במדבר כג, ה

וְשַׁוִי יְיָ פִּתְגָמָא בְּפוּמָא דְבִלְעָם וַאֲמַר תּוּב לְוַת בָּלָק וּכְדֵין תְּמַלֵיל

וְשַׁוִי יְיָ יַת פִּתְגָמָא בְּפוּם בִּלְעָם וַאֲמַר תּוּב לְוַת בָּלָק וְהֵיכְדֵין תְּמַלֵיל

וְטַעַם וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם – יֵשׁ מְפָרְשִׁים כִּי לֹא יָדַע בִּלְעָם בַּדְּבָרִים, אַךְ הַשֵּׁם מִלֵּא אוֹתוֹ דְּבָרִים וְאָמַר לוֹ: ״שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר״, כִּי יֵצְאוּ הַדְּבָרִים מִפִּיךָ. וְאוּלַי כֵּן דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמְרוּ (תנחומא בלק י״ב): עִקֵּם אֶת פִּיו וּפִקְּמוֹ כְּאָדָם שֶׁקּוֹבֵעַ מַסְמֵר בְּלוּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מַלְאָךְ הָיָה מְדַבֵּר, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר וְכוּ'. וְאֵינוֹ נָכוֹן בְּעֵינַי בַּעֲבוּר אָמְרוֹ: ״שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה״ (במדבר כ״ד:ד׳). אֲבָל טַעַם וַיָּשֶׂם – הַלִּמּוּד שֶׁלִּמְּדוֹ הַדְּבָרִים שֶׁיִּגְרֹס אוֹתָם בְּפִיו וְלֹא יִשְׁכַּח וְלֹא יַפִּיל מֵהֶם דָּבָר, כְּטַעַם ״וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָה בְּפִיהֶם״ (דברים ל״א י״ט), וְכֵן ״כִּי עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה שׂוּמָה״ (שמואל ב' י״ג ל״ב):

וכה תדבר. אמור לו מה שאמרתי לאברהם כה יהיה זרעך וא"כ אין לכלותם כיון שגזרתי עליהם להרבותם:

וכה תדבר לא הוצרך לפרש כאן הדיבור שהרי בלעם פירשו בשעת הנבואה.

וישם ה׳ דבר בפי וגו׳. מקרא זה כבר קשטוהו ראשונים בפרושם ודרשותם, ומקום הניחו לנו בו. ונראה כי לפי שרצה ה׳ לגלות עתידות ודברים נפלאים מהטובות אשר יגיעו לישראל, ורצה שיתגלו על ידי בלעם נביא האמות לפרסם מעלת עם קדושו לפני כל האמות ואשר תבאנה לישראל מהטובות באחרית הימים וכליון האמות על ידי ישראל לבסוף, וידעו האמות מפי נביאם הדברים ככתבם להרבה תועליות הנמשכות לישראל נגלים ונסתרים, ולפי שאדם זה הוא אדם מבהק בכעור ותעוב ושקוץ לא תנוח עליו הרוח הקדושה המגדת העתידות, גם הדברים מצד עצמן דברי קדש הם ולא יחנו בגוי טמא, לזה נתחכם ה׳ לעשות תקון לדבר קדשה לבל תעבר במבוי מטנף, ועשה מחיצה בין כח המדבר והדבור עצמו ובין פי חזיר, והוא מאמר וישם ה׳ דבר אחד בפי בלעם, הציע כח אחד שיכול להתמצע בין שניהם ובזה נעשה פי בלעם גבול בפני עצמו, והדבר מפסיק לגבול כח המדבר והדבור, ואז כה תדבר רוח הקדש היא תדבר. ורז״ל בזהר (חלק ג רי:) אמרו כי תבת כה תרמז לבחינה קדושה, והמשכיל יבין:

ואם תאמר, איך תהיה ההבדלה בדבר כזה, צא ולמד אשר יבדיל ה׳ בין המימות הרבים והעצומים כשעור מלא נימא (חגיגה טו.). וצא ולמד מבארה של מרים מים תוך מים (שבת לה.), והללו עומדים בפני עצמן והללו בפני עצמן.

שוב אל בלק. אמר שוב אל בלק, חיבו שיאמר הדברים שהוא עתיד לומר לפני בלק להקהות שניו.

דבר בפי בלעם. איזה משך שדבר עמו הדברים וכתיב וישם. היינו שפירש לו הכוונה של הדברים כמשמעות שימה בפיהם שהוא כשולחן ערוך. ואחר שדבר עמו. אמר לו עוד. שוב אל בלק וכה תדבר. הדברים כהוייתן תדבר לפני בלק: