בראשית יב, ד

וַאֲזַל אַבְרָם כְּמָא דְּמַלֵּיל עִמֵּהּ יְיָ וַאֲזַל עִמֵּהּ לוֹטּ וְאַבְרָם בַּר שִׁבְעִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִין בְּמִפְקֵהּ מֵחָרָן

וַאֲזַל אַבְרָם הֵכְמָא דְמַלֵל יְיָ לֵיהּ וְאָזַל עִמֵיהּ לוֹט וְאַבְרָם בַּר שׁוּבְעִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִין בְּמִפְקֵיהּ מֵחָרָן

ואברם בן חמש שנים וגו'. וקשה שהרי ברית בין הבתרים היה לאחר יציאתו מחרן ובפ' בא אל פרעה קרא דויהי מקץ שלשים שנה וגו' שיש שלשים שנה מברית בין הבתרים עד שנולד יצחק ואברהם היה בן מאת שנה כשנולד יצחק וא"כ לא היה אברהם בין הבתרים כי אם בן שבעים. וצ"ל ששתי יציאות היו בפעם ראשונה כשהיה בן שבעים וילך אתו לוט ובאותה שעה נשבה לוט ואברהם כבש המלכים ומיד היתה ברית בין הבתרים כי כן נמי פירש"י גבי אחר הדברים האלה כל מקום שנא' אחר סמוך והיינו מיד שכבש המלכים ונמצא שלא היה כי אם בן שבעים באותו שנה ואחר ברית בין הבתרים חזר לחרן ושהה שם חמש שנים ויצא ועל אותה יציאה קא מהדר קרא ואברהם בן חמש שנים וגו' וכן מצאתי בסדר עולם בפי' וזה לשונו אבינו אברהם היה בהפלגה בן מ"ח שנה וכשדבר הקב"ה עמו בין הבתרים היה בן שבעים שנה שנאמר ויהי מקץ וגו' חזר ובא לו לחרן ועשה שם חמש שנים שנאמר ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן נמצא מהפלגה ועד שיצא אברהם מחרן כ"ז שנה עכ"ל. ואיציאה שניה קאי:

וילך אתו לוט לפי שהרן אביו מת באור כשדים בגלל אברהם אחיו כמו שאמרו רבותינו היה לו לוט כבן בית.

ואברם בן חמש ושבעים שנה מנה הכתוב שנותיו ללמד שעדיין אביו קיים.

בצאתו מחרן פעם שניה כדאיתא בסדר עולם חזר לחרן ועשה שם חמש שנים כדכתיב ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן.

ואברהם בן חמש שנים וגו'. מנה שנותיו של אברהם להודיעך שעדיין היה אביו חי ולא חש לאהבת אביו ולא לשום דבר אלא לרוץ אחר מצוותיו של הק':

וילך אברם וגו׳. כל הכתוב מיתר, שהרי אומר בסמוך בסדר הודעת ההליכה (בראשית יב:ה) ״ויקח אברם וגו׳ ויצאו ללכת״ וגו׳.

אכן כונת הכתוב הוא להודיע חבתו של אברהם, שלא נתעכב אפלו שעה אחת, אלא בגמר דברי ה׳ ״לך לך״ תכף ״וילך אברם״, ולא נתעכב לשום סבה ועזב את אביו ומולדתו. ושעור תבת כ״ף ״כאשר״, הודעת הזמן שהיה סמוך לדבר ה׳ אליו. והודיע הכתוב כי לוט לצד דבקותו באברהם הלך אתו, פרוש: לא לצד קיום מאמר ה׳ אלא ראהו הולך והלך עמו. וכונתו בהודעה זו כי הגם שנתחכם אברהם לחפז ללכת לבל יתחברו עמו ממולדתו ומבית אביו, אף על פי כן לא הועיל בערך פרט זה, והלך אתו לוט.

עוד ירצה, להיות שאמר לו ה׳ הבטחות תועליות הרבה כשילך לו מארצו וכו׳, אם כן הגם שילך יסבור הרואה כי אין להחזיק לו טובה על זה, שאפלו קל שבקלים כשיראה כל התועליות ימהר לסע. לזה הודיע הכתוב צדקותו של אברהם, כי מה שהלך לא לצד הבטחות האמורות אלא לעשות דבר ה׳. ודקדק לומר כאשר דבר ולא ״כאשר אמר״ כמו שהתחיל בתחלת הפרשה ״ויאמר ה׳״ לאמת כדברינו. והוא, יש לך לדעת כי כל מקום שיאמר הכתוב דבור יגיד על דבר קשה, והאמירה היא רכה. וכאן הזכיר בתחלת הפרשה ״ויאמר ה׳״ לצד שכל הדבר הוא להנאת אברהם, ובמעשה אברהם אמר ״כאשר דבר״, פרוש שעשה הדבר לצד גזרת מלך עליו ולא לתועלת הנמשך לו.

עוד ירצה להודיע כי אברהם הלך כאשר דבר אליו ה׳ בסמוך, ומה נאמר בדברי ה׳? ״אל הארץ אשר אראך״, שלא הודיעו מקום אשר יבא שמה, ואף על פי כן הלך מארצו וסמך על מה שיודיעהו ה׳ כשירצה, מבלי חשוב לומר, איך אצא מהעיר קודם שנדע המקום? וזה נסיון גדול. ואחר כך הודיע הכתוב הוצאת את אשר עמו, שלא נסה ה׳ אותם בדבר זה אלא הודיע המקום ואחר כך יצאו, והוא אמרו בפסוק שאחרי זה ויקח אברם וגו׳ ויצאו ללכת ארצה כנען, ולא הצרך הכתוב להודיע כי ה׳ הודיעו המקום כי הוא מובן מעצמו.

כאשר דבר אליו ה׳. א״א לפרש כמו שדבר שהרי במקרא הסמוך פורש הכתוב יותר ותו למאי כתיב וילך אתו לוט הא מפורש בסמוך לוט בכלל כל הנפש אלא משמעות כאשר דבר תומ״י כשדבר. ולא המתין על הכנה הדרושה לזה. וכדי שלא יהיו לו עכובים ממכירת הנחלאות וכדומה יצא תומ״י ולוט הלך עמו. והניח אשתו ושארי בני ביתו בעיר עד שמכרו הכל. והוא נתעכב מעט בדרך. ומאחר שכבר יצא מעירו והחזיק בדרך ראו אנשיו להכין הכל ובאו כולם אצלו ואז כתיב.

שאלות: מ"ש וילך אברם כפול עם מ"ש ויקח אברם את שרי אשתו וכו' ולמה הודיע שהיה בן ע"ה שנה. ושהכנעני אז בארץ. ואח"כ אמר שהכנעני והפרזי אז יושב בארץ. ולמה אמר תחלה שבנה מזבח לה' הנראה אליו ואח"כ אמר שבנה מזבח ויקרא בשם ה': מ"ש אברהם אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך שמשמעותו שהפקיר את אשתו כדי לקבל מתנות. מה שכפל פרעה שאלתו למה לא הגדת וגו' למה אמרת וגו' הם דברי מותר. ולמה לא התנצל אברהם כמו שהתנצל לפני אבימלך:

וילך אברם אינו כפול עם מ"ש אח"ז ויקח אברם את שרי אשתו, כי פה יכוון על ההליכה המחשביית שזאת היתה תיכף שנפרד במחשבתו ולבבו מארצו ואח"ז גם ממולדתו וכתב כאשר דבר אליו ה', וגם ר"ל שאע"פ שהבטיח ה' שכר ע"ז לא עשה זאת בעבור היעודים הטובים האלה ולתקות שכר, רק לש"ש בלבד כאשר צוה אליו ה', אבל לוט לא הלך על כוונה זו רק וילך אתו לוט, לא הלך כדי להפרד מבית אביו, בהפך, שהלך מפני שלא רצה להפרד מאברהם, ועז"א וילך אתו [שמורה על הטפל כמ"ש בחבורי התורה והמצוה קדושים (סי' כח) בהבדל שבין אתו ובין עמו]. ואברם בן חמש שנים, הגם שהיה זקן ויושב בארץ הזאת ימים רבים שמע לדבר ה'. ועפ"י הדרוש, הנה השנים שאין אדם משיג בהם את שלמותו אינם שנות חיים, כי לא חי בהם חיי האדם רק חיים בהמיים ולא יחשבו במספר שנותיו, ואברהם עברו עליו שנים רבות עד שהכיר האמונה האמתית. ועד עתה לא היה במנין שנותיו, רק בצאתו מחרן השלים שלמות נפשו בהדרי קודש מרחם משחר, עד שאז נחשב לו כי חיה עד עתה חמש ושבעים שנה: