במדבר טז, לב

וּפְתָחַת אַרְעָא יָת פּוּמָהּ וּבְלָעַת יַתְהוֹן וְיַת אֱנַשׁ בָּתֵּיהוֹן וְיַת כָּל אֱנָשָׁא דִי לְקֹרַח וְיַת כָּל קִנְיָנָא

וּפְתָחַת אַרְעָא יַת פּוּמָהּ וּבְלָעַת יַתְהוֹן וְיַת אֱנַשׁ בָּתֵּיהוֹן וְיַת כָּל אֵינָשָׁא דִלְקרַח וְיַת כָּל נִכְסַיָא

וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח – קָנָה לוֹ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי בַיִת הָיוּ לוֹ מִצְרִיִּים וְכוּשִׁיִּים וּכְנַעֲנִיִּים, קִנְיַן כַּסְפּוֹ, וְנֶעֶנְשׁוּ בִּכְלַל הָרְכוּשׁ שֶׁלָּהֶם שֶׁהֵם לָקוּ בְגוּפָם וּבְמָמוֹנָם. וְאוּלַי גַּם מִיִּשְׂרָאֵל הָיוּ בְבֵיתוֹ גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים וְנִמְשְׁכוּ אַחַר עֲצָתוֹ וְנֶעֶנְשׁוּ, כִּי אֵינֶנּוּ רוֹמֵז לְזַרְעוֹ דִּכְתִיב: "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ" (במדבר כ״ו:י״א), כִּי הָיוּ גְּדוֹלִים צַדִּיקִים וְטוֹבִים וּזְכוּתָם עָמְדָה לָהֶם, וְלֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים וּבָנוֹת קְטַנִּים כִּי לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב בְּקֹרַח טַף:

ואת בתיהם. שם כלל לנשיהם ובניהם וטפם:

ואת כל הרכוש. שהיה לכלם:

ותפתח הארץ את פיה. הרחיבה את הבקיעה עד מקום בתיהם:

ואת כל האדם אשר לקרח. ואת כל האדם אשר לקרח הנמשכים אחריו במחלוקתו. ולכן לא מתו בניו שלא נגררו אחריו בזה:

ואת כל הרכוש. שלא יזכו שיהנו צדיקים בעמלם, כענין נפלה סלע מחיקו ומצאה עני ונתפרנס בה:

האדם אשר לקרח. ס"ת חרם מלמד שעשאן חרם על שנתחברו לקרח:

ואת כל האדם אשר לקרח מהו כל האדם אם בני קרח הרי כתב ובני קרח לא מתו ומשפחת הקרחי נכתבה בכמה מקומות ואם חמשים ומאתיים איש הרי הן נשרפו אלא היינו הנשים והטף ועבדיו ושפחותיו.

ואת כל האדם אשר לקרח. אבל הוא עם מחתתו פתח האהל ונשרף:

ואת כל האדם אשר לקרח לא הזכיר בליעת קרח והזכירה במקום אחר שנאמר ותבלע אותם ואת קרח וכן בקריעת ים סוף לא אמר אלא מרכבות פרעה ופירש דוד וניער פרעה וחילו בים סוף:

ותפתח וגו׳. אותו הפה החל לבלוע בכח המשיכה אחד אחד מי שהיה ראוי להבלע:

ואת בתיהם. אין הכונה בתים ממש. שהרי לא היה להם בתים כי אם אהלים. אלא הפי׳ משפחתם וזרעם כמו בית יעקב וכמש״כ בספר שמות י״ב כ״ג כ״ז. ומש״ה פירש הכתוב ואת כל האדם אשר לקרח. דלא כמו דו״א שנבלע כל זרעם ולא נשתייר מביתו מאומה. משא״כ קרח שבניו לא מתו. אלא כל האדם היינו עבדיו והנגררים אחריו באהלו. וקרח עצמו לפי המדרש נבלע גם הוא עמם. ולפי הפשט יבואר עוד להלן כ״ו ו׳: