במדבר לה, לא

ולא תקחו כפר. לא יפטר בממון:

וְלָא תְקַבְּלוּן מָמוֹן עַל אֱנַשׁ קָטוֹל דִי הוּא חַיָב לְמִקְטָל אֲרֵי אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל

וְלָא תְקַבְּלוּן פּוּרְקַן לְשֵׁיזְבָא בַּר נַשׁ קָטוֹלָא דְהוּא חַיָיב לִמְמָת אֲרוּם אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵיל

וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר וְגוֹ' – הַנָּכוֹן בַּכָּתוּב הַזֶּה, כִּי בַּתְּחִלָּה הִזְהִירָנוּ מִן הַמֵּזִיד - ״וְלֹא תִקְחוּ כוֹפֶר״, פִּדְיוֹן מָמוֹן לְנֶפֶשׁ רוֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת, כִּי עַל כָּל פָּנִים יוּמַת, לֹא יִנָּצֵל בְּשׁוּם עִנְיָן מִן הַמִּיתָה, לֹא בְּגָלוּת וְלֹא בְּמַכּוֹת וָעֳנָשִׁים אֲחֵרִים. וְאַחַר כֵּן אָמַר ״וְלֹא תִקְחוּ כוֹפֶר״ שֶׁיָּנוּס וְיָשׁוּב לָאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן, וְיַחְזֹר אֶל מְחֻיְּבֵי הַגָּלוּת אֲשֶׁר הִזְכִּיר, שֶׁבָּהֶם עִקַּר הַפָּרָשָׁה. כְּאִלּוּ אָמַר: וְכֵן לֹא תִקְחוּ כוֹפֶר מִן רוֹצֵחַ שֶׁיָּנוּס וְיָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ קוֹדֶם שֶׁיָּמוּת הַכֹּהֵן. וְלֹא הָיָה הַצֹּרֶךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא נִקַּח כּוֹפֶר שֶׁלֹּא יָנוּס שָׁם כְּלָל, כִּי כָל הוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה מִתְּחִלָּה יִפְחַד מִגּוֹאֵל הַדָּם שֶׁלֹּא יְמִיתֵהוּ בְּחוֹם לְבָבוֹ אוֹ שֶׁיַּחְשֹׁד אוֹתוֹ בְּמֵזִיד, וְלֹא יְדַבֵּר בְּכוֹפֶר שֶׁלֹּא יָנוּס שָׁם. אֲבָל אַחֲרֵי נוּסוֹ יְדַבֵּר בְּכוֹפֶר שֶׁיָּשׁוּב אֶל אַרְצוֹ וְלֹא יִתְעַכֵּב שָׁם כָּל יְמֵי הַכֹּהֵן. וְאַחֲרֵי שֶׁיִּבְרַח וְיַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט וּפָטְרוּ אוֹתוֹ, לֹא יִפְחַד, וְאָז יִרְצֶה לָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ קוֹדֶם הַזְּמַן, וְעַל כֵּן הִזְהִירָנוּ הַכָּתוּב מִזֶּה. אוֹ יֶחְסַר וָא״ו מִן לָשׁוּב, וְיִהְיֶה טַעְמוֹ אוֹ לָשׁוּב. וְהָרִאשׁוֹן נָכוֹן בְּעֵינַי:

לא תקחו כפר - לא יפטר בממון.

ולא תקחו כופר לנפש רוצח. יגיד הכתוב שלא יפטר בשום ממון בעולם לפי שעון הרציחה אין כמוהו בכל העבירות מעבירות שבין אדם לחברו, והכתוב אומר (משלי כ״ח:י״ז) אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו. צא ולמד מאחאב שהרי נאמר (מלכים א כב) רק לא היה כאחאב, וכשנמדדו עונותיו וזכיותיו לפני הקב"ה לא נמצא בו עון לחייבו כליה ולקטרג עליו תחלה כי אם נבות, הוא שכתוב (מלכים א כב) ותצא הרוח מלפני ה', ודרשו רז"ל זה רוח נבות, וכתיב (שם) ויאמר לו תפתה וגם תוכל צא ועשה כן, ואותו רשע לא הרגו בידיו אלא שסבב הריגתו, ק"ו למי שהורג בידו.

ולא תקחו כפר לנפש רצח הרי זה דבר שהיה בכלל כל העונשים ולמה יצא ללמדך לרוצח אין לוקחים כופר אבל לשן ועין ורגל ויד וכויה פצע וחבורה ושאר חבלות ולמומתין בידי שמים לוקחים כופר כדכתיב אם כופר יושת עליו.

ולא תקחו כפר לנפש רוצח. ר"ל שלא נלמד ממ"ש אם כפר יושת עליו כמו שנותנים כפר למומתין בידי שמים כן למומתים בידי אדם, ועפ"ז משנגמר דינו דינו כמת, ופי' ר' יאשיה שפטורים על חבלתו, ור' יונתן פי' שפטורים על הריגתו, רק באר שזה רק אם הוא רשע למות שהוא משנגמר דינו לא קודם לכן, ואם חבלו בו או הרגוהו קודם לכן אף שאח"כ נגמר דינו חייבים, ועמ"ש בפ' משפטים (סי' ק"ט):

ס פירוש ומקרא קצר הוא כאלו אמר לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות לפוטרו מן המיתה כי מות יומת ולפי שכתוב בפרשת משפטים ואם שור נגח וגומר והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת בידי שמים משמע כשם שחייב שורו מיתה כך הוא במיתה ואפילו הכי כתיב אחריו אם כופר יושת עליו ונתן פדיון משמע אם חייב מיתה בשביל שורו יכול ליפטר בממון הוה אמינא הוא הדין אם חייב מיתה בשביל עצמו יכול ליפטר עצמו בממון: