במדבר כח, כ

וּמִנְחַתְהוֹן סוּלְתָּא דְפִילָא בִּמְשַׁח תְּלָתָא עִשְׂרוֹנִין לְתוֹרָא וּתְרֵין עִשְׂרוֹנִין לְדִכְרָא תַּעְבְּדוּן

וּמִנְחַתְהוֹן סְמִידָא דְחִינְטַיָא פְּתִיכָא בִּמְשַׁח זֵיתָא תְּלָתָא עֶשְרוֹנִין לְתוֹרָא וּתְרֵין עֶשְרוֹנִין לְדִכְרָא תַעַבְדוּן

וְטַעַם שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר – לְכָל פַּר מֵהֶם, וְכֵן ״שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד״ (במדבר כ״ח:כ״ח) - לְכָל הָאֶחָד מֵהֶם. וְלַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד (במדבר כ״ח:כ״א) יְלַמֵּד עָלָיו בְּאָמְרוֹ עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן, וְעוֹד יְפָרֵשׁ לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים. וְכֵן זֶה לַפָּר הָאֶחָד - לִשְׁנֵי הַפָּרִים. אֲבָל פַּעַם יְקַצֵּר הַכָּתוּב בְּדָבָר הַמּוּבָן, כִּי בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד וְלֹא יִהְיֶה לַשֵּׁנִי כְּלוּם. וִיפָרֵשׁ בַּכְּבָשִׂים שֶׁהֵן מְרֻבִּין, וְכָל שֶׁכֵּן בַּפָּרִים. וּבְסֻכּוֹת שֶׁהַפָּרִים מְרֻבִּין, יְפָרֵשׁ בָּהֶן "לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים" (במדבר כ״ט:י״ד):

ושני עשרונים לאיל תעשו. עשרון עשרון תעשה. תיבות עשיה מיותר. ולא כתיב בכל הפרשה:

והנה כבר נתבאר לעיל ט״ו ו׳ משמעות עשיה גבי מנחת נסכים. שהוא כל עשיות שעד הקרבה והי׳ המצוה להכין בשביל מוספי הצבור ביחוד. דגדולים במעלה מקרבן יחיד. ומש״ה כתיב באיל תעשו ל״ר ובכבש תעשה ל״י. דכל עשרון נמסר לכהן בפ״ע. ושני עשרונים נמסר לשני כהנים. וכמו בהולכה למזבח כדתנן ביומא פרק ב׳: