תהילים פרק ל״ה
- מספר פסוקים: 28
- תהילים יומי: בחלוקה החודשית נקרא ביום ו׳ לחודש · בחלוקה השבועית ביום שני
- פירושים בעמוד: מצודת דוד, רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון
(א)לְדָוִד רִיבָה יְהוָה אֶת־יְרִיבַי לְחַם אֶת־לֹחֲמָי:
(ב)הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי:
(ג)וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר לִקְרַאת רֹדְפָי אֱמֹר לְנַפְשִׁי יְשֻׁעָתֵךְ אָנִי:
(ד)יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיַחְפְּרוּ חֹשְׁבֵי רָעָתִי:
(ה)יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי־רוּחַ וּמַלְאַךְ יְהוָה דּוֹחֶה:
(ו)יְהִי־דַרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּוֹת וּמַלְאַךְ יְהוָה רֹדְפָם:
(ז)כִּי־חִנָּם טָמְנוּ־לִי שַׁחַת רִשְׁתָּם חִנָּם חָפְרוּ לְנַפְשִׁי:
(ח)תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה לֹא־יֵדָע וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר־טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה יִפָּל־בָּהּ:
(ט)וְנַפְשִׁי תָּגִיל בַּיהוָה תָּשִׂישׂ בִּישׁוּעָתוֹ:
(י)כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהוָה מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ:
(יא)יְקוּמוּן עֵדֵי חָמָס אֲשֶׁר לֹא־יָדַעְתִּי יִשְׁאָלוּנִי:
(יב)יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי:
(יג)וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי וּתְפִלָּתִי עַל־חֵיקִי תָשׁוּב:
(יד)כְּרֵעַ־כְּאָח לִי הִתְהַלָּכְתִּי כַּאֲבֶל־אֵם קֹדֵר שַׁחוֹתִי:
(טו)וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא יָדַעְתִּי קָרְעוּ וְלֹא־דָמּוּ:
(טז)בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ:
(יז)אֲדֹנָי כַּמָּה תִּרְאֶה הָשִׁיבָה נַפְשִׁי מִשֹּׁאֵיהֶם מִכְּפִירִים יְחִידָתִי:
(יח)אוֹדְךָ בְּקָהָל רָב בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ:
(יט)אַל־יִשְׂמְחוּ־לִי אֹיְבַי שֶׁקֶר שֹׂנְאַי חִנָּם יִקְרְצוּ־עָיִן:
(כ)כִּי לֹא שָׁלוֹם יְדַבֵּרוּ וְעַל רִגְעֵי־אֶרֶץ דִּבְרֵי מִרְמוֹת יַחֲשֹׁבוּן:
(כא)וַיַּרְחִיבוּ עָלַי פִּיהֶם אָמְרוּ הֶאָח הֶאָח רָאֲתָה עֵינֵינוּ:
(כב)רָאִיתָה יְהוָה אַל־תֶּחֱרַשׁ אֲדֹנָי אֲל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי:
(כג)הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטִי אֱלֹהַי וַאדֹנָי לְרִיבִי:
(כד)שָׁפְטֵנִי כְצִדְקְךָ יְהוָה אֱלֹהָי וְאַל־יִשְׂמְחוּ־לִי:
(כה)אַל־יֹאמְרוּ בְלִבָּם הֶאָח נַפְשֵׁנוּ אַל־יֹאמְרוּ בִּלַּעֲנוּהוּ:
(כו)יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחְדָּו שְׂמֵחֵי רָעָתִי יִלְבְּשׁוּ־בֹשֶׁת וּכְלִמָּה הַמַּגְדִּילִים עָלָי:
(כז)יָרֹנּוּ וְיִשְׂמְחוּ חֲפֵצֵי צִדְקִי וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל יְהוָה הֶחָפֵץ שְׁלוֹם עַבְדּוֹ:
(כח)וּלְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ כָּל־הַיּוֹם תְּהִלָּתֶךָ:
תהילים פרק ל״ה עם פירוש
מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.
(א)לְדָוִד רִיבָה יְהוָה אֶת־יְרִיבַי לְחַם אֶת־לֹחֲמָי:
מצודת דוד:את יריבי. עם המריבים עמדי תריב אתה בעבורי:
עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
רִיבָה ה׳ אֶת יְרִיבַי. עֲשֵׂה מְרִיבָה עִם אוֹתָם שֶׁעוֹשִׂים מְרִיבָה עִמִּי:
לְחַם. לְשׁוֹן מִלְחָמָה, וְכֵן לֹחֲמָי: הִלָּחֵם עִם הַנִּלְחָמִים עִמִּי:
אבן עזרא
לדוד ריבה ה' את יריבי יריבי - יש אומרים: שהוא הפוך כמו אם שוב תשובו, אם שוב ישיבני ה'. והנכון בעיני: שהם שנים שרשים.
רד"ק
לדוד ריבה יהוה את יריבי גם זה המזמור אמר בברחו מפני שאול. ריבה מלרע צוי מבנין הפעיל; ומשפטו: הריבה. יריבי היו"ד נוספת כיו"ד יקום, יבול; וענינו מריבי. והוא תאר. וכן: (ישעיהו מט כה): ואת יריבך אנכי אריב.
לחם את לחמי: כפל הענין במלות שונות.
מלבי"ם
לדוד, תפלה זו התפלל נגד שונאיו ורודפיו, ריבה ה' את יריבי, ריבה עמהם טרם שיבואו כלל למלחמה, ואם כבר הגיע הדבר לידי מלחמה לחם את לוחמי, לחם אתה עמהם, ואם הגיע הדבר עד שאצטרך ללחום בעצמי, עכ"פ (ב-ג) החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי להגן בפני, ואם הגיע הדבר עד שאצטרך לברוח הרק חנית וסגור הדרך לקראת רודפי שלא יוכלו לרדוף אחרי, ואמר לנפשי ישועתך אני להציל עכ"פ את נפשי:
מצודת ציון
לחם. מל׳ מלחמה:
(ב)הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי:
מצודת דוד:החזק. אחוז בידך מגן וגו׳ והוא דרך משל מלשון הנוהג באדם:
עוד פירושים על פסוק ב: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
החזק הטעם כי המגן והצנה שאקח למלחמה אין משעני עליהם, רק עליך שתחזקני ותחזק מגיני.
רד"ק
החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי: דרך משל כאדם האוחז כלי מלחמה בידו להלחם. החזק ענינו אחוז בחזקה ובזריזות; וכן (בראשית כא יח): והחזיקי את ידך בו. ויבא בקשר בי"ת ובלא בי"ת; והוא לשון אחיזה. וקומה מלעיל, ואין כמוהו בספר מלעיל.
מצודת ציון
מגן וצנה. שמות כלי מלחמה להגן:
(ג)וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר לִקְרַאת רֹדְפָי אֱמֹר לְנַפְשִׁי יְשֻׁעָתֵךְ אָנִי:
מצודת דוד:וסגור. התיצב בדרך וסגור לקראתם לבל ירדפו אחרי:
עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
וְהָרֵק חֲנִית. הִזְדַּיֵּן, כְּמוֹ ״אָרִיק חַרְבִּי״ (שמות טו:ט), ״וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו״ (בראשית יד:יד):
וּסְגֹר לִקְרַאת רֹדְפָי. הָגֵן בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם כִּמְחִיצָּה:
לְנַפְשִׁי. אִימוֹיְמֵאִימָ״שׁ בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״כָּרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי״ (ירמיהו יח:כ):
אבן עזרא
והרק כאילו אתה הוא שתריק החנית.
וסגור לסגור עליהם שלא ישיגוהו ברדפם אחריו.
אמר כי התשועה תהיה מהשם.
רד"ק
והרק חנית ענין חליצה למלחמה. וכן (יחזקאל ה יב): וחרב אריק אחריהם.
וסגר לקראת רדפי וסגר שם כלי מכלי המלחמה. ויש מפרשים אותו כמשמעו ענין סגירה (רש"י ואבן עזרא), כלומר: סגר הדרך לקראתם ברדפם אחרי שלא ישיגוני.
אמר לנפשי כי הם מבקשים לקחת נפשי כמו שאמר (פסוק ד): מבקשי נפשי; ואתה בשר לנפשי ואמר לה: אל תפחדי כי
ישעתך אני: והענין שיביא חזק בלבו; הפך: והבאתי מרך בלבבם (ויקרא כו לו).
מצודת ציון
והרק. ענין חליצת הדבר מתערה כמו וחרב אריק (יחזקאל ה׳):
(ד)יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיַחְפְּרוּ חֹשְׁבֵי רָעָתִי:
מצודת דוד:יבושו. כאשר לא יוכלו לי:
עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
יבושו יסוגו אחור כמו יכונו מבנין נפעל, כי אילו היה מבעלי הנו"ן היה כמו: יפלו בלב אויבי המלך.
רד"ק
יבשו ויכלמו מבקשי נפשי מגבורתם ומתקותם.
יסגו אחור ישובו אחור. וכן (תהלים מד יט): לא נסוג אחור לבנו. אמר: כשתבא לקראתם בחרב ובחנית הם ישובו אחור מרדוף אחרי.
ויחפרו חשבי רעתי: יבשו שחשבו לעשות לי רעה ולא יכולו.
מלבי"ם
יבושו מבקשי נפשי הרוצים להרגני, וגם יסגו אחור חושבי רעתי, שהם קלים מן המבקשים נפשי:
מצודת ציון
יסוגו אחור. יחזרו אחור וכן לא נסוג אחור (לקמן מד):
חושבי. מל׳ מחשבה:
(ה)יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי־רוּחַ וּמַלְאַךְ יְהוָה דּוֹחֶה:
מצודת דוד:יהיו כמץ. יהיו נעים ונדים ממקום למקום כמוץ הנד מפני הרוח:
עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
יהיו יתכן שידחה הרוח המוץ אל מקום וינוח בו רק אם היה המלאך דוחה לא ינוח לעולם, רק יתפזר כולו עד שלא ימצא.
רד"ק
יהיו כמץ לפני רוח המץ הוא התבן הדק והוא נדף לפני הרוח.
ומלאך יהוה דוחה: כי המץ פעמים יהיה לו מעמד לפני הרוח, כשימצא גדר או דבר שיעמידנו; אבל הם לא יהיה להם מעמד, כי מלאך יי' ידחה אותם.
מלבי"ם
יהיו, יענשו ע"י סבה חיצונית כמוץ הנשא מפני רוח, ולא בדרך הטבע רק מלאך ה' יהיה הדוחה אותם, וגם יהי דרכם, בעצמם חשך וחלקלקות, עד שיחלקו וידחו באפלה מעצמם, וגם בזה יהיה שליח ההשגחה שמלאך ה' ירדוף אותם:
מצודת ציון
כמוץ. היא פסולת התבואה:
(ו)יְהִי־דַרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּוֹת וּמַלְאַךְ יְהוָה רֹדְפָם:
מצודת דוד:יהי דרכם חושך. לבל יראו להשמר ויהי דרכם חלק וימעדו רגלם בעת ינוסו כשירדפם המלאך והוא משל לומר שיהיו נלכדים בצרות ולא יוכלו להנצל:
עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּוֹת. שְׁנֵיהֶם יַחַד, כְּדֵי שֶׁיַּחֲלִיקוּ רַגְלֵיהֶם בַּחֲלַקְלַקּוֹת, וְהַחֹשֶׁךְ אֵינוֹ מַנִּיחָם לְהִשָּׁמֵר מִן הַחֲלַקְלַקּוֹת. כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ״לָכֵן יִהְיֶה דַרְכָּם לָהֶם כַּחֲלַקְלַקּוֹת בָּאֲפֵלָה יִדָּחוּ וְנָפְלוּ בָהּ״ (ירמיה כג:יב):
אבן עזרא
יהי הטעם בברחם, עד שלא ידעו אותה דרך יברחו.
ומלאך השם רודפם עד שלא ינצלו.
וחלקלקות כפול, כמו סחרחר שחרחורת.
והטעם חשך עב וחלק שיוכל כח הרגשת המשוש להכירו, כדרך וימש חשך, שהוא כמו כאשר ימשש העור ולהיותו, כמו: ויאמש איננו נכון כלל.
רד"ק
יהי דרכם חשך וחלקלקות שתים רעות; והשלישית:
ומלאך יהוה רדפם: כי ההולך בחשך יכשל באבן ובמכשול הדרך ויפול. וכן ההולך בחלקלקות תמעדנה רגליו ויפול. ועם כל זה יוכל לילך בנחת ואולי ימלט; אבל אם אחר רודף אחריו, יצטרך לו ללכת במרוצה ועל כל פנים יפול.
מצודת ציון
וחלקלקות. מל׳ חלק:
(ז)כִּי־חִנָּם טָמְנוּ־לִי שַׁחַת רִשְׁתָּם חִנָּם חָפְרוּ לְנַפְשִׁי:
מצודת דוד:חנם. על לא חמס בכפי: לנפשי. כמו לגופי וכן ברזל באה נפשו (לקמן ק״ה):
עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
חָפְרוּ לְנַפְשִׁי. שׁוּחָה לִיפּוֹל בָּהּ:
אבן עזרא
כי, שחת מגזרת ישית, על משקל אשר זורה ברחת מגזרת רוח.
רד"ק
כי חנם יש מפרשים כי חנם: על לא חמס בכפי.
טמנו לי שחת רשתם רצונו לומר: שחת ברשתם; כלומר: שחפרו בור וכסו וטמנו פיו ברשת כדי שאעבור עליו ולא ארגיש ואפול לתוכו, כמו שיעשו הצידים כשירצו לצוד חיות השדה שעושים בארות בארות בשדות וביערים ומכסים אותם ברשתות ועפר שלא ירגישו החיות מן הבור ויפלו לתוכם כשיעברו עליהם.
חנם חפרו על לא חמס בכפי חפרו השחת וטמנו הרשת עם עפר כמו שפרשתי.
לנפשי: כמו לגופי. והנכון כי חנם: אינני מקללם בחנם, אבל הם רדפוני חנם וטמנו לי רשתם ללכדני. ופרוש שחת ורשתם: כי שני דברים הם כי השחת היא חפירה כמו (תהלים צד יג): עד יכרה לרשע שחת; וכן (יחזקאל יט ד): בשחתם נתפש; וכן יקרא הקבר שחת שהוא חפירה. ופרוש השחת והרשת: בחנם טמנו לי הרשת שתהיה נלכד בה וחפרו לנפשי השחת שאפול בו. ויש לפרש גם כן שחת כמו רשת. וכן (איכה ד כ): נלכד בשחיתותם; ובדברי רבותינו, זכרם לברכה (בבלי בבא קמא קיז א): האי שתא דהוו קא מינצו עלה בתרי; ושתא רצונם לומר: שיחתא, כי מנהגם להסתיר אותיות הגרון. וכן אמרו (בבלי בבא בתרא לט א): לא תפוק לכו שותר שהוא כמו שעותא; תרגום ויספר (בראשית כד סו ובכל מקום): ואשתעי. וסמיכות שחת לרשתם לרב השתדלותם ללכדו. וכן בזאת הסמיכות מטיט היון (תהלים מ ג); אדמת עפר (דניאל יב ב). ואחר כן אמר: חפרו לנפשי, שחפרו לי חפירה שאפול בה. והענין: כי בכל צד שיוכלו לחשוב תחבולות ולהתעולל עלילות ללכדני עשו כן.
מלבי"ם
כי חנם, דרך צידי חיות שחופרים חפירה, וסביבה טומנים רשת שתצוד החיה עת תלך שם, אומר שלחנם טמנו את הרשת וגם מה שחפרו לנפשי הכל היה בחנם, כי לא עשיתי להם רעה, לכן תבואהו שואה חושך פתאומי, אשר לא ידע להזהר, ועי"כ תלכדהו הרשת עצמה אשר טמן, כי ע"י השואה והחשך יפול בה, באופן שבפועל כפיו יוקש רשע, אבל נפשי תגל בה', הגילה בלב תהיה ע"י ה', והשישה בגלוי תהיה ע"י ישועתו, והנה יספר שהריעו לו בין בנפש בין בגוף בין בממון, נגד הנפש אמר ונפשי תגיל, נגד הגוף אומר כל עצמותי תאמרנה, ר"ל כי הדבר שבו נעשה הנס הוא האומר והמעיד על הנס, ובאשר נעשה לי נס בכל עצם מעצמותי ובכל אבר, שכ"א מאיברי היו בסכנה מיוחדת, וא"כ כל עצמותי יעידו על שה' אין כמוהו, ונגד הצלת הגוף יאמרו שהוא מציל עני מחזק ממנו, ונגד הצלת הממון יאמרו שהוא מציל עני ואביון מגוזלו:
מצודת ציון
שחת. בור:
רשתם. כמו ורשתם והוא פח יקוש:
(ח)תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה לֹא־יֵדָע וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר־טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה יִפָּל־בָּהּ:
מצודת דוד:תבואהו. תבוא עליו חשך שלא ידע להזהר: אשר טמן. כי הן הדרך להטמין ולכסות הרשת לבל יהא נראה להשמר ממנו: תלכדו. את הפורש אותה: בשואה. בעבור החושך הבא עליו לא יראוהו ויפול בה:
עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
שׁוֹאָה. חֹשֶׁךְ, בְּרוּאִינָ״ה בְּלַעַ״ז:
וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר טָמַן. כֵּן דֶּרֶךְ לִטְמוֹן הָרֶשֶׁת וּלְכַסּוֹתוֹ בְּקַשׁ אוֹ בְּעָפָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בָּהּ הָעוֹבֵר עָלֶיהָ עַד שֶׁנִּלְכַּד בָּהּ:
אבן עזרא
תבואהו לכל אחד רעה, שישתאה כל שומעה.
תלכדו כדרך: וזה שמו אשר יקראו.
רד"ק
תבואהו שואה כנוי היחיד כנגד כל אחד מאיביו, או כנגד שאול.
לא ידע לא ירגיש בה עד שתבואהו די שלא יוכל להמלט ממנה.
ורשתו אשר טמן תלכדו בשואה יפל בה: ברשת שטמן לי. וענין שואה כמו מהומה הבאה פתאום; וכן: ומשאת רשעים כי תבא (משלי ג כה).
מצודת ציון
שואה. חושך כמו אמש שואה (איוב ל׳):
(ט)וְנַפְשִׁי תָּגִיל בַּיהוָה תָּשִׂישׂ בִּישׁוּעָתוֹ:
מצודת דוד:בה׳. בעזרת ה׳:
עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק
רש"י
וְנַפְשִׁי תָּגִיל. כְּשֶׁאֶרְאֶה בְּמַפַּלְתָּם:
אבן עזרא
ונפשי רמז לנשמה העליונה ונקראה נפש, בעבור היותה קשורה עמה.
רד"ק
ונפשי תגיל ביהוה כשינקום לי מאיבי ויציל נפשי מהם שחשבו לקחתה תגיל ביי'.
תשיש בישועתו: שהושיעה מידם.
(י)כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהוָה מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ:
מצודת דוד:מי כמוך. מי מושיע כמוך: מחזק ממנו. מן האויב החזק ממנו: מגוזלו. ממי שרוצה לגזלו:
עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא, רד"ק
רש"י
כָּל עַצְמוֹתַי. יְקַלְּסוּךָ עַל כָּךְ, כִּי עַתָּה:
אבן עזרא
כל עצמותי רמז לגוף, כי העצמות מוסדותימו וכאילו תדברנה ותעידנה כי אין אלהים, רק השם שיכול להציל זה העני.
רד"ק
כל זה איננו חטוף כחבריו אלא נקרא בקמ"ץ רחב, כמו כל אחי רש שנאהו (שם יט ז). והשאר שהם נקודים קמ"ץ הם חטו"פים כלם זולתי אלו השנים.
עצמותי וזכר העצמות במקום הגוף, כי העצמות מעמידי הגוף ויסודו.
תאמרנה יהוה מי כמוך אמר: כי הנפש והגוף יודו לך שהצלתם. והודאת הגוף דרך משל, כמו לבי ובשרי ירננו אל אל חי (תהלים פד ג). או פרוש עצמותי: הזדעזע אברי הגוף בכונת התפלה וההודאה וכאלו הם ישבחו. או פרוש כל עצמותי: כי מתכונת יצירת אברי הגוף ישבח האדם הבורא בהם, וכאלו הם ישבחו. וכן פרשו אותו החכם רבנו בחיי נח עדן, והרב החכם הגדול רבינו משה בן רבנו מימון, זכר צדיק לברכה. וטוב הוא הפרוש, אבל אינו נופל בענין הפסוק.
מציל שתציל
עני מחזק ממנו שהצלת אותי מאיבי שהיו חזקים ממני ובדרש (ראשית רבה נד; שוחר טוב בשנוי קצת לשון ושלא במקומו: על מזמור לד כג): מציל עני מחזק ממנו
ועני ואביון מגזלו: יצר טוב מיצר רע; ויש יש גזלן גדול מזה?
(יא)יְקוּמוּן עֵדֵי חָמָס אֲשֶׁר לֹא־יָדַעְתִּי יִשְׁאָלוּנִי:
מצודת דוד:יקומון. עדי רשע קמים להעיד בי ושואלים ומבקשים ממני להחזיר דבר אשר לא ידעתי מעולם ולא בא לידי:
עוד פירושים על פסוק יא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
יְקוּמוּן. עָלַי תָּמִיד עֵדֵי חָמָס וְגוֹ׳:
אבן עזרא
יקומון יבאר למה יביא השם עליהם הרעה ותבואם שואה לא ידעוה, כנגד אשר לא ידעתי.
וטעם ישאלוני ישאלו ממני שאתן להם מה שלא ידעתי רק בעדות חמס.
רד"ק
יקומון עדי חמס אשר לא ידעתי ישאלוני: היו לו בישראל שונאים, והיה בהם מי ששאל ממנו ממון בעד שקר. ואף על פי שלא מצאנו זה בספר שמואל, הנה ראינו שזכר זה החמס בין התלונות שהיו לו על שונאיו.
מלבי"ם
יקומון, עתה מבאר איך רצו להרע לו בג' אלה, בקנין ובגוף ובנפש, נגד הקנינים אמר שיקומון עדי חמס להעיד נגדו עדות שקר בעניני ממון, והי' ערמתם כי אשר לא ידעתי ישאלוני, למשל שהעידו שאביו לוה סך פלוני מפלוני או שמכר שדהו, דבר שלא יכול להכחישם ולהביא ראיה כנגדם, נגד הגוף, אמר ישלמוני רעה תחת טובה, כי מדרך העולם שהבא להרע לחברו בגופו לא יעשה זה רק דרך נקמה אם הוא הרע לו, אמר שהיה הרעה תחת טובה כי אני הטבתי עמהם, ונגד הנפש אמר כי ישלמו שכול לנפשי שרצו לשכל נפשי מהסתפח בנחלת ה':
(יב)יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי:
מצודת דוד:תחת. במקום הטובה שעשיתי להם: שכול לנפשי. חפצים להביא עלי את המיתה:
עוד פירושים על פסוק יב: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
ישלמוני והרעה הוא שכול לנפשי והוא שם.
רד"ק
ישלמוני רעה תחת טובה שישאלו ממני ממון שלא ידעתי מעולם שהיה להם אצלי דבר; ואני עשיתי עם אלה האנשים טובה, והם ישלמוני רעה.
שכול לנפשי: והדבר הזה כמות לנפשי. או פרושו: יקחו ממני בחמס ויבקשו לקחת נפשי ויסובבו לה שכול אם יוכלו ללכדה.
מצודת ציון
שכול. ענין מיתה:
(יג)וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי וּתְפִלָּתִי עַל־חֵיקִי תָשׁוּב:
מצודת דוד:בחלותם. כשהיו חולים היה לבושי שק והייתי מענה נפשי בצום בעבורם ותפלתי. ר״ל פן יאמרו שכ״ז היה למען יכבד עוד החולי עליהם לזה אמר ותפלתי מה שהתפללתי עליהם תשוב אל חיקי ויקויים בי:
עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי תָשׁוּב. כְּלוֹמַר: וְאִם יֹאמְרוּ לֹא עִנֵּיתִי נַפְשִׁי אֶלָּא לְרָעָתָם, שֶׁיִּכְבַּד עֲלֵיהֶם חָלְיָם, תְּפִלָּתִי שֶׁהִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם תָּשׁוּב עָלַי:
אבן עזרא
ואני יספר טובתו והוא בחלותם לבושו שק והנה ידענו כי כל עינוי דבק עם נפש לעולם, הוא צום: ועניתם את נפשותיכם, ונפש נענה תשביע, יום ענות אדם נפשו. ואם כן מה טעם להוסיף מלת בצום, והבי"ת פתוח? והטעם: כי ביום שכבד עליו חליו קראו אוהביו וחבריו צום, והיה יום ידוע, גם אני עניתי בו נפשי.
ותפילתי על חיקי תשוב אמר רבי לוי: הטעם שהייתי מתפלל ואני משתחוה ונדכה. והנכון: כדרך והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם שיתן לי השם כמו תפלתי ובקשתי מהשם בעבורו.
רד"ק
ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי מספר הטובה שהיה הוא מבקש ועושה להם. אמר: אם היה אחד מהם חולה הייתי כואב ודואג ולובש שק ומתענה בעבורו שירפאהו האל
ותפלתי שהייתי מתפלל עליהם
על חיקי תשוב: כלומר, הטוב שהייתי מבקש עליהם יבוא עלי! שלא יחשב אדם כי בנראה הייתי עושה זה ומראה עצמי דואג עליהם, אבל בנסתר הייתי מתפלל עליהם בהפך ומבקש רעתם. על כן אמר ותפלתי על חיקי תשוב. ומה שאמר עניתי בצום נפשי, ובי"ת בצום פתוח"ה, כלומר בצום הידוע, והוא היום שיתענו בו קרובי החולה, גם אני עניתי נפשי עמהם, כאלו היה אחי וקרובי.
מלבי"ם
ואני, יצייר שהוא היה דורש טובתם, ובעת שחלו הצטער ע"ז כ"כ עד שנפל למשכב, והם שמחו ע"מ שנפל למשכב וקוו יום מותו, אומר בחלותם עשיתי כל מה שאפשר, שלבשתי שק, גם עניתי נפשי בצום, גם התפללתי בכונה אל חיקי, ר"ל בלב ובצנעה לא למען הראות לאחרים שמשתדל בעדם כי היתה תפלתי אל חיקי, ולא תפלה אחת לבד כי תפלתי תשוב פעם אחר פעם, וגם כרע, כאלו היה רע ואח לי כן התהלכתי בכל שעה לבקרו, וכמי שמתאבל על אמו כן קודר שחותי עד שמרוב הצער וההשתדלות נעשיתי קודר ושחוח:
(יד)כְּרֵעַ־כְּאָח לִי הִתְהַלָּכְתִּי כַּאֲבֶל־אֵם קֹדֵר שַׁחוֹתִי:
מצודת דוד:כרע. התהלכתי כפוף ומעונה כאלו יהיו רעי ואחי: כאבל אם. כאם המתאבלת על בנה כי הלכתי בקדרות שחוח:
עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
כְּרֵעַ כְּאָח לִי הִתְהַלָּכְתִּי. כְּאִלּוּ הָיוּ לִי אָחִי וְרֵעִי הִתְהַלַּכְתִּי, מֵיצַר עֲלֵיהֶם עַל צָרָתָם:
כַּאֲבֶל. אִם כְּבֵן הַמִּתְאַבֵּל עַל אִמּוֹ, אוֹ כְּאֵם הַמִּתְאַבֶּלֶת עַל בְּנָהּ:
קוֹדֵר. לְשׁוֹן שַׁחֲרוּת:
שַׁחוֹתִי. לְשׁוֹן שִׁפְלוּת:
אבן עזרא
כרע, התהלכתי דבק עם כאבל אם. והנכון: שהוא עם קודר הלכתי.
וטעם קודר כי מנהג האבל להלביש עצמו קדרות.
רד"ק
כרע כאח לי התהלכתי כן הייתי מתהלך קדר על מי שהיה חולה מהם כמו שעושה הרע על רעו והאח על אחיו
כאבל אם קדר שחותי: או כמו שמתאבל הבן על אמו שמתה. ואמר אם, ולא אב, כי יותר כואב אדם על אמו שנוצר ממנה בבטנה והיניקתו וגמלתו וטפחתו עד שגדל; ואף אחר שגדל, האם היא מצויה בבית ומכינה לבן צרכו במאכל ובמשתה: כן שחותי והתהלכתי קדר, כי האבל והמצטער הולך שחוח. וטעם קדר כי מפני היגון והאנחה ינוס זוהר פני אדם כי יתקדרו פניו. או אמר קדר על המלבוש, כי האבל לובש שחורים. ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש: כאבל אם כמו התינוק שמתה אמו ואין לו מינקת שהוא קדר.
מצודת ציון
קודר. ענין חושך כמו שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳):
שחותי. ענין שחיה וכפיפה:
(טו)וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים וְלֹא יָדַעְתִּי קָרְעוּ וְלֹא־דָמּוּ:
מצודת דוד:ובצלעי. ר״ל בחליי כי אז ילאה האדם לעמוד על רגליו ביושר כ״א כחגר ופסח נכים. אף המוכים ברגליהם נאספו עלי ור״ל כולם נאספו איש לא נעדר: ולא ידעתי. על מה נאספו הלא לא הרעותי אחד מהם: קרעו. והמה פותחים פיהם בשחוק ואינם יכולים להתאפק ולשתוק מן השחוק:
עוד פירושים על פסוק טו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ. וּכְשֶׁאֲנִי צוֹלֵעַ, שֶׁשֶּׁבֶר בָּא עָלַי, שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ:
נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים. אֲנָשִׁים פִּסְחִים, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְתַרְגְּמִינָן ״נָכֶה״: ״חֲגִירָא״ (תרגום יונתן מלכים ב כג:כט), וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ כְּמוֹ ״נְכָאִים״ (ישעיה טז:ז), אימנויישי״ץ בְּלַעַ״ז:
קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ. אִלּוּ הָיוּ קוֹרְעִין אֶת בְּשָׂרִי, לֹא הָיָה דָמִי שׁוֹתֵת לָאָרֶץ כְּשֶׁמַּלְבִּינִין פָּנַי:
אבן עזרא
ובצלעי הרמז בחליי מגזרת והוא צולע על יריכו, בעבור שילאה לעמוד על רגליו וללכת ככל בריא.
נכים תאר על משקל מתים והוא נכה רוח, כמו גאים. ויש אומרים: כמו: נכה רגלים כנגד ובצלעי.
וטעם ולא ידעתי שהם עידי חמס, שהכרתים ובקרתים בחליים נאספו נכים פחותים מהם לבקר אותי, ואע"פ שלא ידעתי מי הם, קרעו בשרי דרך משל, שידברו רעות בי.
ולא דמו מגזרת דמם, מפעלי הכפל, כמו: תמו דברי איוב.
רד"ק
ובצלעי שמחו אני דאגתי לחלים והם שמחו לחליי ובצלעי כשהייתי צולע מכאב אברי
ונאספו היו נאספים לספר עלי ולשמוח זה עם זה לחליי.
נאספו עלי נכים אנשים פחותים: וכן: בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ (איוב ל ח), כלומר שהם נכים ודחופים מפחיתותם. ופרוש
ולא ידעתי לא ידעתי למה נאספו עלי לשמוח לצרתי, כי אני לא גמלתי להם רעה.
קרעו ולא דמו: קרעו פיהם מרב השחוק ולא שתקו משחקם עלי. או יבא לשון הקריעה בענין הפתיחה בזה הדרך. כמו: תקרעי בפוך עיניך (ירמיהו ד ל); וכן: וקרע לו חלוני (שם כב יד). ויש מפרשים: כשידברו רעות בי כאלו קרעו בשרי. ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש: קרעו מה שלא יכלו לתפור אם יתחרטו; וכן הוא דרך משל במעשים ובדברים רעים.
מלבי"ם
(טו-טז) ובצלעי, ואז ע"י ששחותי ולא יכלתי לעמוד על רגלי ושכבתי לנוח על צלעי וצדי מרוב העמל, כי עי"כ נפל למשכב מעט, אז הם שמחו ע"ז ונאספו, ובעת באו לביתי לבקרני לא הראו שמחתם בפועל רק נאספו עלי נכים, עשו א"ע בפני כאלו הם נכאי רוח ומצטערים עלי, ולא ידעתי משמחתם בלב, אמנם קרעו ולא דמו מרוב תשוקתם שאמות קרעו את בגדיהם כאלו אני מת כבר, ולא דממו כדרך לקרוע בדממה ואבילות, רק אחר שקרעו התועדו בחנפי לעגי מעוג, היינו בחברת לועגים ולצים האומרים דברי לעג, וחרקו עלי שנימו בבזיון:
מצודת ציון
ובצלעי. ענין חגר ופסח כמו והוא צולע (בראשית ל״ב):
נכים. מוכה ברגל כמו נכה רגלים (ש״ב ד׳):
קרעו. כן יקרא פתיחת הפה לשחוק וכאשר כן יקרא פתיחת חלונות כמ״ש וקרע לו חלונו (ירמיהו כ״ב:י״ד):
ולא דמו. ולא שתקו:
(טז)בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ:
מצודת דוד:בחנפי. המה יתחברו עם החנפים הלועגים ומתלוצצים בבני אדם ובעבור מתן החררה שמקבלים ממי שרוצה בזה וכל אחד מהם חרק עלי שניו דרך כעס וקצף:
עוד פירושים על פסוק טז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג וְגוֹ׳. בִּשְׁבִיל חֲנִיפוּת שֶׁל לֵיצָנוּת, אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, שֶׁמַּחֲנִיפִין לְשָׁאוּל בִּשְׁבִיל שֶׁיַּאֲכִילֵם וְיַשְׁקֵם, חוֹרְקִים עָלַי שִׁנֵּיהֶם:
מָעוֹג. לְשׁוֹן אֲכִילָה, כְּמוֹ ״אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג״ דְּאֵלִיָּהוּ (מלכים א יז:יב). וּמְנַחֵם פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן ״עֻגָה קְטַנָּה״ (מלכים א יז:יג), וְכֵן ״אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג״:
אבן עזרא
בחנפי יש אומרים: שהחנפים יאמרו דבר שילעגו להם בעלי מעוג, וזה הפירוש ארוך אין לו טעם. והקרוב אלי: שאלה החנפים שהם חנפי לעג הלעג בעיניהם כמעוג לאכלו, על דרך: אוכלי עמי אכלו לחם על כן למעלה קרעו בשרי והעד שכן הוא הבא אחריו: חרוק עלי שנימו.
רד"ק
בחנפי לעגי מעוג סמוך על סמוך כמו: נהרי נחלי דבש וחמאה (איוב כ יז); את מספר מפקד העם (שמואל ב כד ט); חכמי יעצי פרעה (ישעיהו יט יא) ושפני טמוני חול (דברים לג יט); ופרושו: אנשים חנפים ולועגים, מתעסקים בדברים בטלים. פרוש מעוג: שיחה בטלה. ודומה לו בדברי רבותינו, זכרם לברכה (בבלי סנהדרין קא ב): ובגבולין ובלשון עגה. ובי"ת בחנפי כמו עם; וכן: בך צרינו ננגח (תהלים מד ו). ופרושו: אלה הנכים יאספו עם חנפים ואנשי לעג ישחקו ויחרקו עלי שנימו. והמפרשים (מנחם ואחרים) פרשו מעוג: לשון עגה; וכן: אם יש לי מעוג (מלכים א יז יב). ורצונו לומר: האנשים המתענגים ובעלי התאוות. או פרושו: על דרך משל יקרא העצה הרעה והמעשה הרע מעוג, כמו: אפרים היה עגה בלי הפוכה (הושע ז ח); וכן: מלוש בצק עד חמצתו (שם ד).
חרק עלי שנימו: חרק מקור; וענינו: שמח, שמחרק אדם שניו בראותו נקמה מאיביו; וכן: ויחרקו שן (איכה ב טז).
מצודת ציון
מעוג. חררה ועוגה כמו אם יש לי מעוג (מ״א יז):
חרוק. ענין שחיקת וטחינת השינים אלו באלו בהתקצף כמו ויחרקו שן (איכה ב):
(יז)אֲדֹנָי כַּמָּה תִּרְאֶה הָשִׁיבָה נַפְשִׁי מִשֹּׁאֵיהֶם מִכְּפִירִים יְחִידָתִי:
מצודת דוד:כמה תראה. עד מתי תראה בעניי ולא תושיע: השיבה. הצל נפשי מחשכת הצרות אשר יביאו עלי:
עוד פירושים על פסוק יז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
כַּמָּה תִּרְאֶה. כַּמָּה אֹרֶךְ אַפַּיִם יֵשׁ לְפָנֶיךָ, לִרְאוֹת כָּל אֵלֶּה:
מִשּׁוֹאֵיהֶם. מֵחֹשֶׁךְ שֶׁלָּהֶם:
מִכְּפִירִים יְחִידָתִי. מוּסָב עַל הָשִׁיבָה נַפְשִׁי: הָשִׁיבָה מִכְּפִירִים יְחִידָתִי, (יְחִידָתִי נִשְׁמָתִי ס״א אינו):
אבן עזרא
אדני כמה תראה ולא אראה נקמתך מהם.
משואיהם שם כאילו הוא משואתם, כי יש שמות במתכונת זכרים ונקבות.
וטעם מכפירים בשיניהם כשיני אריה.
רד"ק
אדני כמה תראה עד כמה תראה בעניי ובלחצי מהם, כאלו אמר: עד מתי תראה בעניי ובלחצי. וכן: כמה נר רשעים ידעך (איוב כא יז).
השיבה נפשי משאיהם כמו שאמר (תהלים סח כג): אמר אדני מבשן אשיב אשיב ממצלות ים, שהוא בענין הצלה. ופרוש משאיהם: משאונם וממהמתם. ומשאיהם, לשון רבים; והאחד שאה, בפלס יורה ומלקוש (דברים יא יד).
מכפירים שהם כמו הכפירים הטורפים. ופרוש
יחידתי: נפשי; וכן פרשנו למעלה (תהלים כב כא).
מלבי"ם
(יז-יח) ה' כמה תראה, ר"ל אף שאני לא ידעתי מחשבותיהם שבאים לצחק וללעג, אבל כמה תראה אתה, הלא אתה רואה את כל, כמה וכמה גדולה ראותך על ראותנו, וא"כ השיבה נפשי משואיהם ר"ל אני מסוכן בין כך ובין כך, שאם אהיה בחברת אנשים אני מסוכן בשואיהם והמייתם, ואם אפרד מן האנשים להתבודד במדבריות ביחידות אני מסוכן מן הכפירים שבמדבר, וא"כ השיבה מכפירים יחידתי, אם אהיה מתבודד ביחידות, ואז אודך בקהל רב על ההצלה שהצלתני מאנשים רעים ומחיות רעות:
מצודת ציון
כמה. ענין זמן רב:
משואיהם. ענין חושך:
מכפירים. חזקים ככפירים יחידתי. נשמתי:
(יח)אוֹדְךָ בְּקָהָל רָב בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ:
מצודת דוד:אודך. ואז אודך בקהל רב:
עוד פירושים על פסוק יח: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
אבן עזרא
אודך נדר כי בהנצלו יודה השם בגלוי.
רד"ק
אודך בקהל רב כשתצילני מהכפירים.
בעם עצום אהללך: וקהל רב, ועם עצום בהיות כל ישראל כאחד.
מצודת ציון
עצום. ענין רבוי וכן עצמו לי אלמנותיו (ירמיהו ט״ו:ח׳):
(יט)אַל־יִשְׂמְחוּ־לִי אֹיְבַי שֶׁקֶר שֹׂנְאַי חִנָּם יִקְרְצוּ־עָיִן:
מצודת דוד:אויבי שקר. אויבים לי בחנם: יקרצו עין. מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל יקרצו עין בדרך לעג:
עוד פירושים על פסוק יט: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
אֹיְבַי שֶׁקֶר. שֶׁשּׂוֹנְאִין אוֹתִי עַל דְּבַר שֶׁקֶר, שֶׁמְּעִידִין עָלַי מַה שֶּׁלֹּא עָלָה בְמַחֲשַׁבְתִּי מֵעוֹלָם. אַל יִשְׂמְחוּ בִּמְפַלְתִּי:
שׂוֹנְאַי. שֶׁשּׂוֹנְאִים אוֹתִי, אַל יִקְרְצוּ עָלַי עָיִן וְלִלְעוֹג בְּעֵינֵיהֶם עַל מַפַּלְתִּי:
יִקְרְצוּ. צִינַאנְ״ט בְּלַעַ״ז:
אבן עזרא
אל, שקר קשור עם אויבי, כמו שונאי חנם יקרצו עין, לסגור קצה העין רמז כמשפט ללעוג.
רד"ק
אל ישמחו לי איבי אל ישמחו בעבורי עוד, כי הרבה שמחו עלי עד עתה איבי
שקר בסגו"ל ובאתנ"ח; וכן עצמו מצמיתי איבי שקר (תהלים סט ה). ופרושו: שהם שונאים אותי בחנם, כמו שאמר:
שנאי חנם וכן: אך לשקר שמרתי (שמואל א כה כא), רצונו לומר: בחנם.
יקרצו עין: יקרצו עין זה לזה בלעגם עלי. וקריצת עין הוא נדנוד העינים ללעג ולבוז. וכן בענין הזה בשפתים: קרץ שפתיו (משלי טז ל); וכן: קורץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו (שם ו יג).
מלבי"ם
אל ישמחו לי האויב איבתו גלויה והוא שמח בגלוי לז"א אל ישמחו לי, ולרוב תהיה האיבה בעבור סבה כמו שעשה עמו רעה, וכדומה, לז"א שהוא איבת שקר כי לא עשה להם רעה, והשונא הוא בלב ואינו שמח בגלוי רק קורץ עין יתן עצבת, ולזה אומר אל יקרצו עין, והשנאה תהיה בעבור מום או דופי שמצא בו, לז"א שונאי חנם:
מצודת ציון
לי. עלי:
יקרצו. ענין נדנוד העין ללעג וכן קורץ בעיניו (משלי כ׳):
(כ)כִּי לֹא שָׁלוֹם יְדַבֵּרוּ וְעַל רִגְעֵי־אֶרֶץ דִּבְרֵי מִרְמוֹת יַחֲשֹׁבוּן:
מצודת דוד:כי לא שלום ידברו. כל דבריהם בריב ומצה: ועל רגעי ארץ. על הנסתרים מפניהם בבקעי ארץ יחשבו מרמה:
עוד פירושים על פסוק כ: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
רש"י
עַל רִגְעֵי אֶרֶץ. עַל דַּכָּאֵי אֶרֶץ, וְכֵן ״רֹגַע הַיָּם״ (ירמיהו לא:לה), ״עוֹרִי רָגַע״ (איוב ז:ה), וְכֵן פֵּרֵשׁ דּוּנַשׁ:
אבן עזרא
כי אמר רבי משה: כי רגעי ארץ בקיעי ארץ והטעם רמז למסתור, וכמוהו: עורי רגע וימאס.
רד"ק
כי לא שלום ידברו כמו: ולא יכלו דברו לשלם (בראשית לז ד).
ועל רגעי ארץ דברי מרמות יחשבון: ארץ בסגו"ל ובאתנ"ח; והם ארבעה במסרה . ויש מפרשים (דונש, רש"י, רבי משה הכהן גקטילא ואחרים): רגעי מן רגע הים (ירמיהו לא לה) שהוא ענין בקיעה; כן רגעי ארץ בקיעי ארץ, כלומר במקומות נסתרים; ואיננו נכון. כי למחשבה אין צריך מקום נסתר, אלא לדבור או למעשה. ויש מפרשים (רש"י וגם כן אחרים): רגעי ארץ מענין מרגוע, שהוא ענין מנוחה; ופרוש רגעי ארץ: ענוי ארץ. וקראם כן לפי שהענוים הם רפים ודעתם נוחה. ויש לפרש עוד רגעי ארץ: הדשנים והשאננים שהם במרגוע ונחת. ופרוש ועל: כמו ועם; וכן: ויבאו האנשים על הנשים (שמות לה כב). ופרושו: אלו החנפים והלועגים עם אלה הדשנים והשאננים הרשעים יחשבון דברי מרמות עלי; והם בנחת ואני בגולה ובצרה.
מלבי"ם
כי, אויביו היו מוציאים דבה עליו, ודרך מוציא דבה להרחיק עדותו, וכששאלו להם ממי שמעתם דבר זה שאתם אומרים עליו רע, היו אומרים ששמעו מפלוני ופלוני שכבר מתו, וז"ש שע"י שלא שלום ידברו שעי"כ דברי מרמות יחשבון על רגעי ארץ, היו אומרים שנוחי ארץ וישני קברות אמרו דבר זה, אבל אח"כ החזיקו בדבתם ויעיזו פניהם שראו דבר זה הם בעצמם בעיניהם, וז"ש וירחיבו עלי פיהם, שאח"כ הרחיבו פיהם בהרחבה יותר, עד שאמרו לאמר האח האח הלא זאת ראתה עיננו, שהלא בעינינו ראינו שדוד עשה רע כזאת:
מצודת ציון
רגעי. ענין בקוע כמו עורי רגע (איוב ז׳):
(כא)וַיַּרְחִיבוּ עָלַי פִּיהֶם אָמְרוּ הֶאָח הֶאָח רָאֲתָה עֵינֵינוּ:
מצודת דוד:וירחיבו. בשחוק רב: ראתה עינינו. מה שחפצנו לראות:
עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון
רש"י
הֶאָח הֶאָח. לְשׁוֹן שִׂמְחָה מִתְהַלֵּל בְּתַאֲוַת לִבּוֹ מֵרוֹב שִׂמְחָתָם שֶׁרוֹאִים תַּאֲוָתָם מִתְקַיֶּמֶת:
אבן עזרא
וירחיבו מלת האח רמז לנקמה.
רד"ק
וירחיבו עלי פיהם בשחוק ובדבור כשראו אותי גולה ממקום למקום.
אמרו האח האח ראתה עיננו: כלומר ראתה עיננו בו מה שדמינו ורצינו. וכן: ובאיבי ראתה עיני (תהלים נד ט). האח שמחה; והכפל לרב השמחה. וכן: יען אשר אמרה צר על ירושלים האח (יחזקאל כו ב).
מצודת ציון
האח. ענין ל׳ שמחה הוא וכן אמרה צור על ירושלים האח (יחזקאל כ״ו):
(כב)רָאִיתָה יְהוָה אַל־תֶּחֱרַשׁ אֲדֹנָי אֲל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי:
מצודת דוד:ראיתה. הלא ראיתה שמחתם עלי אל תשתוק להם מלקחת מהם נקמתי:
עוד פירושים על פסוק כב: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
ראיתה כנגד ראתה עינינו.
אל תחרש כנגד אמרו.
רד"ק
ראיתה יהוה אל תחרש אל תשתוק לצעקתי ואל תעשה עצמך כחרש, אלא ענני והושיעני כי אתה ראיתה לעגם ודבורם עלי.
אדני אל תרחק ממני:
מלבי"ם
ראיתה, אומר הנה הם אומרים שראו על דבר שלא ראו, ואני אין לי ראיה כנגדם רק אתה ה' הלא ראיתה האמת, ואתה עד, ולכן אל תחרש, הגד אתה את האמת, והוא במה שאל תרחק ממני ותריב ריבי להודיע שהאמת אתי:
(כג)הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטִי אֱלֹהַי וַאדֹנָי לְרִיבִי:
מצודת דוד:למשפטי. לעשות משפטי ולריב ריבי:
עוד פירושים על פסוק כג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
רש"י
הָעִירָה וְהָקִיצָה. פַּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, לִשְׁפּוֹט מִשְׁפָּטִי מֵאוֹיְבַי (סנהדרין לח:):
אבן עזרא
העירה שניהם פעלים אינם יוצאים או יהיה העירה יוצא, והטעם עצמך כדרך קודר הלכתי שהוא יוצא ובעבור שחבר העירה והקיצה למשפטי חבר אלהי. הטעם: העירה אלהי למשפטי והקיצה אדני לריבי. ולפי דעתי: בעבור אתה אלהי ואתה אדני והטעם האדון שלי כי עם אל"ף ודל"ת הוא כתוב.
רד"ק
העירה והקיצה למשפטי אלהי ואדני לריבי: כפל ענין במלות שונות לחזק. רצונו לומר: שלא תהיה כישן עוד, וקח משפטי וריבי מהם, כי אתה אלהי, ואין לי שופט אחר, שאתה אדני, והאדון ידרוש משפט עבדו.
מלבי"ם
העירה, נגד מה שהגידו דברי מרמותם בשם רגעי ארץ ומתים, העירה והקיצה את המתים מקבריהם למשפטי שיגידו האמת, ונגד מה שאמרו שראתה עינם, עמוד אתה אלהי וה' לריבי נגד העדי שקר:
(כד)שָׁפְטֵנִי כְצִדְקְךָ יְהוָה אֱלֹהָי וְאַל־יִשְׂמְחוּ־לִי:
מצודת דוד:כצדקך. כפי מדת צדקך ולא כמעשי:
עוד פירושים על פסוק כד: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
שפטני קח לי משפט צדק מהם.
רד"ק
שפטני כצדקך יהוה אלהי קח משפטי מהם בצדקתך ובישרך, כי אתה יודע כי אתי האמת ועמם העול והחמס.
ואל ישמחו לי: אל ישמחו עוד לי.
מלבי"ם
שפטני, ואתה תוציא לאור משפטי כפי צדקך ואז אל ישמחו לי אויבי שקר שהזכיר למעלה:
(כה)אַל־יֹאמְרוּ בְלִבָּם הֶאָח נַפְשֵׁנוּ אַל־יֹאמְרוּ בִּלַּעֲנוּהוּ:
מצודת דוד:האח נפשנו. שמחה נפשנו: בלענוהו. בלענו את דוד:
עוד פירושים על פסוק כה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
אל תשמח נפשם ויתהללו בלשונם.
רד"ק
אל יאמרו בלבם אפילו בלבם לא יוכלו לשמוח עלי ולאמר
האח נפשנו כלומר שמחנו נפשנו.
אל יאמרו ולא יאמרו, כמו שאומרים עתה:
בלענוהו: ושחתנו אותו.
מלבי"ם
אל יאמרו האח נפשנו אלה שרצו להשפיל כבודו, אל יאמרו בלענוהו אלה שרצו להרגו:
(כו)יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחְדָּו שְׂמֵחֵי רָעָתִי יִלְבְּשׁוּ־בֹשֶׁת וּכְלִמָּה הַמַּגְדִּילִים עָלָי:
מצודת דוד:יחדיו. כולם יחדו וכ״א יראה בבושת חבירו: שמחי רעתי. השמחים בבוא עלי הרעה: המגדילים עלי. המתגאים ומחזיקים עצמם לגדולים למולי:
עוד פירושים על פסוק כו: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
יבושו טעם יחדו כנגד נאספו עלי נכים, ופעול מגדילים חסר והוא לשון או מלה.
רד"ק
יבשו ויחפרו יחדו שמחי רעתי ילבשו בשת וכלמה יבשו ויחפרו הכפל לחזק. ואמר: כמו שנאספו יחד עלי לשמוח כך יבשו יחדו מתקותם
המגדילים עלי: פיהם, כמו שאמר: וירחיבו עלי פיהם.
מלבי"ם
יבשו שמחי רעתי הם האומרים בלענוהו, ילבשו בשת המגדילים בושה וכלימה עלי, נגד האומרים האח נפשנו:
מצודת ציון
המגדילים. מל׳ גדול:
(כז)יָרֹנּוּ וְיִשְׂמְחוּ חֲפֵצֵי צִדְקִי וְיֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל יְהוָה הֶחָפֵץ שְׁלוֹם עַבְדּוֹ:
מצודת דוד:חפצי צדקי. החפצים שאמצא צדקה מה׳: ויאמרו תמיד. בכל עת יאמרו יגדל כבוד ה׳ החפץ בשלום עבדו:
עוד פירושים על פסוק כז: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם
אבן עזרא
ירונו כאשר יבושו שמחי רעתי אז ישמחו החפצים לראות צדקי ויגדל ה' כנגד המגדילים עלי.
רד"ק
ירנו וישמחו חפצי צדקי הם יבשו ויחפרו שהם שמחי רעתי; וחפצי צדקי ירנו וישמחו. ופרוש צדקי: ישרי, ומה שראוי לי.
ויאמרו תמיד הם ישבחו תמיד האל עלי ויאמרו:
יגדל יהוה החפץ שלום עבדו: הוא דוד שרצה בשלומו והצילהו משונאיו.
מלבי"ם
ירנו וישמחו הצדיקים שהם חפצי צדקי, ויאמרו תמיד יגדל ה' שבזה שה' שומר את עובדיו ונותן להם שלום שמו מתגדל בעולם:
(כח)וּלְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ כָּל־הַיּוֹם תְּהִלָּתֶךָ:
מצודת דוד:צדקך. הצדקה שעשית לי: כל היום. אספר תהלתך:
עוד פירושים על פסוק כח: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון
אבן עזרא
ולשוני כנגד אמרו האח.
ותהגה צדקך כנגד שפטני כצדקך.
וטעם כל היום שככה יהיה תמיד.
רד"ק
ולשוני תהגה צדקך הם ישבחו לאל עלי, וכל שכן לשוני שהיא ראויה שתהגה צדקך.
כל היום תהלתך: כמו שהם יאמרו תמיד תהלתך.
מלבי"ם
ולשוני תהגה צדקך בעונש הרשעים, וכל היום תהלתך בשכר הצדיקים ושמירתם:
מצודת ציון
תהגה. תדבר:
שאלות נפוצות על תהילים פרק ל״ה
מה כתוב בתהילים פרק ל״ה?
תהילים פרק ל״ה (35) מתחיל בפסוק: "לְדָוִד רִיבָה יְהוָה אֶת־יְרִיבַי לְחַם אֶת־לֹחֲמָי:". בפרק 28 פסוקים, והוא מובא כאן במלואו בניקוד, ואחריו פירוש מצודת דוד ופירושים נוספים פסוק אחר פסוק.
כמה פסוקים יש בתהילים פרק ל״ה?
בתהילים פרק ל״ה יש 28 פסוקים.
באיזה יום אומרים את תהילים פרק ל״ה בתהילים היומי?
בחלוקת ספר תהילים לימי החודש פרק ל״ה נקרא ביום ו׳ לחודש, ובחלוקה לימי השבוע – ביום שני.
עוד: תהילים יומי · תהילים לפי בקשה · תהילים לרפואה לפי השם · לעילוי נשמת
נוסח הפסוקים: Open Scriptures Hebrew Bible (כתב יד לנינגרד), לפי Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). בלי טעמי המקרא, עם ניקוד.
מקורות הנוסח של הפירושים
- מצודת דוד: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat David on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רש"י: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashi on Psalms – Vocalized Edition (מקור) · רישיון: CC0 – הוקדש לנחלת הכלל
- אבן עזרא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Ibn Ezra on Psalms – Ibn Ezra on Psalms -- Daat (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- רד"ק: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – The Psalms with Qimchi’s Longer Commentary, Leipzig, 1883 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain) + מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Radak on Psalms – דרך מסילה, פיורדא תר"ד (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מלבי"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Malbim on Psalms – On Your Way (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
- מצודת ציון: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Metzudat Zion on Psalms – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)