בראשית א, לא

יום הששי. הוסיף ה' בששי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה דבר אחר יום הששי כלם תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון המוכן למתן תורה:

וַחֲזָא יְיָ יָת כָּל דִּי עֲבַד וְהָא תַקִּין לַחֲדָא וַהֲוָה רְמַשׁ וַהֲוָה צְפַר יוֹם שְׁתִיתָאִי

וַחֲזָא יְיָ יַת כָּל דְעָבַד וַהֲוָה טַב לַחֲדָא וַהֲוָה רְמַשׁ וַהֲוָה צְפַר יוֹם שְׁתִיתָאֵי

וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד הוא הקיום כאשר פירשתי (לעיל פסוקים ד י יב) וטעם "מְאֹד" כטעם רבוי והוסיף ביום הזה לאמר כן בעבור שידבר בכלל וימצא רע בקצתו ואמר כי טוֹב מְאֹד מאדו טוב וזהו מאמרם בבראשית רבה (בראשית רבה ט׳:ה׳) וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד והנה טוב זה מות וכן הזכירו (שם יא) זה יצר הרע וזו מדת פורענות ולזה גם נתכוין אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית א׳:ל״א) שאמר בכאן "והא תקין לחדא" יאמר שהוא מתוקן הסדר מאד כי הרע צריך בקיום הטוב כענין שנאמר (קהלת ג א) לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם ויש מפרשים כי מפני מעלת האדם הוסיף בשבח היצירה בו כי הוא טוֹב מְאֹד:

וירא. יום הששי. י"א שיום סמוך. וטעם לגלגל הששי. וכן יום השביעי. ואין זה אמת. ובעל יום הששי על דעת אנשי המזלות יוכיח. רק פירושו יום שהוא ששי ליום הראשון וכן יום השביעי. ונמצא כן איש הישראלי ורבים כמוהם גם כן רקיע השמים הרקיע שהוא שמים:

ויהי ערב ויהי בקר - אז נגמר יום השישי והתחילה וכו'.

וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד -נסתכל והביט כל מעשיו וכל פעולותיו שעשה אם יש לתקן שום דבר בהם והנה כולם יפים ומתוקנים.

את כל אשר עשה והנה טוב מאד. תכלית המציאות בכללו טוב מאד יותר מן התכליתיות הפרטיות המכוונות אליו:

יום הששי. הראשון אשר בו היה ראשית לכל ששי אשר בו יכלו כל המעשים כדי לשבות בשבת כאמרו ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת:

יום הששי ויכלו השמים ר"ת שם בן ד' אותיות שחתם בו מעשה בראשית, וכן ישמחו השמים ותגל הארץ ר"ת שם בן ד' אותיות שחתם העולם בשם בן ד' אותיות:

וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ע"ד הפשט הזכיר טוב מאד על הכל, ועד עתה בפרט הנמצאים שבכל יום הזכיר כי טוב מפני שהכל יותר מעולה מן החלק, והנה הם שלש מעלות, כי טוב, והנה טוב מאד, וטוב.

ודע והבין שכל מצוי ומצוי שבעולם הוא עומד בכח מצוי אחר א"א לעמוד בפני עצמו בלתי נמצא אחר, כגון שתאמר הרי שיש בכל העולם מין אחד בלבד והוא חי אם אין ארץ לא יוכל לעמוד המין החי ההוא בעצמו, או אם יש ארץ אם אין שם שמים אי אפשר להתקיים לפי שע"י תנועת השמים מתקיימת הארץ, וא"כ כל העוה"ז וכל מה שהוא עליו אי אפשר שיתפרק מצוי אחד מאחד כי כלו נקש זה בזה העליון עם התחתון והכל אחד, כמו שקבלנו המופת במלת אחד שכל המציאות כלו אחד, וכשם שהנברא א' כך הבורא אינו אלא אחד, והא למדת שכל הנמצאים שבעולם הם נקשרים זה בזה אי אפשר להמצא מצוי שלם בלתי חברו כמו שא"א שתמצא יד או רגל מתנועעה בפני עצמה בלתי שאר אברי הגוף כמו שהוא שלם, וכבר נקרא האדם אצל חכמי המחקר עולם קטן ונקרא העולם ג"כ אצלם אדם גדול לומר שהכל נקשר ומיוחד, וזהו מאמר הנביא (ישעיה מח יג) קורא אני אליהים יעמדו יחדו ודרשו רבותינו ז"ל מאי יחדו דלא לשתלפי מהדדי, ועל כן כל מצוי בפני עצמו הוא מצוי בכח, ומזה הזכיר בפרטי הנמצאים שבכל יום ויום כי טוב, אבל עם שאר הנמצאים כלם הוא מצוי בפעל ומזה הזכיר על הכלל טוב מאד לפי שהכל יותר שלם מן החלק, וכן תמצא כזה במשה רבינו עליו השלום לפי שהיה מצוי שלם בכח הזכיר בו הכתוב כי טוב שנאמר (שמות ב׳:ב׳) ותרא אותו כי טוב הוא וכשיצא שכלו מן הכח אל הפעל הזכיר בו מאד זהו שכתוב (במדבר יב ג) והאיש משה ענו מאד, טוב הוא מעלה גדולה מכלן ואין הטוב האמתי אלא הקב"ה שנאמר (תהלים קמה ט) טוב ה' לכל, ומה שכתוב הודו לה' כי טוב פירוש כי טוב עשה עמנו.

וע"ד המדרש והנה טוב זה יצר טוב, מאד זה יצר הרע ומדת פורעניות, שאלמלא יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים ונמצא העולם חרב, ודרשו עוד והנה טוב מאד זה מות לפי שהמות סבה שהדורות מתחדשין ובאים, ועל כן תקנו בבית האבל לומר הטוב והמטיב, ואין ספק כי המות טוב לכונת ה' יתברך כי הוא חיים לנפש הצדיק, וכתיב (תהלים קטז טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, ותוספת הה"א לבאר כי החסידים אין מיתתן על ידי המלאך המשחית כי אם ע"י שכינה הנרמזת בה כענין תוספת ההי"ן שבענין ירידת יעקב אבינו למצרים והוא (בראשית מ״ו:ד׳) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה רמז לו שתהיה השכינה עמו בירידתו למצרים גם בעליה.

וע"ד השכל והנה טוב מאד דע כי לשון עשיה נופל על מעשה הטבע כגון בריאת הגלגלים וכל מה שתחתיהם שהם בכלל הטבע ועל כן בחתימת מעשה בראשית שהוא מעשה הטבע הזכיר לשון וירא שהוא ל' השגחה והזכיר עמו לשון עשיה להורות כי הוא יתברך משגיח על הגלגלים וכי הם מעשה ידיו, והוסיף לך באור ברמז כי הגלגלים הם תשעה כדברי חכמי המחקר, והוא שתמצא במלת והנ"ה שחשבונה גלג"ל וזהו גלגל השכל, ובאר גם כן גלגל השכל מניע את גלגל התשיעי הוא הגלגל המקיף הוא הנקרא ערבות, והגלגל המקיף מניע הח' גלגלים שבתוכו וזהו שאמר טו"ב וע"כ חתם העולם הטבעי הזה במלות והנ"ה טו"ב מאד שפירושם גלגל השכל מניע את הגלגל הט' המקיף והגלגל הט' מניע השמונה שבתוכו, ובמלת מא"ד שהוסיף שחשבונה מ"ה הענין היה להודיעך שיעור קומת התשעה גלגלים שכל אחד מהן על דעת רבותינו ז"ל עביו ת"ק שנה והבן זה.

יום הששי על דרך הפשט תוספת הה"א ביום זה מה שאין כן בשאר הימים, הכל למעלת אדם הראשון ולכבודו שנברא בו, ועמו נשלמה כל המלאכה והוא היה תכלית הבריאה וחתימתה ועיקרה ועל כן אמר בפרסום יום הששי כלומר הידוע המפורסם, ועוד נכללה בו כונה אחרת כי גלה לנו בזה שבכל ששה ימים נמצאו הענינים מחומשים בכל יום ויום חמשה וע"כ נחתם יום הששי בה"א לרמוז לנו בזה, והענין הזה כיצד שהרי ביום ראשון מצינו ה' אורים, ביום ב' ה' רקיעים וה' פעמים מים, ביום שלישי ה' מיני צמחים, ביום ד' ה' מיני אורה, ביום חמישי ה' מיני תנועות שבכל מיני נפש חיה, ביום הששי שנברא בו אדם ה' חושים שבגופו ה' תנועות שבנפשו וה' שמות שיש לנפש חיה, הא למדת שכל עניני ששת ימי בראשית מחומשים חמשה בכל יום ויום, ולכך חתם יום הששי באות ה',

ויש לך להתבונן בכל הנבראים שבששה הימים למה נתיחד כל דבר ודבר להבראות ביום שנברא בו ולמה נקרא יום שנברא בו האור יום אחד ויום שנברא בו הרקיע יום שני ויום שנבראה בו היבשה יום שלישי וכן כלן, יום שנברא בו האור יום אחד לפי שהאור הוא רמז ליחוד, וכבר ידעת כי הוא מלך הכבוד וזהו שכתוב (תהלים כז א) ה' אורי וישעי ושני אורים היו האחד קדם והשני נתחדש והבן זה, יום שנברא בו הרקיע נקרא יום שני לפי שהוא רמז לשניות ונברא להבדיל ולחלק בין מים העליונים למים התחתונים והנה הם שני הפכים זה חלק עליון וזה חלק תחתון ואין לך שנוי גדול מזה ועל כן נקרא יום שני, יום שנבראת בו היבשה נקרא יום שלישי לפי שבו נראית צורת העולם הנחלק לשלשה חלקים, שלישו ישוב שלישו מדבר שלישו ים, והנה הוא משולש בבריאתו, יום שנבראו בו המאורות נקרא רביעי לפי שמאורות משתנים ד' פעמים ביום בד' משמרות, ובחודש בד' שבועות, ובשנה בד' תקופות, יום שנבראו בו בעלי הנפש התנועה נקרא חמישי לפי שתנועות כל נפש חיה הם חמשה, יום שנברא בו אדם נקרא ששי לפי שבו עמד אדם בכל שש קצוות לפיכך נקרא יום שנברא בו יום ששי.

וע"ד המדרש יום הששי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו הה"ד יום הששי אלו הם חמשה חומשי תורה שנתנו בששה בסיון.

וע"ד הקבלה יום הששי חתם מלאכת הששי בה"א והיא ראשונה שבשם אשר שם כונת התפלות בר"ה, ויום ששי זה ששי לכ"ה באלול היה שבו נברא העולם ויום ר"ה היה שבו נדון אדם הראשון וכן הוא יום הדין לכל תולדותיו אחריו, ויש לפרש עוד כי מלת הששי אינה חוזרת ליום שאלו כן היה לו לומר היום הששי אבל הוא סמוך יום הששי יום של ששי כלומר יום השם הששי והוא החותם הששי מששה חותמות שבהם נחתם העולם לששה קצוות, והבן זה.

וירא אלקים את כל אשר עשה וגו׳ אפי׳ יצר הרע.

והנה טוב מאד שאלמלא יצר הרע לא ישא אדם אשה ולא יוליד בנים ונמצא שאין העולם מתקיים. ביום הששי נאמר שתי פעמים כי טוב אחד לבריאת בהמה ואחד לבריאת אדם.

יום הששי יום המבואר והידוע בין הימים האחרים שבו לבדו כלתה כל מעשה בראשית מה שלא היה כן בשאר הימים. וכן כתיב כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ את הים וגו'.

יום הששי. בכולן לא נאמר רק יום אחד ויום שני חוץ מיום ששי ושביעי שנ' בהם הששי והשביעי לפי שהיו מבוררים שמשה רבינו כשכתב את התורה לישראל כשהגיע ליום ששי אמר להם זהו יום הששי שהקב"ה נותן לכם לחם משנה, וכשהגיע אצל יום השבת אמר להם וזהו יום הז' שצוה הקב"ה לכבדו ולשמרו, וכמו כן תוכל לראות בנהרות' בכל אחד הוא אומר הולך אל מקום פלוני לפי שלא ידעו דרך משיכתו פירש להם באיזה מקום וכשהגיע אצל פרת לא אמר רק הוא פרת שאמרתי לכם בתחומיו של ארץ ישראל כמו שהוא אומר עד הנהר הגדול נהר פרת יהיה גבולכם וכן בכאן הוא אומר הששי והשביעי המבוררים לכם במקום אחר:

וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. יש להקשות אחר שאמר בכל אחד ואחד ממעשה בראשית וירא אלהים כי טוב ידוע שכל אשר עשה טוב ומה צורך לומר בסופו וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב ועוד למה אמר כאן מאד ולא אמר כן בכל מעשה בראשית שידוע שכל מעשה ה' טוב מאד. התשובה לראשונה שעם היות שראובן עיניו ואזניו וחוטמו וכל איברי פניו כל אחד בפני עצמו יפה אבל איפשר שכל פניו בכללות אינו יפה שאין איבריו מיוחסים זה עם זה בשיעור ובמרחק הראוי זה עם זה והמשל עיניו רחוקות מן החוטם יותר מן הראוי או פניו קטנה בערך העינים אע"פ שפניו יפים בפני עצמם וכן כל איברי הראש יפים וכל הראש בכללו אבל גופו קצר בערך ראשו והגוף יפה בפני עצמו אבל אין הגוף מיוחס עם הראש היחס הראוי ולזה אע"פ שנשבח כל איבריו כל אחד ואחד צריך לשבח כל גופו בכלל לומר ראובן יפה מאד. וכן כל העולמות הם עולם אחד אלא שנחלק לשלשה חלקים וחלק כל אחד מהם נחלק לחלקים אחרים ואע"פ שיאמר בכל אחד מן החלקים בפני עצמו כי טוב צריך לומר בכולו בכלל כי טוב שזה העולם בכללו קשור כולו זה עם זה בגוף אחד: ולשאלה השנית למה אמר מאד. התשובה לפי שאחר שכל חלקיו כל אחד בפני עצמו טוב וגם כולו בכללו טוב אם כן הוא טוב מאד: או יהיה הכונה שכל הדברים הטובים על הרוב הם טוב ועל המעט אינם טובים המשל הקב"ה ברא האש להטיב לבני אדם ואם שרף מדינה אחת לא נאמר שהאש הוא רע שעל המעט נעשה הרע וכן המים עשאם הקב"ה להטיב לעולם ואי איפשר קיום העולם זולתו ואם טבעו אנשים בים או נחל הטביע מדינה אחת לא נאמר שהמים רעים אלא טובים לפי שעל הרוב פועלים טובים ועל המעט רעה וזה הוא שאמר והנה טוב מאד המאודיות ועל הרוב הוא טוב. וי"א שבעבור שביום ששי נברא האדם אמר בו טוב מאד. ונראה שבעבור שהאדם לא נברא בשלימותו שאם ירצה יהיה שלם יותר מב"ח בבחירתו ואם ירצה יהיה פחות מב"ח ולפי שאולי יהיה פחות מב"ח לכן אמר ביצירת הב"ח וירא אלהים כי טוב ולא נאמר כן ביצירת אדם אבל אם יהיה שלם ומעשיו טובים והוציא שכלו מן הכח אל הפועל הוא טוב מאד ויש לו שלימות גדולה שאינה בב"ח לזה אמר בזה היום וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד:

ויהי ערב ויהי בקר יום הששי הוסיף בזה היום ה"א מה שלא עשה כן בכל שאר הימים ואמרו רז"ל שכל מעשה בראשית נבראו בשביל ו' בסיון שבו קבלו ישראל את התורה וי"א שבשביל שנברא בו אדם אמר הששי בה"א הידיעה בעבור כבודו. ושמעתי בשם הזוהר שארז"ל לא יצא החייט במחטו ולא הלבלר בקולמוסו ערב שבת סמוך לחשיכה שמא יכניסנו מרשות הרבים לרשות היחיד או יוציאנו ולכן ראוי לעזוב כליו בבית ביום הששי ולרמוז לזה עזב הקב"ה אות ה"א ביום הששי שהוא ערב שבת לפי שכלי הקב"ה לברוא את העולם היא אות ה"א שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' בראם: ויש לחקור מדוע לא אמר בכל ששת ימי בראשית בריאת המלאכים ועוד אימתי נבראו המלאכים ובבראשית רבה ר' יוחנן אמר בשני נבראו הה"ד המקרה במים עליותיו וכתיב עושה מלאכיו רוחות ר' חנינא אמר בחמישי נבראו הה"ד ועוף יעופף וכתיב ובשתים יעופף. ובמדרש ועוף זה מיכאל שנאמר ויעף אלי. יעופף זה גבריאל שנאמר מועף ביעף. על הארץ זה רפאל. על פני רקיע השמים זה נוריאל. והרמב"ן כתב וכל צבאם יכלול המלאכים כענין ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו ויאמר ה' מי יפתה את אחאב וכן יפקוד ה' על צבא המרום במרום ובכאן רמז על יצירת המלאכים במעשה בראשית וכן נפשות האדם צבא השמים הם עד כאן. והנכון בעיני שאחר שהקב"ה ברא רקיע ביום שני ומיד התנועע בהכרח צריך שנאמר שברא המניעים אחר שאי איפשר מתנועע בלא מניע. אבל נפש האדם בפירוש אמר נעשה אדם בצלמנו ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ותרגם אונקלוס לרוח ממללא ואם כן מה זה שכתב הרמב"ן וכן נפשות האדם צבא השמים הם אלא כוונתו על מה שאמרו רבותינו ז"ל שכל הנפשות נבראו בששת ימי בראשית. ויש אומרים שמה שאמרו וירא אלהים את האור בא את לרבות הנשמות שנבראו עם האור ולכן אמרו שהנפש גדולה מן המלאכים שהנפש נבראת ביום ראשון והמלאכים ביום שני וידוע שהנבראים העליונים מעלתם ודקותם לפי קדימתן בבריאה. וכן אמרו גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת ואמר החכם דע נפשך ותדע בוראך:

וירא אלהים וגו׳. פרוש: באמצעות בריאת האדם נראה מעשהו בכללותו כי טוב הוא, כי אם אין אדם מה תועלת בכל התקון ובכל הבריאה וצמחי האדמה, כי אין הבחנת טובה נכרת אלא באמצעות האדם, כי אליו יכר ויבחן הטוב ויודה למטיב. ואמרו תבת והנה מה שלא דקדק לומר בימים שאמר בהם ״כי טוב״, להיות כי האדם מצינו לו שקלקל מעשיו ועשה מעשה הרע, לזה דקדק לומר והנה כי מה שהיה אז לצד מעשה ה׳ טוב היה מאד, ואחר כך הוא האדם בקש חשבונות רבות לצד היות הבחירה בידו להרע או להיטיב, ושלל הטוב והוה במעשיו בחינת הרע, אבל לצד מעשה ה׳ לא ברא אלא לצד הטוב.

עוד ירצה באמרו וירא אלהים וגו׳, כאן רמז כי בשעת בריאת האדם הביט ה׳ בצדיקים (בראשית רבה ג), והוא אמרו וירא וגו׳ והנה טוב שהם הצדיקים. והגם שהביט ברשעים, גם להם הכין ועשה תקון לבריאתם, והוא אמרו מאד, ואמרו זכרונם לברכה (בראשית רבה פ״ט) ״מאד״ זה מלאך המות, שבאמצעותו נתקנים הנבראים הנוטים מדרך השכל. ולזה כנגד בחינת הצדיקים אמר והנה טוב, פרוש הנה הנם בחינת טוב מבלי צרך מות. וכנגד בחינת המטים עקלקלותם ישנם גם הם בבחינת טוב באמצעות מאד:

עוד ירמז כאן טעם הבריאה, למה שידענו כי עקר הכל הוא האדם ובשבילו ואליו ברא ה׳ כל ברואיו, ומעתה תבא השאלה לאדם למה, לזה אמר והנה טוב מאד פרוש שהגם שבחינת נשמת האדם הוא מבחינת הטוב, עם כל זה בראו ה׳ לעלות במעלות הטוב יותר ממה שהוא, והוא אמרו מאד על ידי מעשה האדם מתעלית נשמתו ממדרגה למדרגה, אשרי אנוש יעשה זאת.

וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. אע״פ שכבר הזכיר כי טוב ביצירת כל יום ויום מ״מ חזר כאן ואמר והנה טוב אחר יצירת האדם, להורות שכל הנבראים הקודמים לא נבראו כי אם בעבור האדם ואע״פ שנאמר בהם כי טוב נאמר על שם העתיד אבל לא היו עדיין במלואם וטובם עד שנברא האדם אשר בעבורו נתהוו כולם אז ראה ויספר והנה טוב מאד ותדע כי יש הפרש בין כי טוב ובין והנה טוב מאד לפי שלשון כי, הוא מסופק כאילו אינו ודאי שהרי בכל מקום לשון כי על הספק לפי שמלת כי, תורה על הזמן כמו כי תצא כי תבוא, ור״ל וירא אלהים כי טוב היינו שהיה מצפה אימתי יבוא הזמן שיהיה נגלה מה טובם, אבל והנה טוב מורה על הוודאי. ורז״ל אמרו במדרש (בר״ר ח ה) שהיה הקב״ה מתוכח עם המלאכים אם לברוא את האדם או לא ואילו היה הדין נותן שלא לברוא את האדם היה מציאת כל הקודמים לבטלה לכך נאמר בהם כי טוב המורה על הספק אבל כשנברא האדם אז נעשו ודאי טוב לכך נאמר את כל אשר עשה והנה טוב, לשון והנה מורה על הזמן של עתה שבו נראה האדם ואז נראה למפרע מה טובם ומה יפיים של כל הנמצאים הקודמים והוסיף כאן מאד מה שלא הזכיר קודם זה להורות שעל ידי האדם נעשו טוב מאד רמז לדבר מא״ד אותיות אד״ם.

ויש לפרש עוד, כמשל המאכל בשר ודגים שכל אחד בפני עצמו טוב אבל אם יתערבו יתקלקלו אבל אלו הנבראים לא זו שהיו טובים כל אחד בפני עצמו אלא אפילו בצרופם יחד כולם היו ג״כ טובים וזהו שאמר כל אשר עשה והנה טוב מאד.

יום הששי. הוסיף ה״א בששי לומר שתנאי התנה הקב״ה עמהם על מנת שיקבלו ישראל ה' חומשי תורה, או כולכם תלוין עד יום ו' בסיון כי ה״א במלואו עולה ו', וטעמו של דבר כי העליונים והתחתונים הם שני הפכים ולא יתקיימו כי אם ע״י איזה אמצעי המצרף ומחבר שני חלקים הפכיים אלו וזהו האדם שיש בו חלק גשמי וחלק רוחני חלק אלוה ממעל, והשארות החלק הרוחני תלוי בקבלת התורה א״כ אילו לא קבלו ישראל התורה לא היה כאן שום אמצעי לחבר שני הקצוות ההפכים והיה ההכרח נותן להחזיר העולם לתהו ובהו ואל תשיבני מן הזמן שקודם מתן תורה כי לעולם היו בעולם צדיקים עוסקים בתורה כנח שם ועבר והאבות ודוגמתם והיה עמהם השם הגדול העולה למספר כ״ו, ע״כ עמד העולם כ״ו דורות בלא תורה בכלל ההמון, אבל לאחר כ״ו דורות שנשלם מספר השם לא היה כח ביחידי הדור להעמיד העולמות כי אם ע״י קבלת התורה לפיכך העוסק בתורה משים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה (סנהדרין צט:) ויתבאר דבר זה עוד לקמן פר' האזינו (לב א) בע״ה.

ומה שנברא העולם בששת ימים דווקא, אמרו המפרשים שהוא רמז על זמן עמידת העולם הזה שתא אלפי שני אלפים תהו בלא תורה, כנגד זה יש שני אלפין בפסוק והארץ היתה תהו. שני אלפים תורה, כנגד זה יש שני אלפין בפסוק (שמות יג ט) למען תהיה תורת ה' בפיך. שני אלפים ימות המשיח כנגד זה יש שני אלפין בפסוק (בראשית מט י) עד כי יבא שילה ונכון הוא. ומפרשים אחרים דקדקו בריאת כל יום ויום כנגד אלף אחד בזה אחר זה ואין להאריך בהם. וי״א לכך הוסיף ה״א בששי לפי שהעולם נברא בה״א ואחר גמר המלאכה הניח הקב״ה כלי מלאכתו אצל יום הו״ו ולא רצה שתהיה אצלו בשבת כדי שילמדו מכאן שכל אומן יניח אומנותו בששי.

יום הששי ויכלו השמים. הזכיר השם של ארבע בראשי תיבות אלו, מסכים למה שפירשתי למעלה בטעם כ״ו דורות וכפי הפשט חתם כל מעשה בראשית בשם של יה המשותף בין איש לאשה מסכים לדברי רז״ל (ב״ב ע״ד:) שכל מה שברא הקב״ה בעולמו זכר ונקבה בראם. ונאמר (ישעיה כו ד) כי ביה ה' צור עולמים רצוני לומר בזה שכל מה שברא בעה״ז יש בכולם דמיון הזכר והנקבה כאחד כי כל זכר דמיון אל המשפיע, וכל נקבה דמיון אל המושפע, כנקבה המושפעת מן האיש, וכל הנבראים יש בכולם צד א' משפיע וצד א' מושפע הכל כאחד. כיצד הרי הקב״ה המשפיע הראשון הנותן אמרי שפע אל העולם העליון אבל הוא ית' אינו מושפע מזולתו. והעולם העליון חוזר ומשפיע אל העולם האמצעי נמצא שהעולם העליון יש בו דמיון הזכר והנקבה כאחד שהרי הוא מושפע כנקבה מן סבה ראשונה ית' ומשפיע כזכר אל העולם האמצעי וכן העולם התיכון מקבל השפע מן העולם העליון וחוזר ומשפיע אל העולם התחתון, א״כ גם העולם האמצעי נקרא זכר ונקבה כאחד משפיע ומושפע, והתחתונים אע״פ שהם מושפעים ואינן משפיעין מ״מ יש בהם גם דמיון הזכר יען כי כל נמצאי מטה צריכין זה לזה קצתם נותנים וקצתם מקבלים ויש בהם ג״כ זכר ונקבה ממש ככל הבעלי חיים עד אשר בכולם שייך לומר שהוא מושפע ומשפיע כא' בלתי לה' לבדו יש לייחס תואר האיש לבד משפיע ואינו מושפע ז״ש רז״ל בכמה מדרשים (סוטה מב:) אין איש אלא הקב״ה שנאמר ה' איש מלחמה ר״ל אין לייחס תואר האיש המורה על המשפיע ובלתי מקבל בלתי לה' לבדו כי כולם צריכין אליו ית' והוא ית' אינו צריך לשום אחד מהם.

ומה שמצינו לשון איש אצל הבריות, אינו בעצם כי אם בהשאלה בצרוף האשה אבל שם העצם של איש אין לייחס כי אם אליו יתברך לפיכך חתם ביום הו' כל מעשה בראשית בשם של יה המשותף בין איש לאשה להורות שכלם זכר ונקבה בראם ה', ע״כ בעה״ז אין הבריות משתמשים בשם שלם כי אם בשם של יה אבל לעה״ב יום שכולו שבת אז ישתמשו בשם שלם כי לא המתים יהללו יה, ע״כ נרמז ו״ה בראשי תיבות אלו ויכלו השמים המדבר ביום השבת בנגלה ומרמז בנסתרות ליום שכלו שבת לעה״ב להורות כי אז יהיה השם שלם. וכן דוד חתם מזמור ברכי נפשי המדבר כלו מיצירת מעשה בראשית בשם של יה ועיין עוד לקמן פר' ראה בפסוק כי בגלל הדבר הזה (טו י).

והנה טוב מאד. לבד אשר כל פרט טוב בפ״ע לפי רצון הקב״ה עוד המה בכלל בצרוף כל הנבראים יחד טוב מאד שכל א׳ משלים החסרון של השני ובזה הלשון טוב מאד. נכלל מה שיש מזיקים בעולם אע״ג שבפ״ע אינם טוב מ״מ הכרחים המה לטובת כל הברואים (ועי׳ ביאורי הגר״א זצ״ל ועי׳ מ״ש בס׳ במדבר י״ז ז׳ עה״פ טובה הארץ מאד מאד):

וירא אלהים את כל אשר עשה וכו' הפילוסופים נחלקו בזה מעולם, אם העולם הנברא הוא היותר טוב שהיה אפשר להברא. או שאינו היותר טוב, וחברו על ויכוח זה ספרים הרבה, כי האומרים שהוא היותר טוב מבררים זה מצד השכל, כי כשלא יברא ה' העולם היותר טוב לא יצויר רק או מחסרון ידיעה או בחסרון יכולת, או בחסרון רצון, וה' לא יחסר לו לא חכמה לדעת את היותר טוב שאפשר ולא יכולת להמציאו ולא רצון כי הוא הטוב והמטיב, א"כ בודאי שהעולם שברא הוא היותר טוב שהיה אפשר לו להמציא, וכן אמר בב"ר (פ' י"ב) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בוראם משבחם ומי מגנן בוראם מקלסם ומי נותן בהם דופי אלא נאים הן ומשובחים הן, אולם האומרים שהעולם אינו היותר טוב שאפשר, באים ע"ז מצד הבחינה והנסיון, במה שמראים מומי העולם וחסרונותיו והרעות הרבות הנמצאים בו. וכבר באר זה הרמב"ם במו"נ (ח"ב) שהשיב נגד חכם א' שמונה מספר רעות העולם, ושרעותיו רבו מן טובותיו, שזה מפני שהאדם יביט על איש אחד מאישי העולם כאלו הוא לבדו נמצא בעולמו. ויחשב שנברא לרעתו, ואם היה רואה שהוא בטל בערך המציאות הכללי, ושרע הנמצא לקצת הוא לצורך ההויה וההפסד הכללי לא היה טוען זה עיי"ש באורך, ועמ"ש בפי' איוב בפתיחה ל"ט ט"ו, ועפי"ז יצדק מ"ש שכאשר ראה ה' את כל אשר עשה ראה שהוא טוב מאד. הגם שבפרטי הבריאה ימצאו חסרונות ותערובות רע בטוב, כשנראה על הכלל כולו טוב. אולם מבואר כי אמר זה אחר בריאת האדם שהוא תכלית הבריאה שאם נחשב כל נברא ונברא בששת ימי הבריאה כעומד בפ"ע ושנברא בעבור עצמו, נמצא בכ"א רע וחסרון, למשל הצומח הגם שהוא טוב בערך הדומם שלכן אמר בו וירא אלהים כי טוב אינו טוב מאד, כי היה טוב יותר אם היה חי מרגיש, והבע"ח טוב בערך הצומח ואינו טוב מאד כי היה טוב יותר אם היה לו שכל ודבור, אולם אחר שנברא האדם שהוא תכלית הבריאה שכולם נבראו רק בעבורו, שבו כולם להיות טוב מאד. שאם נשאל למה לא נברא הצומח שיהיה בע"ח, שאז לא היה לאדם פרי עץ ולחם לאכול, ואם תשאל למה לא נברא הבע"ח שיהיה לו שכל, שאז לא היה לו להאדם בהמות לתשמישו, ובבחינה זו שהם לא נבראו רק לצורך האדם הם טובים מאד, שאם היה נברא הצומח שיהיה לו חיות לא היה מושג ממנו התכלית מה שנברא בעבורו. ואם תשאל על האדם עצמו, למה לא נברא שיהיה חי לעולם ושלא יחלה ושיהיה תדיר התנועה וכדומה, ע"ז התשובה שא"כ לא היה אדם רק מלאך, והכונה האלהית בבריאת האדם שיהיה בצלמו, ושהנפש האלהית שהיא חלק אלוה מעל יהיה לה מרכבה חמריית מורכב מכלל העולם דומה כדוגמת האלהית הרוכב במרכבה הגדולה זו לעומת זה, ושכל סדרי המרכבה הגדולה וכל העולמות יהיו נמשכים ומסודרים לפי המעשים והפעולות שיפעל האדם במרכבתו הקטנה. וכמשל המלך ואפרכוס שיושבים בקרונין, שע"ז אמרו במדרש והנה טוב מאד זה עוה"ב. שהגם שמצד העולם הגשמי הזה תמצא רעות שהוא המות והיצה"ר, זה יגדיל אושר הנפש ומלאכותה בעוה"ז אחר שתפשט מלבושיה הצואים לעוה"ב, וע"כ אמרו הנה טוב מאד זה מות, שאז יסורו כל השאלות שישאלו על האדם עצמו שהיה לו להברא שיחי' לעולם שזה הוא רע לנפש אשר תצפה תמיד לצאת ממכלא הגשם, לשוב אל בית אביה כנעוריה:

ל פירש לכך ברא שמים וארץ:

מ ע"ז (דף ג'.), שבת (דף פ"ח.):