במדבר יח, כו

וּלְלֵוָאֵי תְּמַלֵיל וְתֵימַר לְהוֹן אֲרֵי תִסְבוּן מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָת מַעַשְׂרָא דִי יְהָבִית לְכוֹן מִנְהוֹן בְּאַחֲסַנְתְּכוֹן וְתַפְרְשׁוּן מִנֵיהּ אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ מַעַשְׂרָא מִן מַעַשְׂרָא

וּלְלֵיוָאֵי תְמַלֵיל וְתֵימַר לְהוֹן אֲרוּם תִּסְבוּן מִן בְּנֵי יִשְרָאֵל יַת מַעַשְרָא דִיהָבִית לְהוֹן בְּאַחְסַנְתְּהוֹן וְתִפְרְשׁוּן מִינֵיהּ אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ מַעַשְרָא מִגוֹ מַעַשְרָא

והרמותם ממנו קרי ביה ממינו שאין תורמין ממין על שאינו מינו ולא מחדש על הישן:

בנחלתכם במקום נחלתכם, ולפיכך צריכים אתם לעשר כאלו בא לכם מן הנחלה.

מאתם בנחלתם. [במקום נחלתכם, ולפיכך צריכים לעשר כאילו בא מן הנחלה]:

מעשר מן המעשר. אמרתי לך ולא תרומה גדולה:

בנחלתכם. שהוא נחלה שלכם בארץ. והרי הכהנים בכלל הלוים ע״כ והרמתם וגו׳:

ואל הלוים תדבר וגו' כי תקחו וגו' מאתם בנחלתכם אמר זה ללמד שהמעשר הוא חלף הנחלה שהיה להם לקחת חלקם בארץ, ומזה ידענו שמ"ש ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה אין הפי' שיתנו להם מנחלתם בארץ חלק עשירי, וזה יהיה נחלת הלוים, [ומ"ש בתוך ב"י לא ינחלו נחלה היינו שלא ינחלו בפ"ע רק יקחו מנחלת ישראל חלק עשירי], דהא אמר כי תקחו מאתם בנחלחכם שפי' חלף נחלתכ', כי אתם לא תנחלו בארץ כלל רק תקחו פירות, והראב"ד הקשה מזה לדעת הרמב"ם שסובר (בפי"ג מה' שמטה ויובל) שממה שכובשים בח"ל יש לכהנים וללוים חלק, שא"כ לא יקחו שם תו"מ, ועי' מ"ש בזה בארך בפר"ד דרוש ו':

והרמותם ממנו מלת ממנו זרה, דהא אמר והרמותם וכו' מן המעשר, וזה כאומר ממנו מן המעשר וזה זר כמ"ש הרד"ק במכלול וכמ"ש באילת השחר (כלל ר"י), ומשמע שר"ל ממנו ממינו ולא משאינו מינו. אמנם בריש פ"ט דבכורות למד לה ממ"ש כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן תן חלב לזה וחלב לזה ועז"א והרמותם ממנו מופנה, ומשיב שצריך לגז"ש שנזכר בספרא (צו סי' קיא) ובמנחות (דף עז) עם מ"ש גבי לחמי תודה והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' שהוא אחד מעשרה, וממ"ש והרמותם למד שלא יתרום מן המחובר וכמ"ש הרע"ב (תרומות פ"א משנה וא"ו) שלשון הרמה לא שייך אלא בתלוש, ואגב חושב יתר הדינים המבוארים במשנה שם שלא יתרום מן החדש על הישן שלמד לה בבכורות (דף נג) ממ"ש שנה שנה ולא מפירות ח"ל דכתיב וכל מעשר הארץ:

ונחשב לכם תרומתכם כדגן פי' שתרומת מעשר יחשב כתרומה גדולה שלוקחים אותה מן הגרן, ופי' שמזה בעצמו ידעינן גם למוד לתרומה גדולה שהיא חובה, כי לקמן (סי' סז) למד לה ר' יונתן מלמוד אחר, ופי' כאן שנלמד מתרומת מעשר, ולמה שאפרש לקמן (שם) מלמד שהוא חובה גם ללוים שה"א שהם אין צריכים להפריש ת"ג, ולמד מתרומת מעשר שלמד לקמן (סי' סא) שגם הלוים חייבים בו, וגירסתי הוא גי' הגר"א, והוא מחקו מכאן וגורס אותו בסי' שאח"ז קודם אבא אלעזר בן גומל: