בראשית יח, טו

כי יראה וגו' כי צחקת. הראשון משמש לשון דהא שנותן טעם לדבר ותכחש שרה לפי שיראה, והשני משמש בלשון אלא, ויאמר לא כדבריך הוא אלא צחקת, שאמרו רבותינו כי משמש בארבע לשונות אי, דילמא, אלא, דהא:

וְכַדִּיבַת שָׂרָה לְמֵימָר לָא חַיֵּכִית אֲרֵי דְחֵלַת וַאֲמַר לָא בְּרַם חַיָּכְתְּ

וְכַּפְרַת שָרָה לְמֵימַר לָא תָּמִהִית אֲרוּם דְחִילַת וְאָמַר מַלְאָכָא לָא תְדַחֲלוּן אֲרוּם בְּקוּשְׁטָא גָחַכְתְּ

ותכחש שרה לאמר אני תמה בנביאה הצדקת איך תכחש באשר אמר השם לנביא וגם למה לא האמינה לדברי מלאכי אלהים והנראה בעיני כי המלאכים האלה הנראים כאנשים באו אל אברהם והוא בחכמתו הכיר בהם ובשר אותו שוב אשוב אליך ולשרה בן ושרה שומעת ולא ידעה כי מלאכי עליון הם כענין באשת מנוח (שופטים יג ו) ואולי לא ראתה אותם כלל. ותצחק בקרבה ללעג כמו יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו (תהלים ב ד) כי השחוק לשמחה הוא בפה אז ימלא שחוק פינו (שם קכו ב) אבל השחוק בלב לא יאמר בשמחה והקב"ה האשים אותה לאברהם למה היה הדבר נמנע בעיניה וראוי לה שתאמין או שתאמר "אמן כן יעשה ה'" והנה אברהם אמר אליה למה צחקת היפלא מה' דבר ולא פירש אליה כי השם גילה אליו סודה והיא מפני יראתו של אברהם תכחש כי חשבה שאברהם בהכרת פניה יאמר כן או מפני ששתקה ולא נתנה שבח והודאה בדבר ולא שמחה והוא אמר לא כי צחקת אז הבינה כי בנבואה נאמר לו כן ושתקה ולא ענתה אותו דבר וראוי שנאמר עוד כי אברהם לא גילה לה הנאמר לו מתחילה (בראשית י״ז:י״ט) אבל שרה אשתך יולדת לך בן אולי המתין עד שלוח השם אליה הבשורה ביום מחר כי ידע כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג ז) או מרוב זריזותו במצות היה טרוד במילתו ומילת עם רב אשר בביתו ואחר כן בחולשתו ישב לו פתח האהל והמלאכים באו טרם שהגיד לה דבר:

כי צחקת - אלא צחקת. רוב כי שאחר לא מתפרשים אלא, שהרי כי משמש בארבעה לשונות: אי, דילמא, אלא. דהא. וכן: לא תשתחוה לאלהיהם כי הרס תהרסם. לא תקפוץ את ידך כי פתח תפתח וגו'.

כי יראה. לומר חטאתי אבל הרהרה תשובה בלבה:

ויאמר לא. שידע כי לא איש אל ויכזב ולא האמין לה כלל:

ותכחש שרה לאמר לא צחקתי. שרה אמנו שהיתה צדקת היאך אפשר שלא האמינה דברי המלאך והלא נביאה היתה. ודרז"ל אברהם היה טפל לשרה בנבואה, שנא' (בראשית כ״א:י״ב) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ובודאי אין לך נביא שלא ידע כי המלאכים שלוחיו של הקב"ה וכל דבריהם מפי הש"י. ועוד לא די שלא האמינה אלא היתה מכחשת אחר שאמר לו המלאך למה זה צחקה שרה. והתשובה בזה כי אברהם אבינו ידע שהיו אנשים והכיר בחכמתו בהם שהיו מלאכים, וכמו שרמזתי, אבל ההכרה והידיעה הזאת לא היתה בשרה, והיתה סבורה שהיו אנשים כשאר אנשים ולא האמינה לדבריהם וע"כ צחקה. ומה שהיתה מכחשת שלא צחקה, עשתה כן מפני פחד אברהם, וחשבה כי אברהם היה אומר כן בהכרת פניה, וכאשר נתחזק בדברו באמרו לא כי צחקת אז הוברר לה כי מאת הש"י ידע זה בנבואה ושתקה. כן פירש הרמב"ן.

ותכחש שרה לאמר מכאן שהנשים פסולות לעדות לפי שמכחשות מפני היראה.

כי יראה יש מפרשים כל כי שבתורה מתורגם ארי שהרי כמו שתיבת כי בל׳ עברי משמש ארבע לשונות, דאי ס״ד לתרגם כי יקרא אי, וכי תאמר דלמא, וכי צחקת אלא, וכי יראה דהא, והאחרים ארי, הרי חמש לשונות בתיבת כי לפיכך כולן מתורגמות ארי אלא שבארבע מקומות הראה לך המתרגם הענין.

לא צחקתי כי יראה. למדנו ששרה אמנו אמתית היתה אך שבכאן שנתה כי יראה:

ויאמר. אברהם:

לא כמו שאת אומרת כי צחקת כי הקב"ה יותר נאמן ממך:

ותכחש שרה וגו׳. טעם אמרו לאמר, גם אמרו ״כי יראה״ – להודיע צדקת שרה אמנו הצדקת, שלא אמרה בפרוש ״לא צחקתי״ שלא תוציא מפיה דבר שקר, אלא אמרה ענין שממנו מובן שכונתה לומר לא צחקה. ולזה לא אמר ״ותאמר לא צחקתי״. ולצד שיאמר האומר והיאך היה לה פנים שתכחש בדברי ה׳, לזה אמר כי יראה – פרוש: יש לך לדעת כי העבד הנאמן הירא את רבו ושגג ועשה דבר בלתי מתקן ויוכיחנו רבו על אשר עשה, כשיגדל בלבו הפלגת המורא על אשר עבר רצון אדונו, לא יעצר כח להודות על אשר עשה להפלגת המורא ויכחיש, ובהכחשתו עצמה יגיד כי אמת היה הדבר, אלא לצד הפלגת המורא אינו עוצר כח להעז פניו כי כן עשה. והוא מה שהודיע הכתוב ״כי יראה״, והבן. ואמר לה אברהם לא כי צחקת – פרוש: היותר נאות הוא שתודה כי צחקת, כי בזה חפץ ה׳ שיתודה האדם בפיו בפרוש. וכן הוכיחו נביאנו עליו השלום שדבר המרצה הוא, ״ומודה ועזב ירחם״ (משלי כ״ח:י״ג).

לא צחקתי כי יראה. האומר אליה דבר ה׳ היה אברהם. והכחישה באמת לא צחקתי שהרי מעולם לא צחקה על עצמה אמנם כי יראה להודות שכונת הצחוק שלה היה בשביל אברהם ומשו״ה ג״כ לא פירש זה דבר ה׳. ואברהם לא הבין הדבר:

ויאמר לא כי צחקת. לפי הפשט השיב לה אברהם כך. אבל חז״ל ברבה פירשו שהקב״ה השיב. והוא כדברינו שאברהם הבין שמסתמא לא תכחיש בשקר דבר ה׳ ויש דברים בגו אלא שהקב״ה השיב לה כי צחקת היינו במה שאמרת ואדני זקן. והנה האריך הכתוב להודיענו כ״ז. ויבואר להלן כ״א ג׳ עיקר התכלית שהיה משונה נס אברהם מנס שרה. ומה פעל ועשה דבר הצחוק. שבשביל זה הגיע לה עסק אבימלך והיה לה למורת רוח מאד. וכ״ז ענין שהגיע לזרעם כענין כל מעשה אבות סימן לבנים:

ותכחש שרה. באשר לשון צחוק יבא לרוב על לשון לעג, וכשאמר ה' למה זה צחקה שרה שמשמעו שלעגה על דברי המלאך, השיבה לא צחקתי, כי היה זה שמחה וגיל אצלה לא צחוק,כי יראה שהלשון משמע שלא האמינה ולעגה, ויאמר לא, ר"ל אין כוונתי שלעגת רק כי צחקת דרך שמחה: