במדבר טז, יז

והקרבתם וגו' איש מחתתו. החמשים ומאתים איש שבכם:

וּסְבוּ גְבַר מַחְתִּיתֵיהּ וּתְשַׁווּן עֲלֵיהוֹן קְטוֹרֶת בּוּסְמִין וְתִקָרְבוּן קֳדָם יְיָ גְבַר מַחְתִּיתֵיהּ מָאתָן וְחַמְשִׁין מַחְתְּיָן וְאַתְּ וְאַהֲרֹן גְבַר מַחְתִּיתֵהּ

וְסָבוּ גְבַר מַחְתְּיָתֵיהּ וְתִתְּנוּן עֲלֵיהוֹן קְטוֹרֶת בּוּסְמִין וְתִקְרְבוּן קֳדָם יְיָ גְבַר מַחְתְּיָתֵיהּ מָאתָן וְחַמְשִׁין מַחְתְּיַן וְאַנְתְּ וְאַהֲרן גְבַר מַחְתְּיָתֵיהּ

חמשים ומאתים וגו׳ ואתה ואהרן וגו׳. כל זה מיתר, שכבר אמר אתה וכל עדתך וגו׳ ואהרן. ואם רצה לומר חשבון כלם, למעלה כשאמר ״עדתך״ שם היה לו לומר מאתים וחמשים, ולא היה צריך לחזר ולהזכיר אתה ואהרן. ואולי שנתחכם לומר שלא יתערב קרח עם המאתים וחמשים אלא ביחוד עם אהרן, ועשה כן כדי שלא יהיה מקום לטועים אחר קרח לומר כי דבקתו הרעה לצד היותו עם רבוי מקטירי הקטרת, אבל אם היה בפני עצמו היה כאהרן. לזה אמר לו ואתה ואהרן בפני עצמכם איש מחתתו. והגם שכלן הקריבו יחד, עם כל זה נעשו שתי כתות – כת אחת קרח ואהרן, וכת שניה מאתים וחמשים איש.

ונתתם עליהם קטרת. ולא הזכיר אש וכמו שביארנו. ומכל מקום שייך לשון והקרבתם. באשר שהוא דרך הקרבה. כמו דכתיב הקטרה בשמיני למלואים אע״ג שעדיין לא ירד האש. ואע״ג שנצטוה ברוה״ק שיעמדו כולם בקטרת כמש״כ לעיל ד׳ מכ״מ ברור שלא היה דבור מפורש בזה שהרי לא נכתב אלא ברוה״ק ראה כי כן יש לצוות ולעשות. והיה סבור מתחלה לצורך הענין שישימו גם אש. ועתה ראה לצורך הענין שיהיו בלא אש. ויהא ניכר לכל אדם שיצא האש מלפני ה׳ הוא קודש הקדשים ולא מאת הקטרת. וע׳ להלן י״ז י״ב בדיוק לשון ונתתם ולא ושימו. כמו לעיל ט״ז ז׳ וכן בסמוך כתיב וישימו. אלא שהוא משום שכן צוה משה שלא יתנו אש ע״ש: