במדבר יז, י

אִתְפְרָשׁוּ מִגוֹ כְּנִשְׁתָּא הָדָא וְאֱשֵׁיצֵי יָתְהוֹן כְּשָׁעָה וּנְפָלוּ עַל אַפֵּיהוֹן

אִתְפְּרָשׁוּ מִגוֹ כְּנִשְׁתָּא הֲדָא וְאֵישֵׁיצֵי יַתְהוֹן כְּשָׁעָה זְעֵירָא וְאִתְרְכִינוּ בִּצְלוֹ עַל אַפֵּיהוֹן

אִתְפְּרָשׁוּ מִן בֵּינֵי עַם כְּנִשְׁתָּא הָדָא וְאֵשֵׁיצֵי יַתְהוֹן כְּקָלִיל זְעֵיר וְאִתְרָכִינוּ בִּצְלוֹ עַל אַפֵּיהוֹן:

הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת – לֹא הֲבִינוֹתִי טַעַם הַכָּתוּב הַזֶּה וַחֲבֵרוֹ לְמַעְלָה ״הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת״ (במדבר ט״ז:כ״א), כִּי יֵשׁ בָּאֱלֹהִים לְהָמִית בַּדֶּבֶר רַבִּים סְבִיב צַדִּיק אֶחָד וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר, כַּאֲשֶׁר הָיָה בִּבְכוֹרֵי מִצְרַיִם. וְכֵן הָיָה בְּכָל הַמַּגֵּפוֹת, שְׁלֹשָׁה יְשֵׁנִים בְּטַלִּית אַחַת, הַשְּׁנַיִם מֵתִים וְהָאֶמְצָעִי נִמְלָט. וְנִרְאֶה שֶׁהָיָה הַקֶּצֶף יוֹצֵא לְהָמִית גַּם כָּל הָעֵדָה כְּמִיתַת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה שֶׁנִּמְשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם בִּפְתִיחַת פִּי הָאָרֶץ אוֹ בָּאֵשׁ הַיּוֹצֵאת, וְהֵם מַכּוֹת כּוֹלְלוֹת רְאוּיוֹת לְהָמִית כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם בְּיַחַד, זוּלָתִי אִם יֵעָשֶׂה נֵס שֵׁנִי בַּנִּמְלָטִים, אוֹ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן לִכְבוֹד הַצַּדִּיקִים שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵם בְּתוֹכָם לֹא יִשְׁלַח יָדוֹ בָּהֶם. וְהַכַּוָּנָה בְּאֵלֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵם צְרִיכִים בַּקָּשַׁת רַחֲמִים וְכַפָּרָה, וּמֹשֶׁה הוּא הַמְּזָרֵז לַעֲשׂוֹת כֵּן מִיָּד:

הרמו. שישבו במקום המרומם במחנה הלויה והוא האהל כאשר פירשתי במלת העלו:

ויפלו על פניהם. להתפלל:

הרמו - כמו: המולו לה', אבל בשביל הרי"ש נהפך החיריק כמו [בֵּרֵךְ] בִּרֵךְ משקל דג"ש. ולמעלה אומר: הבדלו - וכאן אומר: הרמו - שמשמע להבדיל יותר, לפי שכבר יצא הקצף.

ויפלו ע ל פניהם. ולא התפללו כמו למעלה שלא היתה תפלה שגורה בפיהם וע"כ אמר כי יצא הקצף כדאמר ר"ח בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים אם אין תפלתי שגורה כפי אני יודע שהוא מטורף:

ואכלה אתם כרגע. וכן למעלה "ואכלה אתם כרגע" מאחר שנגזר עליהם שימותו במדבר שייך למימר, "ואכלה אתם כרגע" כלו' נגזר עליהם שיכלו במדבר אבל הארכתי להם ארבעים שנה, שלא ימותו פתאום, אבל עתה שהם חוטאים אכלה אתם כרגע:

ויפלו על פניהם. נשתטחו להתפלל עליהם:

הרמו מתוך וגו׳. פרוש, לא על משה ואהרן הוא מדבר, אלא על אותם שלא היו בכלל המלינים, והעד הנאמן אמרו וידבר וגו׳ לאמר ופרוש לאחרים, ודקדק הכתוב לומר הזאת להראות באצבע במלינים לשלל זולתם שאינן בכלל הכליון. ובזה נתישב למה הצרך לומר הרמו והרי יכול ה׳ להמית רשע לפני צדיק כמעשה הריגת בכורי מצרים. ולפי דברינו שעל שאר העם שלא היו בכלל המלינים הוא אומר, לפי שהיו בכלל גזרת המרגלים יש צרך בדבר להתרחק לבל תפגע בהם מדת הדין. ומאמר כרגע פרשתי (במדבר ט״ז:כ״א).

הרמו. לעיל ט״ז כ״א כתיב הבדלו. שאז היה הגדר נפרץ. וכולם נדחקו אל פתח אהל מועד כמבואר שם מקרא י״ט. והיו שוים במעמד עם משה ואהרן. מש״ה צוה ה׳ שיבדלו לצד. אבל עתה כבר נגדרו ועמדו מרחוק ורק מו״א עלו אל פני אהל מועד. ע״כ צוה ה׳ שירומו למעלה מן העדה. או שלא יכנסו לתוכם וכמש״כ הרמב״ן דכל זמן שהצדיקים בתוכם א״א לשלוט בהם המגפה. ומקרא מלא הוא כי מפני הרעה נאסף הצדיק:

ויפלו על פניהם. כבר ביארנו בכ״מ דמשמעו לתפלה. וע״ע תענית דף י״ד ב׳ מבואר הכי וגם העלו כאן בתפלתם. דמשמעות כרגע היינו ברגע אחד יכלו כולם כמו מכת בכורים במצרים שברגע חצות נפגעו כולם וכן חיל סנחריב. ולזה האופן לא היה מועיל הקטרת. אבל בתפלתם הועילו שלא יהיה כרגע אלא כעין מגפה ע״י מלאך המשחית כמו שהיה בימי דוד. והיה נמשך עכ״פ איזה עת ולא נפלו כולם כאיש אחד. ומשום הכי היה שהות לעשות סגולת הקטרת: