במדבר טז, כג

וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר

וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר

אל אלהי הרוחת. לבות ורוחות בני אדם ודעתם, אין תימה על מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה אם פורע מכולם שאינו מבחין בין אבו לשנאו אבל אתה מלך מלכי המלכים אתה יודע מי פשע ומי לא פשע, אם כן לא תקצוף על כולם, האיש אחד יחטא כי היו סבורים שהקב"ה מדבר על כל העדה והוא לא היה אומר כי אם על עדת קרח כמו שפי' להם העלו מסביב למשכן קרח אז אמר לעדה כמו שאמר להם הק':

וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל העדה לאמר העלו מסביב למשכן קרח. מעולם לא עלה על לבי להעניש כל העדה כי אדרבה יודע אני שלא נתפתו לקרח ומה שאמרתי הבדלו מתוך העדה על כל ישראל אמרתי כן שיבדלו מתוך עדת קרח וראיה לזה, ממה שנאמר מתחלה וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. מהו לאמור למי יאמרו כן אלא שרצה ה' שיאמרו לכל ישראל הבדלו, ומשה לא הבין דברי השי"ת כי מלת לאמר הוא מאמר התורה על שם סופו, אבל למטה נאמר הרומו מתוך העדה וגו'. כי שם נאמר ויהי בהקהל העדה על משה וגו'. כי שם נקהלו באמת עליהם ע"כ אמר למשה ואהרן הרומו לשון רוממות השייך למשה ואהרן כפי מדריגתם, וכאן אמר הבדלו כי לכל ישראל אמר כן כי אין לשון רוממות שייך בכל העדה כאמור, ומשה לא הבין זה מחילוק הלשון כי לא שמע עדיין מאמר הרומו, וראיה לדברינו שהרומו אינו לשון הבדלה שהרי נאמר אח"כ והולך מהרה אל העדה ש"מ שלא היו ביניהם ומהו שאמר הרומו אלא שהוא לשון רוממות כי כולם ירדו שאולה ולכם תשאר הגדולה והרוממות כי תהיו לעם עצום כדי לקיים השבועה. וקרוב לפירוש זה כתב הרמב"ן בשם ר"ח ומשם תראה מה שהוספתי משלי על דבריו כי בהם יתורצו הרבה ספיקות.