במדבר כ, טו

וירעו לנו. סבלנו צרות רבות:

ולאבותינו. מכאן שהאבות מצטערים בקבר, כשפרענות באה על ישראל:

וּנְחָתוּ אֲבָהָתָנָא לְמִצְרַיִם וִיתֵיבְנָא בְמִצְרַיִם יוֹמִין סַגִיאִין וְאַבְאִישׁוּ לָנָא מִצְרָאֵי וְלַאֲבָהָתָנָא

וּנְחָתוּ אַבְהָתָן לְמִצְרַיִם וִיתֵיבְנָא בְמִצְרַיִם יוֹמִין סַגִיאִין וְאַבְאִישׁוּ לָנָא מִצְרָאֵי וּלְאַבְהָתָנָא

לנו מצרים ולאבותינו. שמתו והטעם שארך זמן רע תם:

ולאבותינו. שמתו בגלותם. ודרשו רז"ל, ולאבותינו אלו האבות, מכאן שהאבות מצטערין בקבר כשפורענות בא על ישראל.

וירדו אבותינו מצרימה ונשב במצרים. וכל הענין משל לב' אחים שיצא שט"ח על זקנם ופרע אותו א' מהם התחיל לשאול חפץ מאחיו וא"ל אתה ידעת שאותו חוב על שנינו היה ואני פרעתיו ולא אחזיק אותו חפץ:

וירדו אבותינו מצרימה ומה טיבן של אבות כאן שנאמר וירעו לנו המצריים ולאבותינו ללמדך שכל זמן שישראל בצרה אף הם בצרה:

וירעו לנו מצרים ולאבותינו. אלו אמר וירעו לאבותינו ולנו היה במשמע מאז ירדו אבותינו למצרים הרעו. משום הכי הקדים לומר לנו ולאבותינו דמשמע אבותינו הסמוכים לדור שלנו:

וירדו ואנחנו פרענו השטר, וזה היה [א] שאבותינו ירדו מצרים להיות שם לפי שעה כמ"ש מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם, ונשב ימים רבים שהמצריים עכבו אותם תכף ולא הניחום לצאת כמ"ש בפי' שמות (א יו"ד), וזה חמס אחד וזאת שנית וירעו לנו מה שעבדו בם בפרך:

ח (גור אריה) אף על גב שלשון וירעו לא משמע רק שעשו להם רעה אחת ובמקום אחר כתיב וירעו אותנו ויענונו וגו' לכן פירש שפירוש וירעו הוא כולל צרות רבות ואם כן כולם בכלל:

ט דאי קאי על אבות שהיו בארץ מצרים היה לו להקדים אבותינו ללנו והכי הל"ל וירעו לאבותינו ולנו ומדכתיב לאבותינו לבסוף משמע דמלתא אחריתא הוא. מהרא"י: