תהילים פרק ס״ט
- מספר פסוקים: 37
- תהילים יומי: בחלוקה החודשית נקרא ביום י״ג לחודש · בחלוקה השבועית ביום שלישי
- פירושים בעמוד: מצודת דוד, רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון
(א)לַמְנַצֵּחַ עַל־שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד:
(ב)הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד־נָפֶשׁ:
(ג)טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי־מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי:
(ד)יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָי:
(ה)רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹא־גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב:
(ו)אֱלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא־נִכְחָדוּ:
(ז)אַל־יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת אַל־יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
(ח)כִּי־עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי:
(ט)מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי:
(י)כִּי־קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי:
(יא)וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי:
(יב)וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל:
(יג)יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר:
(יד)וַאֲנִי תְפִלָּתִי־לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב־חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ:
(טו)הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל־אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי־מָיִם:
(טז)אַל־תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל־תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל־תֶּאְטַר־עָלַי בְּאֵר פִּיהָ:
(יז)עֲנֵנִי יְהוָה כִּי־טוֹב חַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי:
(יח)וְאַל־תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי־צַר־לִי מַהֵר עֲנֵנִי:
(יט)קָרְבָה אֶל־נַפְשִׁי גְאָלָהּ לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי:
(כ)אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי נֶגְדְּךָ כָּל־צוֹרְרָי:
(כא)חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי:
(כב)וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ:
(כג)יְהִי־שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ:
(כד)תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד:
(כה)שְׁפָךְ־עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם:
(כו)תְּהִי־טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל־יְהִי יֹשֵׁב:
(כז)כִּי־אַתָּה אֲשֶׁר־הִכִּיתָ רָדָפוּ וְאֶל־מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ:
(כח)תְּנָה־עָוֺן עַל־עֲוֺנָם וְאַל־יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ:
(כט)יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל־יִכָּתֵבוּ:
(ל)וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי:
(לא)אֲהַלְלָה שֵׁם־אֱלֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה:
(לב)וְתִיטַב לַיהוָה מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס:
(לג)רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים וִיחִי לְבַבְכֶם:
(לד)כִּי־שֹׁמֵעַ אֶל־אֶבְיוֹנִים יְהוָה וְאֶת־אֲסִירָיו לֹא בָזָה:
(לה)יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים וְכָל־רֹמֵשׂ בָּם:
(לו)כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ:
(לז)וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ־בָהּ:
תהילים פרק ס״ט עם פירוש
מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.
(א)לַמְנַצֵּחַ עַל־שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד:
עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
עַל שׁוֹשַׁנִּים. עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם ״כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים״ (שיר השירים ב:ב), שֶׁהַחוֹחִים מְנַקְּבִין אוֹתָם, וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם:
אבן עזרא
למנצח על שושנים פיוט תחלתו כן.
רד"ק
למנצח. המזמור הזה נאמר על לשון הגלות והוא מדבר לשון יחיד דרך כלל. או כל אחד מבני הגלות מתפלל ובוכה על צרותיו ואומר:
מלבי"ם
למנצח, י"מ אותו על עת שנרדף מפני אבשלום, וי"מ אותו על הגלות, ופירושנו יסבול שני הענינים:
מצודת ציון
שושנים. שם כלי נגון עשויה בצורת שושנה:
(ב)הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד־נָפֶשׁ:
מצודת דוד:עד נפש. המשיל עומק הצרות למים שוטפים הבאים עד הצואר והנפש קרובה לצאת:
עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
כִּי בָאוּ מַיִם. הָאֻמּוֹת:
אבן עזרא
הושיעני, כי באו מים המשיל האויבים למים, כמו: ימשני ממים רבים.
רד"ק
עד נפש. עד עת יציאת הנפש כלומר קרוב למיתה, ודימה צרת הגלות למים כשהאדם בהם עד צוווארו שהוא קרוב למות:
מלבי"ם
הושיעני אלהים כי המים באו עד נפש שהסכנה גדולה מאד:
(ג)טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי־מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי:
מצודת דוד:ואין מעמד. אין שם מקום קשה להשאר עומד וארד א״כ מטה מטה: במעמקי מים. ר״ל הנה הבא במים עמוקים הוא מסוכן אף אם אינם רדופים ושוטפים והבא במים שוטפים הוא מסוכן אף אם לא בא במקום העמוק ומכ״ש הבא במים שוטפים ובמקום העמוק שהוא מסוכן ביותר וכן באו עלי צרות כפולות ומצירות:
עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
בִּיוֵן מְצוּלָה. בְּבוֹץ, טִיט שֶׁל מְצוּלָה:
וְשִׁבֹּלֶת. הוּא שֶׁטֶף חֹזֶק הַנָּהָר, פִּי״ל בְּלַעַ״ז:
אבן עזרא
טבעתי ביון רפש כמו: מטיט היון, ואין מעמד. העי"ן בקמץ חטף כמו היה מעמד במרכבה והיה ראוי להיותו בפתח, כי הוא שם. ר' משה אמר: שהוא שם על משקל מוקטר מוגש והשתנה, בעבור אות הגרון.
ושבולת כמו: הנהר.
וטעם שטפתני כמעט קט והיא תשטפני כדרך ונשמה לא נותרה בי והעד כי הוא מתפלל אחר כן אל תשטפני.
רד"ק
טבעתי. בצרה תוך צרה לפיכך ואין מעמד, פירוש המצולה היא ממעמקי הים ויטבע אדם בהם עד צווארו במים, וכן יטבע ביון אעפ"י שאין מצולה. ומעמד פועל מבנין הפעיל, ופירושו ואין אחד מאברי שהוא מעמד:
באתי במעמקי מים. יטבע אדם בהם ולא ישטף:
ושבולת. הנהר אעפ"י שאינו מעמקים ישטף האדם, וכל זה רמז לצרות החזקות:
מלבי"ם
באתי, מצייר את הסכנה בג' ענינים, א. הטיט שתחת רגליו הוא יון מצולה, שוא יון טיט נדבק שקשה להוציא רגליו משם, והטיט עמוק מאד עד שאין מעמד, אין שם תהום שיכול לעמוד עליו ברגליו, ב. באתי במעמקי מים שהמים עמוקים, ג. שהם רודפים כי שבולת שטפתני, והנמשל, מקומו בירושלים נרפש ע"י המרד, והאויבים רבים, והסכנה עצומה, והשבולת שטפו ממקומו לברוח מן הארץ:
מצודת ציון
ביון. הוא הרפש שבקרקעית המים:
מצולה. עומק המים:
ושבולת. היא מרוצת המים כמו משבולת הנהר (ישעיה כז):
(ד)יָגַעְתִּי בְקָרְאִי נִחַר גְּרוֹנִי כָּלוּ עֵינַי מְיַחֵל לֵאלֹהָי:
מצודת דוד:בקראי. בעבור רוב הקריאה על קושי הלחץ: נחר. הצועק הרבה מתייבש רטיבת הגרון: כלו עיני. המקוה לדבר מה ואינה באה קרוי בלשון המקרא כליון עינים:
עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
נִחַר. יָבֵשׁ, כְּמוֹ ״חָרָה מִנִּי חֹרֶב״ (איוב ל:ל):
כָּלוּ עֵינַי. כָּל תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה קְרוּיָה כִּלְיוֹן עֵינַיִם, כְּמוֹ ״וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם״ (דברים כח:לב), ״מְכַלּוֹת עֵינַיִם״ (ויקרא כו:טז), ״וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה״ (איוב יא:כ):
אבן עזרא
יגעתי, נחר מגזרת וחרה נחשתה ובאה הנו"ן שבור כדרך: אל מקדשי כי נחל והוא בניין נפעל מפעלי הכפל.
כלו עיני בעבור היותו מיחל.
רד"ק
יגעתי. הטובע צועק לעזרה ואני יגעתי בקראי עד שנחר גרוני, ונחר נפעל שרשו חרר מן ושכן חררים שהוא מקום היובש:
כלו עיני מיחל לאלהי. כי הטובע ישא עיניו למעלה ומיחל אם יבוא אדם ויושיעהו ואני מיחל לאלהי עד שכלו עיני מהביט למעלה וזה רמז לאורך הגלות:
מלבי"ם
יגעתי, בהטבעו קורא אל בני אדם לעזרה ויגע בקוראו עד שנחר גרונו ואין שומע, וגם צופה לשמים שיבא עזרו משם וכבר כלו עיני מרוב היחול:
מצודת ציון
נחר. ענין יובש כמו ושכן חררים (ירמיה יז):
מיחל. מל׳ תוחלת ותקוה:
(ה)רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֹׂנְאַי חִנָּם עָצְמוּ מַצְמִיתַי אֹיְבַי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹא־גָזַלְתִּי אָז אָשִׁיב:
מצודת דוד:משערות. יותר מחשבון שערות ראשי: שונאי חנם. כי לא הריעותי את אחד מהם: עצמו. הכורתים אותי נתחזקו והמה אויבים לי על שקר ובחנם: אשר לא גזלתי. הדבר אשר לא גזלתי מעולם בע״כ אשיב אז כאשר יעלילו עלי:
עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
אֹיְבַי שֶׁקֶר. שׂוֹנְאִים אוֹתִי עַל שֶׁקֶר, שֶׁאֵין אֲנִי רוֹדֵף אַחַר שֶׁקֶר שֶׁלָּהֶם לִתְפֹּשׂ טָעוּתָם:
אָז אָשִׁיב. כְּשֶׁהֵם נֶאֱסָפִים עָלַי, אֲנִי מְשַׁחֵד אוֹתָם בְּמָמוֹן מַה שֶּׁלֹּא גָזַלְתִּי מֵהֶם:
אבן עזרא
רבו, מצמיתי כדרך מחשבתם, וככה: וירא בלק בן צפור מלך מואב וילחם בישראל האנשים רדפו אחריהם.
רד"ק
רבו. במספר:
עצמו בכח:
שקר. כמו חנם והוא כולו סגול באתנח:
אשר לא גזלתי. אומרים גזלתי ומתחייבים אותי בטענות הבל להשיב כאילו גזלתי:
מלבי"ם
רבו וגם האויבים עומדים סביב להטביעני, והוא בג' ענינים, א. השונאים אותו ע"י שאומרים שהוא חוטא ואיש רע מעללים, ועז"א רבו משערות ראשי שונאי חנם, שבאמת שנאתם הוא בחנם כי לא חטאתי, ב. אויבים המבקשים רעתו שחשבו שהוא הרע להם ועז"א רבו מצמיתי והם אויבי שקר כי לא עשיתי להם רע, ג. הבאים לקחת ממונו עז"א אשר לא גזלתי אז, אשיב, ר"ל שבאו עליו בג' ענינים על נפשו ועל גופו ועל ממונו וכנ"ל סי' ל"ה:
מצודת ציון
עצמו. חזקו והוא מלשון עצם שהוא קשה וחזק:
מצמיתי. ענין כריתה כמו לבקרים אצמית (לקמן ק״א):
(ו)אֱלֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ לֹא־נִכְחָדוּ:
מצודת דוד:אתה ידעת לאולתי. כאומר הלא אינם מרובים כ״כ להיות מיוסר ביותר: ואשמותי וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
עוד פירושים על פסוק ו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
אלהים אתה דין האמת.
אתה ידעת אם הייתי אויל.
ואשמתי לאלה הצוררים בשגגה או בזדון, כאשר יזכיר אויבי שקר.
ולמ"ד לאולתי נוסף בלמ"ד הרגו לאבנר.
רד"ק
לאולתי, בדברים שאני סכל בהם:
ואשמותי. שאני אשם בשגגה:
ממך לא נכחדו. ואתה ידעת שהם מאשמים אותי בחנם:
מלבי"ם
אלהים, (מתחיל תפלתו), אתה ידעת לאולתי, אולת היא הספיקות שי"ל בעיון שע"י תרופף בידו אמונתו, והגם שאנכי אויל בדבר, אתה ידעת, ואשמותי שהם העבירות שעשיתי בפועל, ג"כ ממך לא נכחדו, שלא לבד שידעת ענינים שכליים ידעת גם ענינים פעליים הנתלים בזמן ובמקום:
מצודת ציון
לאולתי. מל׳ אויל ור״ל עבירות כי אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח שטות:
נכחד. נמנעו מלדעת אותם:
(ז)אַל־יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת אַל־יִכָּלְמוּ בִי מְבַקְשֶׁיךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
מצודת דוד:אל יבושו. כי אם לא תענה לי יבושו א״כ כל המקוים לך בראותם שלא הועיל לי תוחלתי: אל יכלמו. כפל הדבר במ״ש:
עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
אַל יֵבֹשׁוּ בִי קֹוֶיךָ. אַל תַּנִּיחֵנִי בְּיָדָם, פֶּן יֵבֹשׁוּ קֹוֶיךָ בְּמַה שֶּׁמְּאֹרָע בִּי וְיֹאמְרוּ: הֲלֹא כָּךְ אֵרַע לְמִי שֶׁהָיָה מְקַוֶּה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!
אבן עזרא
אל, ה' צבאות שהוא אלהי השמים, כי הצבאות שמה הם.
אלהי ישראל שהם צבאותיו בארץ.
רד"ק
אל יבושו. אני מקוה בגלות ואע"פ שארך ואם תאבד תקותי תאבד תקות כל המקוים אליך ויבושו כי יאמרו אלה היו מקוים בגלותם ואין מושיע:
אל יכלמו. הוא כפל ענין במלות שונות כמנהג: וזכר צבאות. כי הוא אדון צבאות שמים שהגזירות יוצאות משם ברצונו והוא אדון צבאות ישראל והוא נתנם בגלות והוא יוציאם משם. ובקריאה הוא אלהים צבאות והוא כמו אלהי צבאות ויבא במ"ם בסמיכות, ובכתיבה הוא יו"ד ה"א וי"ו ה"א והוא שם תואר והתואר נסמך אבל שם העצם אינו נסמך, כי יש בזה השם שם העצם ושם התואר:
מלבי"ם
אל יבושו ר"ל הגם שאתה ידעת לאולתי, בכ"ז עליך להושיעני כדי שלא יבושו על ידי קויך ה' צבאות, ויש הבדל בין בושה וכלימה, שהבושה היא בעצמו והכלימה היא מאחרים, והתקוה היא בלב, ואם לא תבא התקוה יבושו בפני עצמם שקוו בחנם, ואל יכלמו בי מבקשיך אותם המבקשים אותך בפועל, שזה נראה לכל ואם לא תבא בקשתם יכלמו גם מאחרים שראו שבקשו בחנם:
מצודת ציון
בי. ר״ל על ידי:
(ח)כִּי־עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי:
מצודת דוד:כי עליך. החרפה שאני נושא היא בעבורך כ״א התחברתי עמהם למעול בך הייתי אהוב להם: כסתה. כפל הדבר במ״ש:
עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
כי עליך בעבורך, בעבור שאני עבדך יחרפוני צוררי.
רד"ק
כי. בעבורך אני סובל החרפה בגלות כי אילו הייתי רוצה לצאת מדתך לשוב לדתם הייתי גדול כאחד מהם:
מלבי"ם
כי, באר הטעם שיבושו קווי ה' אם לא יושיעהו, כי החרפה שנשאתי הי' עליך ובעבורך כמו שיבאר, וא"כ ראוי שיושיעהו ה' ואם לא יושיעהו יבושו קווי ה', כשיראו שאינו מושיע קוויו ומיחליו:
(ט)מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי:
מצודת דוד:מוזר. בעבורך אני נחשב לזר לאחי והם בני ישמעאל:
עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
לְאֶחָי. לְעֵשָׂו (בראשית כה:כה):
אבן עזרא
מוזר והטעם השתניתי עד שלא יכירני אחי, כאילו הייתי זר.
רד"ק
מוזר. מופעל מן זר רוצה לומר כי הם יחשבו אותי זר:
לאחי. הם בני ישמעאל:
לבני אמי. הם בני עשו:
מלבי"ם
(ט-י) כי, מה שהייתי מוזר לאחי היה מצד שקנאת ביתך אכלתני, ר"ל שהיה לי קנאה על בני ביתך שאינם שומעים לקולך, (מציין את ה' עם ישראל כאב עם בני ביתו) ובזה היה לי ריב עם אחי, וגם חרפת חורפיך נפלו עלי, שהזדים המחרפים אותך הם מחרפים אותי על אמונתי:
מצודת ציון
מוזר. מלשון זר:
(י)כִּי־קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי:
מצודת דוד:קנאת ביתך. על כי המה מתקנאים בתפארת בהמ״ק לזה אוכלים אותי ועוד יוסיפו לחרפני בדברים:
עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
קִנְאַת בֵּיתְךָ. רָאוּ הַחִבָּה שֶׁנָּהַגְתָּ בָּנוּ בְּעוֹד בֵּיתְךָ קַיָּם, וְנִתְקַנְּאוּ בִי:
אבן עזרא
כי טעם קנאת ביתך - שהיו הצוררים מחרפים הבית שהיה שם הארון. והקרוב: כי זה המזמור נאמר ברוח הקדש על זמן הגלות, והעד: ויבנה ערי יהודה.
רד"ק
כי קנאת ביתך. שהם מושלים בני ואני בחוץ:
חורפיך. חורפי הם חורפיך כי אומרם אין לי תקוה ולא נצא לעולם מהגלות ואתה אמרת להוציאנו ולגאלינו בקרוב או ברחוק:
מצודת ציון
נפלו. חנו ושכנו כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כ״ה):
(יא)וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי:
מצודת דוד:ואבכה. וכאשר אבכה בעת תהיה נפשי בצום: ותהי. הבכיה תהיה לי לחרפה באמרם אם לא מאס בכם מדוע לא ישמע קול בכיות:
עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי. בְּתַעֲנִיתִי:
וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי. מַה שֶּׁאֲנִי בּוֹכֶה וּמִתְעַנֶּה לְפָנֶיךָ, הֵם מִתְלוֹצְצִים עָלַי:
אבן עזרא
ואבכה הפעול נפש כמו: ולבכותה.
ותהי כאשר הזכרתי כי כח השם בפועל שעבר או עתיד וככה הוא, ואבכה בכיה היתה לחרפות לי.
רד"ק
ואבכה בצום נפשי. חסר וי"ו כאילו אמר ואבכה ובצום נפשי כלומר אני בוכה ומתענה תמיד:
ותהי לחרפות לי. אתה לי לחרפות שיחרפוני עליך:
מלבי"ם
(יא-יב) ואבכה, כשאבכה להתפלל על זאת היא לי לחרפה, וכשאתנה לבושי שק להתאבל ע"ז אהי להם למשל:
(יב)וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל:
מצודת דוד:ואתנה. וכאשר אתן לבושי שק בעבור התשובה המה מביאים ממני משל בדרך לעג:
עוד פירושים על פסוק יב: רד"ק
רד"ק
ואהי להם למשל. כי על כל דבר גרוע יזכירוני:
(יג)יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר:
מצודת דוד:יושבי שער. השופטים היושבים בשערי העיר אף המה ישיחו בי עם שאין מדרך החשובים לדבר דברים של מה בכך: ונגינות. שותי השכר ינגנו בדברי הקורות אותי בדרך לעג ובזיון:
עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וּנְגִינוֹת. בִּי לְשׁוֹתֵי שֵׁכָר (ס״א אינו):
אבן עזרא
ישיחו יספר שילעגו לו בני אדם יושבי שער, בעבור עוונותיו.
רד"ק
ישיחו. כשיאספו לשבת בשער או לשתות כי היא שיחתם ללעג וקלון:
מלבי"ם
(יג-יד) ישיחו בי יושבי שער ואני תפלתי, אומר אולם בעת שישיחו בי יושבי שער, ושותי שכר עושים ממני נגינות להתלוצץ, בעת ההיא אני תפלתי לך, כי העת הזאת שהם מתלוצצים עלי היא עת רצון, ובעת ההיא תפלתי אלהים ברב חסדך ענני, א. שתענני מצד החסד, ב. שתענני באמת ישעך, מצד האמת על ישעך, היינו מצד ההבטחה שהבטחת להושיע לי:
מצודת ציון
ישיחו. ענין ספור דברים:
(יד)וַאֲנִי תְפִלָּתִי־לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב־חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ:
מצודת דוד:ואני תפלתי. אבל אני אתפלל לפניך ואינני פונה ללעגם: עת רצון וגו׳. ר״ל ברב חסדך יהיה עת רצון וענני בישע אמת ומתקיים:
עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה׳. יְהִי עֵת תְּפִלָּתִי עֵת רָצוֹן:
אבן עזרא
ואני מתפלל אולי אמצא עת רצון.
באמת ישעך בישעך באמת. ויש אומרים: כמו בבעל פעור בעבור ואיננו נכון בעיני, וזאת היא תפלתי: הצילני מטיט, זה הוא ביון.
רד"ק
ואני. הם משיחים בי ומלעיגים לי ואני אין לי אלא תפלתי לך שתושיעני מידם:
עת רצון. כלומר אני תפלתי לך תמיד אולי יהיה באחת עת רצון שתקבלנה להוציאני מן הגלות:
ענני באמת ישעך. ברוב חסדך ואמתך ענני שתאמת הבטחתך לי, והמענה הוא ישעך שתתן לנו, והאמת הוא הישועה והחסד להחיש הישועה, לפיכך אמר ברב כי רב חסד צריך להחיש הגאולה ולא יפנה למעשינו הרעים:
מצודת ציון
באמת. ענינו דבר מקויים:
(טו)הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל־אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי־מָיִם:
מצודת דוד:מטיט. הוא משל על הצרות: ואל אטבעה. להיות נשקע ונאבד: וממעמקי מים. ר״ל והרי הוא כאלו אנצל ממעמקי מים:
עוד פירושים על פסוק טו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
וממעמקי מים כנגד מצולה.
רד"ק
הצילני. וזאת היא תפלתי. אל אטבעה וכו'. ומה שאמר למעלה טבעתי שטפתני הוא על דרך הצרה הגדולה הקרובה למות כי הקרוב למות יאמרו עליו מת. ומה שאמר עתה אמר על המיתה הגמורה שלא אהיה בגלות כל ימי עולם:
משונאי וממעמקי מים. זכר המשל והנמשל. וי"ו וממעמקי וי"ו ההשואה, כלומר אנצלה משונאי, כמו אם אנצלה ממעמקי מים:
מלבי"ם
הצילני, נגד מ"ש טבעתי ביון מצולה בקש הצילני מטיט ואל אטבעה, ונגד מ"ש באתי במעמקי מים, רבו שונאי חנם, בקש אנצלה משונאי וממעמקי מים, ור"ל כי כשינצל מן המים הוא ירא משונאיו העומדים על שפת המים להרגו, וכשישאר במקומו מתירא מן המים, מבקש שיצילהו ה' משניהם:
(טז)אַל־תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל־תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל־תֶּאְטַר־עָלַי בְּאֵר פִּיהָ:
מצודת דוד:ואל תאטר. עם שכבר נפלתי לבאר המים אל תסגר עלי פיה לבל אוכל לעלות ר״ל לא אשתקע בה:
עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וְאַל תֶּאְטַר. וְאַל תִּסְגֹּר עָלַי:
בְּאֵר. צָרָה נָכְרִיָּה זוֹ, אֶת פִּיהָ לִבְלָעֵנִי:
תֶּאְטַר. כְּמוֹ ״אִטֵּר יַד יְמִינוֹ״ (שופטים ג:טו) – סָגוּר יַד יְמִינוֹ, שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ:
אבן עזרא
אל, ואל תאטר עלי באר פיה כי יש שם מים חיים.
ותאטר כמו תסתם ותסגר, כמו: איש אטר יד ימינו.
רד"ק
תאטר. תסגור, ואם יסגור פי הבאר אין לי מוציא ממנו והבאר הוא הגלות:
מלבי"ם
אל תשטפני, ר"ל שאין לי עצה להנצל משונאי רק או אם השבולת תשטפני מפה, או שתבלעני מצולה לבל יראני, או שהבאר תאטר עלי פיה בל אתגלה לפניהם, ע"ז מבקש שלא בדרכים אלה ינצל משונאיו, רק ענני ה' כי טוב חסדך, ותוכל להצילני בדרך טוב כפי חסדך, (ר"ל שיוכל להנצל ע"י שיברח מירושלים כמשל שתשטפהו השבולת, או ע"י שיסתר במערות כמשל בליעת המצולה, או שישגב בעיר מבצר כמשל שתאטר עליו באר פיה), כי טוב, א. מצד החסד, ב. מצד הרחמים שיראה בעניו, עז"א כרוב רחמיך פנה עלי:
מצודת ציון
תאטר. ענין סתימה וסגירה ודוגמתו אטר יד ימינו (שופטים ג׳:ט״ו):
(יז)עֲנֵנִי יְהוָה כִּי־טוֹב חַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי:
עוד פירושים על פסוק יז: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ענני כי טוב חסדך הטעם מטיב, או כמה הוא טוב לי.
רד"ק
חסדך. טוב לי ואעפ"י שאני חוטא פנה אלי כרוב רחמיך, לא כמעשי:
(יח)וְאַל־תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ כִּי־צַר־לִי מַהֵר עֲנֵנִי:
מצודת דוד:מהר ענני. על כי הצרה כבר הוגשה:
עוד פירושים על פסוק יח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
ואל בעבור היותו במקום נסתר, במעמקי מים.
רד"ק
ואל תסתר. הוא על דרך משל שמי שאינו חפץ באדם מסתיר פניו ממנו, ולפי שצר לי מאוד צריך שתענני במהרה:
מלבי"ם
ואל ולא לבד שתענה אותי ותפנה אלי, כי גם אל תסתר פניך מעבדך, בענין שאראה אותך שאתה עומד להושיעני, ואחר שצר לי מהר ענני מבלי עיכוב:
(יט)קָרְבָה אֶל־נַפְשִׁי גְאָלָהּ לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי:
מצודת דוד:למען אויבי. לבל יאמרו ידם רמה:
עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי. (קְרַב אֵלַי):
גְאָלָהּ. גְּאוֹל אוֹתָהּ:
אבן עזרא
קרבה אמר רבי משה: כי קרבה, כמו: וקרב אותם.
ומלת גאלה כמו גאולתה. וככה יפרש רבי משה: קרבה, דרך ציווי פועל יוצא ויתפלל לשם קרבה גאולת נפשי כמו וקרב אותם שהוא ציווי כמו בלע ה' פלג לשונם על כן וקרב כולו פתוח וגאלה שם פתח, כמו זהבה שללה על כן הוא גאולתה כך פירש לי החכם שיחיה. והנכון: שהוא כמו זכרה לי.
וגאלה ציווי על דרך ולמדה את בני ישראל או תחסר מלת אשר. וכן הוא: קרבה אל נפשי אשר גאלה. והטעם: מי שגאלה וטעם למען אויבי שיעשו לי חמס.
רד"ק
קרבה. כאילו הוא רחוק ממנה בעודה בגלות:
גאלה. גאל אותה:
למען אויבי. שלא יאמרו כי אין היכולת בידך לפדותה:
מלבי"ם
קרבה, הגאולה היא מצד הקורבה, כמו גאולת קרובים, והפדות הוא מצד הדבר עצמו, וז"ש קרבה אל נפשי מצד הקורבה שיש לך עם נפשי מצד שהיא חלק אלוה ממעל, ומצד זה גאלה כקרוב הגואל את קרובו כי אין גואל קרוב ממך, ומצד גופי שאינו קרוב שלך למען אויבי פדני, תפדהו מצד עצמו אחר שנפל ביד אויביו לבל ישחיתהו:
(כ)אַתָּה יָדַעְתָּ חֶרְפָּתִי וּבָשְׁתִּי וּכְלִמָּתִי נֶגְדְּךָ כָּל־צוֹרְרָי:
מצודת דוד:נגדך. ר״ל רואה אתה כל המצירים לי:
עוד פירושים על פסוק כ: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
אתה ידעת מה שיש בלבך לחרפני, כי נגדך כל צררי.
רד"ק
אתה. זכר החרפה בשלש לשונות כלומר בכל מיני חרפה:
נגדך. כי אין נסתר ממך: ופי' כל צוררי. שאתה רואה אותם כנגדך והם חושבים שלא תראה:
מלבי"ם
אתה, נגד הגאולה הנפשיית אמר אתה ידעת חרפתי ובשתי שהיא בעבורך, כמ"ש כי עליך נשאתי חרפה, ונגד הפדות למען אויביו, אמר הלא נגדך כל צוררי, וראית איך צוררים המה לי בנכליהם:
(כא)חֶרְפָּה שָׁבְרָה לִבִּי וָאָנוּשָׁה וָאֲקַוֶּה לָנוּד וָאַיִן וְלַמְנַחֲמִים וְלֹא מָצָאתִי:
מצודת דוד:ואנושה. בעבור שברון לב נחליתי: לנוד. לבא מי לנחם אותי ולנודד בראש כדרך המנחמים: ולמנחמים. כפל הדבר במ״ש:
עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וָאָנוּשָׁה. וָאֵאָנַשׁ וָאֶחֱלֶה, כְּמוֹ ״כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ״ (מיכה א:ט), וּכְמוֹ ״וַיֵּאָנַשׁ הַיֶּלֶד״ דְּבַת שֶׁבַע (שמואל ב יב:טו). וְאִם תֹּאמַר: הֵיאַךְ הָאָלֶ״ף זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת שֹׁרֶשׁ וּמְשַׁמֶּשֶׁת שִׁמּוּשׁ הַמֵּסֵב הַדִּבּוּר אֶל הַמְדַבֵּר? כֵּן דֶּרֶךְ תֵּבָה שֶׁתְּחִלָּתָהּ אָלֶ״ף, כְּגוֹן: ״וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב״ (מלאכי א:ב), ״אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב״ (משלי ח:יז) – הֲרֵי הוּא כְּמוֹ ׳וָאֶאֱהַב׳, וְכֵן ״אָסֹף אָסֵף״ (צפניה א:ב) – כְּמוֹ ׳אֶאֱסֹף׳:
לָנוּד. שֶׁיָּבוֹאוּ לִי אוֹהֲבִים לָנוּד לִי וּלְנַחֲמֵנִי (איוב ב:יא):
אבן עזרא
חרפה חרפתם אשר יחרפוני השפילו לבי.
ואנושה האל"ף סימן המדבר ותחסר אל"ף ויאנש ובא שורק תחת חולם, כמו: ישפוטו הם.
לנוד כמו: לנוד לו.
רד"ק
ואנושה. משפטו ואנושה והאל"ף פ"א הפועל נעלמת ואל"ף אית"ן הוא מענין כאב והשור"ק הוא במקום חול"ם:
ואקוה לנוד ואין. קויתי שיהיה אחד מהם מי שירחם עלי ויבא לנוד לי ולנחמני על שברי ואין. ואקוה הוי"ו קמוצה ועניינו עבר:
ולמנחמים. הלמ"ד פתוחה מורה על הידיעה ר"ל לאותם שהיו נראים לי כאוהבים:
מלבי"ם
חרפה, החרפה כבר שברה את לבי, שהלב הוא מקור החיים והוא נשבר, עד כי אנושה שהיא מכת מות אחר שנגע עד לבי, ואקוה לנוד מצייר א"ע כמת ורוצה שינחמו וינודו עליו כמו שעושים על מת ואין מגיד לו ומנחם אותו:
מצודת ציון
ואנושה. ענין חולי כאוב כמו ויאנש הילד (ש״ב יב):
(כב)וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ:
מצודת דוד:ויתנו וגו׳. המשיל עצמו למי שהוא רעב ללחם וצמא למים ומאכילין אותו עשב מר ומשקין אותו חומץ שנתוסף מכאוב על מכאובו כי כן ישיב האויב שנית ידו להכות ולייסר:
עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
בְּבָרוּתִי. בִּסְעוּדָתִי, כְּמוֹ ״תָּבֹא נָא תָמָר אֲחוֹתִי… וְאֶבְרֶה מִיָּדָהּ״ (שמואל ב יג:ו):
רֹאשׁ. מָרָה:
אבן עזרא
ויתנו בברותי בעבור שצם כאשר הזכיר ואבכה בצום נפשי והע' רעב וצמא בברותי מגזרת הברייה.
רד"ק
ויתנו בברותי. במאכלי ר"ל אפילו בעת הגלות שארצה לשמוח הם ממרים לי בריבם עמדי כמו מי שיהיה רעב וירצה לאכול ויתנו ראש ולענה במאכלו או כמו מי שהוא צמא וישקוהו חומץ:
מלבי"ם
ויתנו בברותי ראש בסעודת הבראה שעושים לו (כמו שעושים להאונן שסעודה זו באה משל אחרים) יתנו בה ראש ולענה, ותחת שהיו נותנים להאבל בסעודה זו יין לשתות, כמ"ש תנו שכר לאובד, ישקוני חומץ:
מצודת ציון
בברותי. עניינו אכילה מועטת כמו הביאי הבריה (שם יג):
ראש. שם עשב מר כמו ראש ולענה (דברים כט):
(כג)יְהִי־שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ:
מצודת דוד:יהי שלחנם. לזה יענשו אשר שולחנם שהוא לפניהם יהיה למוקש ופח ר״ל מה שיחשבו לטובה יהפך לרעה: ולשלומים. מה שיקוו לשלום יהפך עוד למוקש וכפל הדבר במ״ש:
עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וְלִשְׁלוֹמִים. כְּשֶׁיְּקַוּוּ לְשָׁלוֹם, יֵהָפֵךְ שְׁלוֹמָם לְמוֹקֵשׁ:
אבן עזרא
יהי כנגד ויתנו בברותי ראש.
ולשלומים תחת שלומים כלמ"ד: ותהי להם הלבנה לאבן.
רד"ק
יהי וגו'. כנגד בברותי:
ולשלומים למוקש. ומה שיקוו הם לשלומים יהי להם למוקש:
מלבי"ם
יהי, העוף נצוד בפח ע"י שנותנים אוכל בהפח והוא בא לשם ונצוד, עפ"ז יאמר ששולחנם שיבואו לאכול עליו יהיה לפניהם לפח, והפח צד את הבעל חי ואינו מזיקו, והמוקש הוא המזיק אותו, ועז"א ולשלומים דבר שיחשבו שהוא לשלום, יהיה לפניהם למוקש:
מצודת ציון
לפח. לרשת:
(כד)תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד:
מצודת דוד:ומתניהם. בעבור כי יחשך מאור עיניהם יעמדו בהליכתם (ואמר ומתניהם לפי כשרגלי האדם נחלקים ונשמטים מרגיש כאב במתנים):
עוד פירושים על פסוק כד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
תחשכנה כאשר לא יראו וימעדו אז יפלו.
רד"ק
המעד. צווי מבנין הפעיל ובא בפת"ח בהפסק, כאשר לא יראו ימעדו רגליהם ויפלו, רוצה לומר שיפלו ממעלתם ומגאותם. וזכר המעדה במתנים כי עיקר היות כח האדם בקומה ובכח הוא המתנים:
מלבי"ם
תחשכנה עיניהם מראות שלא יראו את המוקש ויוקשו בו, ומתניהם תמיד המעד כדי שימעדו ויפלו בהפח:
מצודת ציון
המעד. ענין השמטה והחלקה:
(כה)שְׁפָךְ־עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם:
עוד פירושים על פסוק כה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
שפך קשור באשר לפניו כאשר יפלו שפוך עליהם למעלה זעמך, שאם ברחו ישיגם חרון אפך כאשר לא ימלטו הם תחרב טירתם.
רד"ק
ישיגם. שלא יכלו להמלט מזעמך ומחרון אפך:
מלבי"ם
שפך עליהם, הזעם הוא הקללה, וחרון אף הוא הקצף, והמליצה תצייר כי המוכן ליסר את החוטא הוא שבט אפו של ה', והיסורים עצמם שבם ייסר הוא הזעם, כמ"ש הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי, ועז"א שישפוך עליהם זעמו וקללתו, וחרון אפו שהוא ההולך בשליחותו להריק עליהם זעמו, הוא ישיגם:
מצודת ציון
זעמך. כעסך:
(כו)תְּהִי־טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל־יְהִי יֹשֵׁב:
עוד פירושים על פסוק כו: רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רד"ק
תהי טירתם. ארמנותם:
מלבי"ם
תהי טירתם שהיא קבועה תהיה נשמה, וגם באהליהם שהם מטולטלים ממקום למקום אל יהיה יושב, כי לא יהיה להם אף אהל עראי:
מצודת ציון
טירתם. ארמונם כמו טירת כסף (ש״ה ח):
נשמה. שוממה:
(כז)כִּי־אַתָּה אֲשֶׁר־הִכִּיתָ רָדָפוּ וְאֶל־מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ:
מצודת דוד:כי אתה וגו׳. הוא הפוך כאלו אמר כי מי אשר אתה הכית רדפו אותו גם המה להוסיף מכאוביו: ואל מכאוב וגו׳. יספרו זה לזה בעבור להביא מכאוב על חללי ה׳ ר״ל הקרובים להיות חללים כי החלל לא ירגיש ואין לו מכאוב:
עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
כִּי. אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה הִכִּיתָ:
רָדָפוּ. אַתָּה קָצַפְתָּ מְעַט וְהֵם עָזְרוּ לְרָעָה (זכריה א:טו):
וְאֶל מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ יְסַפֵּרוּ. דִּבְרֵיהֶם לָבוֹא בְּעֵצָה: נַשְׁחִיתֵם ״בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים״ (בראשית לד:כה):
אבן עזרא
כי אמר רבי משה: ולהכאיב חלליך יספרו זה לזה שאנחנו מוכים וחללים.
רד"ק
כי אתה. רוצה לומר כי אתה עשיתה כל זה הרע שהם עושים כי אם היית חפץ לא הי' בם כח להרע לי אלא מה ש'הכית אתה רדפי הם:
ואל מכאוב חלליך. כמו ועל מכאוב ופירושו להכאיב חלליך יספרו זה לזה חללו אל הם נכה אותם. וחלליך אינו רוצה לומר שמת לגמרי שלא יכאיב אדם המת אלא קרוב למיתה:
מלבי"ם
כי, שיעור הכתוב כי יספרו, אתה אשר הכית רדפו, שיאמרו שהנרדף מאתם הוא מוכה אלהים, שאלהים הכהו, והמוכה מאתם יאמרו שאתה כבר עשיתו חלל, בענין שיאמרו שרודפים את המוכה מאלהים ומכאיבים את החלל של ה', שכבר קדם להיות חלל קודם שיכאיבוהו, וקדם להיות מוכה קודם שירדפוהו להכותו:
(כח)תְּנָה־עָוֺן עַל־עֲוֺנָם וְאַל־יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ:
מצודת דוד:תנה עון. חשוב העון הזה להצטרף על העונות שכבר עשו: ואל וגו׳. ר״ל אל תעשה עמהם צדקה:
עוד פירושים על פסוק כח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
תנה תן זה העון שיספרו ויתהללו עם עונם.
ואל יבואו אמר רבי משה: כי טעמו בדרך צדקה שתעשה עמהם. ולפי דעתי: שפירש הכתוב הבא אחריו ועם צדיקים אל יכתבו.
רד"ק
תנה. להם עונש של עונם שעוו בנו:
ואל יבואו בצדקתיך. בצדקה ובטובה שאתה עושה עם כל ישראל. או פירושו לאחר מיתה לעולם הבא, והפסוק הבא אחריו מפרש זה:
מלבי"ם
תנה עון זה שאומרים שאתה עשית זאת, על עונם, שיהיה עון זה צף למעלה על עונותיהם, ואל יבואו בצדקתך, כמו שהם רוצים להצדיק מעשיהם על ידי שמיחסים לך עולה, כן לא יבואו בצדקתך, רק ימחו מספר חיים ואל יכתבו עם צדיקים, כדי שהם רוצים להצדיק מעשיהם שהם צדיקים בזה והם שלוחי ה', וע"י שיענשו יתראה שלא היו צדיקים בדבר זה:
(כט)יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל־יִכָּתֵבוּ:
מצודת דוד:ימחו. אם כבר כתובים המה בספר חיים בעבור זכות מה אזי ימחו ממנה ואם עדיין אינם כתובים לא יהיו נכתבין עם הצדיקים לחיים:
עוד פירושים על פסוק כט: אבן עזרא, רד"ק
אבן עזרא
ימחו כבר פירשתי בספרי, כי ספר החיים הם השמים ושם כל הגזירות העתידות להיותם כתובות ביום הבראם.
רד"ק
ימחו. הפסוק כפול בענין במלות שונות, ור"ל שלא יכתבו בספר החיים שהוא חיי העולם הבא:
(ל)וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים תְּשַׂגְּבֵנִי:
מצודת דוד:ואני עני. עם שאני עני ובעל מכאוב ואין לאל ידי להתחזק מעצמי מ״מ תשועתך תשגבני:
עוד פירושים על פסוק ל: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
ואני, תשגבני כנגד עני.
רד"ק
ואני. להם לא תתן ישועתך אבל לי תתן שאני עני וכאוב בגלות:
תשגבני. מהשפלות שאני בו:
מלבי"ם
ואני, לא כדבריהם שאתה הכית אותי, כי בהפך אני עני וכואב על ידם, וישועתך אלהים תשגבני:
(לא)אֲהַלְלָה שֵׁם־אֱלֹהִים בְּשִׁיר וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה:
עוד פירושים על פסוק לא: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
אהללה וטעם בתודה - שאודה החסד שגמלני.
רד"ק
אהללה. כשתוציאני מן הגלות:
בתודה. שאודה חסדו ואקריב לפניו קרבן תודה:
מלבי"ם
אהללה שם אלהים לספר תהלותיו הכוללים, ואגדלנו יותר בתודה שאביא להודות על טובותיו המיוחדים אלי:
(לב)וְתִיטַב לַיהוָה מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס:
מצודת דוד:ותיטב. תהלתי יוטב לה׳ יותר מקרבן שור פר: מקרין מפריס. ר״ל בעל קרנים גדולים ופרסות רחבות שהוא יפה למראה ובעל בשר:
עוד פירושים על פסוק לב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וְתִיטַב. הִלּוּלִי לַה׳:
מִשּׁוֹר פָּר. הוּא שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנִּבְרָא בְּקוֹמָתוֹ; וּבַיּוֹם שֶׁנִּקְרָא שׁוֹר, בּוֹ בַיּוֹם הֱבִיאוֹ. שֶׁהַשּׁוֹר בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי שׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד״ (ויקרא כ״ב:כ״ז). בּוֹ בַיּוֹם נִדְמָה לְפַר, שֶׁהוּא בֶּן שָׁלֹשׁ (ראש השנה י.):
מַקְרִן מַפְרִיס. קַרְנוֹתָיו קָדְמוּ לְפַרְסוֹתָיו, שֶׁהֲרֵי בְּקוֹמָתוֹ וּבְקַרְנָיו נִבְרָא, וְרֹאשׁוֹ יָצָא מִן הָאָרֶץ תְּחִלָּה; כְּדֶרֶךְ כָּל הַנּוֹלָדִים הוֹצִיאַתָן הָאָרֶץ, נִמְצְאוּ קַרְנָיו קָדְמוּ לְרַגְלָיו (חולין ס.):
אבן עזרא
ותיטב, משור מ"ם משור ישרת אחר, כאילו הוא כתוב: משור מפר, כדרך: ככבש אלוף ככבש כאלוף, כי השור גדול מהפר ואיך יסמוך שור אל פר, כמו: קח את פר השור.
מקרין מפריס שב אל הפר לבד שנראה קרנו ופרסתו. הטעם: שאינו קטן מאד.
רד"ק
ותיטב. התהילה שאהללנו בשיר תיטב לו משור פר. ופירוש משור פר. משור ומפר ומ"ם במקום שנים עומדת, והשור הוא הגדול והפר קטן ממנו:
מקרין מפריס. טעמו על הפר שהוא בעל קרנים ופרסותיו חזקות כי קודם שיהיו לו קרנים פרסותיו רכות, ואמר זה לפי שפחות מזה לא יכשר לקרבן, ופר הנזכר לקרבן בתורה הוא בן ג' שנים:
מלבי"ם
ותטב, הגם שיביא פר לתודה, מה שיגדל את ה' לשבחו, זה תיטב בעיניו יותר מן השור פר שי"ל קרנים ופרסה:
מצודת ציון
משור פר. כפל המלה בשמות נרדפים לתוספות ביאור וכן אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳) מפריס. פרסות הרגל:
(לג)רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים וִיחִי לְבַבְכֶם:
מצודת דוד:ראו. כאשר יראו הענוים אשר הוטב תפלתי: דורשי. וכאשר יראו דורשי אלהים ויחי. אז יחיה לבבכם והוא ענין שמחה כי הדואג לבו מת:
עוד פירושים על פסוק לג: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
ראו וי"ו ויחי לבבכם כפ"ה רפה בלשון ישמעאל, כמו: ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, ויעזב את עבדיו ואתם דורשי אלהים ראו זה ויחי לבבכם.
רד"ק
ראו. יראו ענוים הישועה וישמחו לה, כי הענוים דוקא יראו כי אותם שלא ישובו אל ה' בעת הגאולה יכלו ויאבדו:
דורשי אלהים. הם הענוים והוא כפל דבר במלות שונות: ואמר לבבכם. כמנהג המקרא לדבר פעם לנוכח ופעם לנסתר ופי' ויחי. כמו וישמח שהאדם הדואג והכואב לבו כמו מת, ובבוא השמחה יחיה הלב:
מלבי"ם
ראו ענוים שמקבלים באהבה כל העובר עליהם מהצרות ישמחו כי ידעו שיש תקוה, דורשי אלהים החוקרים באלהות שעד עתה היה לבם עצב על שראו שלות הרשעים ויסורי הצדיקים עתה יחי לבבכם:
(לד)כִּי־שֹׁמֵעַ אֶל־אֶבְיוֹנִים יְהוָה וְאֶת־אֲסִירָיו לֹא בָזָה:
מצודת דוד:כי שומע. השמחה תהיה על כי ראו כי שומע ה׳ אל אביונים: ואת אסיריו. ר״ל עם כי נאסרו בדבר ה׳ על כי מרו בו מ״מ לא בזה את תפלתם:
עוד פירושים על פסוק לד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
כי, אביונים כנגד שהזכיר ואני עני וכואב.
אסיריו כמחשבת אויביו שיאסרוהו ואם על בני הגלות יותר נכון.
רד"ק
אביונים. הם בני הגלות והם אסיריו אע"פ שהם אסירי הגלות, שכאשר ירצה הוא לא יהיו אסורים, ויאמרו אז הגוים כי ה' שומע אל האביונים ולא בזה אותם בגלותם:
מלבי"ם
כי, עתה יראו שלא היו יסורי הצדיקים מפני חסרון ידיעה והשגחה, כי שומע אל אביונים ה', ולא מפני המאוס והבזיון שאין נחשבים בעיניו להושיעם, כי את אסיריו לא בזה:
(לה)יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים וְכָל־רֹמֵשׂ בָּם:
מצודת דוד:יהללוהו. בעבור זה יהללוהו צבא השמים ויושבי הארץ: ימים. שוכני ימים:
עוד פירושים על פסוק לה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
יהללוהו שוכני שמים והארץ ועוברי ימים, או דרך משל, כמו: ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה.
רד"ק
יהללוהו שמים וארץ. על דרך משל שתרבה השמחה והתהלה בעולם:
מלבי"ם
יהללוהו, מלבד זה יהללו שמים וארץ וכל המציאות על תשועת ציון בשוב דוד למלכותו:
מצודת ציון
רומש. הלוך הבריות קצרי הרגל קרוי רמיסה בלשון המקרא:
(לו)כִּי אֱלֹהִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ:
מצודת דוד:כי אלהים וגו׳. כאשר אלהים יושיע את ציון וגו׳: וישבו. אנשי יהודה ישבו שם:
עוד פירושים על פסוק לו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
כי ויש אומרים: כאשר אהללנו יהללוהו שמים וארץ ואם על הגלות יהללוהו, בהושיעו ציון. והזכיר ערי יהודה שיש להם חלק בירושלם.
רד"ק
כי אלהים וגו'. זכר ציון וערי יהודה כי הם העיקר והוא הדין לשאר ערי ישראל:
וישבו שם. אסיריו שזכר:
וירשוה. בציר"י מגזרת פועל יורש כמו כי חפץ בבת יעקב וכנוי וירשוה על ציון או על ארץ ישראל כולה, אעפ"י שלא זכרה הנה זכר ציון שהיא ראש הממלוכה, כלומר הם ובניהם ינחלוה:
מלבי"ם
כי אלהים יושיע ציון, עיר המלוכה, ויבנה ערי יהודה יתר ערי ארץ ישראל, וישבו שם וגם יירשוה בירושה:
(לז)וְזֶרַע עֲבָדָיו יִנְחָלוּהָ וְאֹהֲבֵי שְׁמוֹ יִשְׁכְּנוּ־בָהּ:
מצודת דוד:עבדיו. הם האבות כי בזכותם ינחלו זרעם את הארץ: ואוהבי שמו. של המקום ב״ה הם ישכנו בה:
עוד פירושים על פסוק לז: אבן עזרא, מלבי"ם
אבן עזרא
וזרע הטעם וירשוה הם ובניהם בימי דוד, או בימי המשיח.
מלבי"ם
וזרע עבדיו ינחלוה מוסיף שינחלוה גם בנחלה לבניהם אחריהם עד שזרעם ינחלוה מאתם ולא שיגלו אח"כ ממנה כי אוהבי שמו ישכנו בה בשלוה והשקט:
שאלות נפוצות על תהילים פרק ס״ט
מה כתוב בתהילים פרק ס״ט?
תהילים פרק ס״ט (69) מתחיל בפסוק: "לַמְנַצֵּחַ עַל־שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד:". בפרק 37 פסוקים, והוא מובא כאן במלואו בניקוד, ואחריו פירוש מצודת דוד ופירושים נוספים פסוק אחר פסוק.
כמה פסוקים יש בתהילים פרק ס״ט?
בתהילים פרק ס״ט יש 37 פסוקים.
באיזה יום אומרים את תהילים פרק ס״ט בתהילים היומי?
בחלוקת ספר תהילים לימי החודש פרק ס״ט נקרא ביום י״ג לחודש, ובחלוקה לימי השבוע – ביום שלישי.
עוד: תהילים יומי · תהילים לפי בקשה · תהילים לרפואה לפי השם · לעילוי נשמת
נוסח הפסוקים: Open Scriptures Hebrew Bible (כתב יד לנינגרד), לפי Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). בלי טעמי המקרא, עם ניקוד.
מקורות הנוסח של הפירושים
- מצודת דוד: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat David on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רש"י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Psalms – Vocalized Edition (מקור) · רישיון: CC0 – הוקדש לנחלת הכלל
- אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Psalms – Ibn Ezra on Psalms -- Daat (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רד"ק: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – The Psalms with Qimchi’s Longer Commentary, Leipzig, 1883 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain) + מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – דרך מסילה, פיורדא תר"ד (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מלבי"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Psalms – On Your Way (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מצודת ציון: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat Zion on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)