במדבר כו, כג

בְּנֵי יִשָשׂכָר לְזַרְעֲיַתְהוֹן תּוֹלָע זַרְעִית תּוֹלָע לְפֻוָה זַרְעִית פּוּנִי

בְּנוֹי דִישָשׁכָר לִגְנִיסַתְהוֹן תּוֹלָע גְנִיסַת תּוֹלָע לְפֻוָה גְנִיסַת פֻּוָה

לפוה משפחת הפוני היה לו לומר הפוי וכתיב פוני לומר שכל ישראל פונים אליו ללמוד מתורתו:

בני יששכר וגו׳. למה שקדם לנו כי יששכר הוא בן תורה, רמזה התורה בשם זה של יששכר כי דוקא זה ישנו לשכר, וכל חוץ ממנו מה יתרון לאדם בכל עמלו, והוא מה שאמרו בברכות בפרק תפלת השחר (ברכות כח:) שצריך לברך ביציאתו מבית המדרש ״מודה אני לפניך וכו׳ אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר״ וכו׳ עד כאן. והטעם כי לא יעמד קנין המדמה, והגם שיעמד הבל הוא. עוד ירמז כי כל מה שיש בעולם הוא שכר לו, כי כל מה שברא ה׳ לא בראו אלא בשבילו, כמו שדרשו זכרונם לברכה (בראשית רבה א:א) בפרשת בראשית וגו׳ בשביל תורה וכו׳ ברא שמים וארץ. עוד ירמז למה שאמרו זכרונם לברכה (עוקצין ג,יב) עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק שלש מאות ועשרה עולמות, והוא אמרו יש שכר.

ואמרו לתולע וגו׳, רמז הכתוב תנאי השגת התורה בשמות משפחות יששכר, והם ארבעים ושמנה, כאמרם (אבות ו,ה) במשנה שהתורה נקנית בארבעים ושמנה דברים. הנה משמעות תולע יגיד שני פרטים: א׳, ישים עצמו כעדין זה, כאמרם זכרונם לברכה (מועד קטן טז:) על דוד שנקרא ״עדינו העצני״ (שמואל ב כג:ח). ב׳, שיתעסק בפיו כתולע זה שכחה בפיה, כי לעמל פה נברא האדם. ושני דברים אלו כוללים כל ענפי הענוה וכל ענפי הלמוד המנויים בארבעים ושמנה מעלות הנזכרים.

ואמרו לפוה משפחת הפוני – יש להעיר למה הוסיף אות שאינה נמנית מאותיות השם, שהיה לו לומר משפחת הפוי? אלא רמז לשאר מעלות המנויים שם בארבעים ושמנה (אבות ו:ה) שהם מיעוט שיחה, מיעוט שחוק ושאר הענפים הדומים לאלו. והוא אמרו לפוה משפחת הפוני, פרוש ״פוה״ הוא לשון פה, והוסיף לו אות וא״ו שהוא סוד עץ חיים שהוא עוסק בה יתר על שאר הפיות. גם רמז בסמיכות אות הוא״ו לאות ה״א לומר סוד חבור המדות באמצעות עסק התורה. ואמרו משפחת הפוני, פרוש, שצריך לפנותו ממותרות המרגשות גם מהשחוק ומדברים בטלים, כי הם מונעים קיום התורה באדם. ומצאתי לחסידי ישראל שכתבו (אלשיך על שמות כח:לא) כי פה של לומדי תורה דינו ככלי שרת אשר ישרתו בם בקדש, כי אין קדשה כקדשת התורה, ולזה אסור לדבר בו אפלו דברי חול הגם שאין בהם דברים האסורים. והוא מה שרמז במאמר לפוה שהוא פה העמל בתורה שבו שוכן חצי שמו יתברך, משפחת הפוני פרוש, צריך לפנות מפיו כל חוץ מהגות בתורה, ובזה נכללים חלק אחד מהארבעים ושמנה מעלות שהם במיעוט שיחה, במיעוט שחוק, במיעוט תענוג וכדומה להם שבענף המותרות.

ואמרו לישוב – ירמז שצריך להרבות בישיבה ולא דרך עראי, גם צריך להתישב בכל פרט ופרט מהתורה עד שיעמד על עקרו כמצטרך בעמק הלכה כי הוא זה עקר התורה, ובזה נכללים חלק אחד מהארבעים ושמנה מעלות שהם בישוב, ומתישב לבו בתלמודו, שואל ומשיב, המכון את שמועתו וכו׳, גם מה שמנו שם שמיעת האזן, עריכת שפתים, בינת הלב וכו׳, וכדומה לזה שבענף הבנת השכליות.

ואמרו לשמרון משפחת השמרוני – ירמז לתוספת השמירה המתחיב עשות בן תורה יתר על ההמון, כאמרם זכרונם לברכה (יומא פו.): היכי דמי חלול השם? אמר רב: כגון אנא דשקילנא בשרא ולא יהיבנא דמי לאלתר, עד כאן. מזה יקיש כמה צריך להשתמר בן תורה בכל פרטי המצוות. ואמרו זכרונם לברכה (חובת הלבבות שער התשובה פ״ה) כי חסידים הראשונים היו שומרים חמשים שערי התר לבל יכשלו בשער האסור, והוא אמרו ״לשמרון משפחת השמרוני״.

ואמרו אלה משפחות יששכר לפקודיהם – פרוש פקודיהם, פקידה לטוב, ומה היא הפקידה? פרש הכתוב ואמר ארבעה וששים אלף ושלש מאות. כאן רמז השגה בשני דברים: האחד, שבעולם הזה נעשים מרכבה לשכינה, והוא מה שרמז במאמר ארבעה וששים, והוא בחינת נקודה אחת, הרי ס״ה שהוא מספר אדנ״י, ואמר בסדר זה לומר כי באמצעות הלמדן תתמתק בחינת הדין שחשבונו ס״ד ותהיה נתקנת השכינה במספרה ס״ה, כאמרם זכרונם לברכה בספר הזהר (חלק ב ט.) בפסוק ״והאם רבצת על האפרחים״ וגו׳ (דברים כב:ו), והשגה שניה היא לעולם הבא, כרמוז בשמו שלש מאות ועשר עולמות, והוא מה שרמז במאמר אלף ושלש מאות.

וקודם שנעמד על הכונה, אעיר במאמר רבי יהושע בן לוי (עוקצין ג,יב) שאמר: עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל וכו׳ שלש מאות ועשר עולמות, ומוכיח מאמרו (משלי ח:כא) ״להנחיל אהבי יש״. קשה לדבריו זכרונו לברכה, אם למספר יכון הכתוב למה הקדים הכתוב מספר העשר למספר המאות, שהיה לו לומר ״להנחיל אוהבי ש״י״? ושמעתי מפי הראשונים טעם ערב, כי מספר זה ירמז לארבע עולמות כידוע: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, וכל אחד כלול מעשר. ומאמר רבי יהושע בן לוי בא ללמד כי הצדיקים יתענגו על רב שלום בעולם העליון בארבע עולמות, אבל אין השגתם בכלם שוה, אלא בשלשה ישיגו כל ההדרגות שישנם בהם, והם במספר שלש מאות, אבל בעולם העליון שהוא עולם האצילות לא יוכלו להשיג כל צדיק כי אם חלק מעשרה שבה, שהיא גם כן עשרה בפרטם כנזכר שכל אחד כלולה מעשר. ויש לך לדעת כי העשר המשג מעולם העליון גדול ומהלל מאד למעלה מכל השלש מאות, ולזה הקדים הכתוב העשר למאות ואמר ״להנחיל וגו׳ י״ש״. ועל פי הדברים ירמז באמרו אלף יכון לחלק הקטן הרמוז ביו״ד, ויחד לו מספר זה של אלף כאמרם זכרונם לברכה שכל עשר כלולה מעשר ועשר מעשר, הרי שנקדה אחת תתכנה לאלף. ואמרו ״ושלש מאות״ כפשטה, והוא מה שרמוז בשמו של יששכר – ״יש שכר״.