במדבר ח, ט

והקהלת את כל עדת. לפי שהלוים נתנים קרבן כפרה תחתיהם, יבואו ויעמדו על קרבנם ויסמכו את ידיהם עליהם:

וּתְקָרֵב יָת לֵוָאֵי לִקְדָם מַשְׁכַּן זִמְנָא וְתִכְנוֹשׁ יָת כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל

וְתַקְרֵיב יַת לֵיוָאֵי קֳדָם מַשְׁכַּן זִמְנָא וְתִכְנוֹשׁ יַת כָּל כְּנִישְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל

והקרבת את הלוים לפני אהל מועד כשם שכתוב במצורע והעמיד הכהן המטהר וגו'.

והקהלת את כל עדת בני ישראל. שהם יקדישום לשם שמי' כדכתי' וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים כי ישראל היו זורעים וקוצרים וזורים ודשים את המעשר לצורך הלוים חלף עבודתם אשר הם עובדים במשכן במקום ישראל ולכך כת' כי נתונים נותני' המה לי מאת בני ישראל שבני ישראל שוכרים אותם לי:

והקרבת את הלוים לפני אהל מועד וגו׳. הקרבה זו אינה אלא שיהיו מוכנים לדבר ה׳ במקרא הסמוך. לאחר שיהיו נקהלים עדת ישראל. והזהיר הקב״ה שיהיו הלוים נקרבים ומוכנים לפני שיקהלו ישראל. וכענין דכתיב בס׳ יחזקאל ג׳ ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה׳ עומד היינו עומד כ״י וממתין על יחזקאל. וכדאי׳ בנדרים ד״ח א׳. כך היו הלוים מצוים לעמוד הכן על קהלת ישראל:

והקהלת את כל עדת בני ישראל. משום שנצטוו לסמוך ידיהם עליהם וגם שנעשו הלוים כמו קרבן שהביאו ישראל. מש״ה על הבעלים לעמוד בשעה שנעשו לקרבן. וע״ע ס׳ ויקרא ח׳ ב׳:

והקרבת והקהלת את כל עדת ב"י הם ב"י והסנהדרין בראשם, ואחר שיהיו מקובצים תכניסם לעזרה, שעז"א והקרבת לפני ה', וסמכו ב"י מפני שהלוים נכנסו לכפרה תחתם כמ"ש ולכפר על ב"י, סמכו עליהם כבעלים שסומכים על הקרבן:

ר אף על פי שהלוים לא נתנו כפרה אלא על הבכורים כדלעיל. מכל מקום כיון שהבכורות היו של כל ישראל קרא בכורות קהל כל ישראל כאלו הם כל ישראל: