במדבר כב, לא

וּגְלָא יְיָ יַת עֵינֵי בִלְעָם וַחֲזָא יַת מַלְאָכָא דַיְיָ מְעַתַּד בְּאָרְחָא וְחַרְבֵּיהּ שְׁלִיפָא בִידֵיהּ וּכְרַע וּסְגִיד לְאַפּוֹהִי

וּגְלָא יְיָ יַת עֵינוֹי דְבִלְעָם וַחֲמָא יַת מַלְאָכָא דַיְיָ מְעַתַּד בְּאִיסְרַטָא וְסַיְיפֵיהּ שְׁלִיפָא בִּידֵיהּ וְגָחַן וּסְגִיד עַל אַנְפּוֹי

וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם – מִזֶּה הַכָּתוּב נִלְמַד כִּי בִּלְעָם לֹא הָיָה נָבִיא. אִלּוּ הָיָה נָבִיא, אֵיךְ יִצְטָרֵךְ לְגִלּוּי הָעֵינַיִם בִּרְאִיַּת הַמַּלְאָךְ, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר הַכָּתוּב בְּמִי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִנְבוּאָה כְּנַעַר אֱלִישָׁע (מלכים ב ו יז) וְהָגָר הַמִּצְרִית (בראשית כא יט), וְלֹא יֹאמַר כֵּן בַּנְּבִיאִים. וְכָךְ קְרָאוֹ הַכָּתוּב "בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם" (יהושע יג כב). וּמַה שֶׁאָמַר הוּא ״כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי״ (במדבר כ״ב:ח׳), יִקְרָא יְדִיעָתוֹ הָעֲתִידוֹת בִּקְסָמָיו דְּבַר ה'. אֲבָל לִכְבוֹד יִשְׂרָאֵל בָּא אֵלָיו הַשֵּׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא, וְאַחֲרֵי כֵן זָכָה לְגִלּוּי עֵינַיִם בִּרְאִיַּת הַמַּלְאָךְ וְדִבֵּר עִמּוֹ, וּבַסּוֹף עָלָה לְמַעֲלַת מַחֲזֵה שַׁדַּי (להלן כד ד טז), וְהַכֹּל בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל וְלִכְבוֹדָם. וְאַחֲרֵי שֶׁשָּׁב לְאַרְצוֹ הָיָה קוֹסֵם, כִּי כֵן יִקְרָאֶנּוּ הַכָּתוּב בְּמִיתָתוֹ: ״וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בֶחָרֶב״ (יהושע יג כב), וְחָלִילָה שֶׁיִּשְׁלְחוּ יָד בִּנְבִיא הַשֵּׁם. וְכָךְ אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ בְּמִדְבַּר סִינַי רַבָּה (במדבר רבה כ׳:י״ט): בִּלְעָם נִזְקַק לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וּכְשֶׁנִּזְדַּוֵּג לְבָלָק נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְחָזַר לִהְיוֹת קוֹסֵם כְּבַתְּחִלָּה, לְפִיכָךְ צָוַח: רָם הָיִיתִי וְהוֹרִידַנִי בָּלָק:

ויגל ה'. כנער אלישע שהוסיף במאור עיניו או הכהו תחלה בסנורים:

וישתחו לאפיו. פירשתיו:

מלאך ה' בדרך בגי' גבריאל המלאך:

וחרבו שלופה בידו. רמז לו שסופו שימות בחרב, הדא הוא דכתיב (יהושע יג) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב.

וירא את מלאך ה׳ וגו׳. הוא ראה את המלאך והבין מי הוא בגדולתו ושאין בכחו לעמוד לפניו:

ויקוד וישתחו לאפיו. כחק הנביא להשתחוות למלאך וכן עשה יהושע: