תהילים פרק ג׳

תהילים פרק ג׳ עם פירוש

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם ומצודת ציון.

1. (א)מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ:

   מצודת דוד:מזמור. התפלה ההיא אמרה בזמרה: לדוד. של דוד כי הוא יסדה: בברחו. וצפה אז ברוח הקודש שיוחזר למלכותו ואמר התפלה ההיא בזמרה:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ. הַרְבֵּה דְּרָשׁוֹת דָּרְשׁוּ בְּנֵי אַגָּדָה בַּדָּבָר, וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ברכות ז:): מִשֶּׁאָמַר לוֹ הַנָּבִיא ״הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִתּוֹךְ בֵּיתֶךָ״ (שמואל ב יב:יא) הָיָה לִבּוֹ סוֹעֵר שֶׁמָּא עֶבֶד אוֹ מַמְזֵר יָקוּם עָלַי שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם עָלַי, כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁבְּנוֹ הוּא שָׂמַח. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: עַל שֶׁרָאָה טַכְסִיסוֹ קַיֶּמֶת, שֶׁהָיוּ עֲבָדָיו וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי, שֶׁהֵם סַנְהֶדְרִין, מַחֲזִיקִים אֲדָנוּתוֹ עֲלֵיהֶם; כְּשֶׁאָמַר לָהֶם ״קוּמוּ וְנִבְרְחָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם״ (שמואל ב טו:יד), מַה כְּתִיב שָׁם? ״כֹּל אֲשֶׁר יִבְחַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הִנֵּה עֲבָדֶיךָ״ (שמואל ב טו:טו); וּכְשֶׁבָּא מַחֲנַיִם, ״וְשֹׁבִי בֶן נָחָשׁ וּמָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי״ (שמואל ב יז:כז) יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ וְכִלְכְּלוּהוּ שָׁם:

   אבן עזרא

   מזמור לדוד בברחו רצה הגאון רב סעדיה לקשור כל המזמורים זה עם זה ואמר אחר רגשו גוים כי יקרה להם כמקרה אבשלום ואין יכולת במפרש לקשור ככה וזה המזמור הוא כתוב בספר הראשון, כי חמשה ספרים הם, על כן אין לתמוה אם מצאנו בחמישי בהיותו במערה תפלה, שהיה קודם דבר אבשלום, ומזמור בדרך נבואה שהתנבא שהוא ינצח על ויענני מהר קדשו, כתפילת יונה ותבא אליך תפילתי.

   רד"ק

   מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו: דרשו בו רבותינו, זכרם לברכה (מדרש שוחר טוב במקומו; בבלי ברכות ז ב): כי כשהיה עולה במעלה הזיתים אמר דוד זה המזמור, שנאמר (שמואל ב טו ל): ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ובוכה. אם בוכה למה מזמר ואם מזמר למה בוכה? אלא כיון שאמר לו הנביא (שם יב יא): הנני מקים עליך רעה מביתך, אמר: שמא עבד [או נתין] או ממזר הוא מבני הבית שאינו מרחם עלי? כיון שראה שבנו הוא חשב שירחם עליו ואמר: מזמור. ועוד אמרו (מדרש שוחר טוב במקומו): [כך] אמר דוד: יעקב אבינו ברח (בראשית כז מג), שנאמר (הושע יב יג): ויברח יעקב שדה ארם; משה ברח שנאמר (שמות ב טו): ויברח משה; ואני בורח כמותם. סבור הייתי שנתחייבתי מיתה; ועכשיו שאני גולה גלות מכפרת עון (בבלי ברכות נו א; סנהדרין לז ב). אמר: זכרתי משפטיך מעולם יי' ואתנחם (תהלים קיט נב): זכרתי הראשונים והתנהגת עמי כמו שהתנהגת עמם והנחמתי וידעתי כי בברחי נמחל לי העון; התחיל ואמר מזמור לדוד. ולפי דרך הפשט: כי המזמורים לא היו נקראים בשעת מעשה אלא על שם שהיו מזמרים בהם בבית המקדש. וכן בבוא דואג האדומי ויגד לשאול (תהלים נב ב); וכן בבוא הזיפים (תהלים נד ב); וכן וישמרו את הבית להמיתו (תהלים נט א). וכן הנאמרים על לשון הגלות ועל חרבן ירושלם כמו, מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך (תהלים עט א). וכן כלם הנאמרים על דוד בשעת מעשה שהיה דוד בהם בסכנה: אלא לאחר שנצל מכלם היו מזמורים ושבח והודיה לאל יתברך. והנאמרים על הגלות היו מזמורים בשוב הגלות. ואפשר כי נסמך זה המזמור לאשר לפניו לפי שפלשתים באו על דוד לעורר על המלוכה ולהלחם עמו, וכן אבשלום בנו חשב לקחת המלוכה מיד אביו ולהמיתו והוא נצח הכל ונשאר במלכותו. ורבותינו זכרם לברכה, שפרשו המזמור השני על גוג ומגוג, אמרו (בבלי ברכות ז ב): למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג? שאם יאמר לך אדם: כלום יש עבד שמורד ברבו! אמור לו: כלום יש בן שמורד באביו! אלא הוה, הכא נמי הוה.

   מלבי"ם

   מזמור לדוד, במזמור הזה נמצא ספור המעשה ממלחמת אבשלום מראש ועד סוף, נחלק לג' חלקים, כל חלק מסיים במלת סלה: (חלק א') ה' מה רבו צרי כי אויבי דוד התחלקו לשתי כתות, יש שהיו צוררים את דוד עצמו ולא רצו שימלוך הוא רק שימלוך אבשלום בנו, ויש שקמו עליו מצד שחשבוהו לאיש חוטא ובליעל בלתי נושע בה', כשמעי שקראו איש הדמים איש הבליעל וז"ש רבים קמים עלי היינו על מלכותי:

   מצודת ציון

   מזמור. מלשון זמר:

2. (ב)יְהוָה מָה־רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי:

   מצודת דוד:מה רבו צרי. עד שאף בני קם עלי: רבים. בני אדם גדולים כשמעי ודואג ואחיתופל:

   עוד פירושים על פסוק ב: רש"י, אבן עזרא, רד"ק

   רש"י

   רַבִּים קָמִים עָלָי. בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה, גְּדוֹלִים בְּחָכְמָה, גְּדוֹלִים בְּעֹשֶׁר, גְּדוֹלִים בְּקוֹמָה; כְּגוֹן שָׁאוּל (שמואל א טז:ז) וִילִידֵי הָרָפָה (שמואל ב כא:טז-כב), דּוֹאֵג (שמואל א כא:ח) וַאֲחִיתֹפֶל (שמואל ב טו:יב):

   אבן עזרא

   ה' מה בלשון הקודש נופל על דבר נכבד ונבזה כמו מה רבו מעשיך, מה אנוש כי תזכרנו, ובמקום הזה לתימה וישראל נחלקו בו לג' חלקים: יש מהם צרים כבני בנימין, ויש מהם קמים והם בנו ועמשא וקרובים. ויש אחרים אומרים: כי נפל ולא יוסיף קום.

   רד"ק

   יהוה מה רבו צרי כי אפילו בנו נהפך לו לאויב, ועמשא בן אחותו היה עם אבשלום, ורוב ישראל שנטה לבבם אחרי אבשלום; וזהו טעם הכפל.

   רבים קמים עלי: וכלם הם קמים עליו ומתיעצים להלחם עמו; ושמעי בן גרא שהעיז פניו לחרפו ולסקלו באבנים.

3. (ג)רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה:

   מצודת דוד:לנפשי. על נפשי יאמרו שעד עולם לא יהיה לי תשועה מה׳ וכאשר החל לנפול לא יוסיף לקום:

   עוד פירושים על פסוק ג: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   אוֹמְרִים לְנַפְשִׁי. עַל נַפְשִׁי:

   אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה. לְפִי שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ:

   אבן עזרא

   לנפשי בעבור נפשי, כדרך: ואמר פרעה לבני ישראל, אמרי לי אחי הוא.

   ישועתה שנים סימנים לשון נקבה דרך צחות, כמו אימתה בצרתה והזכיר על נפשו לו, כמו להריק נפש רעב.

   ורבים יפרשו סלה כמו לנצח, ואיננו נכון. ומתרגם ספר תהלות לאחרים אמר: כי מלת סלה אין לה טעם, רק היא לתקון טעם הנגון והעד כי לא תמצא זאת המלה בכל המקרא, כי אם בתפילת חבקוק שלשה שהוא כדרך תהלות על שגיונות, כמו: שגיון לדוד למנצח בנגינותי. והנה יהיה פירוש סלה לנצח וכתוב על מי מריבה סלה.ופעם אחת היתה גם כתוב: וקדוש מהר פארן סלה.

   ויש אומרים: כי סלה שב אל וקדוש. ועוד כתיב: ערות יסוד עד צואר סלה. והנכון כי טעם סלה כמו: כן הוא, או ככה ואמת הדבר ונכון הוא.

   רד"ק

   רבים אמרים לנפשי לנפשי בעבור נפשי, כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ יד); וישאלו אנשי המקום לאשתו (שם כו ז), והדומים להם. והטעם: כי רבים מחכמי ישראל, כמו אחיתופל ואחרים, היו חושבים כי היה לו זה העונש על דבר בת שבע, כמו שהיה. והיו גם כן חושבים שלא תשוב המלוכה לו לעולם, לפיכך היו אחרי אבשלום ומרדו בו והיו אומרים כי אין לו חלק לעולם הבא; לפיכך אמר לנפשי. ואמר:

   אין ישועתה לו באלהים אין ישועה לו בעולם הזה כי לא ינצל מיד אבשלום ואין ישועתה לנפשו לעולם הבא. לפיכך אמר גם כן ישועתה, רצונו לומר: ישועה וישועה; כי כל כפל תוספת לכפל הענין. וכן עזרתה מזמור מד, כז; סג ה; צד, יז): רב עזרה; תבואתה (דברים לג טז); נפלאתה (שמואל ב א כו); החבאתה (יהושע ו יז) כמו שכתבתי בחלק הדקדוק מספר מכלול. וכן אמר בדרש (מדרש שוחר טוב במקומו): רבים אמרים רבים בתורה... דואג אב בית דין היה שנאמר אביר הרעים אשר לשאול (שמואל א כא ח). ואחיתפל יועץ (דברי הימים א כז לג); ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים (שמואל ב טז נג). ומה היו אומרים? אפשר! אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב יש לו תשועה? אין ישועתה לו באלהים!

   סלה: ומלת סלה רוב המפרשים אמרו שהיא כמו לעולם. וכן תרגמה יונתן בתפלת חבקוק (חבקוק ג ג ט יג): לעלמין; וכן היא שגורה זאת המלה בתפלותינו בזה הענין. והחכם רבי אברהם בן עזרא, זכר צדיק לברכה, פרש (במקומה): שהיא כמו אמת. ואני אומר: כי איננה מלת ענין; ופרושה לשון הגבהה מן סלו סלו המסלה (ישעיהו סב, י). כלומר: באותו המקום שהיא נזכרת ונקראת זאת המלה היתה הרמת קול המזמור. והראיה כי לא תמצא אותה אלא בזה הספר ובתפלת חבקוק שהיתה שיר, כמו שכתוב גם כן שם (ג יט) למנצח בנגינותי.

   מלבי"ם

   ורבים אומרים על נפשי מצד אושר הנפש, כי אין לו ישועתה באלהים מצד חטאו ומריו, בזה מסיים מאמר הא' במלת סלה, וכבר בארתי בפירוש שמואל, שהיו בין יועצי אבשלום שתי כתות, כת א' שרצו להרגו כמו שהיה עצת אחיתופל, וזה הכת שאמרו שאין לו ישועה באלהים, וכת הב' שרצו לקחת ממנו את המלכות לבד ושישאר בחיים כמו שהיה עצת חושי הארכי, והם הקמים עליו לבדו מצד מלכותו לא על נפשו להרגו: (חלק ב') ואתה משיב נגד הקמים על מלכותו, ואתה ה' מגן בעדי, ונגד האומרים שאין לו ישועה באלהים מצד חטאו, אומר אתה כבודי ומרים ראשי שכבודו הוא מצד נפשו הקדושה שחל עליה כבוד ה' ובזה ירים ראש למעלה:

   מצודת ציון

   סלה. ענינו בכ״מ כמו לעולם:

4. (ד)וְאַתָּה יְהוָה מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי:

   מצודת דוד:ואתה ה׳. אבל לא כן הוא כי אתה מגן בעדי ותומך כבודי ומרים ראשי כי אחזור למלכותי:

   עוד פירושים על פסוק ד: אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   אבן עזרא

   ואתה, מגן שם ואינו פועל כי היה ראוי להיותו על משקל הנני מסב.

   וטעם מגן שהוא לא בא במלחמה.

   וטעם כבודי כי כל המנצח יש לו כבוד.

   רד"ק

   ואתה יהוה מגן בעדי הפך דבריהם שאומרים שאין לי תקוה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. הם חושבים ואומרים כן; ואתה תעשה עמי בהפך ותהיה מגן בעדי להצילני בעולם הזה ומגן בעדי לעולם הבא.

   כבודי והכבוד הוא הנפש כמו ויגל כבודי (תהלים טז ט); למען יזמרך כבוד, (תהלים ל יג). ומגן שזכר עומד במקום שנים: מגן בעדי ומגן כבודי. או פרוש כבודי: הפך הקלון שהיה לו בברחו.

   ומרים ראשי: שלא אבוש ולא יפלו פני לפני אויבי, אלא אלך בקוממיות ובהרמת הראש; כי כשתצילני יכירו וידעו, כי אתה מחלת לי העון בזה העונש שתענישני.

   מצודת ציון

   מגן. ענין מחסה כהמגן הזה המציל את הלובשו ממכת חרב וחנית:

   בעדי. כנגדי:

5. (ה)קוֹלִי אֶל־יְהוָה אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה:

   מצודת דוד:קולי. כשאקרא בקולי אל ה׳ ידעתי כי יענני מהר קדשו והיא ציון מקום שכינתו: סלה. עד עולם יענני ר״ל גאולת עולם תהיה כי לא אשוב עוד להיות גולה ובורח:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם

   אבן עזרא

   קולי והטעם אני לא אבוא במלחמה, רק ארים קולי בתפלה.

   מהר קדשו בעבור הארון שהיה בציון, נקרא הר הקודש וזה קודם דבר ארונה היבוסי.

   רד"ק

   קולי אל יהוה אקרא קולי אל יי' שאקרא לו מצרה.

   ויענני עבר במקום עתיד, כמו ויענני, וכמוהו רבים. או הוא כמשמעו, כי בטוח היה בזה. או רוח הקדש הופיעה על לשונו; והוא הנכון, כי כבר פרשנו, כי ברוח הקדש נאמרו כל המזמורים; וברוב הנבואה נמצא זה שמדבר עבר במקום עתיד, שהוא כאלו נעשה הדבר כיון שנאמרה ברוח הקדש.

   מהר קדשו סלה: נוכל לפרש מהר המוריה. ואף על פי שלא היה עדין קדש, אולי קבלה היתה אצלם כי שם יהיה בית המקדש. ומפני זה עלה דוד בברחו במעלה הזיתים ומשם השתחוה לאל, כי משם אדם רואה המקום ההוא. או פרוש מהר קדשו: מהר ציון ששם הארון. או פרוש מהר קדשו: מן השמים כמו מי ישכן בהר קדשך (תהלים טו א).

   מלבי"ם

   קולי אל ה' אקרא, מזכיר בזה מה שסופר (שמואל ב ט״ו:כ״ד) שבעת ברח דוד מפני אבשלום לקחו הכהנים עמם את ארון הברית, ויאמר המלך לצדוק השב את ארון האלהים העיר אם אמצא חן בעיני ה' והראני אותו ואת נוהו, כי בטח לבו שיענהו ה' מרחוק כמקרוב, ועל זה אמר קולי אל ה' אקרא בכ"מ אשר אהיה, והוא יענני מהר קדשו מרחוק כמקרוב סלה סיום הענין: (חלק ג') אני שכבתי, מזכיר מה שסופר שם שאחיתופל יעץ לאבשלום שיבחר שנים עשר אלף איש וירדוף אחרי דוד בלילה בעוד שהוא ישן יגע ורפה ידים ויחריד את אנשיו ויכה את דוד לבדו, וחושי הארכי הפיר עצתו, ואמר שדוד לא יישן ולא ילין את העם, והיה עצתו שימתין אבשלום עד שיתאספו אליו כל ישראל וילחמו עם דוד ברוב עם, והכתוב מעיד שם שעצת אחיתופל היתה עצה טובה, כי אם היה עושה כן היה מוצא את דוד ישן ויעף והיה הורגו, רק שה' סבב זאת להפר את עצת אחיתופל להציל את דוד, ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויצו אל ביתו ויחנק, וחושי הודיע כל זאת לדוד וזה שכתוב ואני שכבתי ואישנה, רצה לומר באמת לא היה כמ"ש חושי הארכי שלא אישן בין העם רק אשמר מפני אבשלום, כי באמת שכבתי וגם ישנתי, ואם היה נעשה כעצת אחיתופל לא הייתי מקיץ עוד, כי הייתי נהרג בלילה הזאת ובכל זאת הקיצותי, וזה היה כי ה' יסמכני במה שהפיר את עצת אחיתופל, ומעתה לא אירא מרבבות עם אם לא נעשתה עצת אחיתופל, ורק על ידי עם רב שישיתו עלי סביב ילחמו בי כעצת חושי הארכי, מפניהם לא אירא עוד:

6. (ו)אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי יְהוָה יִסְמְכֵנִי:

   מצודת דוד:אני שכבתי. כשאני שוכב ונרדם מגודל הצער: הקיצותי. ר״ל הפגתי צערי בזוכרי אשר ה׳ יסמכני:

   עוד פירושים על פסוק ו: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה. לִבִּי אָטוּם בִּדְאָגָה וָפַחַד:

   הֱקִיצוֹתִי. מִדְּאָגָתִי, כִּי בָטַחְתִּי כִּי ה׳ יִסְמְכֵנִי:

   אבן עזרא

   אני לבטח אשכבה ואישן בלילה שהיתה למחרת המלחמה. ויש אומרים: כי בנפול מזל האדם - הוא דומה לישן, ובהתעורר המזל להטיב לו - דומה למקיץ.

   רד"ק

   אני שכבתי ואישנה שכבתי בבטח ואישן בשלום כאדם שאין לו פחד.

   הקיצותי ואינני נבהל כאדם הישן מתוך הצרה שהוא נבהל בהקיצו, כי בעודו ישן יראה חלומות רעים כמו שחושב בלבו מפחדו. ולמה אני בוטח בך כל כך? כי ידעתי

   כי יהוה יסמכני: כי כן ראיתי בחלום. ובדרש (מדרש שוחר טוב במקומו): אני שכבתי מן הנבואה, ואישנה מרוח הקדש, הקיצותי על ידי חושי הארכי, כי יי' יסמכני על ידי נתן הנביא. רצונו לומר: כי דוד נסתלקה ממנו רוח הקדש מפני העצבון והפחד שהיה בו; ורוח הקדש אינה שורה אלא מתוך שמחה (בבלי שבת ל ב; פסחים קיז א). וכשראה חושי הארכי שמח בו שידע שהוא יפר לו עצת אחיתופל והקיץ ושרתה עליו רוח הקדש, ואמר: כי יי' יסמכני על ידי נתן הנביא שאמר לו: גם יי' העביר חטאתך לא תמות (שמואל ב יב יג).

   מצודת ציון

   הקיצותי. הערה משינה:

7. (ז)לֹא־אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי:

   מצודת דוד:לא אירא. לזה לא אירא מרוב העם אשר את אבשלום אשר שמו פניהם להלחם בי:

   עוד פירושים על פסוק ז: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון

   רש"י

   שָׁתוּ. לְשׁוֹן ״שְׁאִיָּה״ (ישעיה כד:יב) גאטירנ״ט בְּלַעַ״ז. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שָׁתוּ כְּמוֹ שָׂמוּ, כְּמוֹ ״לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי״ (שמות י:א):

   אבן עזרא

   שתו עלי כמו שות שתו השערה, כמו נלחמו. ויש שפירשו: השתות והטעם כמו רשתות, על כן מלת סביב.

   רד"ק

   לא אירא מרבבות עם כי כל ישראל היו עם אבשלום לבד מאשר היו עם דוד בירושלם שיצאו עמו, ואותם שנתאספו אליו אחר כן.

   אשר סביב שתו עלי: שתו מלחמתם עלי. או פרוש שתו: נלחמו; וכן שת שתו השערה (ישעיהו כב ז); ישית בגאון גליך (איוב לה יא).

   מצודת ציון

   שתו. שמו וכן שתו בשמים פיהם (לקמן ע״ג):

8. (ח)קוּמָה יְהוָה הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי כִּי־הִכִּיתָ אֶת־כָּל־אֹיְבַי לֶחִי שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ:

   מצודת דוד:קומה ה׳. הואיל ובטחתי בך מהראוי שתקום להושיעני: כי הכית. הלא מעולם הכית את אויבי על הלחי ר״ל מכת בזיון וכמ״ש יתן למכהו לחי ישבע בחרפה (איכה ג׳:ל׳) ור״ל הכאת הלחי תחשב לחרפה: שני רשעים. אשר היו חורקים עלי שנימו בחרות אפם בי הלא מעולם שברת ולזה גם עתה אל תרף ידך ממני:

   עוד פירושים על פסוק ח: רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון

   רש"י

   כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אוֹיְבַי לֶחִי. מַכַּת בִּזָּיוֹן הִיא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: ״יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי״ (איכה ג:ל), ״בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל הַלֶּחִי״ (מיכה ד:יד). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: מַכַּת הַפֶּה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: ״וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק״ (שמואל ב יז:כג):

   שִׁנֵּי רְשָׁעִים. גְּבוּרָתָם:

   אבן עזרא

   קומה דע כי שם הפועל הוא בכל פעל עבר או עתיד ואע"פ שאיננו, פעמים כתוב כמו: וברך ולא אשיבנה. והטעם וברך ברכה וככה וברוב יועצים עצה תקום וככה כי הכית את כל אויבי מכת לחי, או תחסר אות בי"ת, כמו הנמצא בית ה', כי ששת ימים עשה, ופנה הוא בלחי.

   וטעם ושיני רשעים כנגד רבים אומרים לנפשי, אז יתברר לכל כי לשם הישועה כי הוא יושיע מי שיחפוץ בו.

   וטעם על עמך הם הנלחמים בעבור דוד כי הם עם ה' באמת ולא ככה העוזרים לבן לקשור על אביו, והנה התפלל שיברכם השם ולא יפקד מהם במלחמה איש או התנבא.

   רד"ק

   קומה יהוה הושיעני אלהי קומה הטעם מלרע; וכן כל קומה אשר בזה הספר זולתי וקומה בעזרתי (תהלים לה ב) שהוא מלעיל.

   כי הכית את כל איבי פעמים רבות הושעתני והכית אויבי, כן תעשה עתה. או פרושו על זאת המלחמה, והוא כמו שפרשנו ויענני מהר קדשו. ופרוש

   לחי: מכת לחי והוא מכת בזיון. וכן

   שני רשעים שברת: והם אותם שהיו אומרים לטרפו; והוא על דרך ואשברה מתלעות עול (איוב כט יז).

   מלבי"ם

   קומה ה', עתה מציין המלחמה בין עבדי דוד ובין חיל אבשלום מבקש ה' קומה, ומצד שאתה אלהי בהשגחתך המיוחדת עלי הושיעני, כי כבר הכית את כל אויבי לחי במה ששברת שני רשעים, רצה לומר במה שבטלת עצת אחיתופל והוא נחנק, בזה נתת להם מכת לחי מכה של בזיון:

   מצודת ציון

   לחי. הוא המקום הסמוך אל העין מתחת:

9. (ט)לַיהוָה הַיְשׁוּעָה עַל־עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה:

   מצודת דוד:לה׳ הישועה. הלא התשועה היא ביד ה׳ וכל יוכל להושיעני מידם ואף על עמך תהיה ברכתך לעולם ר״ל תושיע לי לבל יוכלו להרע לי ואף עליהם תהיה ברכתך שלא יהיו נגפים גם המה וכאומר לא אתפלל על מפלתם כ״א על תשועתי:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, רד"ק, מלבי"ם

   רש"י

   לַה׳ הַיְשׁוּעָה וְגוֹ׳. עָלָיו לְהוֹשִׁיעַ אֶת עֲבָדָיו וְאֶת עַמּוֹ, וְעַל עַמּוֹ מוּטָּל לְבָרֵךְ וּלְהוֹדוֹת לוֹ סֶּלָה:

   רד"ק

   ליהוה הישועה וכאשר תושיעני אודה ואומר: ליי הישועה ולא יושע אדם בזולתו.

   על עמך ברכתך סלה: שלא ימותו עמך במלחמה הזאת.

   מלבי"ם

   לה' הישועה, אמנם יען שהיה המלחמה נגד עם ישראל ותהי מגפה גדולה בעם בקש שלא יאבדו עם רב מישראל במלחמה, וכן היה שעל ידי שנהרג אבשלום פסקה המלחמה, וזה שאמר על ידי שהישועה הזאת לה' הוא, אבקש שעל עמך תשאר ברכתך בל יאבדו במלחמה: