תהילים פרק פ׳

תהילים פרק פ׳ עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ אֶל־שֹׁשַׁנִּים עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אֶל שׁוֹשַׁנִּים. אֶל יִשְׂרָאֵל (שיר השירים ב:ב):

   עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר. מִזְמוֹר שֶׁל עֵדוּת, שֶׁרָמַז לָהֶם בּוֹ שָׁלֹשׁ גָּלֻיּוֹת וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמִזְמוֹר זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה; וְרָמַז לָהֶם בּוֹ צָרוֹת הָעֲתִידוֹת לָבֹא לָהֶם בִּימֵי בֵּית יֵהוּא מִמַּלְכֵי אֲרָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יג:ז) בִּימֵי יְהוּא ״כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂימֵם כֶּעָפָר לָדוּשׁ״:

   אבן עזרא

   למנצח אל שושנים או על שנה. אמר רבי מרינוס: כי עדות כמו עדי, דבר נכבד כמוהו ואת נזר העדות.

   רד"ק

   למנצח עדות. האמת הוא כמו שכתבנו כי פתיחת המזמורים הם על ענייני הניגון לא נודע היום אצלינו וזה המזמור נאמר על זה הגלות:

   מלבי"ם

   למנצח, מזמור זה יסדוה בני אסף בימי עזרא ונחמיה ששבו מן הגולה ורצו לבנות ההיכל ואויביהם רצו להלחם אתם ולהשבית מלאכתם, והיו אז עניים ומרודים, וידמה שיבתם מבבל נגד שיבתם ממצרים, והמזמור נחלק לג' חלקים, א. מתפלל שיושעו מצריהם החושבים להלחם נגדם, ב. שירחיב גבולם בשלוה ופרנסה, ג. שיקבץ נדחיהם ויעזרם על בנין המקדש, ובכל חלק סיים אלהים השיבנו והאר פניך ונושעה, ונגד ג' אלה הקדים שלשה תוארים מזמן הקודם:

   מצודת ציון

   אל שושנים. על שושנים והוא כלי נגון עשוי בצורות שושנה:

   עדות. מלשון עדי וקשוט וכן את הנזר ואת העדות (מ״ב י״א) ור״ל המזמור הזה היה לקשוט ולפאר לאסף:

2. (ב)רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה:

   מצודת דוד:רועה. אתה רועה ישראל קשוב תפלתנו: נוהג. אתה הנוהג את יוסף כרועה המנהיג את הצאן ולפי שיוסף כלכל את השבטים במצרים לכן נקראו על שמו: יושב. אתה הוא היושב על הכרובים שעל הארון הופיעה והאר לנו ישועה:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   רֹעֵה יִשְׂרָאֵל. מַנְהִיגָם וּפַרְנָס שֶׁלָּהֶם:

   יוֹסֵף. וְכָל יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים עַל שֵׁם יוֹסֵף, לְפִי שֶׁהוּא פִּרְנְסָם וְכִלְכְּלָם בִּימֵי הָרָעָב (בראשית מז:יב):

   יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְגוֹ׳״ (שמות כה:כב):

   הוֹפִיעָה. הַרְאֵה גְּבוּרָתְךָ:

   אבן עזרא

   רועה בעבור שהזכיר יעקב בברכותיו: משם רועה אבן ישראל על יוסף, על כן נוהג כצאן יוסף.

   יושב הכרובים שהיה הארון בתחלה בחלק יוסף ואחר כן בחלק בנימן ושניהם בני רחל במחשבת בני יעקב הראשונה מנשיו, וכן כתוב: בני רחל אשת יעקב, על כן: רחל מבכה על בניה וכל ישראל נקראו בשם אפרים, וזה הוא: ויקרא בהם שמי, או המשורר הזכיר מלחמה שהיתה לבני רחל עם גוים.

   רד"ק

   רועה. מעת שנחלקה מלכות ישראל נקרא ישראל יוסף ואפרים כי הוא הבכור במקום ראובן, ואמר יעקב יקרא בהם שמי כלומר יקרא ישראל בשם יוסף כמו שנקרא בשמי ישראל, ואחר שזכר יוסף ואפרים ומנשה שהם בני יוסף כאילו זכר בנימין שהוא בן רחל ובניה עיקר ישראל, ואמר אתה שהיית רועה ישראל ונוהג אותם כצאן האזינה תפילת ישראל עמך בגלות, וכמו שהיית יושב הכרובים לאהבת ישראל להועד שם כבודך אליהם כן תופיע בכבודך כמאז אליהם:

   מלבי"ם

   א. רועה ישראל האזינה, שבזמן העבר היית רועה אותם וממלא כל צרכיהם, ב. נוהג כצאן יוסף, שנהגתם כצאן בין זאבים ולא פחדו, כמ"ש וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים, ג. יושב כרובים הופיעה, שאז בנית להם מקדש ושכנת בין בדי הארון על הכרובים וכן הופיעה גם עתה בבנין המקדש:

   מצודת ציון

   הופיעה. ענין הארה כמו הופיע מהר פארן (דברים ל״ב):

3. (ג)לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת־גְּבוּרָתֶךָ וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ:

   מצודת דוד:לפני אפרים וגו׳. ר״ל לצורך גאולתם עורר את גבורתך וגו׳: ולכה. כמו ולך כן הוא ע״פ המסורה ור״ל עליך:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה. כְּשֶׁיִּהְיוּ צְרִיכִים לִתְשׁוּעָתְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם רְשָׁעִים וְאֵינָם כְּדַי, עוֹרְרָה גְּבוּרָתֶךָ לָהֶם. וְלָמָּה? כִּי לְכָה לִישׁוּעָתָה לָּנוּ, לְךָ נָאֶה וְעָלֶיךָ לְהוֹשִׁיעַ, בֵּין חַיָּבִים וּבֵין זַכָּאִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם: (שמות ג:ז) ״רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי״. שְׁתֵּי רְאִיּוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהַכְעִיסֵנִי, וְאַף עַל פִּי כֵן רָאִיתִי אֶת עָנְיָם, מִפְּנֵי הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם (תנחומא, שמות כ):

   אֶפְרַיִם. בְּמִלְחֶמֶת אֲרָם, כְּשֶׁצָּר עַל שׁוֹמְרוֹן (מלכים א כ:א) וְשָׁלַח מַלְאָכִים לְאַחְאָב: ״כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם״ (מלכים א כ:ג):

   מְנַשֶּׁה. בִּימֵי יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי רָאָה ה׳ בָּעֳנִי יִשְׂרָאֵל״ (מלכים ב יג:כו), ״כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂימֵם כֶּעָפָר לָדוּשׁ״ (מלכים ב יג:ז), וְהִכּוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּמִּלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם: ״שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִכָּהוּ יוֹאָשׁ וַיָּשֶׁב אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל״ (מלכים ב יג:כה). בְּפֵרוּשִׁים אֲחֵרִים מָצָאתִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תַּכֶּה אֶת אֲרָם״ וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל:

   בִּנְיָמִין. בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁהָיוּ מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּסַכָּנָה, וְכָל הַדּוֹר תָּלוּי בָּהֶם (מגילה יב.):

   וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ. אֵין זֶה לְשׁוֹן הֲלִיכָה, אֶלָּא כְּמוֹ ״לְךָ״, וְכֵן הוּא בַּמָּסֹרֶת ״וּלְכָה אֵיפוֹא״ דְּיַעֲקֹב (בראשית כז:לז), ״וּלְכָה אֵין בְּשׂוֹרָה מוֹצֵאת״ (שמואל ב יח:כב), ״שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ וְגוֹ׳״ (ישעיהו ג:ו):

   אבן עזרא

   לפני הזכיר אפרים בתחלה, כדרך יעקב ושהוא היה בעל הדגל.

   ולכה כמו לך אמרו בעלי המסורת, כי הוא מלא והטעם ולכה ועליך הדבר להושיענו וזה הפירוש איננו ישר בעיני.

   רד"ק

   לפני. ולכה לישועתה לנו, תלך לפנינו להושיענו:

   מלבי"ם

   לפני, (חלק א') בקש שיעורר ה' גבורתו שהראה בימי קדם לפני אפרים ובנימין ומנשה, ויעזרם נגד צריהם הרוצים להרע להם, וידוע כי מאפרים ומנשה נפלו על חזקיה רבים, כנזכר בכתוב, עד שגלות נ"נ כלל יהודה ובנימין ואפרים ומנשה, ותפס ג' שבטים אלה שהם מבני יוסף, שהם העומדים נגד בני עשו, כמ"ש בית יוסף להבה ובית עשו לקש:

   מצודת ציון

   ולכה. כמו ולך כך הוא במסרה ור״ל עליך:

4. (ד)אֱלֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה:

   מצודת דוד:השיבנו. אליך: והאר. הראה לנו פנים מאירות ושוחקות ונהיה נושעים:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   הֲשִׁיבֵנוּ. בְּגָלוּת בָּבֶל שֶׁהָיָה מָרְדֳּכַי שָׁם (אסתר ב:ה):

   אבן עזרא

   אלהים השיבנו שיעזרנו לשוב אליו.

   והאר פניך אלינו וזאת היא הישועה שנבקש.

   רד"ק

   אלהים השיבנו. כלומר הכון לבבינו אליך:

   והאר פניך. כי בעת הקצף הוא מסתיר פנים ובעת רצון הוא מאיר פנים ומשגיח לטובה:

   מלבי"ם

   אלהים השיבנו, שישובו לארצם ולא ינצחום אויביהם:

5. (ה)יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת עַד־מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ:

   מצודת דוד:עשנת. כעסת למאס תפלת עמך:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ. בַּצָּרוֹת מַלְכֵי יָוָן שֶׁהֵרֵעוּ מְאֹד לְיִשְׂרָאֵל:

   אבן עזרא

   ה' בעבור שמצאו רבים אלהים צבאות אמרו, כי הוא שם אות בצבא שלו. ועל דרך הפשט שהוא דרך קצרה, כמו: והנבואה עודד הנביא, שכן הוא והנבואה נבואת עודד הנביא, וככה זה: ה' אלהים אלהי צבאות, שהם צבא השמים.

   וטעם עשנת פועל עומד כמו: והר סיני עשן כולו, כאילו עלה אליך עשן בעת תפלת עמך והנה היתה התפלה, כמו עשן, כדרך: עלה עשן באפו.

   רד"ק

   ה' אלהים. חסר הנסמך כאילו אמר אלהים אלהי צבאות:

   עשנת. כמו יעשן:

   מלבי"ם

   (חלק ב'), עד מתי עשנת בתפלת עמך, שהתפללו ע"ז כמ"ש נחמיה ד' ג' ונתפלל אל אלהינו:

   מצודת ציון

   עשנת. כמו תעשן והוא ענין כעס כמו יעשן אפך (לעיל ע״ד):

6. (ו)הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ:

   מצודת דוד:לחם דמעה. במקום הלחם האכלתם דמעה כי דמעת הבכי מונע תאות האכילה וכאלו משביע כדבר מאכל: ותשקמו. השקית אותם בדמעות מלוא שליש ר״ל הדמעות הרוו צמאונם:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה. בְּמִצְרָיִם:

   וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ. בְּבָבֶל, שֶׁהָיוּ שִׁבְעִים שָׁנָה, שֶׁהוּא שְׁלִישׁ שֶׁל מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שֶׁל מִצְרַיִם. זוֹ לָמַדְתִּי מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן. וְיֵשׁ לִפְתּוֹר: עַל שֵׁם שֶׁמַּלְכוּת יָוָן הָיְתָה הַצָּרָה הַשְּׁלִישִׁית. וְאִם תֹּאמַר: רְבִיעִית הִיא, שֶׁהֲרֵי פָּרַס וּמָדַי קָדְמוּ? כָּל שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל בָּבֶל אֵינָהּ אֶלָּא גָּלוּת אַחַת. וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ: שָׁלִישׁ שֵׁם שֶׁל כְּלִי שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ, וְכֵן פֵּרֵשׁ ״וְכָל בַּשָּׁלִישׁ עֲפַר הָאָרֶץ״ (ישעיהו מ:יב). וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ עַל שָׁלֹשׁ דְּמָעוֹת שֶׁהוֹרִיד עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וַיִּצְעַק צְעָקָה״ (בראשית כז:לד) – הֲרֵי אַחַת, ״גְּדֹלָה״ – הֲרֵי שְׁתַּיִם, ״וּמָרָה״ – הֲרֵי שָׁלֹשׁ, וַעֲלֵיהֶם זָכָה לִחְיוֹת עַל חַרְבּוֹ: ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וְגוֹ׳״ (בראשית כז:מ):

   אבן עזרא

   האכלתם אמר רבי משה: תחת לחם דמעה.

   ותשקמו דמעות שליש הפך ותשקמו דמעות בשליש והוא שם מדה, כמו וכל בשליש. ויתכן: כי זה דרך משל, כי מאכלם ומשקיהם דמעה.

   ובי"ת בדמעות כמו לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, או בי"ת בדמעות ישרת אחרת, ותשקמו דמעות, או בדמעות, הטעם שוה בשליש או תחסר אות בי"ת. וכן הוא: האכלתם לחם דמעה - ועל איזה פירוש שיהיה הטעם בני ישראל בגלות.

   רד"ק

   האכלתם. כלומר כמו שהמאכל והמשקה חק האדם תמיד בלילה וביום כך הדמעה חוק תמיד הוא:

   בדמעות שליש. יש מפרשים כי על גלות בבל אמר שהיה שבעים שנה שהוא שליש מגלות מצרים שהיה מאתים ועשר שנה ויתכן לפרש כי על גלות שלישי נאמר:

   מלבי"ם

   האכלתם לחם דמעה, מרוב ענים נדמה כאילו אוכלים לחם של הדמעות, לחם צר ומים לחץ, וכמו שנזכר רוב העוני שלהם בנחמיה סי' ה':

   מצודת ציון

   שליש. שם מדה גדולה וכן וכל בשליש (ישעיה מ׳):

7. (ז)תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן לִשְׁכֵנֵינוּ וְאֹיְבֵינוּ יִלְעֲגוּ־לָמוֹ:

   מצודת דוד:מדון. בעלי דין ומריבה:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן. אַתָּה שָׂם אוֹתָנוּ מָדוֹן לְכָל שְׁכֵנֵינוּ, שֶׁנִּתְגָּרוּ בָּנוּ יָוָן:

   אבן עזרא

   תשימנו מדון כמו: ויהי ריב ומדון, כי זה שכן אומר בחלקי יהיה.

   וטעם ילעגו למו כנוי בעבור כבוד השם שהוא הגפן שהסעת מלפנים, וכמוהו: אשר לא נשא לשוא נפשי.

   וטעם ילעגו שלא תוכל לעזרני.

   וטעם לאמרו פעם שנית אלהים השיבנו והאר רמז ליהודה שגלה פעמים.

   רד"ק

   מדון. שהם מריבים עמנו תמיד:

   ילעגו למו. להם לעצמם או בזו לאל יתברך כלומר ילעגו לך ויאמרו שלא תוכל להושיענו:

   מלבי"ם

   (ז-ח) תשימנו מדון לשכנינו, סנבלט וטוביה כמש"ש סימן ו':

   ואויבינו ילעגו למו, לועגים על שכנינו, שי"ל מדון עם עם שפל וחלוש כמונו, וא"כ אלהים צבאות השיבנו לגדולה ועושר שהיינו בו מקדם:

   מצודת ציון

   מדון. מל׳ דין:

   למו. להם ר״ל עליהם:

8. (ח)אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, רד"ק

   רש"י

   הֲשִׁיבֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה. מִבְּנֵי יָוָן:

   רד"ק

   אלהים. פירשנוהו ואמר זה הפסוק שלשה פעמים כדרך המתפלל לכפול דבריו לחזק התחינה אבל בכל אחד יש שינוי מעט:

9. (ט)גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ:

   מצודת דוד:גפן. ישראל הנמשל לגפן הלוא אותם הוסעת והוצאת ממצרים: תגרש. מא״י גרשת שבעה עממין ונטעת אותם במקומם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ וְגוֹ׳. חָזַר וְרָמַז עַל גָּלוּת אֲרַמִּיִּים: גֶּפֶן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִסַּעְתָּ מִמִּצְרַיִם, עָקַרְתָּ מִשָּׁם (חולין צב.), כְּמוֹ ״וַיַּסַּע כָּעֵץ תִּקְוָתִי״ (איוב יט:י), וְאַחַר כָּךְ גֵּרַשְׁתָּ שִׁבְעָה גוֹיִם וּנְטַעְתָּם בְּאַרְצָם:

   אבן עזרא

   גפן על לשון זמן עומד. והטעם הסעת והם ישראל, כי כרם ה' צבאות.

   וטעם תסיע בעבור לכתם במדבר.

   תגרש גוים השבעה ותטעה, כמו: תביאמו ותטעמו.

   רד"ק

   גפן. המשיל כנסת ישראל לגפן:

   תסיע תגרש. עתיד במקום עבר וכמוהו רבים, ואמר לשון נסיעה על הגפן כמו ויסע כעץ תקותו:

   מלבי"ם

   גפן, (חלק ג') בקש שיעזרם על בנין המקדש ויוציאם מעול מלכי פרס, ומזכיר יצ"מ שאז לקחת גפן ממצרים וגרשת ז' עמים, ונטעת אותם במקומם בקרן בן שמן:

10. (י)פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ וַתְּמַלֵּא־אָרֶץ:

    מצודת דוד:פנית לפניה. את העובדי כוכבים ההם ושרשת שרשיה של ישראל ותמלא את הארץ ממנה:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ. אֶת הַיּוֹשְׁבִים שָׁם:

    וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ. הִשְׁרִישָׁה שָׁרָשֶׁיהָ:

    אבן עזרא

    פנית לסקל מהאבנים והם הרשעים.

    ותשרש מבנין הכבד הנוסף להפריש השרש ומבנין הכבד להכרית השרש, כמו: ושרשך.

    רד"ק

    פנית. שלא עמד איש בפניהם:

    ותשרש. מבנין פעול הדגוש עקירת השורש כמו ובכל תבואתי תשרש:

    מלבי"ם

    (י-יא) פנית לפניה, אח"כ פנית גם העמים שסביב א"י למען תוכל הגפן להתפשט, בין בשרשיה מתחת ובין למעלה שתמלא ארץ, עד שהרים כסו צלה והענפים שלה נדמו לארזים היותר חזקים:

    מצודת ציון

    פנית. ענין הסרה והפנוי מן המקום:

11. (יא)כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ וַעֲנָפֶיהָ אַרְזֵי־אֵל:

    מצודת דוד:צלה. של עדת ישראל: וענפיה. של העדה ההיא היו ארזים חזקים ר״ל משלו על כל הארץ וגדלו למעלה:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    וַעֲנָפֶיהָ. כְּמוֹ אַרְזֵי אֵל, אֲרָזִים חֲזָקִים. כְּלוֹמַר: מְלָכִים אַדִּירִים:

    אבן עזרא

    כסו חסר בי"ת בצלה, או דרך וערום כסה בגד, והוא דרך צחות.

    רד"ק

    כסו הרים צלה. כמו בצילה:

    וענפיה ארזי אל. כמו הארזים הגבוהים מאד לפיכך קראם ארזי אל, כי כל דבר שרוצה להגדילו סומך אותו לאל:

    מצודת ציון

    צלה. מל׳ צל:

    אל. ענין חוזק כמו ביד אל גוים (יחזקאל ל״א):

12. (יב)תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד־יָם וְאֶל־נָהָר יוֹנְקוֹתֶיהָ:

    מצודת דוד:תשלח. פשטה ענפיה עד ים פלשתים והוא האורך: ואל נהר. זה נהר פרת והוא הרוחב:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ. שִׁלְּחָה פְּאוֹרוֹתֶיהָ, כְּמוֹ ״וְעָשָׂה קָצִיר״ (איוב יד:ט):

    עַד יָם. עַד הַיָּם הַגָּדוֹל הָיָה גְבוּלָהּ (במדבר לד:ו):

    וְאֶל נָהָר יוֹנְקוֹתֶיהָ. רָחְבּוֹ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר נְהַר פְּרָת (יהושע א:ד):

    אבן עזרא

    תשלח, עד ים באורך מים סוף ועד ים פלשתים.

    ואל נהר נהר פרת ברוחב.

    יונקותיה הסעיפים הם הקטנים הדומים ליונקים. ויתכן להיות טעם ההרים והארזים שהיו ישראל ההרים הגבוהים והיערות,

    וטעם ארזי אל כדרך: כהררי אל.

    רד"ק

    תשלח. כל כך גדלה עד ששלחה קציריה עד ים:

    והקצירים. הם הענפים הקשים:

    ויונקותיה. הם הענפים הרכים בני שנתם, ופירושו עד ים פלשתים והוא אורך ארץ ישראל:

    ואל נהר. פרת והוא רחבה של א"י:

    מלבי"ם

    תשלח, כמ"ש וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, למעלה ע"ב:

    מצודת ציון

    תשלח. ענין התפשטות כמו ותשלח פארות (שם יז):

    קצירה. ענפיה כמו ועשה קציר כמו נטע (איוב י״ד:ט׳):

    יונקותיה. ענפים יונקים ורכים כמו ויעל כיונק (ישעיה נ״ג):

13. (יג)לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ וְאָרוּהָ כָּל־עֹבְרֵי דָרֶךְ:

    מצודת דוד:למה. עתה למה תחשב לאויב ופרצת גדריה וכל עוברי דרך מלקטים פריה ר״ל למה נתתם להפקר לכל:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    לָמָּה. עַתָּה:

    פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ. שֶׁל אוֹתָהּ הַכֶּרֶם:

    וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ. לִקְּטוּהָ כָּל הַבָּא, כְּמוֹ ״אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי״ (שיר השירים ה:א), וְכֵן בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה: כִּמְלֹא אוֹרֶה וְסַלּוֹ (שביעית א:ב):

    אבן עזרא

    למה פרצת כמו: פרץ גדרו.

    וארוה כמו: אריתי מורי לקטתי וכן נשים באות מאירות אותה.

    רד"ק

    למה. סילקת שמירתך מהם:

    וארוה. ולקטוה עוברי דרך:

    מלבי"ם

    (יג-יד) למה פרצת גדריה, כמ"ש פרץ גדרו והיה למרמס (ישעיהו ה׳:ה׳) עד שתחלה ארוה כל עוברי דרך, שארו ולקטו הפירות, ואח"כ יכרסמנה חזיר מיער שבאו מחריבי ארצות נ"נ ושריו וקלקלו את הגפן לגמרי:

    מצודת ציון

    פרצת. ענין שבירה:

    גדריה. כתליה:

    וארוה. ענין לקיטה כמו אריתי מורי (ש״ה ה):

14. (יד)יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה:

    מצודת דוד:יכרסמנה. הנמשל לחזיר מיער למה יכרית ויכלה אותה: וזיז. החיות הזזים בשדה כ״א ירעה בה ויאכל פריה:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר. כְּמוֹ שָׂדֶה שֶׁקִּרְסְמוּהָ נְמָלִים (פאה ב:ז) בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה, וְהוּא לְשׁוֹן נְתִיקָה:

    מִיָּעַר. הָעַיִ״ן תְּלוּיָה (וכאלו נכתב באל״ף). זָכוּ יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי עֵשָׂו אוֹיְבָם כְּחַיַּת הַיְאוֹר שֶׁאֵין לָהֶם כֹּחַ לַעֲלוֹת בַּיַּבָּשָׁה, וּבִזְמַן שֶׁהַפֻּרְעָנוּת נִגְזַר עֲלֵיהֶם מִתְגַּבֵּר כְּחַיַּת הַיַּעַר שֶׁהִיא מַשְׁחֶתֶת וְהוֹרֶגֶת. וַחֲזִיר מִיָּעַר הוּא עֲמָלֵק, כְּמוֹ דִּכְתִיב (דניאל ז:ז) ״אָכְלָה וּמְדַקָּה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַהּ רָפְסָה״, וְיֵשׁ לוֹ (לֶחָזִיר) מִקְצָת סִימָנֵי טָהֳרָה. אַף עֲמָלֵק יֵשׁ לוֹ זְכוּת אָבוֹת:

    וְזִיז שָׂדַי. כָּל רֶמֶשׂ הַשָּׂדֶה, וּלְשׁוֹן זִיז – שֶׁהוּא זָז מִמְּקוֹמוֹ וְהוֹלֵךְ:

    יִרְעֶנָּה. רוֹעֶה עָלֶיהָ וַעֲנָפֶיהָ וְאוֹכְלָן:

    אבן עזרא

    יכרסמנה מלה רבעיה כמו ירמסנה. ויש אומרים: מלה מורכבת יכרת ממנה כדרך: מלא כרשו מעדני וזה רחוק בעיני.

    חזיר חיה.

    וזיז עוף והוא שם מין.

    ושדי כמו שדה, והעד: יעלוז שדי וכל אשר בו.

    וטעם חזיר ועוף האומות הדומות לחיות ולעוף הדורס.

    רד"ק

    יכרסמנה. ענין כריתה:

    חזיר מיער. עי"ן תלויה ויש בו דרש:

    וזיז שדי. כמו שדה:

    וזיז שדי. כלל לחיות המדבר וחזיר וזיז משל על עובדי כו"ם וגם אוכלים את ישראל בכל פה. ובדרש וזיז שדי אמר רבי יהודה בר סימון הזיז הזה עוף גדול הוא ובשעה שפורש כנפיו מכסה גלגל חמה הדא הוא דכתיב המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן, ולמה נקרא שמו זיז שיש בו מכל מיני טעמים מזה ומזה:

    מצודת ציון

    יכרסמנה. ענין כריתה וכליון כי יחסלנו הארבה (דברים כ״ח:ל״ח) תרגמו ירושלמי ארי יקרסם יתיה גובא ובמשנה שדה שקרסמוה נמלים (פאה פ״ב) והקו״ף והכ״ף מתחלפים כי הם ממוצא אחד:

    וזיז. מלשון הזזה ותנועה:

    שדי. כמו שדה:

15. (טו)אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב־נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת:

    מצודת דוד:שוב נא. שוב עתה אלינו: פקוד. השגיח על הגפן הזאת:

    עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    אלהים, שוב נא עתה כמו: הנה נא זקנתי אוי נא לנו והכלל כן פירוש כל נא שבמקרא והוא בלשון ערבי, הפוך אין נופל על זמן עומד ובעבור שהזכיר צבאות, אמר: משמים.

    וטעם זאת כי זאת היא בעצמה שהסעת ממצרים.

    רד"ק

    אלהים. פירשנוהו שהוא חסר הנסמך כי צבאות אינו שם תואר לאל יתברך והעד מקום הסמיכות ה' אלהי הצבאות ופירושו אלהי עולם צבאות מעלה כלומר כי במצותיו הולכים ומושלים בעולם והוא אלהיהם, לא כדברי האומרים שהם אלהים:

    שוב נא. שוב עתה אלינו וראה בלחצינו:

    הבט משמים. כלומר אף על פי שאתה גבוה ונישא ואנחנו שפלים הבט אלינו:

    ופקוד גפן זאת. שלא ירמסוה עוד זולתך:

    מלבי"ם

    (טו-טז) הבט ופקד גפן זאת וכנה, שהגפן היה דרך לסמכו על עץ עב וזה נקרא כנה, ובעת שיתפשט ענפיו בגובה סומכים ומאמצים אותם אל בנין גבוה והוא עולה וגדל למעלה ראש, והעץ שנסמך עליו קורא כנה מלשון מכון וכנין, והבנין קורא בן, מבקש שיפקד את הגפן ואת הכנה והבנין, הגפן הם ישראל, והכנה הוא מלכות ב"ד, והבנין הוא המקדש:

    מצודת ציון

    נא. עתה:

    ופקד. ענין השגחה:

16. (טז)וְכַנָּה אֲשֶׁר־נָטְעָה יְמִינֶךָ וְעַל־בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ:

    מצודת דוד:וכנה. מקום מושב הגפן אשר ימינך נטעה בה את הגפן והיא א״י: ועל בן. ר״ל תן השגחתך על א״י ועל הבן אשר חזקת לך והוא ישראל:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ. הַמְבֻסֶּסֶת וְהַמְיֻשֶּׁבֶת לְשׁוֹן ״וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ״ (בראשית מ:יג):

    וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּ לָּךְ. וְעַל עֵשָׂו, שֶׁהָיָה בֵּן חָבִיב לְאָבִיו, שֶׁהָיָה קוֹרֵא אוֹתוֹ בְּנִי (בראשית כז:א), אִמַּצְתָּ גֶּפֶן יַעֲקֹב לָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד״ (בראשית כז:מ). עַכְשָׁיו:

    אבן עזרא

    וכנה הם ישראל, והעד: אמצת לך.

    ועוד: אשר נטעה ימינך כמו ותטעה ותהיה מלת ופקוד מושכת אחרת, אף על פי שהוא בפסוק אחר כמו: כי אמר גר הייתי, עם כי אלהי אבי בעזרי וכן היא: ופקוד כנה.

    כנה תואר לגנה או לגפן שהיא מכוננת. ויש אומרים: כי הכ"ף תחת גימל ולא מצאנו שהתחלפו רק שי"ן בסי"ן ואותיות אהוי.

    ויש אומרים: כי בכנה היה ראוי להיותו על דרך: רבה צבאך. ור' יהודה הלוי מ"כ אמר: כי הנו"ן חסר דגש התחברות שנים נונין, כמו הללוהו מבנין הכבד הדגוש לשון ציווי וככה אמר וכן בן נ"ל אנ"י יא"י המגי"ה, ועל שמלת על לשון ציווי, כמו: אל נא צו את בני ישראל הפך יכרסמנה.

    ומלת בן סעיף, כמו: בן פורת יוסף.

    רד"ק

    וכנה. לפי מקומו נטיעה ויש אומרים כי הוא כמו וגינה בגימ"ל כי הכ"ף והגימ"ל ממוצא אחד: ויש לפרש כנה. כממו מכון והדגוש תמורת הנח והיא ירושלים או בית המקדש:

    על בן. ענף:

    אמצתה לך. כי כבר אמצת אותה לך ועתה נטשתה אותה:

    בן. לשון נקבה כמו בן פורת יוסף או טעמו לבנה שזכר:

    מצודת ציון

    וכנה. מל׳ כן ובסיס:

    אמצתה. מל׳ אומץ וחוזק:

17. (יז)שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ:

    מצודת דוד:שרופה באש. הלא הגפן ההיא שרופה היא באש וכרותה ממקומה והמה הולכים ואבודים מגערת כעסך:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    שְׂרוּפָה בָאֵשׁ. כְּסוּחָה, לְשׁוֹן ״לֹא תִזְמוֹר״ (ויקרא כה:ד), תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס ״לָא תִכְסַח״:

    יֹאבֵדוּ. תָּמִיד הֵם הוֹלְכִין וְאוֹבְדִין מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ וְזַעְפְּךָ:

    אבן עזרא

    שרופה בלשון נקבה, כמו: פורת וראה הכתוב למעלה ישרת גם כה וכן הוא וראה שזאת הבן, היא שרופה באש כסוחה והכנה והבן שתיהם אובדות מגערת פניך, הפך והאר פניך.

    רד"ק

    שרופה כסוחה. כרותה:

    מגערת פניך יאבדו. ישראל שהוא הגפן הם אובדים מגערת פניך:

    אבדו. כלומר שהסתרת פניך מהם וגערת בם:

    מלבי"ם

    שרופה ועתה היא שרופה באש וכסוחה, שכסחו את הכנה, ושרפו את הבנין, ואם כן ראוי כי החזיר והזיז שדי מגערת פניך יאבדו על שמחבלים את הגפן:

    מצודת ציון

    כסוחה. ענין כריתה כי לא תזמור (ויקרא כ״ה) תרגומו לא תכסח וכן קוצים כסוחים (ישעיה ל״ג):

18. (יח)תְּהִי־יָדְךָ עַל־אִישׁ יְמִינֶךָ עַל־בֶּן־אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ:

    מצודת דוד:תהי ידך. מעתה תהיה ידך להגן על איש שהושעת בימינך: ועל בן וגו׳. הוא כפל ענין במ״ש כי היא היא ועל ישראל יאמר:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    תְּהִי יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ. תָּשִׁיב מַכּוֹתֶיךָ עַל עֵשָׂו, שֶׁהוּא אִישׁ הָעוֹמֵד לְהִפָּרַע יְמִינְךָ מִמֶּנּוּ:

    וְעַל בֶּן אָדָם. אֲשֶׁר אִמַּצְתָּ לְךָ לִהְיוֹת מוֹשָׁבוֹ ״מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ״ (בראשית כז:לט):

    אבן עזרא

    תהי כל יד ואחריו בי"ת לגנאי, והיתה יד ה' בהם, הנה יד ה' הויה במקנך ואם איננה בבי"ת היא לשבח, תהי ידך לעזרני, ויד ה' עלי חזקה, היתה עלי יד ה'. וכן היא: תהי עזרתך על איש ימינך - פירש כי הכנה אשר נטע ימינו דרך משל. והנמשל הוא על ישראל, או משיח בן אפרים וכנגד ועל בן הזכיר על בן אדם.

    רד"ק

    תהי ידך. להגן:

    על איש ימינך. ישראל כי בימינך ובזרועך הגדול קניתם מבית עבדים:

    על בן אדם. כפל דבר:

    אמצת לך. שאמצת אותו לך שהיה עמך ואתה לו לאלהים:

    מלבי"ם

    תהי, ונגד כנת ימינו, יש עתה איש ימינו, שהוא האויב שבא ג"כ בכח ימין ה' שנתן הגבורה בידו להחריב ארצות, ונגד הבנין שאמץ לו לחזק הגפן, יש בן אדם שאמץ לו להחריב ולהשחית, מבקש תהי מכת ידך על איש ימינך, כאילו יד ה' השמאלית תכה את האיש שחזק בידו הימנית:

19. (יט)וְלֹא־נָסוֹג מִמֶּךָּ תְּחַיֵּנוּ וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא:

    מצודת דוד:ולא נסוג. לא נשוב אחור ממך: תחיינו. ר״ל הוציאנו מן הגלות ונקרא אז בשמך להודות לך:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וְלֹא נָסוֹג מִמֶּךָּ. וְאַל תִּגְרֹם לָנוּ לִהְיוֹת נְסוֹגִים מִמֶּךָּ:

    תְּחַיֵּנוּ. מִן הַגָּלוּת וְנַזְכִּיר טוֹבָתְךָ וּגְבוּרָתְךָ, וְאָז נִקְרָא בִּשְׁמֶךָ:

    אבן עזרא

    ולא כמו לא נשוב, כי החולם והשורק מתחלפים יקום אבי, ויקום לקול הצפור או יהיה מלת נסוג פועל עבר, כמו לשון יחיד מגזרת נכונו ללצים שפטים. והטעם ישוב אל בן אדם הנזכר למעלה וכאשר תהי ידך לעזרו, אז תחיינו כולנו.

    רד"ק

    ולא. לא נשוב אחור ממך, כלומר מעבודתך:

    תחיינו. מתמותת הגלות:

    ובשמך נקרא. ואתה גואלינו:

    מלבי"ם

    (יט-כ) ולא נסוג ממך, ואנחנו לא נסוג מאמונתך, רק תחיינו בכל משך זמן הצרות האלה למען בשמך נקרא, ונאמר ה' צבאות השיבנו, ויען התפלל עתה על בנין המקדש הזכיר שם הויה שאין מזכירים אותו רק במקדש:

    מצודת ציון

    נסוג. ענין החזרה לאחור כמו ונסוג מאחר אלהינו (שם נט):

20. (כ)יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    ה׳ אֱלֹהִים צְבָאוֹת. כָּאן נֶאֶמְרוּ שָׁלֹשׁ אַזְכָּרוֹת (שֶׁל שֵׁמוֹת), וּבָאֶמְצָעִי שְׁתֵּי אַזְכָּרוֹת (תהלים פ:ח), וּבָרִאשׁוֹן אַזְכָּרָה אַחַת (תהלים פ:ד). הַכֹּל לְפִי חֹזֶק הַגָּלֻיּוֹת וְהַצָּרָה וְהַגְּאֻלָּה:

    אבן עזרא

    ה' וטעם להזכיר זה, אז נזכור מה שהיינו מתפללים והזכיר השם הנכבד בפסוק הזה השלישי, בעבור ובשמך נקרא שהוא השם הנכבד והנורא שהוא לנצח כאשר פירשתי בספר השם.

    רד"ק

    האר פניך. כנגד מגערת פניך שזכר: