במדבר טז, יג

הַזְעֵיר אֲרֵי אַסֵקְתָּנָא מֵאַרְעָא עָבְדָא חֲלַב וּדְבָשׁ לְקַטָלוּתָנָא בְּמַדְבְּרָא אֲרֵי אִתְרַבְרַבְתְּ עֲלָנָא אַף אִתְרַבְרָבָא

הַזְעֵירָא הוּא אֲרוּם אַסֵיקְתָּנָא מִמִצְרַיִם אַרְעָא דְעַבְדָא חֲלַב וּדְבָשׁ לְקַטְלוּתָנָא בְּמַדְבְּרָא אֲרוּם מִתְרַבְרְבַת עֲלָנָא אוּף אִתְרַבְרְבָא

וְטַעַם כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר – גַּם שְׂרָרוֹת רַבּוֹת, אוֹ אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ. לְשׁוֹן ר״א (אבן עזרא על במדבר ט״ז:י״ג). וּלְדַעְתִּי, גַּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה כְּטַעַם אֲפִלּוּ, וְכֵן ״אֵין גַּם אֶחָד״ (תהלים יד ג), ״גַּם לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ״ (משלי יד כ), וְדוֹמֵיהֶן. אָמְרוּ: הַמְעַט מִמְּךָ כִּי עָשִׂיתָ עִמָּנוּ רָעָה גְדוֹלָה לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, שֶׁהָיִינוּ רְאוּיִים לִרְגּוֹם אוֹתְךָ, כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ אֲפִלּוּ שְׂרָרָה מוּעֶטֶת לִשְׁלֹחַ לָנוּ לַעֲלוֹת לְפָנֶיךָ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתִּמְלֹךְ וְתִתְנַשֵּׂא עָלֵינוּ!:

המעט. הדבר קל כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש כי מצרים בנגב ארץ ישראל והבא ממצרים לארץ כנען באמת הוא עולה:

כי תשתרר עלינו. העליתנו ממצרים כדי שתשתרר עלינו:

גם השתרר. גם שררות רבות אתה ואחיך:

גם השתרר - גמים שבתורה הפוכין כי גם תשתרר עלינו גם השתרר. וכן: וברכתם גם אותי. גם תברכו אותו. וכן ויאהב גם את רחל. וגם אהב את רחל. גם אותך הרגתי. גם הרגתי אותך.

המעט כי העליתנו. כנגד מה שהתחיל להן משה המעט מכם כי הבדיל, אמרו הם המעט כי העליתנו, כלומר הדבר קל הוא שהעליתנו מארץ זבת חלב ודבש, היא מצרים, והבא משם לארץ כנען הוא עולה כי היא בדרומה של ארץ ישראל.

כי תשתרר עלינו גם השתרר. כלומר העליתנו ממצרים שתשתרר עלינו גם שררות רבות. או נאמר שכפל השררה להבין מזה שררת המלכות למשה ושררת הכהונה לאהרן ושאר השררות והמעלות של בני לוי ובני קהת, גם נשיאות אליצפן בן עזיאל כלן נכללות במלות גם שהוא לרבות.

כי תשתרר עלינו גם השתרר יש בתורה גמין הפוכים והוא כמו כי גם תשתרר עלינו השתרר דוגמא וברכתם גם אותי כי גם אותך הרגתי. ד״א כי תשתרר עלינו אתה גם השתרר אהרן אחיך.

המעט. הרעה שעשיתה לנו שהעליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר שנגזר עלינו שנמות במדבר כי תשתרר עלינו בשביל שהרעתה לנו:

להמיתנו במדבר. א״א להבין הדברים כמשמעו. דהאיך משה ממיתם ח״ו. אלא. ע״כ כונתם שחושדים אותו שהוא מבקש מה׳ שיגזור כן באשר ידע שלא יבא לא״י ושוב לא ישתרר עליהם דזה היה ידוע דיהושע מכניס ישראל לארץ כמש״כ ריש פרשת שלח מש״ה ביקש מה׳ שיעכבם במדבר ארבעים שנה ובזה האופן. כדי שיהא הוא מתנשא לראשם:

גם השתרר. לא השתררות לבד ביקש בזה אלא עוד דבר גדול אשר ההשתררות טפלה לאותו דבר ורמזו לו בזה שגם חייו לא היה בטוח שהרי הנבואה היה ידוע דמשה מת במדבר. ע״כ ביקש כ״ז כדי שיחיה וגם ישתרר. וכל זה הטילו קוצים לעיני משה:

המעט ר"ל הנה שנקוה שרוצה לתת לנו או לשבט ראובן בכלל איזו שררה המגיע לנו מצד הבכורה, זה א"א כי גם לו בעצמו אין מגיע שום שררה ומשרה, כי מי שמוציא עבדים מעבדות לחרות יש לו הזכות להשתרר עליהם, ואם יוסיף עוד לעשות עמהם טובות גדולות אח"כ ראוי שתגדל שררותו עליהם יותר עד שיהיה בכחו להעמיד עליהם שרים ושופטים כמלך המולך בממשלה בלתי מוגבלה שנותן שררה לכל אשר יחפוץ, אבל אתה שהעליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר נמצא שעשית עמנו רק רע ולא טוב אין ראוי כי תשתרר עלינו בעצמך וכ"ש שאין בכחך שתתן שררות לאחרים ואיך תרצה בהפך כי תשתרר עלינו אתה בעצמך וכ"ש מה שתרצה גם השתרר לחלק שררה לאחרים: