תהילים פרק ס״א

תהילים פרק ס״א עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ עַל־נְגִינַת לְדָוִד:

   עוד פירושים על פסוק א: רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רד"ק

   נגינת. אף על פי שהוא בפת"ח אינו סמוך אלא הוא כמו נגינה בה"א: והמזמור הזה אמרו דוד כשהיה גולה ובורח מפני שאול, או אמרו על לשון הגלות:

   מלבי"ם

   למנצח, במזמור זה רחש לבו דבר טוב, ויאמר כי בין בהיותו נרדף מפני שאול על צורי היעלים, ובין בעת הצלחתו שהגיע למלכות, אחת שאל ואחת בקש שישב תמיד בבית ה' לעבדו, כמ"ש למעלה (כ"ז) אחת שאלתי מאת ה' וכו' שבתי בבית ה' כל ימי חיי ונחלק לב' חלקים, חלק א' מה שהיה בימי עניו, וחלק ב' על ימי הצלחתו:

   מצודת ציון

   נגינת. שם כלי נגון:

2. (ב)שִׁמְעָה אֱלֹהִים רִנָּתִי הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי:

   עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   שמעה אלהים רנתי נגינת פיוט, והעד שהא סמוך שהוא נקוד בפתח.

   שמעה רנתי בגלוי ותפלתי בלב, כנגד חנה.

   רד"ק

   שמעה. הפסוק כפל ענין במלות שונות:

   מלבי"ם

   שמעה אלהים רנתי, הוא מה שמקונן בעת עניו בחלק הא' האזינה תפלתי, מה שמתפלל בימי הצלחתו בחלק הב': (חלק א') מקצה הארץ, בעת שהייתי בורח מפני שאול יושב מתחבא בקצה א"י, משם אליך אקרא בעטף לבי מרוב הצרות, בעת אשר תנחני בצור ירום ממני, שהוצרכתי לעלות על צורי היעלים הרמים להתחבאות שם, ואתה תנחני שם, יען כי היית מחסה לי, ולכן העלתני על צורים רמים מפני אויב, ואז אליך אקרא אגורה באהלך עולמים, היה עיקר תפלתי לא על הצלחת הזמן רק שאוכל לגור עולם באהל ה' ולחסות בצל כנפיו סלה סיום הענין: (חלק ב') כי, מעתה יספר כי גם אחר אשר נתת ירושת יראי שמך, ר"ל אחר שנתת לי המלוכה שהבטחתני שיהיה ירושה לזרעי בעת שיהיו יראי שמך, כמ"ש אם ישמרו בניך בריתי וכו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך, גם בעת ההיא שמעת לנדרי, הנדר שלי אמר אלה הדברים (יציין את הנדר כעצם מופשט מדבר בעד המלך):

3. (ג)מִקְצֵה הָאָרֶץ אֵלֶיךָ אֶקְרָא בַּעֲטֹף לִבִּי בְּצוּר־יָרוּם מִמֶּנִּי תַנְחֵנִי:

   מצודת דוד:מקצה הארץ. כשהיה נלחם עם ארם אמר כשאני בקצה הארץ רחוק מא״י כאשר לבי מעוטף בצרות אקרא אליך שתנחם אותי: בצור ירום ממני. ר״ל שאנצח מלכים החזקים ממני:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   מִקְּצֵה הָאָרֶץ. אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי רָחוֹק מֵאֲנָשַׁי שֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּחַ עַל אוֹיְבַי לַמִּלְחָמָה:

   אֵלֶיךָ אֶקְרָא בַּעֲטֹף לִבִּי. עֲלֵיהֶם. וְעַל מָה אֲנִי קוֹרֵא לְךָ? שֶׁתַּנְחֵנִי בְּצוּר – שֶׁהוּא רָם וְחָזָק מִמֶּנִּי:

   אבן עזרא

   מקצה הארץ שהוא רחוק מאהל ה' או הוא הטעם אע"פ שאני בקצה הארץ שהוא מקום שפל, בצור ירום ממני. והטעם: שיהיה רם ממני שם תנחני.

   רד"ק

   מקצה הארץ. אם על דוד, מארץ פלשתים ששהיה גולה שם. ואם על הגלות קורא כל אחד מישראל מארצו' הגלות:

   בעטף לבי. רבוי התפלה בצרה תקרא עטיפה:

   בצור. בצור שהוא רם ממני שלא אוכל לעלות שם:

   תנחני. אתה שם והצור הוא א"י, אם על דוד אם על גלות:

   מצודת ציון

   בעטוף. מלשון עטיפה ולבישה:

4. (ד)כִּי־הָיִיתָ מַחְסֶה לִי מִגְדַּל־עֹז מִפְּנֵי אוֹיֵב:

   מצודת דוד:כי היית. מעולם היית מחסה לי כמגדל חזק:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק

   אבן עזרא

   כי ותמיד היית למגדל עז על כן אתאוה אגורה ולהיותי חוסה בצל כנפיך באמת.

   רד"ק

   כי. פעמים רבות היית מחסה לי לפיכך אליך אקרא:

5. (ה)אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶּלָה:

   מצודת דוד:אגורה. וכ״כ אגורה באהליך עד עולם להיות נסתר בו מפני האויב והוא ענין מליצה: אחסה וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, רד"ק

   רש"י

   אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים. זַכֵּנִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא (בכורות לא:):

   רד"ק

   עולמים. זמנים ארוכים:

   ואהלך. הוא בית המקדש ואם על דוד אהל מועד:

6. (ו)כִּי־אַתָּה אֱלֹהִים שָׁמַעְתָּ לִנְדָרָי נָתַתָּ יְרֻשַּׁת יִרְאֵי שְׁמֶךָ:

   מצודת דוד:שמעת. מעולם שמעת לנדרי אשר נדרתי בעת הלחמי מול האויב כי נתקבל ברצון ונתת ארץ האויב להיות ירושת ישראל יראי שמך:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   נָתַתָּ יְרֻשַּׁת יִרְאֵי שְׁמֶךָ. הֶחֱזַרְתָּ עָרֵי יְרֻשָּׁתָם עַל יָדִי:

   אבן עזרא

   כי למ"ד לנדרי נוסף כמו השלישי לאבשלום. והטעם: שנדרתי נדר אם תמלא שאלתי לשכון באהליך.

   וטעם נתת ירושת שאדור בארץ ישראל שנתת ירושה ליראי שמך.

   רד"ק

   כי אתה שמעת. עבר במקו' עתיד וכן נתת והנדרים הם שהיה נודר דוד בהיותו גולה אם ישיבנו ה' יתב' אל א"י בשלום, ואם על הגלות גם כן שנודרים נדרים אם יעלם השם מהגלות:

   ירושת יראי שמך. אוהל מועד או בית המקדש הוא ירושת יראי ה' ונחלתם כלומר תתן ה' מתנה שאגור באהליך שהוא ירושת יראי שמך:

7. (ז)יָמִים עַל־יְמֵי־מֶלֶךְ תּוֹסִיף שְׁנוֹתָיו כְּמוֹ־דֹר וָדֹר:

   מצודת דוד:ימים. לזה גם עתה שמע לי ותוסיף ימים על הימים שאני בהם עתה ולא אמות ביד האויב ושנותי יהיו כשני כל הדורות והם שבעים שנה: מלך. על עצמו אמר וכן כי אין המלך יוכל אתכם (ירמיה ל״ח) וצדקיה אמר על עצמו:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף. אִם נִגְזַר עָלַי לָמוּת בָּחוּר, הוֹסִיף יָמִים עַל יָמַי, עַד שֶׁשְּׁנוֹתַי יִהְיוּ שִׁבְעִים שָׁנָה כְּמוֹ שְׁנֵי דֹר וָדֹר:

   אבן עזרא

   ימים הטעם שתבקש שתחיה שנים רבות שישב בבית השם לעבדו, כנגד עולמים.

   וטעם תוסיף כמו יראת ה' תוסיף ימים רק התי"ו לנכח השם.

   רד"ק

   ימים. אם על דוד אמר אמר זה על עצמו כי נמשח היה למלך ויתפלל על עצמו שיאריך יהיו ויוסיף לו ימים על הקצובים לו, ואם על הגלות:

   המלך. הוא מלך המשיח:

   כמו דור ודור. שני דורות:

   מלבי"ם

   ימים על ימי מלך תוסיף, אם תוסיף ימים על הימים הקצובים למלך לחיות, ומוסיף לאמר שנותיו כמו דור ודור, אם תאריך ימיו כ"כ, עד שכל שנה ושנה שקצוב לו לחיות יתארך כמו דור שהוא שבעים שנה, עד שאם קצוב לו לחיות עוד עשר שנים, יחיה עשר דורות שהם עשר פעמים שבעים, אני נודר כי ישב עולם לפני אלהים, שגם אם יחיה לעולם ישב תמיד לפני אלהים, יתמיד לשבת באהל ה' ולעבדו, חסד, ר"ל שישב לפני אלהים אשר מן והכין חסדו ואמתו לנצור את המלך, שלא ינצרוהו אנשי חיל ושומרי הסף רק חסד ה' ואמתו המה ינצרוהו, כמ"ש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וכו' כי יצפנני בסוכו וכו', כ"ז דברי נדריו, עתה יאמר המשורר כן אזמרה שמך לעד, כפי דברי הנדר כן אזמרה שמך לעד ע"י שאשלם נדרי בכל יום ויום, שאשב בכל יום בבית ה' ושם אזמרה שמך ואהללך תמיד:

8. (ח)יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ:

   מצודת דוד:לפני אלהים. בבה״מ מבלי לכת לארץ העמים להלחם בם: חסד ואמת. חסדי המקום ואמיתת הבטחתו יהיה מזומן לשמרו מן האויב מבלי מלחמה:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   יֵשֵׁב. הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים:

   חֶסֶד וֶאֱמֶת. שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהֶם, יִהְיוּ מְזֻמָּנִים לְנָצְרוֹ:

   מָן. הַזְמָנָה, כְּמוֹ ״וַיְמַן ה׳ קִיקָיוֹן״ (יונה ד:ו):

   אבן עזרא

   ישב, מן על משקל צו את בני ישראל ותחסר מלת אשר, כמו עם לבבכם שלם ורבים כמוהו, וככה הוא חסד ואמת מנה שיצרוהו, כמו: וימן ה'.

   רד"ק

   ישב. כל ימי חייו ישב לפני אלהי' כלומר מתעסק ביראת האלהים ובחכמה:

   מן. מנה לו חסדך ואמתך שישמרו אותי:

   מצודת ציון

   מן. ענין הזמנה כמו וימן (יונה ב׳):

9. (ט)כֵּן אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ לָעַד לְשַׁלְּמִי נְדָרַי יוֹם יוֹם:

   מצודת דוד:כן. ר״ל כמו שאני מזמר כאשר אנצח המלחמה כן אזמר לעד כאשר לא תבוא עלי מלחמה כלל: לשלמי. בעת אשלם נדרי בכל יום אזמר אז לשמך כי מוטב לי לדור נדרים בכל יום עד שלא באה עלי המלחמה מלדור בעת המלחמה שאנצל מן האויב ולנצח אותו:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   כֵּן אֲזַמְּרָה. כְּמוֹ שֶׁתֵּיטִיב לִי, כֵּן אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ, לִהְיוֹתִי מְשַׁלֵּם נְדָרַי יוֹם יוֹם:

   אבן עזרא

   כן וכמו זה המזמור אזמרה שמך לעד ואשלם נדרי כל היום.

   רד"ק

   כן. בעושתך לי זה ששאלתי שאשלם נדרי יום יום בארץ ישראל כן אזמרה שמך על טובות שעשית: