במדבר יא, ז

והמן כזרע גד. מי שאמר זה לא אמר זה, ישראל אומרים בלתי אל המן עינינו, והקדוש ברוך הוא הכתיב בתורה והמן כזרע גד וגו', כלומר ראו באי עולם על מה מתלוננים בני, והמן כך וכך הוא חשוב:

כזרע גד. עגול כגדא זרע אליינדר"א [כוסבר]:

הבדלח. שם אבן טובה קריסט"ל:

וּמַנָא כְּבַר זְרַע גִדָא הוּא וְחֶזְוֵהּ כְּחֵזוּ בְדֹלְחָא

חֲבַל עַל עַמָא דְמֵיכְלֵיהוֹן לְחֵים שְׁמַיָא וּמִתְרַעֲמִין דְמַנָא דְמוּיֵהּ כִּזְרַע כּוּסְבַּר חֲזוֹר כַּד נָחִית מִן שְׁמַיָא וְכַד הֲוָה קַדִישׁ חֵיזְוֵיהּ הֵי כְּחֵיזוּ בִּידַלְחָא

והמן. ספר הכתוב חסרון דעת המתאוין כי המן היה כזרע גד והוא קל ללקוט והיה נראה כי הוא לבן ועוד כי יוכלו לאכלו כאשר היה גם לטחנו ברחים ולעשות עוגות או לדכותו ולבשלו בפרור ויש לו טעם נכבד כמו לשד השמן ועוד היה יורד על מקום נקי אחר שירחץ הטל את המקום:

כזרע גד. סמוך כמו נטע שעשועים:

גד י"א כסברתא וי"א חרדל מגזרת גדין ואנכי לא ידעתי:

והמן כזרע גד הוא - ומראהו כמראה, הבדולח - כלומר: נראה קשה ויבש ולכך היו אומרים: ונפשנו יבשה - כאדם שאוכל חטים יבשים. וא"כ למה חרה אף של הקב"ה כאמור לפנינו? ועתה מפרש טעם של חרון אף, שהרי - כשטחנו ברחים או דכו במדוכה - אז - והיה טעמו כטעם לשד השמן - אז מתחלף טעמו שהיה מתחלה מתוק - כצפיחית בדבש - כזיתים ואגוזים קודם טחינה, אבל לאחר טחינה או כתישה במכתשת אז והיה טעמו. נעשה עתה טעמו כלחלוח של שמן ובשר שמן, כמו שמן זיתים ואגוזים לאחר טחינה שנתחלף טעמן ולפיכך וישמע ה' - ויחר אפו - שכשרוצים טוחנים אותו ונעשה כשמן ואין מאכלם יבש. כאן כתיב: והיה טעמו - שמתחלף טעמו הראשון, אבל בפרשת בשלח כתיב: וטעמו כצפיחית בדבש - שזה הוא טעמו קודם שיש בו טעם שמן.

והמן כזרע גד הכ״ף בחיר״ק והזיי״ן בשו״א דוגמא ואיש יהודה נטע שעשועיו.

[ועינו כעין הבדלח מבריק].

והמן שב להודיע שני הענינים אשר היה במן אשר בעבורו נחלק העם בתאוה זו לשתי כתות, שהמן מצד עצמו לפי תכונת המקום אשר ירד משם כזרע גד הוא שזה מורה אם על דקות חמרו היותו כזרע גד הדק מאד ולא היה צריך טחינה ובשול ושאר תקוני המאכל, ואם על שפע הרוחנית שנמצא בו מצד ענינו הרוחני דרשו חז"ל כזרע גד שמושך לבו של אדם כאגדה, שמבואר שהאגדות יש בהם פנימיות וסודות נעלמים אשר כוונו להסתירם מן ההמון, ועל היותו מוכן להתהפך לכמה גוונים אמר ועינו כעין הבדלח כמו שהבדלח בהיותו גשם ספירי יתראו בו כל המראות המקבילות אליו, כן היה המן מוכן שימצאו בו כל הטעמים שכוונו אוכליו לטעום בו. אולם כ"ז היה רק לצדיקים, אבל (ח) שטו העם הוא כמו שפי' חז"ל בזהר ובמדרש מלשון שטות, ע"י מה ששטו העם מדרך ה' ולא היו מוכנים לקבל צורתו הרוחניית כי היו רשעים, עי"כ נשתנה אצלם לגריעותא בשלשה דברים, [א] ולקטו שהוצרכו ללקטו הפך הצדיקים שירדו אל פתח בתיהם, [ב] וטחנו ברחים או דכו במדוכה ובשלו בפרור שמצד שנתגשם אצלם הוצרכו לתקנו ע"י הטחינה והבשול והדיכה עד שיהיה ראוי לאכילה, [ג] והיה טעמו המיוחד כטעם לשד השמן שלא התהפך אצלם לטעמים חלוקים ולא הרגישו בו רק טעם לשד השמן לבד:

פ דק"ל הא המן לבן הוא והגד שחור הוא ולמה אמר זרע אלא וכו':