במדבר ח, כב

כאשר צוה ה' וגו' כן עשו. להגיד שבח העושין והנעשה בהן, שאחד מהן לא עכב:

וּבָתַר כֵּן עֲלוּ לֵוָאֵי לְמִפְלַח יָת פּוּלְחַנְהוֹן בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא קֳדָם אַהֲרֹן וְקָדָם בְּנוֹהִי כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָת משֶׁה עַל לֵוָאֵי כֵּן עֲבָדוּ לְהוֹן

וּמִבָּתַר כְּדֵין אָעֲלוּ לֵיוָאֵי לְמִפְלַח יַת פּוּלְחַנְהוֹן בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא לִקֳדָם אַהֲרן וְלִקֳדָם בְּנוֹי הֵיכְמָא דְפַקֵיד יְיָ יַת משֶׁה עַל לֵיוָאֵי הֵיכְדֵין עָבָדוּ לְהוֹן

כן עשו להם. תמיד בני אהרן לבניהם:

כאשר צוה ה' את משה על הלוים. למעלה שצוה שתהיינה משמרותם לעבוד ולמשא ולשיר על פי אהרן ובניו:

כן עשו להם. אהרן ובניו לסדרם במשמרותם:

כן עשו להם הכהנים ללויים [הלויים לכהנים]. ד״א כן עשו להם אהרן ובניו ללויים כמה שנאמר וזאת עשו להם וחיו וגו'.

כן עשו להם. אהרן ובניו לסדרי עבודה במשא א״מ. כן פירש הספורנו. ונכלל בזה דברי מוסר אחר שנכנסו כמש״כ במקרא ט״ו. והיו אהרן ובניו מסייעים לזה:

ה דאם לא כן למה לי הא כבר נאמר ויעש משה וגו' כתב הרא"ם אך קשה דמהכא משמע דמשום דכתיב לעיל מיניה ויעש משה וגו' משום הכי דרשינן שבח העושה והנעשה בהן אם כן ויעש כן אהרן דלא כתיב לעיל מיניה שעשה אותה נימא לגופא הוא דאתא שקיים המצוה שנצטווה בה ולא להגיד שבחו וכן גבי ויעשו כן בפרשת בשלח דלא כתיב לעיל מיניה שעשו כן וכן בכמה מקומות שדרשו כן ונראה לי דודאי דבכל מקום דכתיב בתורה ויעש או ויעשו לא היה צריך לכתוב דמסתמא כל המצות שצוה משה קיימו וקבלו היהודים ולא כתיב ויעש אלא להגיד שבחן אבל הכא אי לאו קרא דכאשר צוה לא הוה דרשינן מקרא דויעש משה וגו' להגיד שבחן דהוה אמינא דלגופא אצטריך שקיימו המצוה דליכא למימר פשיטא דיש לומר דלאו מלתא דפשיטא הוא דהא הקדוש ברוך הוא בעצמו הוצרך השתדלות לזה דקאמר למשה קח את הלוים ופרש"י קחם בדברים אשריכם וכו' מפני שכמה אזהרות ומיתות תלוים במצוה זו וכן בכורי ישראל שיפסלו מלהיות משרתי השם משום הכי אצטריך לגופא לומר שקיימו מה שצוה אבל שבחן אין ללמוד מכאן לכך כתיב קרא דכאשר צוה לאשמועינן שבחן: