במדבר טו, טז

אוֹרַיְתָא חֲדָא וְדִינָא חַד יְהֵי לְכוֹן וּלְגִיוֹרָא דְיִתְגַיַר עִמְכוֹן

אוֹרַיְיתָא חֲדָא וְדִינָא חַד יְהֵי לְכוֹן וּלְגִיוֹרָא דִי יִתְגַיְירוּן עִמְכוֹן

וטעם תורה אחת. לבד מהעולות כי העולות הם בחיוב חקה ועוד אמר השם כאשר תביאו מנחה על העולה מהסלת כן תתנו גם מעריסותיכם ואין צורך להזכיר מה שקבלו קדמונינו ז"ל כי הם שתים חלה ותרומה ושיעורן לפי שכל דבריהם אמת וזולתם הבל הנה שעור נוסף בין שעשו בשגגה מה שצוו שלא לעשות ובין שלא עשו בשגגה מה שצוו לעשות:

תורה אחת ומשפט אחד. ההוראות שמוסיפים חכמי כל דור נקרא תורה. וד״מ שאינו מפורש בתורה הוא משפט צדק מצד השכל על כ״ז כתיב יהיה לכם ולגר וגו׳. יהיה שוה בלי חלוק. והנה קרא הכתוב מצות המפורשות בתורה חקה. והיינו כמש״כ בספר שמות י״ח ט״ז. דכל המצות המפורשות בתורה אע״ג שיש להם טעם. מכ״מ אפי׳ במקום שסר הטעם המצוה במקומה עומדת. אם פרטי המצוה המה בלי טעם ואינן אלא חקה. שאחר שמפורש בתורה הן חקים ששמים וארץ עומדים עליהם כמש״כ בספר ויקרא ר״פ בחקתי. אבל הוראת חכמי הדור אזיל בתר טעמא. ובשעה שנשתנה הטעם נשתנה הדין. משום הכי קראן הכתוב תורה ומשפט: