במדבר ד, לב

ויתדתם ומיתריהם. של עמודים, שהרי יתדות ומיתרי הקלעים במשא בני גרשון היו, ויתדות ומיתרים היו ליריעות ולקלעים מלמטה, שלא תגביהם הרוח, ויתדות ומיתרים היו לעמודים סביב לתלות בהם הקלעים בשפתם העליונה, בכלנסות וקנדסין [וקנטסין], כמו ששנויה במלאכת המשכן:

וְעֲמוּדֵי דְדַרְתָּא סְחוֹר סְחוֹר וְסַמְכֵיהוֹן וְסִכֵּיהוֹן וְאַטוּנֵיהוֹן לְכָל מָנֵיהוֹן וּלְכֹל פּוּלְחַנְהוֹן וּבִשְׁמָהָן תְּמַנוּן יָת מָנֵי מַטְרַת מַטוּלְהוֹן

וְעַמוּדֵי דַרְתָּא חֲזוֹר חֲזוֹר וְחוּמְרֵיהוֹן וְסִיכֵיהוֹן וּמַתְחֵיהוֹן לְכָל מָאנֵיהוֹן וּלְכָל פּוּלְחַנְהוֹן וּבִשְׁמָהָן תִּמְנוּן יַת כָּל מָאנֵי מַטְרַת מַטוּלְהוֹן

וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם – שֶׁל עַמּוּדִים, שֶׁהֲרֵי יְתֵדוֹת וּמֵיתְרֵי קְלָעִים בְּמַשָּׂא בְּנֵי גֵרְשׁוֹן הָיוּ. וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לַיְרִיעוֹת וְלַקְּלָעִים מִלְּמַטָּה, שֶׁלֹּא יַגְבִּיהֵם הָרוּחַ, וִיתֵדוֹת וּמֵיתָרִים הָיוּ לָעַמּוּדִים סָבִיב לִתְלוֹת בָּהֶם הַקְּלָעִים לִשְׂפָתָם הָעֶלְיוֹנָה בִּכְלוֹנְסוֹת וְקוּנְדָּסִין, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ד׳:ל״ב). וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה יַעֲשׂוּ יְתֵדוֹת בָּעַמּוּדִים, וְעוֹד מַה נִּשְׁתַּנּוּ יְתֵדוֹת שֶׁל עַמּוּדִים מִשְּׁאָר הַיְּתֵדוֹת, שֶׁאֵלּוּ לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן וְאֵלּוּ לִבְנֵי מְרָרִי. וְלֹא מָצָאתִי בְּמִשְׁנַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן שֶׁיִּהְיוּ יְתֵדוֹת לָעַמּוּדִים, אֶלָּא כָּךְ שָׁנוּ שָׁם (פרק ה'): הָיָה מְחַבֵּר אֶת הַקּוּנְדָּסִין בַּמֵּיתָרִים וּבָעַמּוּדִים, וּמְחַבְּרָן בְּתוֹךְ יְתֵדוֹת שֶׁל הָאֹהֶל. וּכְשֵׁם שֶׁהָיוּ יְתֵדוֹת לַמִּשְׁכָּן כָּךְ הָיוּ יְתֵדוֹת לֶחָצֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז יט): ״לְכָל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכָל עֲבֹדָתוֹ וְכָל יְתֵדֹתָיו וְכָל יִתְדֹת הֶחָצֵר (סביב) נְחֹשֶׁת״ - זֶה לְשׁוֹן הַבָּרַיְתָא, וְלֹא נִשְׁנָה שָׁם שֶׁיְּהוּ יְתֵדוֹת לָעַמּוּדִים. אֲבָל נְפָרֵשׁ כִּי יְתֵדוֹת וּמֵיתָרִים שֶׁל קַלְעֵי הֶחָצֵר הָיוּ בְּיַד בְּנֵי מְרָרִי, וּמֵיתָרִים וִיתֵדוֹת שֶׁל מִשְׁכָּן וְהָאֹהֶל הֵם שֶׁהָיוּ בְּיַד בְּנֵי גֵרְשׁוֹן. כִּי "וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם וְאֶת כָּל כְּלֵי עֲבוֹדָתָם" (במדבר ד׳:כ״ו) כִּנּוּי לִירִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן וּלְאֹהֶל מוֹעֵד הַנִּזְכָּרִים בְּרֹאשׁ הַפָּסוּק (במדבר ד׳:כ״ה), לֹא לֶחָצֵר. וְכֵן אָמַר לְמַעְלָה (ג כו) "וְאֵת מֵיתָרָיו" שֶׁהוּא רֶמֶז לַמִּשְׁכָּן הַנִּזְכָּר (שם פסוק כה), לֹא לְקַלְעֵי הֶחָצֵר. וְדוֹמֶה לָזֶה ״אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ״ (במדבר י״ח:ג׳) עַל "שֵׁבֶט אָבִיךָ" הָרָחוֹק, לֹא עַל "בָּנֶיךָ" הַקָּרוֹב. וְכֵן ״וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה״ (שם פסוק טז) שָׁב אֶל "בְּכוֹר הָאָדָם", לֹא אֶל "בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה", וְכֵן רַבִּים. אֲבָל לְפִי לְשׁוֹן הַבְּרַיְתָא נִרְאֶה לִי שֶׁלֹּא הָיוּ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן נוֹשְׂאִים אֶלָּא בְּגָדִים, לֹא נְחֹשֶׁת וְעֵצִים כְּלָל. וְהוּא שֶׁשָּׁנִינוּ (שם פרק יג): ״בְּנֵי גֵרְשׁוֹן הָיוּ מְמֻנִּים בַּמַּעֲרָב וְהֵם מְמֻנִּים עַל כְּלֵי הָאֶרֶג״. וְאִם כֵּן יִהְיֶה פֵּרוּשׁ וִיתֵדֹתָם שֶׁל הַמִּשְׁכָּן וְשֶׁל עַמּוּדֵי הֶחָצֵר, וּמֵיתְרֵיהֶם שֶׁל עַמּוּדֵי הֶחָצֵר בִּלְבַד. וְכֵן אָמַר לְמַעְלָה (ג לו): ״קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו וְכָל כֵּלָיו וְכֹל עֲבֹדָתוֹ״, וְיִכְלֹל יְתֵדוֹתָיו. וּלְכָךְ יַזְכִּיר מֵיתָרִים בִּשְׁנֵיהֶם וְלֹא יַזְכִּיר יְתֵדוֹת רַק בִּבְנֵי מְרָרִי:

וְטַעַם וּבְשֵׁמוֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם, שֶׁיַּפְקִיד בְּיַד כָּל אִישׁ בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלוֹתָם כְּלֵי מַשָּׂאָם. יֹאמַר: ״אִישׁ פְּלוֹנִי יִשָּׂא מִן הַקְּרָשִׁים כָּךְ בְּמִסְפָּר, וּפְלוֹנִי מִן הַבְּרִיחִים אוֹ הָעַמּוּדִים כָּךְ בְּמִסְפָּר״, לֹא שֶׁיְּצַוֶּה: ״בְּנֵי מְרָרִי בִּכְלָלָם יִשְׂאוּ כָּל הַקְּרָשִׁים וְהָאֲדָנִים וְהָעַמּוּדִים״. וְהִזְכִּיר זֶה תְּחִלָּה בִּבְנֵי מְרָרִי בַּעֲבוּר כֹּבֶד מַשָּׂאָם, אוּלַי יָקֵל כָּל אֶחָד מִמַּשָּׂאוֹ וְיַטִּיל עַל חֲבֵרוֹ, וְהוּא הַדִּין גַּם בִּבְנֵי קְהָת וְגֵרְשׁוֹן:

ובשמת תפקדו את כלי משמרת משאם היינו דוגמא ופקדתם עליהם במשמרת.

ומיתריהם לכל כליהם. שנצרך מיתרות לקפל הכלים שבידם:

ולכל עבודתם. שנצרך מיתרות לתקן הקמת המשכן יפה וכדומה:

ובשמות תפקדו וגו׳. כל קרש נקרא בשם קרש א׳ ב׳ ג׳ וכדומה. כדי שבשעת הקמה יעמוד כל קרש שזכה לקנות מקומו שלא במק״א. והיינו דאי׳ בירו׳ דמס׳ הוריות דקרש של צפון לא עמד בדרום. וכן עמודים ואדנים. וע׳ מש״כ בס׳ שמות כ״ו כ״ד:

ובשמות תפקדו הוסיף צווי בבני מררי שיקרא שם מיוחד לכל כלי שהם ממונים לנשאו כמ"ש שהיו רושמים על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו, וכל קרש היה ניתן במקום שזכה בו בפעם הראשון, וע"כ צוה ליחד שם לכ"א, וליחד מי הממונה לנשאו וגם עליהם היה איתמר הממונה:

כ מפרש בזה היכן מצינו שהיה לתרווייהו יתדות ומיתרים. ואם תאמר והא לעיל בפרשת במדבר פירש"י את מיתריו של משכן והאהל ולא של חצר והכא פרש"י דמיתרי החצר היו גם כן לבני גרשון. ויש לומר דהא דפירש רש"י לעיל ולא של חצר ר"ל דמיתרים של המשכן היו כולם במשא בני גרשון אבל של חצר לא היו כולם במשא בני גרשון אלא קצתם במשא בני גרשון וקצתם במשא בני מררי כמו שפירש כאן וקל להבין:

ל פירש הרא"ם והיו היתדות מחוברים לעמודים שהיה עושה כעין קונדסין שקורין פלו"ש שהן יתדות ארכן ו' ורחבן ג' טפחים ובאמצען טבעת נחושת וכורך שפת הקלעים סביביו במיתרים כנגד כל עמוד ותולה הקונדס דרך טבעתו באונקלי שבעמוד העשוי כמין וא"ו ראש א' זקוף למעלה וראש אחד תקוע בעמוד:

מ בפרשת תרומה בפירש"י מבואר היטב: