תהילים פרק ס״ח

תהילים פרק ס״ח עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר שִׁיר:

   עוד פירושים על פסוק א: רד"ק, מלבי"ם

   רד"ק

   למנצח. זה המזמור נאמר על חיל סנחריב שבא לירושלים בימי חזקיהו:

   מלבי"ם

   למנצח, אחרי ההשקפה על פרטי השיר וסדורו ומערכתו אחשוב כי נתיסד על המון המלחמות שהיה לו עם מואב ופלשתים וארם צובה וארם דמשק ואדום כנזכר בש"ב (ח'), וכפי המבואר משיר הזה היה המלחמה בעבר הירדן אצל הר בשן, כי גבול מואב ואדום הוא בצד ההוא, לשם נקבצו האויבים, במדבר ההוא היה מקום המערכה בגבול המזרחי אצל ההרים הרמים שמה, ובעת מלחמתם העפילו האויבים לעלות ההרה ושם נפלו, ויען שבמקומות אלה הופיע ה' לישראל בימי קדם באותות ומופתים בין במתן תורה בין במלחמת מלכי האמורי, הלביש המשורר את השיר מחלצות מנסי קדם, עד כי ישוטט במחשבתו בין העבר ובין ההוה, מצייר כאילו הנסים הקודמים עודם שוכנים במקומות אלה וחסדי ה' לא תמו, בזה חלק את השיר על ארבעה רבעיו כמספר מלות סלה: (חלק א') יקום, יצייר איך בקום אלהים להושיע את עמו נפוצו אויביו מפניו, ולקח מליצתו מימי המדבר, שכתוב ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וכו':

2. (ב)יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו. עֲמָלֵק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ (בראשית רבה סה,יח):

   אבן עזרא

   יקום אלהים יפוצו אויביו זה המזמור נכבד מאד ורובי מפרשים פירשוהו על מתן תורה ועדותם ה' בם סיני בקדש, רק לא יוכלו לדבק הטעמים, כי אחר שנכנסו לארץ ישיב לבקיעיו הים בצאת אבותינו ממצרים וזאת איננה דרך נכונה. והנכון בעיני: כי זה המזמור חברו דוד על המלחמה שהיתה לו עם ערלים ורוב מחנהו היה יהודה ובנימן וזבולון ונפתלי אז נראתה גבורתם במלחמה, על כן הזכירם והעד שהחל יקום וזה דומה לדברי משה: קומה ה' והטעם כי בקומו ינוסו מיד המשנאים. וטעם הקימה הראות גבורתו.

   רד"ק

   יקום. הקימה היא הראות גבורתו, וטעם יקום יתכן דרך תפילה או דרך נבואה, אמר כי כן יהיה שיקום אלהים אז ויפוצו אויביו. וכן היה שיצא מלאך ה' והכה בהם:

   מצודת ציון

   יפוצו. ענין פוזור:

3. (ג)כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי־אֵשׁ יֹאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים:

   מצודת דוד:כהנדוף עשן. כמו העשן הנדחף ממקומו ברוח קל כן תנדוף האויב בסבה קלה:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כְּהִנְדֹּף. כְּהִתְנַדֵּף; כַּאֲשֶׁר יִתְנַדֵּף הֶעָשָׁן, כֵּן תִּנְדְּפֵם:

   מִפְּנֵי אֱלֹהִים. מִפְּנֵי הָאָרוֹן בִּימֵי מֹשֶׁה, ״וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה׳ וְגוֹ׳״ (במדבר י:לו):

   אבן עזרא

   כהנדוף בא תנדוף שלם, כמו: וכל עצביכם תנגושו.

   כהמס שם הפועל מפעלי הכפל.

   דונג שעוה.

   יאבדו רשעים הם הנלחמים עם דוד.

   רד"ק

   כהנדוף. מקור מבנין נפעל ומשפטו כהנדף בקמץ תחת הנו"ן ולפי דעתי שהוא שם הפועל מבנין הפעיל והוא שלם וכן תנדוף שלם ופירוש כהנדוף הרוח העשן כן תנדוף אתה האויבים: או כהמס דונג מפני אש. כן יאבדו רשעים מפני אלהים והדונג הוא השעוה:

   מלבי"ם

   כהנדוף, הוא כעין באור למליצה הראשונה, שאמר בנסוע הארון קומה ה' ויפוצו אויביך, כי בעת נסע הארון במדבר הלך לפניהם עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, ומציין שכן גם עתה תחת שנחית עמך בענן יומם, התהפך לאויביהם לעמוד עשן המכלה את העינים ותנדוף את עיניהם כהנדוף עשן, ולעומת שנחית עמך בעמוד אש הנה כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים שיהיה להם כאש, וכמ"ש וברא ה' על מכון הר ציון ענן יומם ועשן נוגה אש להבה לילה, וכמש"פ שם אבל וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים, כי הארת השכינה שהוא לרשעים עשן ולהבה יהיה לצדיקים ענן ונוגה ושמחה וששון וישישו בשמחה, והשמחה שישמחו בה' תעורר משוש בגלוי בראותם כי ה' עמהם:

   מצודת ציון

   כהנדוף. ענין דחיפה כמו עלה נדף (ויקרא כו):

   כהמס. מלשון המסה והמגה דונג. שעוה:

4. (ד)וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה. וְזֶהוּ הַמָּשׂוֹשׂ, וְכֵן יֹאמְרוּ: שִׁירוּ לֵאלֹהִים וְגוֹ׳:

   אבן עזרא

   וצדיקים שהם עם דוד והם ישראל ישמחו.

   רד"ק

   וצדיקים ישמחו ויעלצו. חזקיהו וישראל ישישו בשמחה, הכפל לרוב השמחה:

   מצודת ציון

   יעלצו. ענין שמחה:

5. (ה)שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו:

   מצודת דוד:שירו לאלהים. ר״ל היו בטוחים על התשועה ומעתה שירו עליה: סולו. רוממו לה׳ הרוכב על השמים הנקראים ערבות: ביה שמו. ר״ל היו בטוחים בתשועה בעבור כי עתה יה שמו ואין השם שלם עד הזמן ההוא ותבוא א״כ התשועה למען שמו ולזה מעתה עלזו ושמחו לפניו:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   סֹלּוּ. לְשׁוֹן שֶׁבַח, וְכֵן ״לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם״ (איוב כח:טז), ״הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז״ (איכה ד:ב):

   בְּיָהּ שְׁמוֹ. בְּשֵׁם יָ״הּ, שֶׁהוּא לְשׁוֹן יִרְאָה, כְּדִמְתַרְגְּמִינָן: ״דְּחִילָא״ ״עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ״ (תהלים קיח:יד), וְכֵן ״כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ״ (שמות יז:טז) בְּתַרְגּוּם, וְכֵן ״כִּי בְיָהּ ה׳״ (ישעיה כו:ד) ״אֲרֵי בְּכֵן תִּתְפָּרְקוּן בְּמֵימְרָא דְּחִילָא ה׳ וְתַקִּיף עָלְמָא״. אוֹמֵר הַמְשׁוֹרֵר: שַׁבְּחוּ לְפָנָיו וְגוּרוּ מִפָּנָיו וְעִלְזוּ, וְזֶהוּ דֻּגְמַת הָאָמוּר בְּמָקוֹם אַחֵר ״וְגִילוּ בִּרְעָדָה״ (תהלים ב:יא):

   אבן עזרא

   שירו יאמרו אלה לאלה שירו לאלהים.

   סלו כמו סלסלה כענין הללו.

   בערבות שם לשמים. ורבי משה אמר: נקרא כן שמים, בעבור שהוא רחב, גם אמר כי מלת סלו כמו סולו סולו המסילה. וטעם לרוכב בערבות, הוא החוגג אל בית השם שהוא רוכב ערבה. והנכון: שהוא לרוכב בשמי שמי קדם ובעבור כי התנועות שלש: האחת עולה כמו האש וכנגדו ההר והשנית יורדת כמו הארץ וזה כנגד השפלה והערבה אמצעית כתנועת הגלגל, ובי"ת ביה משרת.

   והטעם כשם הזה סולו אותו ורוממוהו לא כאשר חשבו רבים, כי הבי"ת עיקר, עד שיעשו כן עם כל האותיות וככה כי ביה ה' תוקף הנצוח.

   רד"ק

   שירו לאלהים סולו. רוממו. כמו סלסלה ותרוממך וכן כל לשון סלל הוא לשון הגבהה ורוממות:

   לרוכב בערבות. כמו שהרוכב מהלך בהמה כך האל יתברך מסבב הגלגל. וערבות יקרא הגלגל העליון המקיף בכל ומניע כל גלגלים בתנועתו:

   ביה שמו. סולו אותו ביה שהוא שמו מורה עליו שהוא בורא העולם וסבת היותו:

   ועלזו לפניו. בבית המקדש:

   מלבי"ם

   שירו לאלהים, מצייר את ה' כאיש מלחמה רוכב על סוסו מרכבתו ישועה, ומקום מרכבתו הוא בערבה במדבר כי שם רוכב ללחום את אויביו, אומר שישירו לה' ויסולו דרך לרוכב בערבות המדבר, כמ"ש ישרו בערבה מסלה לאלהינו (ישעיהו מ׳:ג׳) והוא רוכב עם יה שמו, כי שם זה שמורה על גבורתו רוכב עמו להלחם באויביו, ואתם ישראל שירו לה' ועלזו לפני הגבור הזה הרוכב בערבה, כי הגם שיתראה לאויביו כאיש מלחמה הנה במעון קדשו בשמים, הוא אבי יתומים ודיין אלמנות, ובא לתבוע דין אביהם של היתומים ובעליהם של האלמנות שנהרגו ע"י הגוים האלה:

   מצודת ציון

   סולו. ענין הרמה והגבהה כמו סולו סולו המסילה (ישעיה סב):

6. (ו)אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ:

   מצודת דוד:אבי יתומים. וגו׳ במעון קדשו ר״ל אף כי אלהים יושב במעון קדשו בשמים ממעל מ״מ משגיח הוא בתחתונים והוא לאב ולדיין לישראל שנקראו יתומים ואלמנות כמ״ש יתומים היינו וכו׳ אמותינו כאלמנות (איכה ה):

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   אֲבִי יְתוֹמִים. זֶהוּ הַשֶּׁבַח שֶׁתְּשַׁבְּחוּ לְפָנָיו, כָּל הָעִנְיָן עַד סוֹף כָּל הַמִּזְמוֹר:

   אֲבִי יְתוֹמִים. שֶׁנַּעֲשָׂה אָב לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם יְתוֹמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב״ (איכה ה:ג):

   וְדַיַּן אַלְמָנוֹת. שֶׁעָשָׂה מִשְׁפָּטָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ״הָיְתָה כְּאַלְמָנָה״ (איכה א:א):

   אבן עזרא

   אבי אע"פ שהוא רוכב בערבות, כמו: כי רם ה' ושפל יראה והוא היתום אשר אין לו עוזר ואפילו דעת אין לו, וככה בתורה: כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים, ואחריו: עושה משפט יתום ואלמנה.

   וטעם במעון קדשו אף על פי שכבודו מקום גבוה ויתומים בתחתית התחתית שהיא הארץ.

   רד"ק

   אבי. לפי שזכר רוכב בערבות שהוא גבוה מעל גבוה אמר הוא גבוה וסומך החלשים והשפלים והם היתומים והאלמנות שאין להם כח להנצל מעושקיהם והוא אביהם, ודן את דינם:

   אלהים במעון קדשו. אע"פ שהוא במעון קדשו בשמים הוא עם השפלים בארץ וכן ישראל שבא עליהם מלך אשור עם מלכים גדולים וישראל היו כנגדם מועטים ושפלים ולא היה בם כח לעמוד כנגדם אם לא כי האל יתב' עזרם:

   מצודת ציון

   במעון. ענין מדור:

7. (ז)אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת אַךְ סוֹרֲרִים שָׁכְנוּ צְחִיחָה:

   מצודת דוד:מושיב יחידים. ר״ל בהיותכם במצרים יחידים מפוזרים בכל הארץ אחד הנה ואחד הנה הלא בעת בוא הגאולה כנס המקום אתכם בשעה אחת לרעמסס והושיב אתכם בבית אחד כלומר בכנסיה אחת: מוציא. הנאסרים במאסר הגלות היה מוציא בעת הכושר אשר ייטיב להולכי דרכים לא חמה ולא צנה כי כן בימי ניסן: אך סוררים. רק אנשי מצרים הסוררים הם לבדם נשארו שוכנים בארץ צמאון ויובש בעבור המכות שהכה בהם אבל אתם הייתם מלאים כל טוב:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה. יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִין, כִּנְּסָם יַחַד אִישׁ אִישׁ מִנִּדְחוֹ וְהוֹשִׁיבָם בַּיִת שָׁלֵם וּכְנֵסִיָּה שְׁלֵימָה (איכה רבה פתיחתא כט):

   מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת. הוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּחֹדֶשׁ שֶׁהוּא כָּשֵׁר לְהוֹלְכֵי דְרָכִים, לֹא חַמָּה וְלֹא צִנָּה (ספרי דברים קכד):

   אַךְ סוֹרְרִים. מִצְרַיִם:

   שָׁכְנוּ צְחִיחָה. וְנִשְׁאֲרָה אַרְצָם צִיָּה וּצְמֵאָה (מצאתי):

   אבן עזרא

   אלהים, ביתה על דרך: כי בית יעשה לך ה', ויעש להם בתים, איש וביתו שה לבית. והטעם: כי היחידים ישימם רבים ויושיבם.

   ומלת בכושרות קשורה עם אסירים, כאילו אמר: אסורים בזיקים.

   וטעם כושרות הכבל שטעמו, כמו: ידיה שלחה בכישור.

   וטעם סוררים העושים חמס ליתומים.

   ומלת צחיחה כמו: צחה צמא, כמו והשביע בצחצחות נפשך. יבושת, וזה הפך מושיב יחידים ביתה, לפנים ביישוב וצחיחה מקום צמאון.

   רד"ק

   אלהים מושב יחידים ביתה. ישראל שהיו כיחידים הושיעם מהאויב וברכם והרבם והושיבם ביתה שהוא כלל בנים כמו ויעש להם בתים:

   מוציא אסירים בכושרות. אותם שהיו אסורים בשלשלאות של ברזל הוא מוציא אותם השבויים שהיו במחנה אשור מכוש וממצרי וגם מבני יהודה:

   בכושרות. הם הכבולים כענין קשורות כי כ"ף והקו"ף הם ממוצא אחד:

   אך סוררים שכנו צחיחה. האסירים יצאו לריוח והצלה, והסוררים שהוא מלך אשור וחיילותיו שכנו במקום צמא כלומר כאילו מתו בצרת צמא כי מתו בלא חרב ובלא חנית:

   מלבי"ם

   אלהים, בבא האויב בקצה עבר הירדן עזבו היושבים יחידים בחצרים ובערי הפרזות את משכניהם מפחד אויב, ועתה הוא מושיב יחידים שישבו ביתה, היינו בבתיהם, הגם שיושבים יחידים נפוצים בכפרים, וגם הוא מוציא עתה אסירים בכושרות, היינו אלה שנפלו שבי ביד אויב ואסרו אותם בכושרות, אלי עצים עבים, אך סוררים, ר"ל בני ישראל לא ישבו במדברות וצחיחים להתחבאות מפני אויבים כי ישבו בבתיהם, רק הסוררים הם ישכנו עתה בצחיח ובציה במדבר, לא עם ישראל:

   מצודת ציון

   בכושרות. מלשון כשר:

   צחיחה. ענין צמאון ויובש כמו צחיח סלע (יחזקאל כד):

8. (ח)אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה:

   מצודת דוד:בצאתך. בעמוד ענן להורות הדרך: בישימון סלה. במדבר שהוא מעולם מקום שממון ואין שם דרך סלולה:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   בְּצַעְדְּךָ. כְּשֶׁצָּעַדְתָּ בְּצַעַדְךָ, בְּצַעַד שֶׁלְּךָ:

   סֶלָה. שָׁם הֶרְאֵיתַנִי זֶה דַּרְכְּךָ לְעוֹלָם: לְכָל צָרָה – גְּאֻלָּה:

   אבן עזרא

   אלהים כל המפרשים פירשו: כי בעת מתן תורה רעשו שמים וארץ וככה אלוה מתימן יבוא. וכן ה' מסיני בא. וכן ה' בצאתך משעיר. וככה אלהים בצאתך לפני עמך וזה הכתוב יכחישם, כי לא יתכן לומר על מתן תורה בצעדך בישימון סלה - כי ישימון מגזרת והבמות תשמנה ובהיות ישראל בסיני היו ביישוב לא בתוהו יליל ישימון, שהוא המדבר הגדול והנורא, בארץ לא עבר בה איש וזה היה אחר נסעם מהר סיני. ועוד: כי אין כתוב בתורה שהארץ רעשה גם שמים ביום מתן תורה רק הר סיני חרד לבדו, וזה פי' הפסוקים כתוב בתורה: ה' מסיני בא, כי מסיני החל לבוא במחנה ישראל ולא נראתה גבורתו רק אחר שסבבו את הר שעיר ככתוב ופארן סמוך אליהם, כי כן כתוב: ואת החורי בהררם שעיר עד איל פארן וזה הוא: בצעדך משדה אדום וככה אלוה מתימן יבוא, שהוא כמו: תימן אומר.

   והטעם בצאתך לפני עמך לכת הארון תחלה, כאשר נסעו מהר סיני.

   וטעם ארץ רעשה כמו: וירגזו ההרים, שפחדו כל הגוים הלא תראה בשירת דוד, אמר: ותגעש ותרעש הארץ ומוסדי. והטעם כמעט היה הופך כל העולם ובעבור היות הארץ עומדת, אמר: רעשה הארץ כאשר רעשה סיני ביום מתן תורה מפני השם. ורבי משה אמר: כי זה סיני טעמו, הנה זה עד בעמוד הכבוד עליו.

   וטעם אלהי ישראל כי בעבור ישראל ירד האלהים על הר סיני.

   רד"ק

   אלהים בצאתך. כי כשהיו מנצחים האויבים כאילו ה' יוצא לפניהם לנצח המלחמה גם ארון ברית ה' נוסע לפניה' והזכיר נצוח המלחמות בלכתם במדבר סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן, ורעש הארץ וההרים, הוא משל כל פחד המלכים שרגזו מפניהם כלומר כמו שהלך לפניהם אז ולחם מלחמותיהם כן תעשה עתה:

   בצעדך בישימון. במדבר שהוא מקום שממה:

   מלבי"ם

   אלהים, פה סיום המאמר, מפרש מתי היה זה שנפוצו אויביו והושיב יחידים ביתה, זה היה בצאתך לפני עמך עם חיל דוד היוצאים למלחמה ללחום מלחמתם, בצעדך בישימון ששם היה המלחמה, כשצעדת שם צעד אחד נפוצו האויבים וישראל עושה חיל סלה סיום הענין: (חלק ב) ארץ מתחיל לבאר פרטי המלחמה הזאת, בצאת ה' לקראת נשק רעשה ארץ ונטפו שמים, מפני אלהים זה סיני, ר"ל כי האלהים ניכר בגלילות אלה במדבר מאז שירד על הר סיני שראו אז את כבודו, ולכן רעשו עתה בהגלותו שנית, מפני אלהים אלהי ישראל, שנודע במדבר הזה מצד שהוא אלהי ישראל, מצד הנסים והנפלאות שעשה להם בימי קדם, והוא ציור מליצי כאלו מקומות האלה הם מקומות הנפלאות מאז, מסוגלים לזה מקדם לנוסס נס ליראיו:

   מצודת ציון

   בצעדך. מלשון צעד ופסיעות:

   בישימון. מלשון שממה:

9. (ט)אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף־שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

   מצודת דוד:ארץ. יושבי הארץ: שמים. שרי מעלה: נטפו. זיעה מגודל החרדה: זה סיני. ר״ל זה האלהים הנגלה לישראל על הר סיני:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   זֶה סִינַי. גַּם הוּא רָעַשׁ מִפְּנֵי ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

   רד"ק

   ארץ רעשה. כמו שפירשנו, שפחדו ורגזו עם הארץ:

   אף שמים נטפו מפני אלהים. דרך משל שחשכו השמים על האויבים ויום המטר הוא חושך ענן, דרך משל על הצרות הבאות על האויבים:

   זה סיני. וכמו שזה סיני רעשה מפני אלהים אלהי ישראל, כן רעשה הארץ כלומר העמים, וההר זה רעש ביום מתן תורה:

   מצודת ציון

   נטפו. מלשון נטיפה והזלה:

10. (י)גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ:

    מצודת דוד:גשם נדבות. כשבאו לארץ הזלת עליה גשמי נדבה ר״ל לא בגמול המעשה כ״א בנדבה: נחלתך ונלאה. כשהיתה נחלתך עייפה וצמאה למטר הלא אתה ה׳ כוננת אותה במטר רב:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף. עוֹד זֹאת עָשִׂיתָ לָנוּ: אִם הֻצְרַכְנוּ לִגְשָׁמִים, הֲנִיפוֹתָ וְהִטַּלְתָּ עָלֵינוּ תָּמִיד גִּשְׁמֵי נְדָבָה וּבְרָכָה:

    נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ. כְּשֶׁהָיְתָה נַחֲלַת אַרְצְךָ נִלְאָה וּצְמֵאָה לְמָטָר, אַתָּה כוֹנַנְתָּ אוֹתָהּ. (מצאתי) נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה הַקְּרוּיָה נַחֲלָתְךָ וְהִיא נִלְאָה, כְּלוֹמַר: פְּעָמִים שֶׁהִיא כָּךְ:

    אבן עזרא

    גשם הנה טעם אלהים בצאתך לפני עמך לספר תחלת נצוח ישראל.

    ומלת תניף תרוה, כמו: נפתי משכבי.

    נחלתך היא ארץ ישראל והטעם כי השם ירוה אותה לעולם, כדרך: תמיד עיני ה' אלהיך בה.

    וטעם ונלאה כאילו היתה נלאה, אתה כוננתה אותה.

    רד"ק

    גשם. לפי שזכר שמים נטפו שהוא רמז לצרות על האויבים, אמר בהפך זה גשם נדבות תניף אלהים כלומר על ישראל תניף גשם נדבות:

    נחלתך. ישראל שהם נחלתך:

    ונלאה אתה כוננתה. פי' ואם נלאה כלומר ואם נלאה נחלתך ביד אויב שכבר תפש כל ערי יהודה תכונן אתה שלא תעשנה מכל וכל ולא תתן ירושלים בידו:

    מלבי"ם

    גשם, בעת חנו מחנה דוד אז במדבר יעפו מפני הצמאון, וירד להם הגשם והיה להם כמים קרים על נפש עיפה, וכן לא היה להם מה לאכול ונזדמנו להם מקנה רב מהאויבים שרעו במדבריות אלה ואכלו שלל אויביהם, וע"ז ישיר, הן הנפת אתה אלהים גשם נדבות, (מצייר שבמקום הישוב החיוב מוטל עליו להוריד הגשם להכין מזון לבריותיו, לא כן במדבר אינו מחויב להוריד הגשם והיה נדבה וחסד, נחלתך הגשם הזה הנפת על נחלתך ובזה ונלאה אתה כוננתה, כוננת את הנלאה ויגיעה מחום ומצמא: (יא) חיתך ישבו בה, החיות והבהמות שישבו במדבר הזה, היינו הבהמות הרועות במדבר הנה בטובתך הכנת אותם שיהיו שלל ומחיה לעני, לישראל שהיו מעונים בלי מזון ומחיה (וגם ציור זה מתדמה עם מה שהיה בימי קדם שנתן להם מים ושליו):

    מצודת ציון

    תניף. ענין הזלה והתכה כמו ונופת צופים (לעיל יט):

    ונלאה. הוי״ו יתירה והוא ענין עייפות כמו ונלאתי כלכל (ירמיה כ):

    כוננתה. מל׳ הכנה:

11. (יא)חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ־בָהּ תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ לֶעָנִי אֱלֹהִים:

    מצודת דוד:חיתך. עדתך ישבו בהארץ ההיא: בטובתך. במדת טובך הכנת המטר לגדל התבואה להשביע נפש העני:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ. עֲדָתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ, כְּמוֹ ״וַיֵּאָסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַחַיָּה״ (שמואל ב כג:יא). דָּבָר אַחֵר: חַיָּתְךָ, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קְרוּיָה בְּהֶמְתּוֹ וְחַיָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

    תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ. כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם הֲסִבּוֹתָם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, לְפִי שֶׁעָמְדוּ כְּנַעֲנִיִּים וְגָדְעוּ אֶת הָאִילָנוֹת; וּבְתוֹךְ כָּךְ שֶׁעִכְּבוּ בַמִּדְבָּר, עָמְדוּ וְתִקְּנוּ הַכֹּל (מכילתא בשלח ויהי פתיחתא):

    אבן עזרא

    חיתך קהלתך כמו חית פלשתים והנה יספר שנכנסו ישראל לארצם.

    וטעם תכין לנכח השם שהיתה לישראל בעת עניים תכין להם, שתטיב להם.

    רד"ק

    חיתך ישבו בה. עדתך. בה. בירושלים:

    תכין בטובתך. ישראל שנשברו ועניים הם כי כל עשרה השבטים גלו ויהודה ובנימין רבים מהם נשבו:

    מצודת ציון

    חיתך. עדתך וכן וחית פלשתים (ש״ב כ״ג):

12. (יב)אֲדֹנָי יִתֶּן־אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב:

    מצודת דוד:אדני יתן. ר״ל כמו שעשה עמנו לשעבר כן יקיים אומר הנביאים המבשרות לצבא ישראל הגדול והרב:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת וְגוֹ׳. אֹמֶר מַאֲמָר; עוֹד הוּא יִשְׁאַג בְּקוֹל לְהַשְׁמִיעַ צִבְאוֹת הַגּוֹיִם הָרַבִּים, וּמַהוּ הָאֹמֶר?

    אבן עזרא

    אדני, אמר דבק עם המבשרות. והטעם השם יקים דברי הנשים המבשרות בשיריהן.

    צבא רב מישראל כי תאותם וכל שאלתם שתגביר ישראל וזה הוא האומר: מלכי צבאות ידודון ידודון מפניכם. והטעם: כי מלכי צבאות הגוים יברחו מפניכם, וידודון פעמיהם.

    רד"ק

    אדני יתן אמר. צבא רב מן הנשים המבשרות ואומרות.

    מלבי"ם

    ה' יתן אומר, ה' נתן אומר וכרוז ומן הכרוז הזה עמדו צבא רב המבשרות בשורה טובה לישראל:

    מצודת ציון

    המבשרות. מלשון בשורה:

    צבא רב. חיל רב:

13. (יג)מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל:

    מצודת דוד:צבאות. וזהו הבשורה שהעובדי גילולים יהיו נדודים מא״י: ונות בית. הכנסיה הדרה מעולם בבתי הארץ ההיא תחלק לעצמה שלל:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    מַלְכֵי צְבָאוֹת הַגּוֹיִם יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן. יִתְנַדּוּ וְיֻשְׁלְכוּ מִתּוֹךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא נְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק אֶת שְׁלָלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ וְגוֹמֵר״ (ישעיהו כג:יח):

    אבן עזרא

    ונות בית הקהלה שנשארת בירושלם שלא יצאה למלחמה, תחלק שלל אף כי היוצאת.

    רד"ק

    מלכי צבאות. שחנו על ירושלים. ידודון ידודון. כלומר ינוסון מפני ישראל:

    ונות בית. היא עדת ישראל ונויהם תחלק שלל האויבים. ה' יתן, ויקיים דבריהם, וזכר הנשים כי אינן יוצאות למלחמה ומנחמות האנשים בדברים טובים ונחומים:

    מלבי"ם

    מלכי ה' נתן אומר וכרוז, שמלכי צבאות הגוים אשר התאספו למלחמה ידודון ידודון מכאן אחד אחד, ונות בית שהוא ישראל תחלק את שללם, מצייר את ישראל כנות בית כי היא בעלת הארץ הזאת, והאויבים הם זרים הבאים לגרשה מביתה, צוה שידודון מארץ לא להם:

    מצודת ציון

    ידדון. מלשון נדידה:

    ונות. מל׳ נוה ומדור:

    שלל. ענין ביזה:

14. (יד)אִם־תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ:

    מצודת דוד:אם תשכבון. ר״ל אף אם מצרות תהיו חשוכים וכעורים כשוכב בין מקום שפיתת הקדרות: כנפי יונה. מ״מ תהיו נאים כמו כנפי יונה הנראה כמחופה בכסף ובזהב משובח הנוטה מעט לגוון הירוק ר״ל סוף הדבר לגאולה שלימה ורב טוב:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם וְגוֹ׳. כָּל זֶה הָאֹמֶר יֹאמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם שְׁכַבְתֶּם בֵּין תְּחוּמֵיכֶם וְהִתְעַנַּגְתֶּם בְּתַעֲנוּגִים, זֹאת יוֹנָתִי, כְּנֵסִיָּתִי, כְּנָפֶיהָ נֶחְפָּה בַכֶּסֶף. וּמַהוּ הַכֶּסֶף וְהֶחָרוּץ? בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי וְגוֹ׳ כְּשֶׁפֵּרַשׂ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְנֵיהֶם תּוֹרָתוֹ, אֲשֶׁר הַמְּלָכִים נִשְׁלָגִים וּמִתְלַבְּנִים בָּהּ בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת וְחֹשֶׁךְ, אָז נֶחְפּוּ כְנָפֶיהָ (כַּנְפֵי יוֹנָָָָה) בְּכַסְפָּהּ וְחֶמְדָּתָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת. כַּנְפֵי יוֹנָה. פְּלוּמָ״א בְּלַעַ״ז:

    וְאֶבְרוֹתֶיהָ. כְּנָפֶיהָ שֶׁעוֹפֶפֶת בָּהֶן:

    בִּירַקְרַק חָרוּץ. פָּתַר דּוּנָשׁ בֶּן לַבְרַט: הֶחָרוּץ הוּא זָהָב, וְלָכָךְ נְתָנוֹ הַמְשׁוֹרֵר אֵצֶל הַכֶּסֶף, וִירַקְרַק הֶחָרוּץ הוּא הַזָּהָב אֲשֶׁר יוּבָא מֵאֶרֶץ הַחֲוִילָה וּמֵאֶרֶץ כּוּשׁ, זָהָב טוֹב מְאֹד מְאֹד (בראשית ב:יא-יג; איוב כח:יט). לֹא הוּא יָרוֹק וְלֹא הוּא אָדוֹם, וְלָכָךְ קְרָאוֹ יְרַקְרַק; כְּמוֹ ״לָבָן אֲדַמְדָּם״ (ויקרא יג:מב) – שֶׁאֵינוֹ לֹא לָבָן וְלֹא אָדוֹם. לְכָךְ נִכְפַּל: יְרַקְרַק, אֲדַמְדָּם:

    אבן עזרא

    אם, בין שפתים כמו שפות הסיר שהוא כעין שחרות. והטעם לא תפחדו מהאויב כי אילו הייתם שוכנים בין שפתים אתם לבנים כמו יונה שהיא נחפת בכסף.

    ואברותיה כמו מי יתן לי אבר כיונה.

    בירקרק עין הזהב וכמו ונהפכו כל פנים לירקון. והטעם מהרה תתנער מן השחרות ויראה הלובן.

    רד"ק

    אם. גם זה מדברי הנשים, או דברי המשורר כנגד ישראל והוא הנכון:

    בין שפתים. שפתי הכירים נקראו כן לפי ששופתים עליהם קדירות. אמר אם תשכבון במקום שפל כמו זה ושחור וקודר עד עתה מפני עקת אויב עוד תהיו לבינים ובכנפי יונה שתדמה כאילו נחפה בכסף כך תהיה יפה. גם רמז בפסוק הזה על הכסף ועל הזהב שלקחו במחנה אשור. ומלת בכסף סגו"ל באתנח:

    אברותיה בירקרק חרוץ. הזהב המשובח הוא ירוק. ואמר התואר במקום המתואר ומשפטו בהפך:

    מלבי"ם

    (יד-טו) אם, כ"ז מן האומר שנתן ה', ה' הכריז לאמר אתם מלכי צבאות אם תשכבון בין שפתים, שהוא גבול הארץ המזרחי בעבר הירדן, דעו כי כנפי יונה אשר היא נחפה בכסף, אשר יפרוש שדי בה בהיונה הזאת וכנפיה, את המלכים ששכבו בין משפתי ארצה אז תמלא שלג את ההר בשן, צייר את ישראל כיונה כנגד החיות והעופות הטורפות שבאו לשלול את קנה, וכמו שהיונה עם חולשתה תלחם בכנפיה עם הזרים הבאים לשלול קנה, כן יצאה היונה הזאת ללחום נגד כל עיט וכל עוף טורף הבא על משכנה, וצייר את היונה הזאת שהיא עצמה נחפה בכסף ושאברותיה מצופים בירקרק חרוץ שהוא ציור היופי וגם החוזק, כאלו היא מחופה במתכת בל יוכלו לנשכה, ואומר כי ה' יפרוש בה בהיונה הזאת ובכנפיה, את המלכים שבאו עליה, והוא הציור של פרישת מחנה ישראל על מחנה האויב, ומצייר שבעת תפורש כנפיה תשלג בצלמון את הר אלהים הר בשן, וציור זה לקוח ממה שהר בשן הרם ונשא מכוסה בשלג כל ימי הקיץ כדרך ההרים הגבוהים וגבנונים, והררי שלג אלה בעת יהיה סער וינשב השלג שמה בחוזק, יפול על מחנות בני אדם העומדים עליו ויפילם במהמורות בל יקומו, עפ"ז צייר שכשעלו לראש ההר ולחמו משם עם ישראל, סער עליהם השלג עד שנעשה שם צלמון וצלמות וישלג ויכס את מחניהם ויאבדו מתוך הקהל, ויוכל להיות שהיה כן באמת, או שלקח זה במליצה לציור הצרה והחשכה שבא עליהם בהר ההוא, כי סערת השלג הוא נורא לבני הארצות האלה שאין השלג מצוי שם, ובא המליצה שכנפי היונה כסו את המחנה בשלג וחשכת צלמות, ע"י ה' שפרש בכנפיה את המלכים ויכס עליהם בצלמות:

    מצודת ציון

    שפתים. הוא מקום עריכת ומושב הקדרות כמו שפות הסיר (יחזקאל כ״ד):

    נחפה. מכוסה:

    ואברותיה. כנפיה כמו אבר כיונה (לעיל נ״ה):

    בירקרק. גוון ירוק:

    חרוץ. מין זהב כמו ומחרוץ תבואתה (משלי ג׳):

15. (טו)בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן:

    מצודת דוד:בפרש. אז כאשר יפרוש שדי לגרש העובדי כוכבים מא״י: בה. בהארץ ההיא תתלבן כשלג אתה העדה היושבת בגולה:

    עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    בְּפָרֵשׂ. לְשׁוֹן ״וּפָרְשׂוּ אֶת הַשִּׂמְלָה״ (דברים כב:יז), בּוֹרְרִין אֶת הַדָּבָר כְּשִׂמְלָה חֲדָשָׁה (כתובות מו.):

    מְלָכִים. אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ח:טו) ״בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ״:

    אבן עזרא

    בפרש טעם שדי כמו מנצח כאשר פירש הנגיד.

    ומלכים הם מלכי ארץ ובה שב אל: חיתך ישבו בה.

    ותשלג יראה הלובן כמו השלג הנמצא תמיד בצלמון והוא הר ידוע הנמצא בעבור הירדן מזרחה.

    למה יספר שבח ארץ ישראל.

    רד"ק

    בפרש. ענין שיטוח לומר שהכה בהם האל והנה כולם פגרים מתים על הארץ מלכים ושרים: וטעם בה. בירושלים:

    תשלג בצלמון. אז בפרש שדי המלכים תתלבן כשלג העדה שהיתה בחשך. תשלג פועל עומד, ואפשר שהוא פועל יוצא והתי"ו כנגד האל. בצלמון בחושך, כמו צלמות:

    מצודת ציון

    בפרש. מל׳ הפרשה ופרוד:

    תשלג. מל׳ שלג:

    בצלמון. מל׳ צלמות ור״ל חושך:

16. (טז)הַר־אֱלֹהִים הַר־בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים הַר־בָּשָׁן:

    מצודת דוד:הר אלהים וגו׳. הר סיני אשר ירד עליו אלהים הוא לכם הר בשן ר״ל כמו שהר בשן הוא דשן ושמן ומקום מרעה כן הוא לכם הר סיני כי זכות התורה שקבלתם שמה היא הרועה אתכם ומגין עליכם: הר גבנונים וגו׳. הר בית ה׳ שהוא מקטני ההרים הוא לכם הר בשן כי זכות המקדש עומדת לכם ורועה אתכם כהר בשן שהוא מקום מרעה:

    עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    הַר אֱלֹהִים הַר בָּשָׁן. וְהֵיכָן פֵּרְשָׁהּ? בְּהַר סִינַי, שֶׁהוּא הַר אֱלֹהִים סָמוּךְ לַבָּשָׁן בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:

    הַר גַּבְנֻנִּים. הַר הַמְיֻחָד שֶׁבֶּהָרִים:

    גַּבְנֻנִּים. לְשׁוֹן הָרִים, עַל שֵׁם גָּבְהָם, כְּמוֹ ״וַתִּבְנִי לָךְ גָּב״ (יחזקאל טז:כד). כָּל דָּבָר גָּבוֹהַּ קָרוּי גַּב:

    אבן עזרא

    הר גבנונים מגזרת או גבן או דק, אולי ככה הוא.

    רד"ק

    הר אלהים. הוא הר סיני אף על פי שהוא במדבר ומקום חרב וציה והוא הר שפל, הוא הר המשובח כי שכן עליו הכבוד:

    הר בשן. בעבור כי הבשן הוא מקום דשן ושמן ומקום הרעה:

    מצודת ציון

    הר בשן. הוא מקום דשן ושמן כמ״ש שמעו וכו׳ פרות הבשן (עמוס ד׳:א׳) גבנונים. מל׳ גב וגובה והנוני״ן באים להקטין כמו האמינון אחיך (ש״ב י״ג):

17. (יז)לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אַף־יְהוָה יִשְׁכֹּן לָנֶצַח:

    מצודת דוד:למה תרצדון. אתם הנמשלים מול המקום להרים קטנים למה תרקדון בהיכלו הלא הוא ההר אשר חמד ה׳ לשבת בו ואף ישכון שם לנצח ולא ישאר בידכם:

    עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים. כָּל זֶה מוּסָב עַל ה׳ יִתֵּן אֹמֶר. עוֹד יֹאמַר לָהֶם לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים, לָמָּה תְּאָרְבוּן אַתֶּם הַהָרִים גַּבְנֻנִּים הַגְּבוֹהִים לְהַשְׁחִית אֶת הָהָר אֲשֶׁר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ לִשְׁרוֹת עָלָיו שְׁכִינָה, הוּא הַר הַבַּיִת? אַף הוּא לָנֶצַח יִשְׁכֹּן שָׁם, קְדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם. מִשֶּׁנִּבְחַר לְשִׁבְתּוֹ, לֹא שָׁרְתָה שְׁכִינָה בְּמָקוֹם אַחֵר. רָאִיתִי בִּיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן: רָצַד הוּא מַאֲרָב בִּלְשׁוֹן עֲרָבִי, אֲבָל מְנַחֵם פֵּרֵשׁ תְּרַצְּדוּן כְּמוֹ תְּרַקְּדוּן, אַף אוֹתוֹ לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַשִּׁיטָה הַזֹּאת:

    אבן עזרא

    למה תרצדון תשפלו אתם הרים גבנונים וזה הטעם דבק עד אם תשכבון בין שפתים. והטעם: לא תשפל הר בשן כי אתה הר שחמדו המלאכים לשבת בו, אף השכינה תשכן שם.

    רד"ק

    הרים גבנונים. הרים הגבוהים. נקרא ההר הגבוה כך לפי שבגבהותו יש לו גבנות באמציעתו ובו מראה גבהותו, והרים הגבוהים גם כן משובחים לגבהותם. ואמר יחיד עם רבים שאמר הר ואמר גבנונים רצה לומר כל הר והר שיש לו גבהות משובח כל אחד ואחד לפי מה שהוא. ואמר עוד הר בשן לרוב שבחו שהוא דשן ושמן וכולם אינם משובחים כמו הר הבית לפיכך אמר, למה תרצדון. יש מפרשים תרצדון כמו תרקדון כלומר מה תשבחו עצמכם אין אתם נחשבים לכלום כנגד ההר שחמד אלהים לשבתו והוא הר הבית, שבו בית המקדש בו יראה הכבוד תמיד, כי הנה כל הארץ שלטה בהם יד האויב ועל ירושלים אומר לא יורה שם חץ וכו'. ואמר אף ה' ישכון לנצח. לפי שבהר סיני לא ישכון לנצח:

    מלבי"ם

    למה וא"כ אתם מלכי צבאות, למה תרצדון ורצתם על הרים גבנונים האלה להלחם משם עם ישראל, הלא ההר אשר חמד אלהים לשבתו, שבחר בו שיהיה בקדושת הארץ ושיהיה שלו להשרות שכינתו שם, א"כ אף ה' ישכן לנצח ולא תוכלו לגרשו משם, (וגם בציור הזה עלה במחשבתו הגבורות שעשה ה' בימי קדם בהרים האלה במלחמת סיחון ועוג, וישראל רמה ידו: (יח-יט) רכב, מסב פניו לדבר אל רכב אלהים, אחר שצייר את ה' כרוכב בערבה הזאת, מצייר עלותו למרום הר בשן לגרש האויבים משם כאלו עלה שמה בסוס ורכב מלחמה, ושעורו, אתה רכב אלהים עלית למרום שבית שבי שהוא מה שהרכב הזה עלה למרום הר בשן וגרש את האויב ושבה שביו, ומדי זכר את הרכב ציין ענינו ומהותו ורב חילו, ואומר רבותים אלפי שנאן הרכב הזה עולה בחיל של רבבות רבים של אלופי הגבורים והתקיפים, אשר ה' (עלה) בם סיני בקדש, שכבר עלה ברכב הזה וגבוריו על הר אחר שהוא הר סיני, ואז לא עלה למלחמה רק בקדש, (המליץ ירכיב בשירו עליתו להר בשן עם עליתו להר סיני שהוא ג"כ במדבר הזה: (יט) עלית, אתה רכב אלהים עלית עתה למרום, היינו למרום הר בשן, ושבית שבי ממחנה האויב, לקחת, שעורו שבית שבי (באדם) לקחת מתנות באדם מה שבימי קדם כשעלית למרום ההר שהוא הר סיני לקחת אז מתנות, שאז נעשו לך לעם מרצונם וכאלו נעשו שלך בדרך מתנה, עתה שבית אותם בדרך שביה ע"י מלחמה, שאז לקחת לך בני אדם בדרך מתנה ועתה בדרך שביה, ואף (שבית) סוררים, את העכו"ם שבית, כדי לשכון יה אלהים כדי שתוכל לשכון בהר, שהם רצו לגרש אותך משם בל תשכון שמה, ולכן שבית אותם בשבי כדי שתשאר שוכן שם, ר"ל כדי שישכנו שם ישראל שעמהם ה' שוכן:

    מצודת ציון

    תרצדון. כמו תרקדון:

18. (יח)רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ:

    מצודת דוד:רכב אלהים. מוסב למעלה לומר גם בעבור זה היו בטוחים כי סוף הדבר יהיה גאולה שלימה כי ראה חיבתם לפני המקום כי הלא מלאכי רכבו המה הרבה רבבות שרים וה׳ שוכן בם אף בעת בואו בקדושתו להר סיני ליתן התורה כי גם המלאכים ירדו עמו ובכל עת המה קרובים לשכינה:

    עוד פירושים על פסוק יח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    רֶכֶב אֱלֹהִים וְגוֹ׳. עוֹד זֶה מוּסָב עַל ה׳ יִתֵּן אֹמֶר לְהַזְכִּיר חִבַּת עַמּוֹ: אַף כְּשֶׁנִּגְלָה רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם שֶׁל אַלְפַּיִם שִׁנְאָנִים. שְׁנוּנִים, מַלְאָכִים חַדִּים, וַה׳ הָיָה בֵּינֵיהֶם בְּסִינַי בַּקֹּדֶשׁ, אַף שָׁם:

    אבן עזרא

    רכב זה דבק עם חמד אלהים לשבתו.

    וטעם רבותים כמו סביבות אלישע רבבות רבות.

    אלפי שנים במספר כמו אלף אלף ואל"ף שנאן תחת יו"ד בניין קניין. ויש אומרים: כי זה רמז למספר הלוים במדבר ואין זה מטעם המזמור.

    וטעם ה' בם השכינה בם בסיני בקדש ויחסר כ"ף, כמו: ועיר פרא אדם יולד. והנה הטעם: כי קדושת ארץ ישראל בהר סיני.

    רד"ק

    רכב. ירד רכב אלהים שתי רבבות לעזרת ישראל:

    אלפי שנאן. אלפים מן המלאכים הנקראים שנאנים:

    אדני בם. בא ה' עמהם כמו שבא סיני בקודש. ובי"ת בם רפה שלא כמשפט אהו"י הסמוך לבג"ד כפ"ת:

    מצודת ציון

    אלפי. שרים וגדולים כמו אלופי יהודה (זכריה יב):

    שנאן. כן יקראו מלאכי מרום:

19. (יט)עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים:

    מצודת דוד:עלית למרום. ועכ״ז אתה ישראל עלית למרום ר״ל רמה ידך להתגבר עליהם לקבל את התורה ושבית אותה מיד המלאכים ולקחת אותה למתנה להיות מצויה בבני אדם ולא בין מלאכי מעלה: ואף סוררים. אף כי הרבו לסור מאחרי ה׳ עכ״ז נתרצה להם וציום על המשכן לשכון בם:

    עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    עָלִיתָ. אַתָּה נָגִיד עַמּוֹ מֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם לַמָּרוֹם, שָׁבִיתָ שֶׁבִי אֶת הַתּוֹרָה, וְלָקַחְתָּ מַתָּנוֹת מִן הָעֶלְיוֹנִים וּלְתִתָּם לִבְנֵי אָדָם:

    וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים. אַף עוֹד גָּרַמְתָּ שֶׁשָּׁכַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמִּשְׁכָּן בְּתוֹךְ עַם שֶׁהָיוּ סוֹרְרִים וּמַמְרִים וּמַקְצִיפִים אוֹתוֹ:

    אבן עזרא

    עלית דברי בן אדם לדוד וזה אמרו ברוח הקדש או תפלה.

    וטעם למרום המבצרים הגבוהים.

    לקחת מתנות באדם העבדים הנמכרים ואף סוררים ויכרתו ברית עמך הסוררים שיתגיירו וישכנו עם מקום השכינה.

    רד"ק

    עלית למרום. עד עתה שנלכדה ארץ ישראל כאיל אתה עלית למרום ושבית שבים כי אתה בהעלותך שמירתך מעליהם ובא האויב גבר האויב:

    לקחת מתנות באדם. המתנות שנתת באדם להשרות שכינתך ביניהם ולשמרם מכל רע ולקחת אותם המתנות עד שגם סוררים והם מלך אשור ואשר עמו חשבו לשכון במקום הקדוש במקום אלהים והוא ירושלים שהוא משכן אלהים:

20. (כ)בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס־לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה:

    מצודת דוד:ברוך אד׳. ראוי לנו לומר ברוך ה׳ אשר בכל יום טוען לנו ור״ל ברכותיו או טובותיו וקצר בדבר המובן מאליו: האל. הוא האל המושיע לנו עד עולם:

    עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    בָּרוּךְ אֲדֹנָי וְגוֹ׳. זֶה מִן הַשִּׁיר הָאָמוּר לְמַעְלָה, שִׁירוּ לֵאלֹהִים:

    יַעֲמָס לָנוּ. יִתֵּן לָנוּ יְשׁוּעָה רַבָּה מִכָּל עֹמֶס כְּכָל אֲשֶׁר נוּכַל שְׂאֵת, (מצאתי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ כָּל הַיָּמִים כֵּן נוֹהֵג בָּנוּ לְכָל צָרָה יְשׁוּעָה):

    אבן עזרא

    ברוך אדני יודה השם שהגביר ידו.

    יעמס לנו ברכותיו. ויש אומרים: כי הפעול הוא ישועתנו ויהיה האל בעבור אל למושעות, לנו האל לנו הוא לבדינו למושעות ויש לו תוצאות וסבות להמית אויבינו.

    רד"ק

    ברוך ה'. ישא לנו ברכותיו האל שהוא ישועתינו שהושיענו מחיל רב ועצום:

    יעמוס, פירושו ישא וחסר ברכותיו או טובותיו ויתפרש החסרון לפי הענין, או פירוש יעמס לנו ישועתינו שזכר אחר כן, ופירושו האל יעמוס לנו ישועתינו ויום יום ברוך הוא:

    מלבי"ם

    ברוך ה' יום יום, וע"ז יהיה מבורך על מה שעושה בכל יום, בין על מה שעשה בימי קדם בין על שעשה בימים אחרונים, כי יעמס לנו האל ישועתנו הוא עומס ונושא ישועתנו בשבילנו, שהישועות שעשה בימי קדם נשארו אצלו והוא נושא אותם עד דור אחרון לעשותם שנית בכל יום ויום ובכל דור סלה סיום הענין:

    מצודת ציון

    יעמס. ענין הטענת משא כמו אבן מעמסה (שם):

21. (כא)הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת וְלֵיהוִה אֲדֹנָי לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת:

    מצודת דוד:אל למושעות. הוא לנו אל להושיע ולא להביא הרעה עם כי בידו הרבה מיני תוצאות הנפש מן הגוף להביא המיתה מ״מ לא יביאם עלינו:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת. אֵל מוֹשִׁיעַ הוּא לָנוּ, וּלְפָנָיו יֵשׁ הַרְבֵּה תּוֹצָאוֹת מִינֵי מָוֶת. תּוֹצָאוֹת דְּרָכִים אֶל הַמָּוֶת, אַךְ לֹא עָלֵינוּ הוּא נוֹתְנָם, אֲבָל יִמְחַץ בָּהֶם רֹאשׁ אוֹיְבָיו:

    רד"ק

    האל לנו. לנו הוא למושעות ולאויבינו יש לו תוצאות להמיתם זהו למות תוצאות כלומר יש לו תוצאות דינים להוציא משפטי המיתה בענינים רבים להמית אויביו ולכלותם:

    מלבי"ם

    האל, (חלק ג') האל הוא לנו האל והתוקף אל המושעות, החוזק של התשועות הם נמצאים בו, אבל זה רק לנו, אבל לצרינו יש לה' אלהים למות תוצאות, תוצאות וסוף הגבולים ששם ישכון המות הם שייכים לה' יצייר כאלו המות יש לו ארצות מיוחדים היינו בחוץ לארץ, ואינו מושל בא"י, ושם תוצאותיו וגבולו שאין לו רשות לבא שם, כי מן תוצאותיו וגבוליו ואילך הם שייכים לה' לא יבא המלאך המות שמה, ומי יהרוג שם את האויבים שהגיעו להר בשן ששם אין מלאך המות שולט? אומר אך אלהים ימחץ ראש אויביו, שם לא ימחצם המות רק אלהים בעצמו ימחץ את ראשם, וגם ימחץ קדקד שער קדקדו של עשו איש שעיר, ר"ל קדקוד בני אדום אשר הוא מתהלך באשמיו וחטאיו, והכונה שלא מתו בבשן ע"י המות בדרך הטבעי רק ע"י ה' בענין נסי לא ע"י המות הטבעי:

22. (כב)אַךְ־אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו:

    מצודת דוד:אך וגו׳. אך במיני המיתות ההם ימחץ ראש אויביו ולא ראשינו: קדקד שער. כן נקרא גובה הראש כי שם נחלק שער הראש אילך ואילך ומוסב על ימחץ לומר בהם ימחץ קדקד של מי שהוא מתהלך ואוחז באשמיו ולא שב מהם:

    עוד פירושים על פסוק כב: רש"י, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    קָדְקֹד שֵׂעָר. קָדְקֳדוֹ שֶׁל עֵשָׂו שֶׁהוּא אִישׁ שָׂעִיר (בראשית כז:יא), הַמִּתְהַלֵּךְ תָּמִיד בַּאֲשָׁמָיו (וְאֵינוֹ חוֹזֵר מֵרָעָתוֹ):

    רד"ק

    אך. בלילה ברגע אחד הכה מאה ושמנים אלף:

    אלהים. לבדו הוא שיעשה זה שימחץ ראש אויביו בלא חרב ובלא חנית בלילה אחת:

    קדקד שער. כי בקדקד הראש יחלק שער הראש חציו לימין וחציו לשמאל ולפי שהקדקד מקצוע הראש יאמר לגזרות היורדות על האדם הרעות או הטובות קדקד:

    מתהלך באשמיו. ימחץ קדקד מי שהוא מהלך באשמיו וברשעו ולא ישוב בו:

    מצודת ציון

    ימחץ. ענין רציצה ופציעה כמו מחצת ראש (חבקוק ג׳):

23. (כג)אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם:

    מצודת דוד:אמר אד׳. כבר הבטיח לנו להשיב אותנו לא״י:

    עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    אָמַר ה׳ מִבָּשָׁן אָשִׁיב. כִּי כֵן הִבְטִיחַ, לְהָשִׁיב אוֹתָנוּ מִתּוֹךְ אַבִּירֵי בָשָׁן וּמֵאִיֵּי הַיָּם (ישעיה יא:יא):

    אבן עזרא

    אמר פירושים רבים ראיתי ואין אחד מהם קשור באשר לפניו ואחריו. ולפי דעתי: כי פירושו, כי האויב הבא אל בשן אל ארץ ישראל ככה ישוב אל ביתו כאשר ישוב הטובע במצולת ים. וטעם אמר כך גזר השם, כאשר פירשתי בכמה מקומות.

    רד"ק

    אשיב. האויבים מארץ ישראל כמו שהשיבותי מצרים ממצולות ים כלומר שלא שבו למצרים אלא טבעו בים כך מחנה מלך אשור:

    וזכר בשן. שהוא בארץ הגלעד, כי שם היתה תחילת מלך אשור בישראל:

    מלבי"ם

    אמר ה', ה' אמר אל המות, פה לא תמחץ אתה, רק מבשן אשיב, שאשיב את פליטי האויב מבשן שיברחו משם אל חוץ לארץ, וגם אשיב את האויב ממצולות ים, הוא ים המלח שהיה ג"כ בגבול ההוא המזרחי ושם נלחמו ג"כ, כמ"ש וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח, שהגיא מלח היה שם תחלה ים ונעשה במקומו גיא מלח כנודע, ואשיב אותם מן הארץ אל גבול ארצם ששם שולט המלאך המות:

    מצודת ציון

    ממצולות ים. מעומק הים:

24. (כד)לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ:

    מצודת דוד:למען תמחץ. למען יהיו רגליך נראים כאלו הם מחוצים על כי תדרוך בדם הרוגי אויביך ותלכלך רגליך בדמם: מנהו. הכנת מזון כ״א מלשון כלביך יהיו ניזון מדם אויביך כי ילוקק דמם בלשונו:

    עוד פירושים על פסוק כד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    לְמַעַן תִּמְחַץ. רַגְלֵינוּ בְּדָם. כְּשֶׁיִּמְחַץ אֶת רֹאשׁ הָאוֹיֵב, תְּהֵא רַגְלֵינוּ בּוֹקַעַת בְּדָמָם. תִּמְחַץ לְשׁוֹן בּוֹקֵעַ בְּתוֹךְ הַדָּם, כְּמוֹ ״מָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ״ (שופטים ה:כו) כְּמוֹ בָּקְעָה. וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא: וְהָיוּ עוֹלֵי רְגָלִים בּוֹקְעִים עַד אַרְכֻּבּוֹתֵיהֶם בְּדָם. דָּבָר אַחֵר: תִּמְחַץ שֵׁם כְּלִי שֶׁשּׁוֹאֲבִין בּוֹ יַיִן מִן הַבּוֹר מַחַץ שְׁמוֹ בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדַת גִּלּוּלִים (עבודה זרה עד:):

    מֵאוֹיְבִים. מִדַּם הָאוֹיְבִים:

    מִנֵּהוּ. תִּהְיֶה פַּרְנָסָתוֹ, כְּדְאָמְרִינַן: מַאי מַשְׁמַע דְּ״מָן״ לִישְׁנָא דִּמְזוֹנֵי הוּא? דִּכְתִיב (דניאל א:י) ״אֲשֶׁר מִנָּה אֶת מַאֲכַלְכֶם וְגוֹמֵר״ (סוכה לט:):

    אבן עזרא

    למען תמחץ רגלך כף רגלך לנוכח דוד כי עלית למרום.

    ותי"ו תמחץ רגלך לשון נקבה כמו רגלי עמדה במישור ותהיה המלה מהפעלים העומדים, או תי"ו תמחץ לנכח דוד וזה דרך משל. ור' יהודה אמר: כי תמחץ הפוך, כמו חמוץ בגדים.

    לשון כלביך רמז לאויבים שהיו מדברים על דוד.

    מאויבים מדם אויבים.

    מנהו כמו מן הוא והלאה ובא משונה בעבור היותו סוף פסוק. ויש אומרים: מאויבים מהכלל.

    ומנהו כמו שמץ מנהו רמז למלכה. ואחרים אמרו: כי מנהו, כמו צוהו והשלש נקודות אין מנהג שימצאו תחת קמץ גדול כי הוא פתח קטן.

    רד"ק

    למען תמחץ. תאדם. כמו הפוך תחמץ מן חמוץ בגדים שפירושו אדום:

    בדם לשון. למען תמחץ רגלך ותמחץ לשון כלביך המלקקים דם האויבים כלומר כי הפגרים יהיו אוכלים אותם הכלבים ותאדם לשון הכלבים מן הדם ותאדם גם כן רגל ההולך עליהם: וכף רגלך וכף כלביך, כנגד ישראל. ומלת בדם. סמוכה למלת מאויבים הרחוק ממנו לא ללשון כלביך הקרוב. וכמוהו רבים לפיכך בדם קמוץ ומפני מ"ם מאויבים אין לו משפט הסמיכות להיות בפתח: ומלת מנהו תוספת ביאור כי כבר אמר מאויבים. ואמר עוד מנהו והוא יחיד דרך כלל. או יהיה פירושו מנהו ממלך אשור והוא הנכון כי אף על פי שלא מת במחנה אשור באשר שב לארצו בבושת פנים הכוהו בניו בחרב:

    מלבי"ם

    למען תמחץ רגלך בדם, שאלה השבים מן הארץ תהרוג אתה בחרבך ותמחץ רגלך מדמם, וגם תמחץ לשון כלביך מאויבים מנהו, מצייר את המות כשר הטבחים שי"ל כלבים שהולכים אתו לאכול את ההרוגים, וימחצו הכלבים את לשונם מאויבים אשר הם מנהו, שהם מהם ומהמונם שהאויבים הם שותפים ודומים לכלבי המות, שאחר שיהרגם המות יאכלו כלביו את בשרם, והמליצה שבארץ ישראל נפלו ע"י ה' ע"פ נס, וכשיצאו מגבול ארץ ישראל רדפו אחריהם והמיתום בחרב ובשרם השליכו לכלבים:

    מצודת ציון

    מנהו. ענין הכנת מזון כמו מן הוא (שמות יז):

25. (כה)רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַקֹּדֶשׁ:

    מצודת דוד:ראו. ר״ל ראויים המה לזה כי כאשר ראו הליכותיך אל תוך הים בעמוד הענן בקדש. השוכן בשמי קודש:

    עוד פירושים על פסוק כה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים. כְּלוֹמַר: לְאֵלּוּ נָאֶה לְךָ לְהוֹשִׁיעַ, שֶׁכְּשֶׁרָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ בִּקְדֻשָּׁתְךָ בַּיָּם, קִדְּמוּ שָׁרִים לְשׁוֹרֵר לְפָנֶיךָ שִׁירַת הַיָּם (שמות טו:א), וְאַחֲרֵיהֶם בָּאוּ הַנּוֹגְנִים, אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים:

    אבן עזרא

    ראו ישראל, אלו הדרכים וההליכות שהלך השם עם ישראל פעם אחרי פעם.

    וטעם בקדש השמים, כמו: הכוכבים ממסלותם.

    רד"ק

    ראו. ישראל מגפת אויבים ובזה ראו הליכותיך והכירו כי הליכותיך היו שהלכת לפניהם והכית אויביהם. ואותם הליכות היו הליכות אלי שהוא מלכי בקדש כלומר הוא מלך בשמים שהוא מקום הקדש ושלח מלאכיו לעזרת ישראל:

    מלבי"ם

    ראו, אחר שספר ענין המלחמה יספר איך שב ה' שר הצבאות עם עמו אל ארץ ישראל אחרי הנצחון ואיך שררו לו במקהלות, וכמו שדמה מליצתו תחלה אל מליצות אדון הנביאים ויהי בנסוע הארון וכו', ידמה עתה שובו למ"ש ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, שבשוב ה' מן המלחמה יצאו לקראתו רבבות אלפי ישראל בתופים ובמחולות, עת שראו הליכותיך אלהים בקדש, ששבת מן עבר הירדן אל ארץ הקדושה וראו הליכותיך הולכים בקדש, אז קדמו שרים, לפני הליכותיך הלכו שרים, כמלך השב מן הנצחון ומשוררים הולכים לפניו, אחר נוגנים, והמשוררים הלכו אחר נוגנים המנגנים בתוך עלמות תופפות, הנוגנים הולכים תחלה ואחריהם לפני הליכות המלך הלכו המשוררים לשיר גבורתו ונצחונו:

26. (כו)קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת:

    מצודת דוד:קדמו שרים. כאשר נמשכו אחריו והלכו בחרבה ומצרים נטבעו אז השרים הקדימו לשורר בפה את השירה ואחריהם נגנו המנגנים בכלי נגון לבשם הקול: בתוך עלמות. הם מרים וחברותיה ביניהן היו תופפות לנגן בהם להודות על הנס:

    עוד פירושים על פסוק כו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת. בְּתוֹךְ מִרְיָם וְנַעֲרוֹתֶיהָ אֲשֶׁר לָקְחָה הַתֹּף בְּיָדָהּ (שמות טו:כ) וְאָמְרוּ בְּשִׁבְחָם:

    אבן עזרא

    קדמו, תופפות שם התאר או פועלות מפעלי הכפל ונקמץ הפ"א בעבור היותו סוף פסוק, רק מתופפות על לבביהן מעלומי העין.

    רד"ק

    קדמו. המשוררים שהיו בישראל לשורר בפה ואחריהם הנוגנים בכלי ובתוכם העלמות תופפות או השרים והנוגנים בתוך עלמות תופפות ופי' תוספות מכות בתוף אשר בידם כי דרך הנשים בתוף:

    אחר נוגנים. כמו ואחר:

    תופפות. תואר במשקל שוממות:

    מצודת ציון

    שרים. משוררים:

    עלמות. נערות:

    תופפות. מלשון תוף והוא כלי שיר:

27. (כז)בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל:

    מצודת דוד:במקהלות. בקהל רב ברכו את ה׳: ממקור ישראל. המברכים היו אלו הבאים ממקור ישראל ר״ל מזרע ישראל כינה הזרע במי המקור ודוגמתו וממי יהודה יצאו (ישעיהו מ״ח:א׳):

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים אֲדֹנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל. אַף עוּבָּרִים מִמְּעֵי אִמָּן אָמְרוּ שִׁירָה:

    אבן עזרא

    במקהלות, ממקור ישראל היוצאים ממקור ישראל, כמו: וממי יהודה יצאו.

    רד"ק

    במקהלות ברכו אלהים. להודיע נפלאותיו לכל:

    ממקור ישראל. ברכו את ה' כל אותם שיצאו ממקור ישראל:

    מלבי"ם

    במקהלות, ועמהם הלכו מקהלות רבות אשר ברכו אלהים ואדני, ממקור ישראל, ר"ל בארץ ישראל, ידמה את המחנות שיצאו חוץ לארץ למלחמה שהיו ג"כ מקהלות, כמים שנזלו חוץ למקור, ואת ההולכים לקראתם מארץ ישראל יצייר כמקור עצמו המלא מים רבים ומקהלות אין מספר:

28. (כח)שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי:

    מצודת דוד:שם. בעבור הירידה אל הים שירדו שם זכה בנימן צעיר השבטים לצאת ממנו שאול המלך להיות רודה ומושל בישראל כי הם ירדו תחלה אל הים ובעבור זה זכו למלוכה כן ארז״ל: רגמתם. היו רוגמים עליהם באבנים כי היו מתקנאים בהם: שרי זבלון וגו׳. וכן גם המה ריגמום באבנים ומוסב למעלה לומר ראויים המה לנס כי אינם כפויי טובה ומודים על הנס:

    עוד פירושים על פסוק כח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    שָׁם בִּנְיָמִין. הַצָּעִיר נַעֲשָׂה רוֹדֶה עֲלֵיהֶם:

    רֹדֵם. כְּמוֹ רוֹדָם בְּקָמָ״ץ, מִשָּׁם זָכָה לִהְיוֹת מֶלֶךְ, לְפִי שֶׁיָּרַד תְּחִלָּה לַיָּם. וְכֵן אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל: ״הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה״ (שמואל א טו:יז), וְתִרְגְּמוֹ יוֹנָתָן: ״שִׁבְטָא דְבִנְיָמִין עֲבַר בְּיַמָּא בְּרֵישׁ כָּל שְׁאָר שִׁבְטַיָּא״:

    שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם. מִתְקַנְּאִים בָּהֶם וְזוֹרְקִין בָּהֶם אֲבָנִים, וְכֵן שָׂרֵי זְבוּלוּן וְנַפְתָּלִי. וְכֵן אָמַר לוֹ: צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ (ס״א אינו). דָּבָר אַחֵר: (רִגְמָתָם – רִקְמָתָם, לְבוּשָׁן בִּגְדֵי וְכוּ׳) רִקְמָתָם לְשׁוֹן אַרְגָּמָן, כָּךְ חִבְּרוֹ מְנַחֵם:

    אבן עזרא

    שם בנימן צעיר במספר, כי היה הזמן קרוב לדבר פילגש בגבעה, או בעבור היותו קטן מכל הבנים.

    וטעם רודם הרודה שיש להם והמ"ם סימן במקהלות ובא בקמץ קטן תחת גדול, כמו: המעלם מים.

    ורגמתם כמו: שרים וככה רגם מלך וכבר הזכרתי זה הפסוק בתחלת המזמור.

    רד"ק

    שם בנימין. ויהודה היו בימי חזקיהו ששאר השבטים גלו בימי הושע בן אלה בשנת שש לחזקיה, ומה שאמר שרי זבולון שרי נפתלי. כי נשארו מועטים מפוזרים בארץ ישראל מעט כאן ומעט כאן:

    רגמתם. קיבוצם כלומר כי בירושלים נתקבצו כולם:

    בנימין צעיר רודם. שהיה צעיר השבטים:

    רודם. רודה היה בנימין באויבים ואע"פ שהיו הם חיל גדול מ"מ אלהים הכה אותם וישראל בזו הביזה. ומלת רודם בקמץ קטן תחת קמץ גדול:

    שם. ר"ל במקום הברכה והתהלה יהיו כל השרים והגדולים שבשבטים אלה ויברכו כולם השם במקהלות העם:

    מלבי"ם

    שם, (הם דברי השיר שאמרו), יציירו את העמים שהביאו שבי כאלו הביאו חיות המדבר פרים עם אבירים ונכנעו לפניהם עד שנער הצעיר שהוא בנימין רודם במקלו, ושרי יהודה א"צ למקל כי ירדו בה ע"י רגמתם, ע"י שישליכו עליהם צרור אבן, כמו שישליכו על הבהמה להטותה הדרך, וכן שרי זבולון ונפתלי:

    מצודת ציון

    צעיר. קטן:

    רודם. ענין ממשלה כמו רדה בקרב אויביך (לקמן קי) רגמתם. ענין השלכת אבנים:

29. (כט)צִוָּה אֱלֹהֶיךָ עֻזֶּךָ עוּזָּה אֱלֹהִים זוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ:

    מצודת דוד:צוה אלהיך. כבר צוה אלהיך העוז והחוזק אשר יבוא לך: עוזה אלהים זו. ר״ל העוז הזו הבא מאלהים אשר עשה על הים הנה זה בעצמו כבר פעלת לנו על הגאולה ההיא כי כל ענייני הגאולה שמורה ומוכנת:

    עוד פירושים על פסוק כט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

    רש"י

    עוּזָּה אֱלֹהִים וְגוֹ׳. עַכְשָׁיו חוֹזֵר הַמְשׁוֹרֵר לִתְפִלָּתוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל יָקוּם אֱלֹהִים וְיָפוּצוּ אוֹיְבָיו :עוּזָּה אֱלֹהִים וְהִתְגַּבֵּר, אֲשֶׁר כָּל אֵלֶּה פָּעַלְתָּ לָּנוּ:

    אבן עזרא

    צוה, עזך לנצח דוד וזה עזה כמו הגבורה אתה האלהים פעלת לנו והנה משקל עזה, כמו חקה.

    רד"ק

    צוה אלהים עוזך. כנגד ישראל בדרך כלל או כנגד חזקיהו. אמר הנס הזה שהיה לך על האויב אלהיך צוה אותו לפיכך הודו כולכם:

    זו פעלת. העזה זאת אתה פעלת לנו ועזה נכתב בוי"ו עם הדגש:

    מלבי"ם

    צוה, כן צוה אלהיך, כן צוה עזך, הוא צוה שיכנעו לפני עם ה', עוזה אלהים, אתה עוז אלהים! (מצייר העוז כעצם מופשט) זו פעלת אתה לנו, כי לא בכחנו עשינו את החיל, ור"ל זו פעלת לנו מהיכלך אשר הוא על ירושלים, שבהיכל שכן עוז ה', ולכן לך יובילו מלכים שי, השי שהביאו מלכים הוא שייך לך, ורמז עמ"ש (שמואל ב ח׳:י׳) שתועי מלך חמת שלח לדוד כלי כסף וכלי זהב על אשר הכה את הדרעזר ודוד הקדיש אותם לה':

30. (ל)מֵהֵיכָלֶךָ עַל־יְרוּשָׁלִָם לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי:

    מצודת דוד:מהיכלך. מכבוד היכלך אשר היא על ירושלים יהיה הסיבה אשר המלכים יביאו לך מנחה:

    עוד פירושים על פסוק ל: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    מֵהֵיכָלֶךָ עַל יְרוּשָׁלִָם. וּמִמַּה שֶּׁיִּרְאוּ הַמְּלָכִים כְּבוֹד הֵיכָלְךָ אֲשֶׁר עַל יְרוּשָׁלַיִם, יוֹבִילוּ לְךָ דּוֹרוֹן וְשָׁי:

    אבן עזרא

    מהיכלך הטעם כי מהיכלך הכ"ף לנכח דוד, עד המקומות הרחוקים תהיינה המנחות המובאות לך.

    רד"ק

    מהיכלך. כמשמעו כמו נורא אלהים ממקדשיך כלומר מהיכלך ששם שוכן הכבוד יצא על ירושלים העז שנוצלה מן האויב מה שלא נוצלו שאר ערי יהודה לפיכך יובילו מלכים שי שיכירו כי העז בא להם לישראל מכבוד ה' השוכן בתוכם לפיכך יובילו לך מלכים מנחה:

    מצודת ציון

    יובילו. יביאו:

    שי. תשורה כמו יובל שי לה׳ (ישעיהו י״ח:ז׳):

31. (לא)גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי־כָסֶף בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ:

    מצודת דוד:חית קנה. זה הו׳ ישמעאל הדומה לחיה הדר בין הקנים אשר ביער והמה עדה החזקה: מתרפס. נעשה מרמס ר״ל מוכנע וירוד בעבור רצוי הכסף כי מבלעדי הכסף אין לרצותו להכניע זדון לבו: בזר עמים. בזדון לבו מפזר עמים ובכל זמן חפצים במלחמה:

    עוד פירושים על פסוק לא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    גְּעַר חַיַּת קָנֶה. זֶה עֲמָלֵק שֶׁנִּמְשַׁל כְּחַיַּת יַעַר הַדָּר בֵּין הַקָּנִים (תהלים פ:יד):

    עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים. עַם שֶׁשָּׁמְנוּ וְעָשְׁתוּ כְּפָרִים אַבִּירִים בְּתוֹךְ שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁאֵינָם אֶלָּא כַּעֲגָלִים לְנֶגְדָּם:

    מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף. אֵינָם מִתְרַצִּים לְכָל אָדָם, אֶלָּא אִם כֵּן מְרַצֶּה לָהֶם מָעוֹת (פסחים קיח:):

    בִּזַּר עַמִּים. פִּזְּרוּ אֶת הַשְּׁבָטִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: ״אַף חֹבֵב עַמִּים״ (דברים לג:ג). וְתָמִיד קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּן, חֲפֵצִים לְהִלָּחֵם בָּנוּ:

    אבן עזרא

    גער כמו: הנני גוער לכם, שאין בו בית.

    חית קהלת חיתך ישבו בה.

    קנה החיה שהרמחים ארוכים, כמו הקנה וכן שם רמחים בלשון קדר.

    בעגלי עמים כמו: עדת אבירים, כמו: אבירי בשן פרות הבשן, והטעם כפול.

    גער בהם עד שיהיה כל אחד מהם מתרפס לפניך.

    ברצי כסף לתת מס, אמר שפזרו כל האנשים החפצים להלחם עמך.

    בזר כמו: ורכוש להם יבזור.

    וקרבות כמו: המלמד ידי לקרב.

    רד"ק

    גער ענין השחת והוא מקור בפלס שכב המלך ופירושו נגער חית קנה. או יהיה גער צווי במקום תי"ו אית"ן כלומר יובילו לך מלכים שי כשתגער בחית קנה:

    עדת אבירים. שבאו בעגלי עמים ושחת אותם עד שהנשאר בהם בא מתרפס לפניך ברצי כסף ופי' חתיכות כסף:

    בזר עמים קרבות יחפצו. כשפזר אותם עמים שהיו חפצים למלחמה:

    בזר. כמו פיזר והבי"ת והפ"א הם ממוצא אחת:

    חית. כמו עדת:

    קנה הוא הרומח כלומר עדת הרמחים שנלחמים ברמחים:

    בעגלי עמים. הם המלכים והשרים:

    מתרפס. כמו משתטח. דמה אותם לעגלים כמו סבבוני פרים רבים:

    מלבי"ם

    גער, ששלח לך, שי למען תגער חית קנה ועדת אבירים בעגלי עמים, שתועי שלח מנחה על שכבשו את אויביו שהיו כחית קנה הטורפים וכעדת אבירים הנוגחים בקרניהם מתרפס, ר"ל שתועי הוא מתרפס ומתכנע לפניך ברצי כסף אשר בזר ושלל מעמים אשר קרבות יחפצו, הביא לך מנחה מכסף שאסף משלל אויביו כדי שתגער חית קנה, שהוא על שהכה את חיל הדרעזר:

    מצודת ציון

    גער. ענין צעקת נזיפה:

    אבירים. חזקים:

    מתרפס. ענין רמיסה ברגליה רפסה (דניאל ז׳):

    ברצי. מל׳ רצוי:

    בזר. כמו פזר כי בומ״ף מתחלף וכן ורכוש להם יבזור (שם י״א):

    קרבות. מלחמות כמו ביום קרב (לקמן ע״ח):

32. (לב)יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים:

    מצודת דוד:יאתיו. אז הגדולים ממצרים יבואו עם תשורה לה׳ בהודאה: תריץ ידיו. הרגלים יהיו מריצים את הידים להביא בהם תשורה לה׳ (כי בריצת הרגלים גם הידים ירוצו בכללות הגוף):

    עוד פירושים על פסוק לב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים. וְאָז, כְּשֶׁתַּחֲרִיב אֶת עֲמָלֵק וְיָקוּם מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, יָבִיאוּ לְךָ דּוֹרוֹנוֹת מִמִּצְרַיִם וּמִכּוּשׁ. וּמְנַחֵם פָּתַר חַשְׁמַנִּים שֵׁם מְדִינָה יוֹשְׁבֵי חַשְׁמוֹנָה (במדבר לג:כט), וְהַפּוֹתְרִים פּוֹתְרִין אוֹתוֹ לְשׁוֹן דּוֹרוֹן:

    אבן עזרא

    יאתיו חשמנים סגנים כחשמונאי, וכוש תריץ ידיו בזהב:

    רד"ק

    חשמנים. הם הסגנים והגדולים כמו שנקרא מתתיה חשמונאי. כשבא סנחרב ממלחמת כוש ומצרים בא עם כל השבי ההוא לירושלי' וחנה על העיר ואותם שנצלו מן המגפה שבו לדת ישראל, וכן אמר הנה יאתיו השמנים מני מצרים ושי יביאו למקדש, וכן עדת כוש תריץ ידיו במנחה לאלהים. ואמר תריץ על הידים ואעפ"י שהרגלים הם הרצים, לפי שהידים הם המביאים את המנחה:

    מלבי"ם

    (לב-לג) יאתיו, וכן עוד יאתיו חשמנים ושרים ממצרים, וגם כוש הרחוקה מאד תריץ ידיו לאלהים, וכן כל ממלכות הארץ יבואו וישירו לה' ויזמרו לו, וכמ"ש בתחלת הענין שירו לאלהים זמרו שמו שכולם יכירו כח ה' ועזוזו, סלה סיום הענין: (חלק ד') לרוכב, מפני שסיים במה שהתחיל שירו לאלהים זמרו שמו, ושם אמר סולו לרוכב בערבות, שהוא מה שרכב במדבר להושיעם בדרך מלחמה שהוא דרך הטבע, אמר עתה (שירו) לרוכב בשמי שמי קדם, שהוא המנהיג הנהגה עליונה נסיית גבוהה ונעלה מן השמים שלנו הנוהגים הנהגה הסדורה הטבעית, כי הם שמי השמים המשפיעים על השמים והם קודמים להם בממלה הן הוא יתן בקולו קול עז שהוא גבוה מקול הטבעי:

    מצודת ציון

    יאתיו. יבואו כמו אתא בוקר (ישעיה כ״א):

    חשמנים. עניינו גדולים וחשובים וכן חשמונאי ובניו:

    מני. כמו מן:

    תריץ. מל׳ ריצה ורדיפה:

33. (לג)מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ אֲדֹנָי סֶלָה:

    מצודת דוד:שירו. כאשר ישבר שבט המכה:

    עוד פירושים על פסוק לג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    שִׁירוּ לֵאלֹהִים. שֶׁהֶרְאָם גָּדְלוֹ וְגָאַל אֶת עַמּוֹ:

    אבן עזרא

    ממלכות המביאות המס לדוד.

    רד"ק

    ממלכות הארץ. כי מכל הארצות היו שם:

34. (לד)לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי־קֶדֶם הֵן יִתֵּן בְּקוֹלוֹ קוֹל עֹז:

    מצודת דוד:בשמי שמי. בשמים אשר מעל השמים אשר ברא בימי קדם: הן יתן. הן הוא הנותן קול חזק להפחיד כל בני עולם:

    עוד פירושים על פסוק לד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

    רש"י

    הֵן יִתֵּן. הֵן נוֹתֵן:

    אבן עזרא

    לרוכב בקשור בי"ת דרך הבהמה אשר אני רוכב בה. והטעם שמי השמים.

    וטעם קדם יש לו סוד כנגד בני הדור ופעול יתן קול עוז.

    רד"ק

    לרוכב בשמי שמי קדם. כמו שמי השמים והוא הגלגל העליון המקיף הכל הנקרא ערבות. ואמר קדם מפני שהשמים ואישיהם הם עומדים מקדם מיום שנבראו ולא כן אישי הארץ:

    הן יתן בקולו קול עז. יתן על האויבים בקולו שהוא קול עז:

35. (לה)תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל־יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים:

    מצודת דוד:תנו עוז. אמרו שכל החוזק הוא לה׳ לבדו ובעבור ישראל הראה גאותו וכחו נראה בשחקים בהלוך כוכבים ומזלות אשר לא ישנו את תפקידם:

    עוד פירושים על פסוק לה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    אבן עזרא

    תנו פירש מה הוא הקול שהשם אמר: תנו עז, להודות בדיבור.

    על ישראל שהם סגולתו מכל הארץ עליהם תראה גאותו.

    ועוזו בשחקים כי משם יבוא העוז לישראל.

    רד"ק

    תנו עז. בדברים תנו לו העוז כי עוזו עשה לכם נקמה באויבים ולא בכחכם:

    על ישראל גאותו ועוזו בשחקים. וי"ו ההשואה כלומר כמו שנראה עוזו בשחקים כמו שנאמר השמים מספרים כבוד אל כן נראית גאותו על ישראל כי נלחם בעבורם באויבים בגאוה ובעוז:

    מלבי"ם

    תנו, אמנם הנהגה זו הנסיית לא ינהיג ה' רק בשביל ישראל כשהם ראוים לזה ע"פ מעשיהם, (לא כהנהגה הטבעיית שהיא קבועה תמיד), לכן אמר תנו עוז לאלהים שאתם תכינו א"ע במעשים טובים, שעי"ז תתנו לו עוז אל הנהגה זו הנעלה, כי על ישראל גאותו ועזו בשחקים, הנהגת ה' ע"ש הפלא והנסים, נקרא בכתבי הקדש בשם גאות ה', שבו יתגאה על הטבע ויתנשא עליה, והנהגה זו קבועה בשחקים שהם למעלה מן השמים והמערכת, הנה גאותו ועזו אשר בשחקים להנהיג הנהגה הנסיית הוא על ישראל שזה ינהיג רק בעבורם וכפי מעשיהם אם יזכו לזה ולכן תנו עוז לאלהים, ע"י מעשים טובים:

    מצודת ציון

    תנו. אמרו כמו נתנו לדוד רבבות (שמואל א י״ח:ח׳) ויתכן שהוא מלשון שם יתנו צדקות ה׳ (שופטים ה׳:י״א) שהוא ענין ספור:

36. (לו)נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים:

    מצודת דוד:ממקדשיך. מן הכבוד השוכן במקדש תבוא היראה לבני אדם כי משם יצאו כל הנפלאות: אל ישראל. חוזקן של ישראל הוא ומעולם נותן עוז וחוזק לעם הידוע הנבחר לו ובעבור זה יהיה אלהים ברוך:

    עוד פירושים על פסוק לו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ. מִמַּה שֶׁהֶחֱרַבְתּוֹ אַתָּה יָראוּי, אִם לְמִקְדָּשׁוֹ לֹא נָשָׂא פָנִים קַל וָחוֹמֶר לָרְשָׁעִים. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: אַל תִּקְרֵי מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֶלָּא מִמְּקֻדָּשֶׁיךָ, שֶׁכְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דִּין בַּצַּדִּיקִים מִתְיָרֵא וּמִתְעַלֶּה וּמִתְקַלֵּס, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ״ (ויקרא י:ג) ״וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי״ (שמות כט:מג) בְּמִיתַת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן (זבחים קטו:). וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ כָּל הַמִּזְמוֹר עַד בָּרוּךְ ה׳ יוֹם יוֹם עַל מַתַּן תּוֹרָה וְגֶשֶׁם נְדָבוֹת בְּמַתַּן תּוֹרָה וְחַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ. וַאֲנִי אֵין לִבִּי מִתְיַשֵּׁב לְאֻמָּן לְשׁוֹן יָשְׁבוּ בָהּ בִּלְשׁוֹן נִתְיַשְּׁבוּ בַּתּוֹרָה, וְהָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ אֵין מִתְיַשֵּׁב לְדָרְשׁוֹ עַל הַר סִינַי שֶׁהֲרֵי לֹא לְשִׁבְתּוֹ חֲמָדוֹ וְלֹא לִשְׁכֹּן בּוֹ לָנֶצַח, וְכָאן כְּתִיב יִשְׁכֹּן לָנֶצַח וְכֵן מַלְכֵי צְבָאוֹת פֵּרְשׁוּ כְּמוֹ מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת וְאֵין זֶה לְשׁוֹן הַמִּקְרָא:

    אבן עזרא

    נורא יהיה מורא אלהים בארץ ממקום המקדש, כדרך: ברוך ה' מציון. והנכון: כי בית המקדש בארץ מכוון כנגד בית המקדש בשמים, כמו: וזה שער השמים והוא סוד מכוסה, ובעבור שהזכיר: תנו עז לאלהים בדיבור שיודו שהוא בעל העוז, אמר שהעוז במעשה באמת, גם התעצומות השם יתן אותם לישראל והודו לשם, על כן ברוך אלהים.

    רד"ק

    אלהים ממקדשיך. היראה תבוא לבני אדם ממקדש, כי שם שוכן הכבוד ומשם יצאו הנפלאות בישראל, ואתה נורא בעבורם וכתוב ממקדשיך ביו"ד לשון רבים כי מקדש מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה שהוא כסא הכבוד ומפני זה נבחר המקום ההוא. או רבוי מקדשיך כי המקדש היה שלשה בתים אולם והיכל ודביר:

    לעם בקמ"ץ הלמ"ד מורה על הידיעה כלומר העם הידוע והוא ישראל שהוא עמו:

    ברוך אלהים. ועל דבר זה ראוי שנודה לו, ונאמר ברוך אלהים:

    מלבי"ם

    נורא אלהים ממקדשיך, אתה ישראל, דע כי ממקדשיך, מן הבהמ"ק שלך וממה שאתה מתקדש לפניו, אלהים הוא נורא, ר"ל שעל ידו ינהיג הנהגה נוראה שהיא הנהגה נורא נסיית למעלה מן הטבע שעל ידי הנהגה זו ייראו כולם מפניו, ומצד שהוא אל ישראל ומשגיח עליהם בהשגחה פרטית, הוא נותן עז ותעצומות לעם, העוז הזה נתן לישראל, כי הנהגה זאת יוצאת לרגלם וכפי בחירתם ומעשיהם ובידם ניתן העוז הזה למשול בשמים ובארץ ולדרוך על הטבע, ברוך אלהים על נפלאותיו וטובו:

    מצודת ציון

    ותעצומות. מל׳ עצמה וחוזק: