במדבר כא, כט

אוי לך מואב. שקללו את מואב שימסרו בידו:

כמוש. שם אלהי מואב:

נתן. הנותן את בניו של מואב:

פליטם. נסים ופליטים מחרב ואת בנותיו בשבית וגו':

וַי לְכוֹן מוֹאֲבָאֵי אֲבַדְתּוּן עַמָא דְפָלְחִין לִכְמוֹשׁ מְסַר בְּנוֹהִי צִירִין וּבְנָתֵיהּ בְּשִׁבְיָא לְמַלְכָּא דֶאֱמוֹרָאָה סִיחוֹן

יְיָא לְכוֹן סַנְאֵי צַדִיקַיָא אֲבַדְתּוּן עַמָא דִכְמִישׁ מִדְסֵינַת פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא לֵית לְהוֹן תַּקַנְתָּא עַד דְיֵיצְרְכוֹן לְמִגְלֵי לַאֲתַר דְיִלְפוּן אוֹרַיְיתָא וּבְנֵיהוֹן וּבְנַתְהוֹן מִתְרַחֲקָן בְּשִׁבְיַית חַרְבָּא כָּל קֳבֵל מִתְמָלְכִין בְּמוֹלְכָנָא דְאוֹרַיְיתָא אֱמוֹרָאִין וּמְשִיחִין בְּאוֹרַיְיתָא

אוֹי לְכוֹן מוֹאֲבָאֵי סַפְתוּן וּבָדְתוּן פַּלְחֵי טַעֲוָותָא כְּמוֹשׁ מְסַרְתּוּן בְּנֵיכוֹן כְּפוּתִין בְּקוֹלַרְיָיא וּבְנַתְכוֹן בְּשִׁבְיָיתָא לְמַלְכֵיהוֹן דֶאֱמוֹרָאֵי סִיחוֹן:

וְטַעַם אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ – כִּי הָיָה עַם מוֹאָב עוֹבֵד לִכְמוֹשׁ אֱלֹהָיו, בּוֹנֶה בָּמוֹת וּבוֹטֵחַ בּוֹ יוֹתֵר מִכָּל עַם, וּבְעֵת צָרָתוֹ אָמַר לוֹ: ״קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ״. וְכֵן הַכָּתוּב מַזְכִּיר בָּהֶם בְּכָל מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְהָיָה כִי נִרְאָה כִּי נִלְאָה מוֹאָב עַל הַבָּמָה וּבָא אֶל מִקְדָּשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא יוּכָל״ (ישעיהו טז יב), וְנֶאֱמַר: ״וְיָצָא כְמוֹשׁ בַּגּוֹלָה כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּו״ (ירמיהו מח ז), ״וְהִשְׁבַּתִּי לְמוֹאָב נְאֻם ה' מַעֲלֶה בָמָה וּמַקְטִיר לֵאלֹהָיו״ (שם פסוק לה). וּלְכָךְ יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים דֶּרֶךְ לַעַג כִּי כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵטִים, כְּלוֹמַר בּוֹרְחִים וְנָסִים מִפְּנֵי חֶרֶב, וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית, כִּי הַמַּאֲמִינִים בּוֹ יִקָּרְאוּ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו כַּאֲשֶׁר יִקָּרְאוּ עַמּוֹ. וְכֵן ״בַּת אֵל נֵכָר״ (מלאכי ב יא). וְלֹא כְּדִבְרֵי רַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ: נָתַן הַנּוֹתֵן בָּנָיו פְּלֵטִים מֵחֶרֶב. וְהָיָה כְּמוֹשׁ נֶעֱבָד גַּם לִבְנֵי עַמּוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִפְתָּח: ״אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ״ (שופטים יא כד), וְהָיָה לָהֶם עוֹד בְּאַרְצָם "מִלְכֹּם שִׁקּוּץ עַמּוֹנִים" (מלכים א יא ה). אוֹ הִזְכִּיר יִפְתָּח לְעַמּוֹן כְּמוֹשׁ בַּעֲבוּר מַה שֶׁתָּפְשׂוּ יִשְׂרָאֵל מִמּוֹאָב, כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר לָהֶם (שם פסוק כה) בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, לוֹמַר שֶׁלֹּא הִצִּיל כְּמוֹשׁ אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא בָּלָק מַלְכָּם אֶת אַרְצָם מִיַּד יִשְׂרָאֵל. וְהָגוּן הוּא מְאֹד שֶׁנֹּאמַר כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (במדב״ר יט יח) כִּי הַמּוֹשְׁלִים - בִּלְעָם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִן הַקּוֹסְמִים שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים מָשָׁל בָּעֲתִידוֹת:

כמוש. שם צלם אלהי מואב:

פליטם. פליטי חרב בורחים:

נתן בניו פליטם. כלומר הבנים הקטנים שפלטו מן החרב והבנות שאין דרכם להלחם שבק והניחם להוליך בשביה לפי שלא היה יכול להצילם מידו. נתן כמו נרדי נתן ריחו:

אוי לך מואב. קללהו שימסר בידו. כמוש. שם אלהי מואב. נתן בניו. הנותן נתן בניו. פלטים. פליטי חרב, כלומר בורחים. או נתן יחזור לכמוש, יאמר הכתוב כי היה עם מואב עובד לכמוש אלהיו, בונה במות ובוטח בו יותר מכל עם, כענין שכתוב (ישעיהו ט״ז:י״ב) והיה כי נראה כי נלאה מואב אל הבמה וגו', וכתיב (ירמיהו מ״ח:ז׳) ויצא כמוש בגולה, ולכך היו המושלים אומרים דרך לעג כי כמוש נתן בניו פלטים ובנותיו בשבית כמו שנקראו עמו, וכן כתיב (מלאכי ב׳:י״א) ובעל בת אל נכר, כן פירש הרמב"ן ז"ל.

אוי לך מואב כל זה מהמשל.

אבדת עם כמוש שהרי אבדת ונטרדת מן העולם אתה מואב עמו של כמוש בגלות סיחון. ואל תתמה על תיבת אבדת כי פרושו נפעלת כמו אבד חסיד מן הארץ שפירוש נפעל.

נתן בניו פליטם הניח כמו ולא נתן סיחון פירוש שאר בניו הקטנים של מואב שהיו פליטי חרבו של סיחון ובנותיו שאין דרכם להלחם הניחם בשבית למלך אמרי סיחון שלא יכול להצילם מידו.

נתן. מואב. כך דרך המליצה לדבר עם ראש האומה והכל בניו. והוא לא חש להצילם עד שנתן וגו׳:

אוי לך מואב ע"ז מקונן על מואב, כי מה שכבש סיחון את ארצו מידו זה היה לצורך כדי שיוכלו ישראל אח"כ לקחתה מידו, אבל מה שיצא אח"כ והרג את עם מואב זה היה שלא לצורך כלל, ועז"א אבדת עם כמוש העם שנהרג היה אבדה שלא לצורך כלל, ומפמ שמואב עבדו את כמוש אמר שכמוש אלהיהם גרם להם זאת שהוא נתן את בניו פליטי חרב ובנותיו נתן בשבית שאלהי מואב מסר בניו ובנותיו ביד סיחון, כי אלהי ישראל לא עסק רק שסיחון יקח את ארץ מואב שזה לצורך ישראל לא על אבוד העם ובניו ובנותיו:

נ פירוש שמקרא זה דבוק עם תבנה ותכונן כלומר מאחר שנבנית העיר לסיחון אם כן היה בהכרח שסופה להמסר ביד סיחון: