במדבר לה, ל

כל מכה נפש וגו'. הבא להרגו על שהכה את הנפש:

לפי עדים ירצח. שיעידו שבמזיד ובהתראה הרגו:

כָּל דְיִקְטוֹל נַפְשָׁא לְפוּם סַהֲדִין יִקְטוֹל יָת קָטוֹלָא וְסָהִיד חַד לָא יַסְהִד בֶּאֱנַשׁ לְמִקְטָל

כָּל דְיִקְטוֹל בַּר נְשָׁא עַל מֵימַר סַהֲדִין דְחַמְיַין לְמִסְהַד עֲלוֹי יִקְטוֹל תְּבַע אַדְמָא אוֹ בֵי דִינָא יַת קָטוֹלָא וְסָהִיד חַד לָא יִסְהַד בְּבַר נַשׁ לִמְמָת

ועד אחד לא יענה בנפש סד״א הואיל ועונש דין נפשות חמור עד אחד נאמן בו קמ״ל.

לפי עדים. לערך העדים. אם רבו העדים שאומדין שהיו בשנאה וכדומה מוסרים לגואל הדם דאע״ג שכלל גדול הוא תרי כמאה ומאה כתרי מכ״מ במקום שאינו אלא אומדנא אינו כן כדאי׳ ביומא דפ״ג דלענין אומדנא בתר דעות אזלינן. [ואע״ג דאי׳ התם דבנפשות אינו כן. זה אינו אלא בבאים זה אחר זה. אבל כשהם ביחד הולכים לעולם בתר רוב באומדנא כדעת שאלתות דר״א פ׳ שמות סי׳ ל״ח ולא עדיפי מדייני. וע׳ מש״כ בהע״ש שם]:

ועד אחד לא יענה. אחר שאין זה אלא אומדנא ס״ד דגם דעת יחידי מועיל כמו דמועיל עד א׳ לשבועה ע״כ הזהיר הכתוב דמכ״מ עד אחד לא יענה מאומה בזה. ומש״ה כתיב בלשון לא יענה ולא כתיב לא יעיד או לא יקום [ומזה יצא הדרש בסנהדרין דל״ג ב׳ דמיירי באמירת זכות וחובה דאי לענין עדות כמשמעו לא יקום מיבעי. אבל לפי הפשט הוא כמש״כ דהוא לענין אומדנא]:

כל מכה נפש לפי עדים. זה א"צ להשמיענו שצריך עדים שכבר אמר זה בכ"מ, ופי' שבא ללמד עוד דבר, כי ביתר מיתות ב"ד צריך שיהרג ע"י העדים ונקטעה יד העדים פטור כמ"ש בסנהדרין (דף מ"ד), אולם ברוצח גלתה תורה מות יומת שיומת ע"י כל אדם כמ"ש הרמב"ם (פי"ג מה' סנהדרין) ובכ"ז זה דוקא בדיעבד אם אי אפשר להמיתו עפ"י עדים אבל לכתחלה לפי עדים ירצח את הרוצח ישתתפו העדים במיתתו, ובזה השוו ר' יאשיה ור' יונתן, רק שר' יאשיה ס"ל שבא נגד גואל הדם שהגם שכתוב גואל הדם הוא ימיתנו לא יהרגנו בינו לבין עצמו רק במעמד העדים, ור' יונתן ס"ל שבא נגד הב"ד, נגד מ"ש ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט צריך שהעדים ישתתפו שם במיתתו ועז"א מגיד שאין הורגו אלא בב"ד ובעדים:

ועד אחד לא יענה בנפש למות. שהעד לא ילמד חובה אבל מלמד זכות כר' יוסי בר' יהודה בסנהדרין (דף ל"ד), וממ"ש לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת למדו שקם הוא לשבועה, וממ"ש מספר אחד למדו (בסוטה דף ב', ודף ל"א וסנהדרין ל') דסתם עד הוא שנים, ר"ל עדות, עד שיפרוט הכתוב אחד:

מ ר"ל הרוצח על שהכה את הנפש:

נ פירוש והרי זה מקרא קצר כאלו אמר כל מכה נפש כלומר שהרג נפש אינו רשאי להורגו אלא אחר שיעידו שבמזיד ובהתראה הרגו: