּמִן בָּתַר כְּדֵין קְבַר אַבְרָהָם יַת שָרָה אִנְתְּתֵיהּ לִמְעָרַת חֲקֵיל כָּפֶלְתָּא דְעַל אַנְפֵּי מַמְרֵא הוּא חֶבְרוֹן בְּאַרְעָא דִכְנָעַן

וטעם ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה וגו' היא חברון בארץ כנען כי שב לבאר השדה והמקום והארץ בעבור כי כל הפרשה הזכירה בני חת ועפרון החתי לפיכך הזכיר בסוף כי הוא בארץ כנען אשר היא ארץ ישראל וכן אמר בתחילת הפרשה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען וכל זה לבאר כי הצדקת מתה בארץ ישראל ושם נקברה כי החתים ממשפחות כנען ולפי דעתי כי טעם הכתובים אינו אלא להזכיר כי היא ארץ כנען לא ארץ פלשתים כי מפני שאמר ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים (בראשית כ״א:ל״ד) וכל מגוריו בארץ ההיא בגרר ונחל גרר ובאר שבע ומשם לחברון ומחברון לשם על כן הזכיר כי חברון הוא בארץ הכנעני היושב בהר ההוא לא בארץ פלשתים הנזכרת לאברהם והוסיף בסוף להודיע המערה שהיא בשדה המכפלה על פני ממרא שזה השם הנודע אליה ונכתבה זאת הפרשה להודיע חסדי השם עם אברהם שהיה נשיא אלהים בארץ אשר בא לגור שם והיחיד וכל העם היו קוראין לו "אדוני" והוא לא אמר להם כן שהיה שר וגדול וגם בחייו קיים לו ואגדלה שמך והיה ברכה ואשתו מתה ונקברה בנחלת ה' ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים ורבותינו אמרו (ב"ב טז) שגם זה מן הנסיונות של אברהם שבקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה אותו ולא ידעתי טעם לדברי רבי אברהם שאומר להודיע מעלת ארץ ישראל לחיים ולמתים ועוד לקיים לו דבר השם להיות לו נחלה כי מה מעלה לארץ בזה כי לא יוליכנה אל ארץ אחרת לקברה ודבר השם לאברהם על כל הארץ היה ונתקיים רק בזרעו:

ואחרי כן קבר אברהם את שרה. ומאז נתקיים השדה לאחוזת הקבר לו ולזרעו ונזכרה זאת הפרשה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים ועוד לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה:

אל מערת המכפלה אל במקום בי״ת דוגמא ונתתה אל הארון, אל תוך שרפת הפרה, מים חיים אל כלי.

ואחרי כן וגו׳ ויקם וגו׳. צריך לדעת למה הצרך לומר ״ואחרי כן״, כי מובן הוא מסדר של דברים שאחרי כן הוא שקבר. עוד למה הצרך לומר פעם שניה ״ויקם השדה״?

אכן הכתוב יכון להודיע כי היתה הקניה ככל משפטי הקנין, והוא אמרו ואחרי כן, פרוש: אחר ששקל אברהם לעפרון דמי המערה, בזה סלק עפרון זכותו מעל הקרקע, כמו שכתב רמב״ם פרק א׳ מהלכות זכיה ומתנה וזה לשונו: שהגוי מעת שלקח הדמים סלק זכותו, וישראל לא קנה עד שיגיע שטר לידו, ונמצאו נכסים אלו כנכסי מדבר שכל המחזיק בהם זכה, עד כאן. הרי שיועיל נתינת הממון שלא נשאר לגוי זכות בה, ולזה תועיל לגמר הקניה ביד אברהם באמצעות החזקה שהחזיק בה במה שקבר בה את שרה, אבל אם היה קובר את שרה קדם, הגם שהיה נותן אחר כך כסף השדה, לא היה זוכה בנתינת הכסף לבדה כנזכר בלא חזקה.

ונשאר לדעת אם חזקה זו שמה חזקה בקרקע הגוי, והנה כתב רמב״ם בפרק ב׳ מהלכות זכיה ומתנה וזה לשונו: אבל בנכסי הפקר או הגר, אפלו אכל פרות כמה שנים לא קנה לא אילן ולא קרקע עד שיעשה מעשה בגוף הארץ וכו׳, כיצד? המוצא פלטרין בנכסי הגר או הפקר, וסיד בהם או כיר גבוה אמה או יותר קנה וכו׳, המציע מצעות קנה וכו׳, היה לוקח עפר ממקום גבוה למקום נמוך הרי זה מתקן הארץ, ראינוהו שהיה משליך העפר בלא הקפדה, הרי זה בחזקת שאינו מכון אלא להשוות מקום לדיש ולא קנה, עד כאן. וכתב המגיד משנה: המציע מצעות – פרוש, לישב עליהם, והרי נהנה מגוף הקרקע. פרוש אחר – המציע מצעות, שיפה הקרקע בהצעתם כסיוד וכיור וכו׳ וזה עקר, ולזה הסכים הרב אבן מיגאש זכרונו לברכה, עד כאן. והנה בשלמא לפי פרוש ראשון של המגיד שכל שנהנה מגוף הארץ נקראת חזקה במציאות הפקר, נאמר שגם במציאות שלפנינו כיון שקבר בגוף הארץ את שרה אשתו חשוב נהנה מגוף הארץ וקנאה, אלא לסברת הרב אבן מיגאש שאינה חזקה זולת אם יעשה תקון בגוף הארץ כסיוד וכיור, אם כן קבורת שרה לא תועיל לענין חזקה, ובמה קנה אברהם?

ואפשר כי כשבונין הקבר, ובפרט בנין הקברות הקדמונים שהיו בונין כוכין, ומן הסתם הם מסידים ומכירים, ובזה תהיה החזקה. ומעתה יתישב טעם שחזר הכתוב לומר פעם שניה ויקם השדה, לומר כי אחר שקבר אברהם וגו׳, בזה השלמה הקימה של השדה לאברהם, וזולת זה הגם שבערך עפרון נחתמה גזרתו שסלק זכותו, אבל עדין אינו נקרא של אברהם כפי הדין כנזכר, ואחר שקבר וכו׳ ויקם וגו׳:

ואחרי כן קבר וגו׳. לא רצה לקבור תחלה וכדאי׳ בב״ב דקי״ב שחרפה לצדיק שיהי׳ נקבר בשדה שאינו שלו ע״כ הקדים הקנין בכל הפרטים:

היא חברון בארץ כנען. כ״ז מיותר שהרי כבר ידענו בראש הפרשה אלא בא ללמד דכמו שאותה מערה הנקראת מערת המכפלה היא מיוחדת בסגולה למקום קבר והנקבר בה הוא במעלה גבוה ביותר וכמש״כ להלן מ״ח ז׳ ומ״ט ל׳. כך חברון בכלל יש בה ג״כ איזה מעלה וסגולה לקבורה ואם שאינו שוה להמערה עצמה. ופירש המקרא עוד בארץ כנען. ללמד שכלל הארץ יש לה ג״כ סגולת קבורה. ואם שאין לה ערך להמערה:

ואחרי כן קבר אברהם. והחזיק בה למקום קברות, והשדה לא נתיחדה לזריעה רק לשדה שלפני הקברות, ועז"א שדה עפרון אשר במכפלה, שהשדה נעשית טפלה אל המכפלה, ותחלה היה שמה קרית ארבע, ע"ש ארבע אבי הענק או ארבע ענקים שהיו שם, ואברהם שנה שמה לקראה בשם חברון על ששם יתחברו הזוגות הנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו: