תהילים פרק ס׳

תהילים פרק ס׳ עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)לַמְנַצֵּחַ עַל־שׁוּשַׁן עֵדוּת מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד:

   מצודת דוד:עדות מכתם. המזמור הזה היה אהוב לו כעדי מכתם פז: ללמד. עשוי ללמד דעת את העם איך הכל בא בהשגחה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   עַל שׁוּשַׁן עֵדוּת מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד. (תוספת מִכְתָּם לְשׁוֹן ״כֶּתֶם פָּז״ (שיר השירים ה:יא) דָּבָר חָמוּד, וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ עַל דָּוִד שֶׁהָיָה מַנְהִיג עַצְמוֹ כְּמָךְ וְתָם אֲפִלּוּ בְּמַלְכוּתוֹ וְאַגָּדָה אַחֶרֶת שֶׁהָיְתָה מַכָּתוֹ תַמָּה שֶׁנּוֹלַד מָהוּל עד כאן ס״א אינו) מִכְתָּם לְדָוִד עַל עֵדוּתָן שֶׁל סַנְהֶדְרִין שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְשׁוֹשַׁנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ״שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר וְגוֹ׳״ (שיר השירים ז:ג) ״סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים״, כְּשֶׁנִּצְרַךְ שֶׁיְּלַמְּדוּהוּ מַה יַּעֲשֶׂה כְּשֶׁנִּלְחַם עִם אֲרַם נַהֲרַיִם וְשָׁלַח אֶת יוֹאָב עֲלֵיהֶם, אָמְרוּ לוֹ לְיוֹאָב וְלֹא מִבָּנָיו שֶׁל יַעֲקֹב אַתֶּם הֵיכָן הִיא הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לְלָבָן ״עַד הַגַּל הַזֶּה״ (בראשית לא:נב), וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לְּהָשִׁיב, בָּא לוֹ אֵצֶל דָּוִד אָמַר לְדָוִד כָּךְ אָמְרוּ לִי בְּנֵי אֲרָם בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת סַנְהֶדְרִין אָמְרוּ לָהֶם וְלֹא הֵם עָבְרוּ תְּחִלָּה אֶת הַשְּׁבוּעָה שֶׁאָמַר (במדבר כג:ז) ״מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב״, וְעוֹד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם (שופטים ג:ח) אֲרַמִּי הָיָה:

   אבן עזרא

   למנצח על שושן עדות על טעם פיוט תחלתו שושן עדות. ויש אומרים: כי שושן שם כלי ניגון ויפרש עדות כמו: עדי, וכמוהו: את הנזר ואת העדות.

   וטעם ללמד שצווה שילמדוהו המשוררים, להזכיר תמיד חסד השם שגברה ידו במלחמה אחר שנחלש.

   מלבי"ם

   למנצח, המזמור הזה הוסד על המלחמות שהיה לדוד עם ארם נהרים וארם צובה ואדום ביחד, כמו שנזכר בשמואל-ב ח' (ושם בארתי הסתירה שיש מכאן לס' שמואל ע"ש) וכפי הנראה פרצו האויבים תחלה בערי ישראל ושבו שבי בעיר שכם ובעמק סוכות, וזה היה סבה שהתעוררו גלעד ומנשה שבעבר הירדן שהיו סמוכים להר אפרים (כמ"ש שמואל ב', י"ח ו') ובאו לעזור לאפרים ששכם היה בגבולם ונצחו את האויבים:

   מצודת ציון

   שושן. שם כלי נגון עשויה בתמונת שושן:

   עדות. ענין קשוט ועדי וכן את הנזר ואת העדות (מ״ב י״א):

2. (ב)בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת־אֲרַם צוֹבָה וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת־אֱדוֹם בְּגֵיא־מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף:

   מצודת דוד:בהצותו. כשנלחם עם ארם: וישב יואב. כשהיה דוד נלחם עם ארם יצא אדום לעזור לארם ושב יואב מן המערכה ללכת לקראת אדום לבל יעבור להתחבר עם ארם וערכו עמו מלחמה והכה יואב בהם:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   בְּהַצּוֹתוֹ. כְּמוֹ ״בְּהַצּוֹתָם עַל ה׳״ (במדבר כו:ט), שֶׁנִּלְחַם בָּהֶם עַל שֶׁעָזְרוּ לִבְנֵי עַמּוֹן:

   וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם וְגוֹ׳. שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֶלֶף הַכְּתוּבִים בִּמְלָכִים (שמואל ב ח:יג) וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א יח:יב) הָרַג אֲבִישַׁי פַּעַם רִאשׁוֹנָה, שֵׁשֶׁת אֲלָפִים, וְיוֹאָב שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף, כְּשֶׁשָּׁב מֵהַכּוֹת אֶת אֲרָם:

   אבן עזרא

   בהצותו כמו: בהצותם על ה'.

   את ארם נהרים יש אומרים: בהחריבו מגזרת ערים נצים.

   וטעם וישב יואב לאות כי נחלש דוד ואחרי כן החליש יואב את ארם.

   רד"ק

   בהצותו. בהלחמו:

   את ארם נהרים. את זה נקוד סגו"ל והוא במאריך בלא מקף והוא שלא כמנהג:

   בגיא מלח שנים עשר אלף. ובס' שמואל אומר שמנה עשר אלף ובדה"י אומר הכה את אדום בגיא המלח שמנה עשר אלף, נראה שמלחמת אדום היתה כשהיתה מלחמת ארם כי כן כתוב בהצותו את ארם נהרים וישב יואב ויך את אדום ומאדם ומאדום נפלו שמנה עשר אלף ואמר בספר שמואל ארם ור"ל ואשר עמהם והם אדום. ובאומרו בדה"י אבישי עשה המלחמה תחילה והכה בהם שמנה עשר אלף ובזה הספר אמר יואב ואמר שנים עשר אלף, אבישי עשה המלחמה תחלה והכה בהם ששת אלפים ואח"כ יואב הכה בהם י"ב אלף וזהו שאמר וישב יואב כלומר שב אח"כ יואב אחר אבישי ולפי שהיה אבישי תחילת המלחמה זכר כל י"ח אלף על שמו ובספ' שמואל זכר המלחמה בשם דוד כי הוא העיקר:

   מצודת ציון

   בהצותו. ענין ריב ומלחמה כמו בהצותם על ה׳ (במדבר כ״ז):

3. (ג)אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ אָנַפְתָּ תְּשׁוֹבֵב לָנוּ:

   מצודת דוד:פרצתנו. ר״ל כמו עיר שנפרץ חומתה אז באים לתוכה מכל רוח כן באה המלחמה עלינו מכל צד: אנפת. הנה עד עתה כעסת עלינו ומעתה העמד אותנו בהשקט ומנוחה:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ. כְּשֶׁנָּפְלָה אֱדוֹם בְּיָדוֹ, צָפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲתִידִים אֲדוֹמִיִּים לִמְשֹׁל בְּיִשְׂרָאֵל וְלִגְזֹר בְּיִשְׂרָאֵל גְּזֵרוֹת רָעוֹת. עָמַד וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים עַל שִׁעְבּוּד הַגָּלֻיּוֹת. הַרְבֵּה צָרוֹת סָבַלְנוּ בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים מֵאוֹיְבֵינוּ סָבִיב:

   אָנַפְתָּ. קָצַפְתָּ עָלֵינוּ, מֵעַתָּה תְּשׁוֹבֵב רְצוֹנְךָ עָלֵינוּ:

   אבן עזרא

   אלהים זנחתנו טעם זנחתנו שלא נוצח עד עתה במלחמה, וככה פרצתנו. וכבר הזכרתי כי כח השם הפועל בעבר ועתיד כי תקרנה קורות במלחמה, וככה אנפת - אנף תשובב לנו.

   רד"ק

   אלהים. כשהלך הדרעזר מלך צובא ולקח מא"י הסמוך לפרת לפיכך אמר זנחתנו פרצתנו שפרץ מלך ארם בארצינו ואין זה אלא שאתה זנחתנו אנפת בנו ואתה תשובב לנו תשוב אלינו ברחמיך:

   מלבי"ם

   אלהים זנחתנו, מה שזנחתנו תחלה ושבנו אחור מני צר ופרצתנו שהאויב פרץ בנו פרצות, בזה אנפת ר"ל כלית חרון אפך עלינו, ועי"כ תשובב לנו שבט לעשות חיל, ע"ד אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני:

   מצודת ציון

   זנחתנו. עזבתנו:

   פרצתנו. מל׳ פרצה:

   אנפת. מלשון אף וחמה:

   תשובב. ענין הנחה והשקט:

4. (ד)הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי־מָטָה:

   מצודת דוד:הרעשתה. הנה הרעשתה ארצנו ובקעת אותה עתה רפא נא שבריה כי נטה לעפר ובתכלית השפלות:

   עוד פירושים על פסוק ד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   הִרְעַשְׁתָּה. אַרְצֵנוּ בְּכַמָּה גְּיָסוֹת:

   פְּצַמְתָּהּ. שָׁבַרְתָּ אוֹתָהּ, וְרָאִיתִי בְּדִבְרֵי דוּנָשׁ שֶׁהוּא לְשׁוֹן עֲרָבִי, אֲבָל לֹא פֵּרֵשׁ אוֹתוֹ. וּבִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן פֵּרְשׁוֹ לְשׁוֹן קְרִיעָה, וּרְאָיָה הֵבִיא לַדָּבָר: ״וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי״ (ירמיהו כב:יד) מְתֻרְגָּם: ״וּפְצִים״. אַךְ אֲנִי אוֹמֵר: ״וּפְצִים״ שֶׁתִּרְגֵּם יוֹנָתָן – לְשׁוֹן תִּקּוּן חַלּוֹן הוּא, כְּכָל הַפְּתָחִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פְּצִימִין (מנחות לד.):

   רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִּי מָטָה. לְשׁוֹן רְפוּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בְּהֵ״א. הַרְבֵּה תֵּיבוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת כֵּן:

   כִּי מָטָה. לְשׁוֹן שִׁפְלוּת:

   אבן עזרא

   הרעשתה ארץ ישראל בשומעם כי נחלש דוד כמו הרעש.

   פצמתה אין רע לו וטעמו כענין מקומו, וה"א רפה תחת אל"ף, כי אותיות אהו"י מתחלפים.

   כי מטה במוט הרים.

   רד"ק

   פצמתה. הוא ענין פתיחה ובקיעה ובעת הרעש תפתח הארץ ותבקע, ודימה כבוש הערים מא"י כאלו רעשה הארץ ונבקעה אתה הוא שפצמתה ואתה תרפה שבריה:

   כי מטה. לנפול ולהיותם הפוכה אם לא תעמידנה אתה ונכתב רפה בה"א במקום אל"ף:

   מלבי"ם

   הרעשת מה שהרעשת את הארץ ופצמת אותה, זה היה סבה לרפאות שבריה במה שמטה מאד, כי תכלית ירידתם היתה התחלת הצלחתם:

   מצודת ציון

   פצמתה. ענין בקיעה ובדרז״ל בין פצים לחבירו (שבת פ״ב):

5. (ה)הִרְאִיתָה עַמְּךָ קָשָׁה הִשְׁקִיתָנוּ יַיִן תַּרְעֵלָה:

   מצודת דוד:הראית. עד הנה הראית לעמך נפילה קשה והשקיתנו יין תרעלה המטמטם את הלב לרוע תכונתו והוא משל על מרבית הצרות:

   עוד פירושים על פסוק ה: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יַיִן תַּרְעֵלָה. הָאוֹטֵם אֶת הַלֵּב וְעוֹטְפוֹ. רַעַל לְשׁוֹן עֲטִיפָה הוּא, כְּמוֹ ״וְהַבְּרוֹשִׁים הָרְעָלוּ״ (נחום ב:ד). וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה: מָדִיּוֹת רְעוּלוֹת (שבת ו:ו):

   אבן עזרא

   הראית גם זה בכח הפועל הראית עמך - מראה קשה והיינו כשותים יין התרעלה, ודרך השקיתנו יין תרעלה כמו ספר המקנה, וככה זה יין תרעלה סמוך.

   רד"ק

   הראית. כשנצחונו אויבינו באו בארצינו כאלו הקשיתנו יין תרעלה והנה חסר הנסמך כי המשפט יין יין התרעלה:

   מלבי"ם

   (ה-ו) הראית, מה שהראית עמך קשה, זה היה הסבה שבזה נתתה ליראיך נס להתנוסס ולהתקבץ למלחמה וזה עשית מפני קושט, להראות אמתך קושט ואמת סלה סיום הענין:

   מצודת ציון

   תרעלה. מל׳ ערל ואטום כמו ערלה אזנם (ירמיה ו׳):

6. (ו)נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה:

   מצודת דוד:נתתה. מעתה תתן ליראיך הרמה להתרומם בעולם: מפני קשט סלה. ובעבור לאמת לעולם דבריך שאמרת להושיע עמך בשלום על אדמתם:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס. נִסְיוֹנוֹת שֶׁל צָרוֹת הַרְבֵּה:

   לְהִתְנוֹסֵס. לִהְיוֹת מְנֻסִּים בָּהֶם, אִם יַעַמְדוּ בְּיִרְאָתֶךָ:

   מִפְּנֵי קֹשֶׁט. לְקַשֵּׁט מִדּוֹתֶיךָ בָּעוֹלָם, שֶׁכְּשֶׁתִּתֵּן לָהֶם הַטּוֹבָה לֹא יְהַרְהֲרוּ הָאֻמּוֹת אַחֲרֶיךָ, אֶלָּא יְקַשְּׁטוּ דִּינֶיךָ וְיֹאמְרוּ: יָפֶה הֵיטִיב לָהֶם, כִּי הֵם עָמְדוּ לוֹ בְּכַמָּה נִסְיוֹנוֹת:

   אבן עזרא

   נתתה בימים שעברו הרימותנו בעבור אמונתינו.

   רד"ק

   נתתה. כמו תתן:

   להתנוסס. להתגדל על אויבינו להרים נסנו עליהם:

   מפני קושט סלה, מפני אמיתך שאמרת להושיב עמך על אדמתם בשלום:

   מצודת ציון

   נתתה. כמו תתן עבר במקום עתיד ורבים כמוהו:

   נס להתנוסס. מל׳ נס וכלונס והוא ענין הרמה והגבהה כנס הגבוה:

   קושט. ענין אמת ותמים כמו קושט אמרי אמת (משלי כ״ב:כ״א):

7. (ז)לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי:

   מצודת דוד:למען יחלצון. בכדי שישראל ידידיך יהיו נחלצין מהצרות לזאת הושיעה לי בימינך וענני:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   יֵחָלְצוּן. יִנָּצְלוּ מֵרָע:

   הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ. אֲשֶׁר הֲשִׁיבוֹתָ אָחוֹר (איכה ב:ג) בְּהִתְחַזֵּק אוֹיְבֵיהֶם עֲלֵיהֶם:

   וַעֲנֵנִי. כִּי אִם תַּעֲנֵנִי יֵחָלְצוּ הֵם, שֶׁאֲנִי נִלְחָם בִּשְׁבִילָם:

   אבן עזרא

   למען תחסר אות בי"ת. ורבי משה אמר: כי הימין הוא הפועל דרך משל, הפך: ותושע לי זרועי.

   רד"ק

   למען. האויבים חושבים כי ימינך אינה יכולה להצילנו מידם וכאלו ימינך אינה יכולה לפיכך הושיעה ימינך כדי שיחלצו ידידיך ועננו בתפלה זאת:

   מלבי"ם

   למען, אחר ההצעה הזאת אומר, למען יחלצון ידידיך, שישראל ידידיך יחלצון חלוצי צבא למלחמה נגד האויב, אני מבקש הושיעה ימינך, שתושיע להם ע"ד הפלא והנס, שזה מיוחס לימין ה' עושה חיל, וענני:

   מצודת ציון

   יחלצון. ענין שליפה והוצאה:

8. (ח)אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד:

   מצודת דוד:דבר בקדשו. ברוח קדשו דבר ע״י נביאיו אשר אעלוז ואשמח במלכותי ואמשול ממשל רב: אחלקה. מקומות אלה אחלק לישראל ואמדד להם לחלקים:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ. שֶׁיְּקַבֵּץ הַגָּלוּת וְזַרְעוֹ יִמְשְׁלוּ בָהֶם (ס״א אינו). דָּבָר אַחֵר: אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ שֶׁאֶהְיֶה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם:

   אֶעְלֹזָה. בִּישׁוּעָתוֹ. בְּפֵרוּשׁ אַחֵר מָצָאתִי: אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ לְעָזְרֵנִי, כְּדִכְתִיב (שמואל ב ג:יח) ״כִּי בְיַד דָּוִד עַבְדִּי אוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל״:

   אֲחַלְּקָה שְׁכֶם. אֲחַלֵּק לָהֶם שְׁכֶם בְּנִכְסֵי אוֹיְבֵיהֶם:

   וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד. סֻכּוֹת זֶה אֵינִי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה אֻמָּה הִיא. לֹא יָדַעְתִּי סֻכּוֹת שֶׁבָּאוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁנָּסְעוּ יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס (שמות יב:לז) הֵיכָן הוּא. וּבְפֵרוּשִׁים אֲחֵרִים מָצָאתִי אֲחַלְּקָה שְׁכֶם, אַחֲזִיר לָהֶם נַחֲלַת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד, כְּשֶׁאֲחַלְּקֵהוּ לְיִשְׂרָאֵל. שְׁכֶם וְסֻכּוֹת בִּקְצֵה אֶרֶץ כְּנַעַן הָיָה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ תְּחִלַּת בִּיאָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב לָאָרֶץ דֶּרֶךְ סֻכּוֹת שְׁכֶם (בראשית לג:יז-יח). דָּבָר אַחֵר: וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד, סֻכּוֹת לְשׁוֹן צוּרוֹת וְדִמְיוֹנוֹת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאֵת סֻכּוֹת בְּנוֹת״ (מלכים ב יז:ל):

   אֲמַדֵּד. אֲנִי מוֹדֵד אֶת צוּרָתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ב:ח): ״שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת״ (ס״א אינו):

   אבן עזרא

   אלהים כמה טעמים הזכרתי כי כח שם הפועל בעבר גם בעתיד וככה זה, אלהים דבר בקדשו - בדבר קדשו בדרך נבואה לשמואל שממלכתי תעמוד על ישראל לא כממלכת שאול.

   וטעם שכם היא העיר וככה סוכות.

   וטעם אחלקם שלעולם תהיה בחלקו ואפקיד עליה פקידי.

   רד"ק

   דבר ברוח קדשו. להיות ממלכת ישראל לי:

   ואעלזה. בממלכתי:

   אחלקה שכם. יאמר המקומות האלה לפי שהיו בחלק אפרים ולפי שהמליך אבנר איש בושת בן שאול בארץ הגלעד לפיכך אמר אלהים דבר בקדשו כי על ישראל אמלוך וכן עשה שהמליכני על הכל:

   אחלקה ואמדד. ר"ל שהכל יהיה ברשותו:

   מלבי"ם

   אלהים, לעומת שאמר וענני יספר מענה אלהים, אלהים דבר בקדשו ואמר לנו, אעלזה אחלקה שכם, עת שאחלק עיר שכם ואמדד עמק סכות, ר"ל מה שהאויבים כבשו עיר שכם וחלקו שללה ביניהם ומדדו אדמת עמק סוכות לירש אותה, בזה אעלזה ואשמח כי עי"ז:

   מצודת ציון

   שכם. סכות הם שמות מקומות:

9. (ט)לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי:

   מצודת דוד:לי גלעד. כי ראה ברוה״ק שבימי רחבעם יוחלק מלכות ישראל ואמר בימי יהיו כולם תחת ממשלתי: מעוז ראשי. חוזק לראשי לשמרני מן האויב: מחוקקי. יהיו שרים שלי ונכנעים אלי:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   לִי גִלְעָד. לִמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם:

   מְחֹקְקִי. שָׂרִים שֶׁלִּי. מְחוֹקֵק לְשׁוֹן שְׂרָרָה, שֶׁמְּחוֹקֵק וְשׁוֹלֵחַ סְפָרִים וּמְצַוֶּה, כְּמוֹ ״לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו״ (בראשית מט:י) (ס״א אינו):

   אבן עזרא

   לי טעם שכם וסוכות שהם ליוסף, על כן גלעד ומנשה ואפרים בעבור היות בית יוסף בצפון ארץ ישראל ויהודה בנגב, וכן כתוב יהודה יעמד על גבולו מנגב.

   ומעוז סמוך ולא תשתנה בעבור היותו מפעלי הכפל.

   רד"ק

   מנשה. זכר אפרים כי הם כל ישרא זולת שבט יהודה וטעם יהודה מחוקקי כי המלך יקרא מחוקק, והמלכות מיהודה הוא כלומר יהודה שלי בכל עת, והואיל וה' יתעלה הוליכני על כל ישראל הצילם על ידי מיד שוסיהם:

   מלבי"ם

   לי גלעד ולי מנשה ואפרים, יתקבצו גלעד ומנשה ואפרים לי לעזרתי, והתאזרו לצאת לקראת (נזקש) [האויב] ומעוז ראשי יהיה יהודה מחוקקי, כי התחברו כולם אל דוד לצבא, ועי"כ:

   מצודת ציון

   מחוקקי. כן יקראו השרים ע״ש שהם נותנים החוקים וכן ומחוקק מבין רגליו (בראשית מ״ט:י׳):

10. (י)מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל־אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרֹעָעִי:

    מצודת דוד:מואב סיר רחצי. ר״ל אעשה עמהם כל תשמישי כרצוני כקדרה המוכן לרחוץ בו אשליך נעלי. אשים ברגליהם לסגרם בהם: עלי פלשת התרועעי. בעבורי יריעו פלשתים תרועת מלך ותהיה התרועה למעני לקבל עליהם עול מלכותי:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    מוֹאָב סִיר רַחְצִי. אֶשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּסִיר שֶׁל נְחוֹשֶׁת הַמּוּכָן לִרְחוֹץ בּוֹ:

    נַעֲלִי. מַסְגֵּר שֶׁלִּי:

    עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרֹעָעִי. הִתְחַבְּרִי עַל מֶמְשַׁלְתִּי לִהְיוֹת מְשֻׁעְבָּדִים לִי, כִּי גַת מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְכֵן עַזָּה (שמואל א ו:יז), שֶׁכְּבָשָׁן דָּוִד:

    אבן עזרא

    מואב ארחץ ארצם כמו סיר, הנה מצאנו פה עלי פלשת התרועעי הפוך. ור' משה הכהן פירש בו: הנה על אדום שהוא חזק אשליך נעלי חשבי אתה פלשת שהתרועעי עלי כדרך: שמח בחור בילדותיך, בואו בית אל.

    רד"ק

    סיר רחצי. כלי תשמישי יהיה שאעשה בהם כרצוני ופי' סיר הכלי שישפוך אדם בו מי רחיצת הכלים לפיכך אמר סיר רחצי לא סיר שמבשלין בו:

    אשליך נעלי. שיהא מרמס רגלי ובכלל אדום היה ארם ואע"פ שלא זכרו כי ביחד היו במלחמה:

    עלי פלשת התרועעי. דרך גיזום כלומר ותראה מה יקרה באחרית, או דרך לעג כיון שהכניעם אמר התרועעי כמו שהיית עושה בתחילה לא תעשה כי כבר נכנעת תחתי וזהו שאמר במזמור הדומה אשר בספר החמישי עלי כפשת אתרועעי היא התרועעה מתחילה אבל עתה אתרועעה אני עליה:

    מלבי"ם

    מואב סיר רחצי, יהיו עבדים לי להשתמש בהם כמו בכלי הרחיצה, כי סימן העבד הוא חליצת נעל רבו והולכת כליו לבית המרחץ כמו שאמרו חז"ל ומואב ישמשו לרחיצה ועלי אדום אשליך נעלי, שזה סימן שיהיו עבדי, עלי פלשת התרועעי התחברי אלי, כי את פלשת לא הכריע לעבדים רק שחדלו להלחם אתו מי, מזה מביא ראיה שה' לא עזבם גם בתחילה, ומה שהניח שיכבש האויב את שכם ועמק סוכות היה לטובתם כדי שעי"כ יפלו בידם מואב ואדום ופלשת, כי הלא מי יובילני עיר מצור, איך כבשתי את עיר בצרה אשר באדום שהיתה עיר מצור, וגם מי נחני עד אדום, הלא גם להגיע עד שם לא היה אפשר בדרך הטבע, והיה רק בישועת אלהים:

    מצודת ציון

    סיר. קדרה:

    נעלי. מל׳ מנעול העשוי לסגור בו כמו מנעוליו ובריחיו (נחמיה ג׳):

    עלי. בעבורי:

    התרועעי. מל׳ תרועה:

11. (יא)מִי יֹבִלֵנִי עִיר מָצוֹר מִי נָחַנִי עַד־אֱדוֹם:

    מצודת דוד:מי יובילני. מי המביא אותי אל עיר מבצר לכבוש אותה ולבוא בתוכה ומי הוא אשר נחני עד אדום להכניע:

    עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    מִי יוֹבִלֵנִי עִיר מָצוֹר. אוֹ לְעִיר מִבְצָר לִכְבּוֹשׁ אֶת בָּצְרָה אִם לֹא אַתָּה תַּעֲזֹר אוֹתִי עַל מִבְצְרֵי אֱדוֹם מִי יֹבִילֵנִי וּמִי יַנְחֵנִי עֲלֵיהֶם, בְּפֵרוּשִׁים אֲחֵרִים מָצָאתִי כֵּן עַל מִבְצְרֵי אֱדוֹם אֲשֶׁר נָחִיתִי עַתָּה עֲלֵיהֶם:

    אבן עזרא

    מי הייתי מחשב מי יובילני לעיר אדום שהיתה במצור אף אני הייתי משיב לנפשי, יעשה זה השם שנחני עד אדום והנה מחשבתי נהפכה, בעבור הלא אתה אלהים זנחתנו. והטעם: מה יעשו צבאותינו אם לא תצא עמהם.

    רד"ק

    עיר מצור. כמו עיר מבצר:

    מי יובילני. לערי הגוים האלה המצורות אשר כבשתי עד אשר נכנעו תחתי בפלשתים ובמואב ובאדום:

    מי נחני עד אדום. להכניעה תחתי מי עשה זה האל יתב' זהו שאמר:

    מצודת ציון

    יובילני. ענין הבאה כמו לרקמות תובל למלך (לעיל מ״ה):

    מצור. מבצר חזק שאין לכבשו מבלי מצור:

    נחני. ענין הנהגה:

12. (יב)הֲלֹא־אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא־תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ:

    מצודת דוד:הלא אתה אלהים זנחתנו. הלא כ״ז ממך אלהים אשר עד הנה זנחתנו ולא יצאת בצבאותינו ר״ל כמו מה שהיינו מאז בצרה היה בעבור אשר זנחתנו וכו׳ כן התשועה באה ממך ולא בדרך מקרה:

    עוד פירושים על פסוק יב: רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

    רש"י

    וְלֹא תֵצֵא. וְאֵינְךָ יוֹצֵא:

    רד"ק

    הלא אתה שזנחתנו. קודם לכן בהתגברם עלינו ולא היית יוצא בצבאותינו, עתה כשרצית בנו נתת אותם תחתינו כי איך הי' בנו כח לכבוש הגזים האלה ואנחנו מעט והם רבים אם לא בעזרתך:

    מלבי"ם

    (יב-יג) הלא מזה מבואר נגלה, כי מה שאתה אלהים זנחתנו תחלה ולא תצא אלהים בצבאותינו, זה היה לטובתנו, כדי הבה לנו עזרת מצר, כדי שתכין לנו בזה עזר נגד הצר, שע"י שזנחתנו תחלה הוא היה ההכנה אל העזר שבא לבסוף וגם שבזה הראית לנו כי שוא תשועת אדם, רק באלהים נעשה חיל, שעל ידי זה ראינו שבלא עזר אלהי אין לנו תשועה, ולא נושע ברוב חיל רק באלהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו ולא כחנו ועוצם ידינו עשו זאת:

    מצודת ציון

    זנחתנו. עזבתנו:

13. (יג)הָבָה־לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם:

    מצודת דוד:הבה. אתה תן לנו עזרת מצר אבל תשועת אדם היא שוא ואין בה תועלת:

    עוד פירושים על פסוק יג: אבן עזרא, רד"ק

    אבן עזרא

    הבה תן, תי"ו עזרת תחת ה"א, כמו: ושבת לנשיא או הוא חסר ה"א. והטעם: עזרתה.

    ושוא תשועת אדם כנגד צבאותינו.

    רד"ק

    הבה. וכמו שעזרתנו עד הלום כן תעזרנו מכל צרה שתזמן כי תשועת אדם שוא היא:

    ועזרת. בתי"ו כמו בה"א כי תבא תי"ו שלא בסמיכות לפעמים:

14. (יד)בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה־חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ:

    מצודת דוד:באלהים. בעזרת אלהים נעשה גבורה להתחזק על שונאיך והוא הוא הרומס צרינו:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

    רש"י

    יָבוּס. יִרְמוֹס:

    אבן עזרא

    באלהים מתנבא ברוח הקדש, שהוא ינצח באחרונה.

    רד"ק

    באלהים נעשה חיל. אם אויבי רבים נעשה חיל וצבא באלהים:

    יבוס. כמו בוסו בטיט חוצות:

    מצודת ציון

    חיל. כח ואומץ:

    יבוס. ענין דריכה ורמיסה: