במדבר כא, כב

אעברה בארצך. אף על פי שלא נצטוו לפתח להם בשלום בקשו מהם שלום:

אֵעִיבַּר בְּאַרְעָךְ לָא נִסְטֵי בַּחֲקַל וּבִכְרַם לָא נִשְׁתֵּי מֵי גוֹב בְּאֹרַח מַלְכָּא נֵיזֵיל עַד דִי נְעִבַּר תְּחוּמָךְ

אֲעִיבַּר בְּאַרְעָךְ לָא נְאַנוֹס אֲרִיסַן וְלָא נְשַׁרְגָן בְּתוּלָן וְלָא נִבְעוֹל נְשֵׁי גוּבְרִין אוֹרַח מַלְכָּא דְבִשְׁמַיָא נֵזֵיל עַד דְנֵיעִיבַר תְּחוּמָךְ

עד אשר נעבור גבולך. לא היו שואלין לעבור דרך ארצו אלא לסבוב גבולו מבחוץ כמו שסבבו ארץ אדום וארץ מואב וכן כתוב בפ' אלה הדברים כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער שהניחום לסבוב ארצם וגבולם:

אעברה בארצך ולא אמר נא כדרך שאמר באדום שלא רצה לפייסו כל כך ולא שלח לו אלא כדי לפתוח לו בשלום ועל כן לא השיב לו תשובה כמו שעשה מלך אדום אלא מיד יצא לקראתו למלחמה:

עד אשר נעבר גבולך. ולא שאלו דרך עריו אלא לסבב את גבולו מבחוץ כמו שסיבבו ארץ אדום וארץ מואב וכן כתי' באלה הדברים "כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער" שהניחו לי לסבב את ארצם דרך גבולם]:

אעברה בארצך. לא אמרו אעברה נא כמו במלך אדום שלא באו בבקשה אלא בדרך הודעה שמוכרחים לכך. והודיעוהו משום שאם היה רוצה לא נלחמו עמו. שלא היה רצון משה לכבוש ארץ עה״י תחלה מטעם דאי׳ בספרי פ׳ עקב שהתרעם הקב״ה על דוד שכבש סורי׳ תחלה לא״י. וגם מטעם הכמוס עוד שמבואר בס׳ דברים ב׳ כ״ז וכ״ח ובכמה מקומות שזה גרם רעה רבה בדור אחר:

ז כלומר אף על פי שלא נצטוו על זה אף על פי כן בקשו מהם זה מפני שאינו אלא דרך עראי בעלמא ואינו דומה לאותו שאסר הכתוב בערים הקרובות. הרא"ם: