בראשית כ, יג

ויהי כאשר התעו אותי וגו'. אנקלוס תרגם מה שתרגם ויש לישבו עוד, דבר דבור על אפניו, כשהוציאני הקדוש ברוך הוא מבית אבי להיות משוטט ונד ממקום למקום, וידעתי שאעבור במקום רשעים ואומר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי:

כאשר התעו. לשון רבים, ואל תתמה, כי בהרבה מקומות לשון אלהות ולשון מרות קרוי לשון רבים (שמואל ב' ז כג) אשר הלכו אלהים, (דברים ה כג) אלהים חיים, (יהושע כד יט) אלהים קדושים הוא, וכל לשון אלהים לשון רבים. וכן (לט כ) ויקח אדוני יוסף, (דברים י יז) אדוני האדונים, (להלן מב לג) אדוני הארץ, וכן (שמות כב יד) בעליו עמו, (שמות כא כט) והועד בבעליו. ואם תאמר מהו לשון התעו, כל הגולה ממקומו ואינו מישב קרוי תועה, כמו (לקמן כא יד) ותלך ותתע, (תהלים קיט קעו) תעיתי כשה אובד, (איוב לח מא) יתעו לבלי אכל, יצאו ויתעו לבקש אכלם:

אמרי לי. עלי, וכן (לקמן כו ז) וישאלו אנשי המקום לאשתו, על אשתו וכן (שמות יד ג) ואמר פרעה לבני ישראל, כמו על בני ישראל, (שופטים ט נד) פן יאמרו לי אשה הרגתהו:

וַהֲוָה כַּד טָעוּ עַמְמַיָּא בָּתַר עוֹבָדֵי יְדֵיהוֹן יָתִי קָרִיב יְיָ לְדַחַלְתֵּהּ מִבֵּית אַבָּא וַאֲמָרִית לַהּ דֵּין (נ''י דָּא) טֵיבוּתִיךְ דִּי תַעְבְּדִי עִמִּי לְכָל אַתְרָא דִּי נְהַךְ לְתַמָּן אֱמָרִי עֲלַי אָחִי הוּא

וַהֲוָה כַּד בָּעוּ לְאַטְעָאָה יָתִי פִּלְחֵי טַעֲוָותָא וּנְפָקֵית מִבֵּית אַבָּא וַאֲמָרִית לָהּ דֵין טִיבוּתִיךְ דְתַעַבְדִין עִמִי לְכָל אַתְרָא דִנְהַךְ לְתַמָן אִמְרִי עָלַי דְאָחִי הוּא

התעו אותי אלהים. לשון קדש והטעם שהוא נוסע ממקום למקום ולא ידע אנה ילך. וכן והנה תועה בשדה. ואין זו התעייה בלב. גם כן כתוב למה תתענו ה':

אמרי לי. בשבילי וכן ואמר פרעה לבני ישראל:

כאשר התעו אותי - הגלני ממקומי שנאמר לך לך מארצך. וזהו שכתב: ארמי אובד אבי משום שהוגלה משם כי התעו אותי, ואובד אבי כפל לשון הוא, כדכתיב: תעיתי כשה אובד צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום.

אמרי לי - אמרי עלי.

התעו אותי אלהים. בסבת עבודת גלולים שמאסתי הוצרכתי לצאת מבית אבי אל אשר לא אדע לא למקום מכוון מאתי ובזה יקרא תועה:

ויהי כאשר התעו אותי' אפשר לפרשו בשני אופנים: א. לשון הוצאה, והיא מגזרת "ושיני כפירים נתעו", כי נשירה והוצאה (של השן) אחת הן. או מענין התעאה, דהיינו: כשהתעה אותי מבית אבי, באומרו לי "לך לך", צוותי על הדבר הזה, ולא היה זה עול מצדו (של אלהים) אלא נסיון לשם תגמול. והכסות שהזכיר אבימלך לשרה, לא לה נתנה אלא לנערותיה, וכמו שאמר 'לכל אשר אתך'. ואפשר שלשם נימוס אמר כך, כמו שאמרה אביגיל בדבר המתנה, ונתנה לנערים, וכל שנתן אבימלך לאברהם לא נתן, אלא כדי שיבקש עליו רחמים, ואברהם גמל לו בעד כל זה בדרך שיזכר אחר כך. ואת כל ונוכחת, מגזרת נכח, שפירושו מול או נגד, כלומר: הכל לפניך, קחי מה שאת רוצה, ואמרי מה שאת רוצה. והשאלה בענין זה היא: אם הנגע עוד לא חל באבימלך, וה' רק התרה בו, מהו שאמר 'וירפא אלהים'. ונאמר: ה'רפואה' כאן אינה בהוראת ריפוי ממחלה (שכבר באה) אלא במובן מניעת מחלה, וכאמור "כי אני ה' רופאך", ומילת 'רפואה' היא בת שבע הוראות.

ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי. רמז שהיו בית אביו עובדי ע"ז ועל שהיו מתעין אותו מבית אביו לעבוד אלהים אחרים הוצרך לצאת משם וללכת אל ארץ אחרת ולאמר לאשתו זה חסדך אשר תעשי וגו'.

כאשר התעו אתי אלהים כאשר גירשוני נמרוד וחבריו שופטי הארץ והוצרכתי להיות תועה כשה אובד אנה ואנה חוץ מבית אבי על ששברתי את הצלמים והרגתי אמרפל וחבריו ואומר לה וגו'

[אמרי לי אמרי עלי, אחי הוא שלפי צורך השעה אפשר לשנות הדבור].

ויהי כי התעו אותי אלקים מבית אבי. שהיו תועים בית אבי אחרי אלהים אחרים ואני נתתי את לבי אחר הק' והפרישני הק' מהם להיות הולך כאשר אני הולך לכאן ולכאן כאדם תועה בדרך שמהלך לכאן ולכאן הרי שהתעו אותי אלהים מבית אבי וגרמו לי להיות הולך כאדם תועה שבית אבי תעו מדרך השכל ואני בדרכי החיים:

ואומר לה זה וגו'. כלו' תנאי היה לי עמה, נתן טעם אף לדבריה שאמרה אחי הוא:

אמרי לי. עלי כמו (שופטים ט' נ"ד) פן יאמרו לי אשה הרגתהו שהוא כמו עלי:

ויהי כאשר וגו׳. כאן בא לתת טעם לדברו הראשון שאמר ״אין יראת אלהים״, כי יאמר אליו אבימלך: מה ראית במקום שחשדת אותם שאין להם יראת אלהים? לזה אמר כי תקנה זו שתקן לומר ״אחותי״ – לא לסבת המקום ההוא לבד, אלא בדרך כלל תקן זה לחשש מקום שאין בו יראת אלהים, וספק זה לא יצתה ממנו גרר, שהגם שאין לה חזקת ״אין יראת אלהים״, יודה שאין לאברהם בה חזקה שיש בה יראת אלהים. ומעתה נסתתמו טענות אבימלך.

ויהי וגו׳. עוד השיב שלא משום שירא מאותו מקום כ״כ עשה כן כ״א בשביל כל המקומות שיש באמת לחוש. וממילא באתי ג״כ לידי זה. ופי׳ התעו אותי אלהים וגו׳ כבר נחלקו במ״ס פ״ד אם הוא חול או קודש. ולפי הפשט משתמש חול וקודש פי׳ בשביל שאוה״ע עובדים אלהים חול מש״ה אלהים קודש צוהו להיות נודד ולהעמידם על האמת:

ויהי. זאת שלישית, שלא תחשוב שעשיתי זאת רק במקום הזה מפני שחשבתים לאנשים רעים וחטאים,כי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי, שה' צוני לצאת מבית אבי וצוני שאתהלך בארץ ממקום למקום, כתועה בדרך שאין לו מקום מיוחד, כן אני מוכן תמיד לשנות מקומי ע"פ פקודת ה', ובאשר יש גם מקומות שאנשיהם רעים וחטאים אמרתי לה, שבכל מקום אשר נבוא שמה, בעת שנבוא במקום חדש, טרם נכיר תכונת אנשי המקום ומדותיהם, תאמרי עלי אחי הוא, נמצא שבזה לא נתתי מגרעת לארץ הזאת מזולתה, כי כן אני נוהג תמיד: