במדבר יב, יג

אל נא רפא נא לה. בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שהשואל דבר מחברו צריך לומר שנים או שלשה דברי תחנונים ואחר כן יבקש שאלותיו:

לאמר. מה תלמוד לומר, אמר לו השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו, עד שהשיבו ואביה ירק ירק וגו' רבי אלעזר בן עזריה אומר בארבעה מקומות בקש משה מלפני הקדוש ברוך הוא להשיבו אם יעשה שאלותיו אם לאו, כיוצא בו (שמות ו, יב) וידבר משה לפני ה' לאמר וגו', מה תלמוד לומר לאמר, השיבני אם גואלם אתה אם לאו, עד שהשיבו עתה תראה וגו'. כיוצא בו (במדבר כז, טו. טז) וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, השיבו קח לך (במד' כז, יח). כיוצא בו (דברים ג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, השיבו רב לך:

רפא נא לה. מפני מה לא האריך משה בתפלה, שלא יהיו ישראל אומרים אחותו נתונה בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה [דבר אחר שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפלה, אבל בשבילנו אינו מאריך בתפלה]:

וְצַלִי משֶׁה קֳדָם יְיָ לְמֵימָר אֱלָהָא בְּבָעוּ אַסֵי כְעַן יָתָהּ

וְצַלִי משֶׁה וּבְעָא רַחֲמִין קֳדָם יְיָ לְמֵימָר בְּבָעוּ בְּרַחֲמִין אֱלָהָא רַחֲמָנָא בְּבָעוּ אֱלָהָא דְשַׁלִיט בְּנִשְׁמַת כָּל בִּישְרָא אַסֵי בְּבָעוּ לָהּ

אֱלָהָא דְמַסֵי כָּל בִּשְרָא אָסֵי יָתָהּ:

ויצעק משה. זה יורה שהיה בצער על אחותו:

אל. אתה שיש הגבורה בידך עתה רפא עתה לה על כן השיב השם ואביה ואילו אביה כעס עליה וירק בפניה הלא תכלם לראות פניו שבעת ימים:

אל נא רפא נא לה. בבקשה אני שואל שתרפא עתה לה ולא נצטרך לביישה להוציאה חוץ למחנה:

אל נא רפא נא לה. נא קמא לשון בקשה ובתרא לשון עתה:

רפא ב' במס', רפא נא לה, רפא שבריה כי מטה משה התפלל לאל שירפא שבריה כי מטה שאל"כ אין מי שיטהרנה:

רפא תגין על הרי"ש אמר הסרת עטרת ראש רפה שבריה כי מטה:

ויצעק משה אל ה'. נצטער על אחותו והתפלל עליה. וטעם לאמר כי התפלה היתה באמירה מוחלטת לא במחשבה, וזהו שאמרו רז"ל המתפלל צריך שיחתוך בשפתיו. וטעם החתוך כדי שיצטיירו האותיות ברוח פיו של אדם בקול ורוח ודבור, ותעלה התפלה מצויירת ברוח לפניו יתעלה.

אל נא רפא נא לה. אל שהכח בידך בבקשה ממך רפא עתה לה, והשם הזה דין כלול ברחמים. אמנם ברוב המקומות מצאנוהו מדת החסד, כמו (תהילים כ״ב:ב׳) אלי אלי למה עזבתני, וכן (שם נ) אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ, שהוא סדר המדות, חסד דין רחמים, שבהם נברא העולם, וכן כתיב (שם נב) חסד אל כל היום, וכתיב (שם צט) אל נושא היית להם. ומה שכתוב (שם ז) ואל זועם בכל יום, באורו בכל יום שהדין נמצא ויש יום שלא ימצא, כי מדת החסד דוחה אותו כענין הנזכר באברהם.

אל נא רפא נא לה הראשון לשון בקשה והשני לשון עכשיו ולכך השיבו הקב״ה אם היא תרפא מיד לא תהא נזופה אפילו יום אחד.

אל נא רפא נא. בבקשה ממך רפא נא לה רפא עתה לה נא ראשון לשון בקשה והשיני לשון עתה ולפיכך השיבו אם עתה מיד תרפא א"כ לא תהיה נזופה אפי' יום אחד ואם אבי' ירוק ירק בפניה להכלימה הלא תכלם ז' ימים בתמיה כי ה' של הלא תמוהה וכן כל הלא שבתורה והוא שינון ב"ל קל וחומר לשכינה ארבע' עשר שהרי מצינו בשאר מצורעים בין פשה בין לא פשה עושין לו הסגר השיני כדמפר' באשה כי תזריע והיינו י"ד יום אבל הכא דיו לבא מן הדין להיות כנדון תסגר ז' ימים ואחר תטהר:

ויצעק וגו׳ לאמר. טעם אמרו לאמר, בא בטענה כדי שלא יאמרו שהקפיד ויחזיקוהו כנוטר איבה, ודברי אהרן יגידו למו, לזה אמר בצעקו לה׳ בשביל שלא יאמרו דברים הנאמרים בסמוך מפי אהרן:

עוד ירצה, כי אמר לפני ה׳ קודם התפללו שהוא מוחל על כבודו, ואחר כך התפלל ״אל נא״ וגו׳:

אל נא. נתכון לשאול ממדת החסד, כאמרו (תהלים נב:ג) ״חסד אל״. נא, לשון בקשה ופיוס לעורר הרחמים. רפא נא – פרוש עתה ולא יתעכב.

לאמר. שהוא הקדים שבח לתפלה כדאי׳ בע״ז ד״ח. וכאן לא פי׳ הכתוב לשון השבח. אלא תמצית התפלה. והיינו לאמר. הוא צעק בסדר תפלה כדי לאמר בתוך התפלה בקשה זו אל נא וגו׳ ורבינו בחיי פרשת קרח כ׳ דאל הוא השבח הקודם:

אל נא נא הראשון מלשון בקשה ונא השני פי' עתה, ר"ל שאם לא ירפאה תיכף צריכה הסגר שבעת ימים [כי מסתמא לא היה בה שער לבן שאז היתה מוחלטת] והשיב לו ה' שמן הדין היתה צריכה שני הסגרים שק"ו לשכינה י"ד יום. וא"כ בסוף הסגר השני תטהר באם לא פשה הנגע אף שלא הלכה לה כיון שאין בה לא שער לבן ולא פשיון, ותפלתך עשתה פרי שתסגר רק שבעת ימים, שבזה א"א לטהרה ע"י מה שלא פשה לבד, כי אז צריכה הסגר שני, ובע"כ כדי לטהרה תרפא לגמרי, ופעלת שני דברים, [א] שלא תסגר רק שבעת ימים, [ב] שאחר תאסף אל המחנה שזה לא יהיה רק אם תרפא לגמרי:

ג דמלת לאמר קרא יתירה הוא דהל"ל ויצעק משה אל ה' אל נא רפא נא וגו' אלא שאמר לו השיבני דומיא דוידבר משה וגו':