במדבר א, כב

לִבְנֵי שִׁמְעוֹן תּוּלְדַתְהוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן מִנְיָנוֹהִי בְּמִנְיַן שְׁמָהָן לְגֻלְגְלַתְהוֹן כָּל דְכוּרָא מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא כֹּל נָפֵק חֵילָא

לִבְנוֹי דְשִׁמְעוֹן יִחוּסֵיהוֹן לִגְנִיסַתְהוֹן לְבֵית אַבְהַתְהוֹן בְּמִנְיַן שְׁמָהָן לְגֻלְגְלַתְהוֹן כָּל דְכוּרָא מִבַּר עַשְרִין שְׁנִין וּלְעֵילָא כָּל נָפִיק חֵילָא

לבני שמעון לגלגלתם הל' עקומה למטה לפי [שהנשיא] שלו זמרי בן סלוא חטא ונפלו משבטו והלמ"ד היא גבוהה מכל האותיות לכך חסר משבטו שלא העמיד לא מלך ולא שופט. הלמ"ד השנית דגלגלותם דשמעון עשויה כמגירה וזקופה ואין לה כובע בראשה לפי שהורה נשיא בית אב לשמעוני זנות בישראל בגלוי הראש ובקומה זקופה:

פקודיו במספר שמות לגלגלותם. האי פקודיו מיותר וכן לגלגלותם. והרי בכל השבטים ליתא וסמך על הא דכתיב בשבט ראובן הראשון. וא״כ למאי כתיב הכי בשבט שמעון. ונראה משום דשבט שמעון מאז עודם במדבר סיני הי׳ בשבטו פורה ראש. וראוים להענש עד שנגלה הדבר בשטים. ע״כ היו בהם טובים ורעים. מש״ה כתיב פקודיו שני אופני פקודים. ואחר שכתיב שנוי בשבטו. חזר הכתוב לכתוב לגלגלותם כיון שיצא לידון בדבר חדש א״א יכול להחזירו לכללו עד שיהי נכתב בפירוש: