במדבר א, מה

וַהֲווֹ כָּל מִנְיָנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כָּל נָפֵק חֵילָא בְּיִשְׂרָאֵל

וַהֲווֹ כָּל סְכוּמֵי מִנְיָינֵי בְנֵי יִשְרָאֵל לְבֵית אַבְהַתְהוֹן מִבַּר עַשְרִין שְׁנִין וּלְעֵילָא כָּל נָפִיק חֵילָא בְּיִשְרָאֵל

וַיִּהְיוּ כָּל פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם וְגוֹ׳ כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל – הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהַגִּיד מִסְפַּר הַכְּלָל לְאַחַר שֶׁהִגִּיד הַפְּרָטִים, כִּי נִצְטַוָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁיֵּדְעוּ מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם וְיֵדְעוּ מִסְפַּר כָּל שֵׁבֶט, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַמְּלָכִים בִּמְנוֹתָם אֶת הָעָם. וְלֹא הֲבִינוֹתִי טַעַם הַמִּצְוָה הַזֹּאת לָמָּה צִוָּה בָּהּ הקב״ה, כִּי הָיָה צֹרֶךְ שֶׁיִּתְיַחֲסוּ לְשִׁבְטֵיהֶם בַּעֲבוּר הַדְּגָלִים, אֲבָל יְדִיעַת הַמִּסְפָּר לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה צִוָּה שֶׁיֵּדְעוּ אוֹתוֹ. אוּלַי לְהוֹדִיעָם חַסְדּוֹ עֲלֵיהֶם, כִּי בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֵיהֶם מִצְרַיְמָה וְעַתָּה הֵם כְּחוֹל הַיָּם, כָּךְ וְכָךְ בְּנֵי עֶשְׂרִים. וְאַחֲרֵי כָל דֶּבֶר וּמַגֵּפָה יִמְנֵם לְהוֹדִיעַ כִּי הוּא מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם, יִמְחַץ וְיָדָיו תִּרְפֶּינָה, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: מֵרֹב חִבָּתָם מוֹנֶה אוֹתָם כָּל שָׁעָה. וְעוֹד, כִּי הַבָּא לִפְנֵי אַב הַנְּבִיאִים וְאָחִיו קְדוֹשׁ ה׳ וְהוּא נוֹדָע אֲלֵיהֶם בִּשְׁמוֹ, יִהְיֶה לוֹ בַּדָּבָר הַזֶּה זְכוּת וְחַיִּים, כִּי בָא בְּסוֹד הָעָם וּבִכְתַב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּזְכוּת הָרַבִּים בְּמִסְפָּרָם. וְכֵן לְכֻלָּם זְכוּת בַּמִּסְפָּר שֶׁיִּמָּנוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כִּי יָשִׂימוּ עֲלֵיהֶם עֵינָם לְטוֹבָה, יְבַקְשׁוּ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים: ״ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים״, וְלֹא יַמְעִיט מִסְפַּרְכֶם, וְהַשְּׁקָלִים כֹּפֶר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם. וּבְמִדְבַּר סִינַי רַבָּה רָאִיתִי כָּךְ: ״בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם״ - אָמַר לוֹ הקב״ה לִמְנוֹתָם בְּכָבוֹד וּבִגְדֻלָּה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. לֹא תְּהֵא אוֹמֵר לְרֹאשׁ הַמִּשְׁפָּחָה: ״כַּמָּה בְמִשְׁפַּחְתְּךָ״, ״כַּמָּה בָּנִים יֵשׁ לְךָ״, אֶלָּא כֻּלְּהוֹן יְהוֹן עוֹבְרִים לְפָנֶיךָ בְּאֵימָה וּבְכָבוֹד וְאַתָּה מוֹנֶה אוֹתָם. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: ״בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם״ (במדבר א׳:י״ח). וְיִתָּכֵן שֶׁנֹּאמַר עוֹד כִּי הָיָה זֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת עוֹשָׂה בְּבוֹאָם לְמִלְחָמָה, כִּי עַתָּה הָיוּ מְזֻמָּנִים לִיכָּנֵס לָאָרֶץ וְלָבֹא בְּמִלְחָמָה עִם מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְעִם הַשְּׁאָר כֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״נוֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה׳״ (במדבר י׳:כ״ט), וְהָיוּ מֹשֶׁה וְהַנְּשִׂיאִים צְרִיכִין לָדַעַת מִסְפַּר חֲלוּצֵי צְבָא הַמִּלְחָמָה, וְכֵן מִסְפַּר כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, וּמַה יִפְקֹד עָלָיו בְּעַרְבוֹת מוֹאָב בְּמַעַרְכוֹת הַמִּלְחָמָה, כִּי הַתּוֹרָה לֹא תִסְמֹךְ עַל הַנֵּס שֶׁיִּרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף. וְזֶה טַעַם כָּל יוֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי הַמִּנְיָן מִפְּנֵי צְבָא הַמִּלְחָמָה. וְעוֹד שֶׁיְּחַלֵּק לָהֶם הָאָרֶץ לְמִסְפָּרָם וְיֵדַע כַּמָּה חֲבָלִים יִפְּלוּ לָהֶם מִן הָאָרֶץ הַנִּכְבֶּשֶׁת לָהֶם, כִּי לוּלֵי דְבַר הַמְרַגְּלִים הָיוּ נִכְנָסִים שָׁם מִיָּד:

ופירוש ויהיו כל פקודי בני ישראל. שלא נפקדו רק מי שהוא מבן עשרים שנה ואחר כך ויהיו כל הפקודים בכללם:

ויהיו כל פקודי. כל יוצא צבא בישראל. ולא יתר על בן ששים שלא היה יוצא בצבא כמו שהזכירו ז"ל על יאיר בן מנשה וזולתו ובלעדיהם עלה הסכום אל מה שכתב אחר כך:

ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבותם מבן עשרים שנה ומעלה. יש שפירש כי בא הכתוב הזה לומר שלא נפקדו בני עשרים אלא מעשרים ומעלה, ואחר כך חזר ואמר ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף וגו', כי ספר כמה היו.

ויתכן לומר במה שהזכיר שני פעמים ויהיו, כי הראשון הוית המספר והשני הוית הקיום והעמידה, כי מפני שעין הרע שולטת במנין לכך נזכר בהם הקיום. כי כן מצינו לשון הויה במעשה בראשית בדברים הקיימים, כגון האור ונפש האדם, הוא שכתוב (בראשית א׳:ג׳) ויהי אור, וכתיב (שם ב) ויהי האדם לנפש חיה, כי על כן חזר והזכיר לשון הויה עם הדבר הנברא בעצמו לבאר כי גזר בהם הקיום לעד, כמאמר הנביא ע"ה (ירמיהו ל״א:ל״ה) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה וגו', וכתיב אחריו אם ימושו החוקים האלה מלפני וגו' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים.

ויהיו כל פקודי ב״י וגו׳. הודיע הכתוב שכולם היו מבן עשרים שנה וגם יוצאי צבא בישראל. ולא נטפלים. כמו שעושים רק כדי למלאות הסך אפי׳ עם אנשים שאינם ראוים כ״כ. מש״ה בא הכתוב כי לא כן הי׳:

ויהיו כל פקודי ב"י. ויהיו כל הפקודים תחלה משמיע החדוש שכל הנמנים לגלגולת היו כולם ראוים לצבא שלא היו בהם חלשים ובע"מ עד שכל פקודי ב"י היו כל יוצאי צבא ר"ל ראוים לצבא, ולא היה צריך שני חשבונות מנין הגלגולת לבד ומנין יוצאי צבא לבד, ועי"כ היו כל הפקודים שש מאות אלף וכו' והיה רק מנין אחד: