תהילים פרק ע״ט

תהילים פרק ע״ט עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת־הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים:

   מצודת דוד:אלהים. אתה אלהים איך תתאפק על אשר באו גוים בנחלתך: לעיים. כן דרך החרבות להיות מלאים מגלי אבנים:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   לְעִיִּים. לְגַלִּים. וּמַהוּ מִזְמוֹר, וַהֲלֹא קִינָה הִיא?! אֶלָּא לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּלָּה ה׳ אֶת חֲמָתוֹ״ (איכה ד:יא), וּבַמֶּה כִּלָּה? ״וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן״ (איכה ד:יא) – מִזְמוֹר וְשִׁיר הוּא, שֶׁשָּׁפַךְ חֲמָתוֹ עַל עֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְלֹא עָשָׂה כְּלָיָה בְּבָנָיו:

   אבן עזרא

   מזמור לאסף אלהים באו גוים הזכרתי מחלוקת המפרשים בתחלת הספר. יש אומרים: כי מזמור דבר שנזמר ונכרת מרבים אולי קינות היו, או טעם מזמור שראה ברוח הקדש בעבור מה שכתב באחרונה, כי ישראל היו עמו ונחלתו.

   וטעם אלהים איך הוא אלהים וגברה יד בני אדם על חסידיו ועל מקום קדשו.

   בנחלתך ארץ ישראל.

   לעיים מקומות שפלים והפך זה: נכון יהיה הר בית ה'. ויש אומרים: מקום שאין שם ישוב, או שחפרו ירושלם לבקש מטמונות.

   רד"ק

   מזמור. נאמר זה המזמור על חרבן ירושלים כמו שמפרש: ואמר אלהים. לשון קריאה כלומר אתה שאתה אלהים איך התאפקת על זה שבאו גוים אחרים על נחלתך:

   לעיים. לגלים כי העיר ההרוסה היא גלי אבנים:

   מלבי"ם

   מזמור לאסף, הוסד על החורבן, אלהים באו גוים בנחלתך, כולל כל מקומות המקודשות שהם נחלת ה', ומפרש את ההיכל טמאו ואת ירושלים שמו לעיים:

   מצודת ציון

   לעיים. ענינו תל וגל כמו לעי השדה (מיכה א׳):

2. (ב)נָתְנוּ אֶת־נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ־אָרֶץ:

   מצודת דוד:נתנו וכו׳. כי לא נתנום לקבורה:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ. וַהֲלֹא רְשָׁעִים הָיוּ? אֶלָּא מִשֶּׁקִּבְּלוּ פֻּרְעָנוּתָם, הֲרֵי הֵם חֲסִידִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״וְנִקְלָה אָחִיךָ״ (דברים כה:ג) – כֵּיוָן שֶׁלָּקָה, אָחִיךָ הוּא. כֵּן מְפֹרָשׁ בָּאַגָּדָה:

   אבן עזרא

   נתנו קשור זה הפסוק כי החסידים לא נקברו בעיים הדומים לקברים.

   רד"ק

   נתנו. כתב אדוני אבי ז"ל כי היו בהם עובדי האל וחסידים שהרי דניאל חנניה מישאל ועזריה היו מן הגולים מירושלים שהיו חסידים ועובדי האל, כמו כן היו אחרים אלא שהיו נחבאים בבתים ולא היו יכולין להראות בחוצות וברחובות חסידים שהיו בירושלים מהם נוצלו מן המיתה וגלו ומהם לא נוצלו הכל לפי הדין הנתון מאת האל יתברך:

   לחיתו ארץ. כמו לחית הארץ הוי"ו נוספת:

   מלבי"ם

   נתנו וכו' בשר חסידיך, הנבלה הוא גוף של המת כמו שהוא והבשר הוא אם מחתכים אותו לחתיכות, ומוסיף שחתכו בשר החסידים לחתיכות והשליכום לכלבים ולחית הארץ:

   מצודת ציון

   לחיתו. הי״ו יתירה וכן וחיתו ארץ למינה (בראשית א׳:כ״ד):

3. (ג)שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר:

   מצודת דוד:ואין קובר. כי הנשארים פחדו לצאת ממקום מחבואם ולקברם:

   עוד פירושים על פסוק ג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   שפכו דעת השופכים כי אין דורש דמם, כמים שהם מותרים.

   רד"ק

   ואין קובר. כי ישראל היו קוברים הרוגיהם:

   מלבי"ם

   שפכו, ולא היה זה מעט כי שפכו דמם כמים רבים, ולא בשדה במדבר כי זה היה סביבות ירושלים, ובכ"ז אין קובר מרוב השממון, כמ"ש בירמיה סי' ח':

4. (ד)הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ:

   מצודת דוד:היינו חרפה. השכנים היו מחרפים אותנו:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   וָקֶלֶס. לְשׁוֹן דִּבָּה, לְדַבֵּר בָּם, כְּמוֹ ״לְמָשָׁל״ (דברים כח:לז):

   אבן עזרא

   היינו הנשארים ממנו.

   רד"ק

   היינו חרפה. זהו בגלות:

   וקלס לעג וחרפה:

   מלבי"ם

   היינו חרפה לשכנינו, האומות השוכנים בינינו היה להם זה לחרפה, והשוכנים סביבותינו היינו להם לעג וקלס:

   מצודת ציון

   וקלס. ענין לעג וחרפה כמו וקלסה לכל הארצות (יחזקאל כ׳):

5. (ה)עַד־מָה יְהוָה תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ־אֵשׁ קִנְאָתֶךָ:

   מצודת דוד:עד מה. עד מתי יהיה כן וכי תאנף לנצח וכי תבער קנאתך כמו אש שהולך ושורף עד תומו:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עַד מָה. עַד מָתַי?

   תֶּאֱנַף. תִּקְצֹף:

   קִנְאָתֶךָ. חֲמָתְךָ שֶׁאַתָּה מְקַנֵּא לְהִנָּקֵם, לְשׁוֹן ״אֵל קַנָּא״ (שמות כ:ה). אִינְפְרִינְמַנְ״ט בְּלַעַ״ז:

   אבן עזרא

   עד מה ה' תאנף לנצח בנו.

   תבער כמו אש קנאתך קנאת בעבור שעבדו ישראל אלהים אחרים, ולמה לא תקנא בזרים?!

   רד"ק

   עד מה. אף על פי שהמזמור נאמר על הגלות ראשון ולא היה אלא שבעים שנה בעיניהם היה ארוך וכן אמר זכריה הנביא עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים וגו':

   מלבי"ם

   עד מה ה' תנאף לנצח, אנף הוא בשמכלה חרון אפו, ובזה ראוי שיופסק הכעס, ואיך תנאף לנצח, אחר שכבר כלית חרון אפך בנו, א"כ ראוי שתבער כמו אש קנאתך ותשפך חמתך הפנימית על הגוים אשר לא ידעוך, ועל ממלכות אשר הגם שידעוך בשמך לא קראו:

   מצודת ציון

   תאנף. מל׳ אף וחימה:

6. (ו)שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ:

   מצודת דוד:שפוך. הסר החמה מאתנו ושפוך אותה על הגוים אשר לא יירצו לדעת אותך:

   עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   שפוך, ועל ממלכות כמו אל הממלכות, כמו: אל יסוד המזבח.

   רד"ק

   חמתך. קנאתך וחמתך שהיא בוערת כמו אש עלינו שפוך אותה אל הגוים אשר לא ידעוך כי אנחנו אף על פי שחטאנו ידענוך וקראנוך בשמך:

   אל הגוים. כמו על הגוים:

   ועל ממלכות. לפי שאבדה מלכות ישראל בגלות שבט יהודה בחרבן ירושלים זכר ממלכות כי עד עתה אף על פי שגלו עשרת השבטים לא אבדה מלכות ישראל:

   מצודת ציון

   אל הגוים. על הגוים:

7. (ז)כִּי אָכַל אֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ:

   מצודת דוד:אכל. כלו והשמידו: נוהו השמו. החריבו מדורו זה בה״מ:

   עוד פירושים על פסוק ז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   כי לא די שלא תקנא בעבור שלא ידעוך עד שאכלו את יעקב, שידע אותך.

   רד"ק

   כי אכל. דרך כלל:

   השמו. דרך פרט ולפי שאכלת את יעקב אשר ידע אותך והשמו נוהו שהיו עובדים בו אליך היה לך לשפוך חמתך עליהם כי אף על פי שחטאנו ובמצותיך וברצונך באו עלינו היה להם לרחם ולא לאכול ולכלות:

   מלבי"ם

   כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו, כי ה' החריב המקדש לכלות חמתו על העצים והאבנים, וא"כ אחר שנוהו השמו למה אכל את יעקב ג"כ, וא"כ עשו בנו יותר ממה שגזרת עלינו:

8. (ח)אַל־תִּזְכָּר־לָנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד:

   מצודת דוד:אל תזכר וכו׳. אם אמנם עתה נשוב אליך: מהר. במהירות רב תקדים לנו רחמיך כי דלונו מאד בתכלית העוני ואין לנו כח לסבול עוד:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   אל מפרשים רבים אמרו: כי ראשונים תאר לעוונות. והנכון בעיני: כי עוונות סמוך לאבות ראשונים, ומלת יקדמונו כנגד ראשונים.

   וטעם כי דלונו מאד אין לנו כח ואין לאל ידינו, על כן נבקש רחמים.

   רד"ק

   אל. על העונות הראשונים שעשו בימי נעורים אמר כאילו אמר עונות:

   מהר. צווי או שם:

   יקדמונו. ענין הזמנת הדבר והביא אותו לפני אדם:

   דלונו מאד. ואין לנו כח לסבול הגלות:

   מלבי"ם

   אל תזכר, ר"ל שהמוכה עבור חטאיו אין מרחמים עליו אחר שהוא אשם בדבר, לכן אבקש שיקדמונו רחמיך טרם תזכור העונות הראשונים, שאם תזכור עונות לא תרחם, ולכן אל תזכר לנו עונות רק טרם שתזכור העונות יקדמונו רחמיך על כי דלונו מאד, וגם עזרנו מצד שהיית תמיד אלהי ישענו, על דבר כבוד שמך כי בזה יתחלל כבוד שמך, אחר שיודעים שתמיד היית מושיע לנו יאמרו מבלתי יכולת, ואז אחר שיקדמונו רחמיך בסבת כבוד שמך ותתעורר עי"כ לעזרנו טרם שתזכור לנו עונות ראשונים, אז הצילנו וכפר על חטאתינו שאז תזכור כי חטאנו לפניך, ותכפר עון, וזה ג"כ למען שמך, שאתה טוב וסלח, שאחר שכבר קדם מדת הרחמים והסכים להושיענו, ראוי שתכפר גם החטאים שהם מעכבים את הישועה:

9. (ט)עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל־דְּבַר כְּבוֹד־שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל־חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:

   מצודת דוד:על דבר. בעבור כבוד שמך לבל יחולל: למען שמך. המורה שאתה רחום וחנון:

   עוד פירושים על פסוק ט: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   עזרנו הטעם עזרנו עד שנכבד שמך, או עזרנו בעבור כבוד שמך שנקרא עלינו, על כן אחריו.

   רד"ק

   עזרנו. על דבר כבוד שמך, שהוא מחולל בגוים ואחר שתעזרנו יהיה מכובד:

   מצודת ציון

   על דבר. בעבור כמו ועל דבר כזבי (במדבר כ״ה:י״ח):

10. (י)לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם־עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ:

    מצודת דוד:למה יאמרו וגו׳. למה יאמרו הגוים איה אלהיהם אם אלהים הוא יריב ריב עמו יודע לזאת יודע:

    עוד פירושים על פסוק י: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    למה טעם לעינינו שנהיה חיים לפני מותנו.

    ודם עבדיך הוא הנזכר בתחלת המזמור.

    רד"ק

    למה יאמרו. וזהו החילול:

    יודע בגוים. בנקום נקמת דם עבדיך:

    מלבי"ם

    למה, מפרש מ"ש על דבר כבוד שמך, כי למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם ויש בזה חילול ה', אחר שהיית תמיד אלהי ישענו, זאת שנית ראוי שיודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך, שזה ג"כ נוגע לכבוד שמך:

11. (יא)תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה:

    מצודת דוד:אנקת:. צעקת האסיר: הותר. התר קשרי הנאסרים להוציאם להריגה:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    הוֹתֵר. פַּתַּח אֲסִירִים מִמַּסְגֵּר שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ ״מַתִּיר אֲסוּרִים״ (תהלים קמו:ז), ״שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ״ (תהלים קה:כ):

    בְּנֵי תְמוּתָה. בְּנֵי הַנֶּהֱרֶגֶת עָלֶיךָ, תְמוּתָה אִינְמוֹרִינִיד״א בְּלַעַ״ז, וְיֵשׁ דּוּגְמָתוֹ בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים: מוּטָב שֶׁיֹּאכְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּשַׂר תְּמוּתָה שְׁחוּטָה וְאַל יֹאכְלוּ בְּשַׂר תְּמוּתָה נְבֵלָה, וּפֵרוּשׁוֹ בְּשַׂר מְסֻכֶּנֶת שֶׁשְּׁחָטָהּ בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (קדושין כא:-כב.):

    אבן עזרא

    תבא בעבור היות ישראל בגלות כאסיר בבית כלא.

    הותר מגזרת הותירם שהם מוכנים למות, ומשקל תמותה תשועה, תקומה תרועה. ורבי משה אמר: כי הותר הסר יתד ופתח קשורם בעבור שהזכיר אסיר.

    רד"ק

    אסיר. בבור:

    הותר בני תמותה. השאיר אותו בחיים, ויש מפרשים הותר התר יתרם שהם קשורים בגלות כמו שקראם אסיר קשורים ואסורים:

    מלבי"ם

    תבוא, וגם ראוי שתעשה זאת מצד התפלה, שתבא לפניך אנקת אסיר שהוא מוכן למות, וראוי שתותיר אותו מן המות כגודל זרועך:

    מצודת ציון

    אנקת. ענין צעקה וגניחה כמו באנוק חלל (יחזקאל כו):

    הותר. ענין פתיחת הקשר:

12. (יב)וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל־חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי:

    מצודת דוד:והשב. כמו שעשה לנו כן השב גמול פורעניות אל שכנינו: שבעתים. שני פעמים שבעה ר״ל רבת פעמים השב להם גמולם: אל חיקם. הפורעניות תביא אל חיקם ולא יטה לכאן ולכאן: חרפתם. גמול חרפתם אשר חרפוך:

    עוד פירושים על פסוק יב: רד"ק, מלבי"ם

    רד"ק

    והשב לשכנינו. חרפתם אשר אמרו איה אלהיכם:

    מלבי"ם

    והשב, וגם ראוי שתשיב לשכנינו על מה שחרפו אותך, שזה ג"כ נוגע לכבוד שמך, וראוי שתשב להם שבעתים, כי כפי ערך המחרף והמתחרף אין די אם תשיב להם כפי חרפתם, כי אין ערך שוה בינך ובינם, וראוי שיקבלו שבעתים, ר"ל פעמים אין מספר:

13. (יג)וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ:

    מצודת דוד:ואנחנו. ואז אנחנו שאנו עמך וגו׳ נודה לך לעולם בעבור זה ונספר תהלתך להדורות הבאים:

    עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    אבן עזרא

    ואנחנו עמך אנחנו הנודעים שהם עמך, אז נודה לך בפדותך אותנו.

    רד"ק

    ואנחנו עמך. בין בגלות בין בצאתינו מן הגלות נודה לך לעולם:

    מלבי"ם

    ואנחנו, וגם שעי"כ נודה לך לעולם ויתקדש שמך, בין ע"י הודאה על הטוב, בין ע"י ההילול שהוא ספור שבחך: